זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, חגי כהן דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-6204878  פקס: 03-6204717 אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

 1. חדשות ופעילויות

שנת שירות באנונימוס

רוצים להקדיש שנה לזכויות בעלי-חיים, לפני הצבא או השירות הלאומי? רוצים לגור בקומונה, ללמוד ולפעול  עם בני-גילכם? שנת שירות באנונימוס עשויה להתאים לכם!
שנת השירות נפתחת בחודש אוגוסט שלאחר סיום כיתה י"ב, והמשתתפים בה ("שינשינים") מקבלים באמצעות העמותה אישור לדחיית השירות ממשרד הביטחון. פעילי שנת השירות באנונימוס ישתלבו במערכי חינוך, הדרכה ו/או ריכוז פעילות, ברחבי הארץ תחת ליווי מקצועי וחברתי קבוע של צוות מיומן, ויקבלו דיור, מימון למזון ולנסיעות ועוד.
תלמידי י"א או י"ב המעוניינים לדחות את גיוסם בשנה ולבצע שנת שירות בעמותה, או לקבל פרטים נוספים, מוזמנים לפנות עד 24.12.2006 לעומר: 050-3305006 omer@anonymous.org.il

עובדים במקום שמגיש כבד אווז?

אנונימוס מבקשת את עזרתם של מלצרים, עובדי מטבח וכדומה, שעובדים במסעדות ובחברות קייטרינג המגישות כבד אווז. אנא צרו קשר עם מנשה: info@anonymous.org.il סודיות מובטחת.

בעקבות פשיטת המשטרה על מפטמות

בשבוע שעבר הבאנו תיאור מפורט של חשיפת פיטום האווזים הבלתי חוקי במושב בן זכאי, על רקע התערבות המשטרה בעקבות העסקת עובדים זרים בתנאי עבדות במפטמות. בכתבה "20 שעות פיטמו אווזים, ובלילה ישנו לצד הפגרים" (הארץ, 10.12.2006, עמ' א1) מוסיפה רותי סיני:

"כעת בוחנת המשטרה אם העסקת התאילנדים עונה על הגדרות החוק החדש, שאוסר על סחר בבני אדם למטרות עבדות ועבודות כפייה. הפרשה תהווה כנראה מבחן ראשון לחוק, שהתקבל לפני חודשיים וקובע עונשים של עד 20 שנות מאסר. [...]
"ההיתרים שקיבלו שני האחים להעסקת עובדים זרים בוטלו באופן מיידי. בנוסף לחשדות בנוגע לאופן העסקת העובדים, האחים חשודים גם בקבלת דבר במרמה – שכן ההיתרים ניתנו להם לטובת האכלה של אווזים, ולא לפיטום, שאסור לפי החלטת בג"ץ מאפריל."

קריאה לפעולה!

כתבו לשר החקלאות, שלום שמחון, וקראו לו לאכוף את האיסור על הפיטום באמצעות ביקורת פתע במפטמות לשעבר, והחרמת ציוד הפיטום שנותר בשטח ככלי לביצוע עבירה.

הכתובת למכתבים: שר החקלאות ופיתוח הכפר, ת.ד. 30, בית-דגן 50250 sar@moag.gov.il

בעלי-חיים בעיתונות הישראלית

הארץ בשר ורעל. בידיעה "עשר פרות מתו מהרעלה בגליל העליון" (10.12.2006, עמ' א7) מדווח אלי אשכנזי על אחת מתופעות הלוואי הקבועות של תעשיית הבשר: "עשר פרות מתות ופגר של תן נמצאו בבוקר יום שישי בגליל העליון. הפרות הורעלו, ככל הנראה בשל מאבקים בין מגדלי הבקר בגליל על שליטה בשטחי מרעה. [...] לפני מספר שבועות הורעלו כשלושים פרות סמוך למערת עלמה בגליל. הרעלות קודמות שאירעו באזור גרמו להכחדתה של אוכלוסיית הנשרים מהגליל."

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

nrg מעריב זיהום אוויר. בידיעה "תאשימו את הפרות" (12.12.2006) מדווחות סוכנויות הידיעות על דו"ח חדש של האו"ם, הקובע שבקר פולט יותר משליש מכמות גז המתאן, הגורם להתחממות כדור-הארץ. הבקר מייצר יותר מ-100 גזים מזהמים נוספים, וביניהם אמוניה, הגורמת לגשם חומצי. גידול בקר הוא האיום הגדול ביותר על האקלים, היערות וחיות הבר. מן המידע משתמע, שיש להחליף את כותרת הידיעה בזו: "תאשימו את צרכני הבשר והחלב".

Nfc דגים. בכתבה "דגיגים על חוף עתלית" (9.12.2006) מגלה איילת פישביין מפגע סביבתי נוסף של תעשיית הדגים, על רקע חשד לבנייה בלתי חוקית בתוך מפעל לרביית דגים בעתלית, ה"מייצר" דגיגים של דגי ים עבור בריכות פיטום בארץ ובחו"ל מזה 17 שנה.

וואלה! סיכוי לדגים? בידיעה  "בוש צפוי לאשר חקיקה למניעת דיג יתר" (9.12.2006) מדווחת סוכנות רויטרס: "הקונגרס האמריקאי שלח לבית הלבן הצעת חוק המעדכנת את החוקים שנועדו למנוע דיג יתר במים הטריטוריאליים של ארצות-הברית. הנשיא ג'ורג' בוש צפוי לאשר את החוק, שיחייב את הדייגים להציג תוכניות שימור עד שנת 2012. עם זאת, תתאפשר גישה מוגבלת לעשר השנים הקרובות לאזורי דיג שנפגעו מדיג יתר."

Mnews (מודיעין) ניסויים בקופים. בכתבה "בלי מזור לחיות" (14.12.2006, עמ' 14-16) בוחנת שולמית דוידוביץ את הפגיעה בחיות למטרות מחקר, בדגש על לכידת קופים, גידולם בחוות מזור וניסויים בהם. זאת על רקע אינטרסים כלכליים, חלופות אפשריות והמאבק נגד ניסויים בחיות.

nrg מעריב כלבים אבודים. בכתבה "רוצים הביתה" (14.12.2006) מדווח שרשויות רבות המקבלות כסף מ"בעלי" כלבים בגין רישום הכלבים, משאירות את הכספים בקופתן ואינן מעבירות אותו למרכז הרישום הארצי, אף על-פי שהן מחויבות לעשות זאת לפי החקיקה להסדרת הפיקוח על הכלבים. רשויות רבות אף אינן מדווחות על כלבים שרשמו. התוצאה: מרכז הרישום אינו מתפקד כראוי ומאות כלבים אבודים, המסומנים בשבב תת-עורי ורשומים כחוק, לא ניתנים לאיתור.

מעריב (המגזין) חיות בצבא. בכתבה "לאמה לקחת ללב" (13.12.2006, עמ' 2) מגיש אריק וייס יחסי ציבור לעסק לניצול לאמות. הכתבה מתעלמת מהכוחנות שבאילוף ובשגרת העבודה, ומפגיעות בקרב. במעריב התפרסמה כתבה בלתי ביקורתית נוספת על ניצול חיות בצה"ל, "החמורים יסחבו במקום החיילים" (11.12.2006) ובה מדווח פליקס פריש על תוכנית להרחיב גם את ניצול החמורים למטרות צבאיות.

לתגובות: מעריב, קרליבך 2, תל-אביב 67132. פקס: 03-5638714 או 03-5610614 דואל: cotvim@maariv.co.il

הארץ זאבים. בכתבה "הזאבים כבשו את הגולן - 15 להקות ברמה" (14.12.2.006, עמ' א1) מספר אלי אשכנזי כיצד יורים בזאבים, מרעילים אותם והורסים את שטח המחיה שלהם בגדרות. אף על-פי כן ישראל נחשבת כמדינה השומרת על אוכלוסיית הזאבים, יחסית למדינות אירופה.

שטחים ירוקים. בכתבה "כרטיס ירוק" (עיתון תל-אביב, 15.12.2006) מדווח אלי סניור: "אחרי מאבק ציבורי ארוך על אתרי הטבע הבודדים בתל-אביב, החליטה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה לקבל את עמדתם ולהותיר את אזורי הבר הטבעיים כחלק מתוכנית המתאר המחוזית (תמ"מ 5) של תל-אביב." ההחלטה צפויה להציל את חיות הבר במקום. מומלץ להצטרף למאבק המתנהל כעת להצלת עמק השלום (באזור מגידו) מפני בנייה ולחתום על עצומה להצלתו.

הארץ האכלת יונים. בכתבה "האם בית המשפט יציל את יוני טרפלגר מרעב?" (13.12.2006, עמ' א12) מדווחת סוכנות רויטרס שראש עיריית לונדון ביטל היתר להאכיל יונים בכיכר טרפלגר. כותרת הכתבה מוטעית ומטעה: יונים מוצאות בקלות מזון בכוחות עצמן, ואילו האכלה מרוכזת אינה מונעת רעב אלא מגבירה את קצב ההתרבות שלהן תוך יצירת דורות המוניים של צעירים רעבים. למידע נוסף

מעריב (סופשבוע) קופי אדם. בכתבה "פינת ליטוף" (15.12.2006, עמ' 42) מספר נועם שיזף בהרחבה על שלושה ישראלים העוסקים בהצלת קופי אדם בקמרון.

לתגובות: מעריב סופשבוע, ת.ד. 20010, ת"א. פקס: 03-5632065, דואל: sofash@maariv.co.il

תזונה בעיתונות הישראלית

וואלה! צמחונות חכמה. בכתבה "מחקר: יותר אינטליגנטים - יותר צמחונים" (15.12.2006) מובאת תמצית של מחקר בריטי ולפיו קיימת סבירות גבוהה, שילדים בעלי מנת משכל גבוהה יאמצו אורח חיים צמחוני בשלב מאוחר יותר בחייהם. לפי מבדקים ב-8,179 איש, מי שהיו צמחונים בגיל 30, קיבלו 20 שנה קודם לכן ציון גבוה ב-5 נקודות מהממוצע במבדקי IQ. החוקרים אמרו שהנתונים יכולים להסביר מדוע אנשים עם מנת משכל גבוהה באופן יחסי בריאים יותר, מפני שתזונה צמחונית מקושרת לרמה פחותה של מחלות לב ושיעורי השמנה. למחקר (באנגלית)

nrg מעריב טבעונות מסולפת. בכתבה "לא על הירק לבדו" (10.12.2006) מספקת התזונאית נירה פלדמן מספר טיפים לתזונה בריאה, תוך כדי הצנעת הנזקים הבריאותיים של אכילת מזון מן החי בכל גיל, הדגשת-יתר של חוסרים תזונתיים אפשריים בטבעונים והצגה מגמתית של מחקרי אוכלוסייה. בפועל, קל מאוד לטבעונים להגיע לתפריט מאוזן ובריא הרבה יותר מאוכלי-כל – אם לומדים לאכול נכון ומקפידים על כך (ראו דוגמה מן השבוע שעבר). אמנם אין פלא שחלק מהטבעונים אינם אוכלים היטב, ואוכלי-כל מאמינים שלטבעונים "קשה ביותר להגיע לתפריט מאוזן היטב", על רקע של דעות קדומות נגד התזונה הצמחית מצד הממסד התזונתי והעיתונות. למידע נוסף (כולל התייחסות מקיפה ומאוזנת יותר למחקרי אוכלוסייה).

Nfc שקדים ובריאות. בכתבה "שקדים – מסייעים בשמירה על רמות הסוכר בדם" (10.12.2006) מדווחת יפעת גדות על מחקר שהתפרסם בכתב-העת Nutrition, ולפיו צריכת שקדים עשויה לשפר את השליטה ברמות הגלוקוז בדם, לצמצם את העלייה ברמות הסוכר לאחר האכילה, למנוע מחלות כמו סוכרת ולתרום לבריאות הלב. למידע נוסף על המחקר (באנגלית)

ynet חומוס. בטור "חומוס - המאכל הכי מקומי שיש לנו" (11.12.2006) מספרים טלי ואורי מאיר-צ'יזיק על גידול חומוס והכנתו (כולל מתכון), וממליצים: לאכול חומוס טרי בלבד, לא מקופסה, ולהנביט אותו לפני הבישול.

דרוש: ציוד לחורף

למקלטים לחתולים ולכלבים בארץ נחוץ ציוד לחורף (שמיכות, שקי שינה, מזרונים אטומים למים וכד'). פרטים על המוקד לאיסוף ארצי באתר נוח.

ציוד לחורף, פרטי ציוד נוספים וסיוע בהובלת ציוד נחוצים ל-600 החתולים שבמקלט עמותת גרגורים. לפרטים נוספים

(בתמונה: אמה ממקלט גרגורים)

הרצאות בבתי-ספר

אנונימוס מקיימת ללא תשלום הרצאות מבוא לזכויות בעלי-חיים לנוער בגיל חטיבת-הביניים ובית-הספר התיכון. לפרטים – עומר:

0503-305006 omer@anonymous.org.il

דוכני הסברה מחוץ לתל-אביב

תוכנית ההכשרה של אנונימוס כוללת פגישות חודשיות בת"א במשך 6-3 חודשים, ללימוד הסברה יעילה ולהתנסות בדוכן תחת הדרכה. בוגרי התוכנית יקבלו ציוד לדוכן במקום מגוריהם. להצטרפות: 03-6204878  avimor18@gmail.com

לאנונימוס דרושים/ות

לאנונימוס דרושים/ות פעילים ופעילות בתחומים: הרצאות בבתי-ספר, ייעוץ תזונתי לצמחונים ולטבעונים, תיעוד במשקים חקלאיים וחקירות. פנו אלינו באמצעות טופס.

למידע על פעילויות קבועות

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות

פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; נענע

יומן חייתי 10, התוכנית לזכויות בעלי-חיים: מועדי השידור; לצפייה בתכנית באינטרנט

2. זכויות בעלי-חיים – מה זה בעצם?

מנויי זכויות בעלי-חיים השבוע וגולשי אתר אנונימוס נתקלים לעתים קרובות בחומר "למתקדמים", שהבנתו מחייבת ידע מוקדם. לטובת הקוראים החדשים ולרענון עבור הוותיקים, אנו מביאים מבוא למושג "זכויות בעלי-חיים".

רגשות... רווחה... אפליה... אחריות מוסרית, תעשיות בעלי-חיים, צרכנות, פעילות חברתית – כל המושגים האלה קשורים בזכויות בעלי-חיים. לכאורה זו רשימת נושאים ארוכה ומורכבת. אבל העקרונות שמאחורי זכויות בעלי-חיים מתיישבים בקלות עם האינטואיציות של כולנו, אפילו אלה מבינינו שלא שמעו על זכויות בעלי-חיים או שמתנגדים לצמחונות. לכן קל להציג את הנושא בדברי מבוא קצרים.

למי יש זכויות?
זכויות קשורות במוסר, ובמוסר יש מחשבות שנראות לרובנו מובנות מאליהן. למשל, המחשבה שלבני-אדם מגיעה התייחסות מוסרית, ואילו לחפצים דוממים – לא מגיעה. אבל איך צריך להתייחס ליצורים חיים ממינים שונים? איזו תכונה מקנה מעמד מוסרי? קל להסכים לקביעה שאם מישהו מסוגל להרגיש, צריך להתחשב בו. היכולת להרגיש היא אוסף של תכונות שמעידות על נפש: היכולת לחוות כאב, תענוג, תסכול, שעמום, פחד, שמחה, חרדה ורגשות אחרים שקשורים בסבל ובהנאה, וגם היכולת לרצות – להשתוקק להשיג את התפוח, לשאוף להגיע לראש הגבעה, לרצות להכין לעצמי מקום ישיבה נוח, לקוות שהחבר שלי ישחק אתי... אם למישהו יש יכולות כאלה, ובקיצור – יש לו נפש – יש חשיבות מוסרית לחוויות שלו.

אנחנו יודעים שהציפור רוצה לצאת מהכלוב ורע לה מאחורי הסורגים – ומזהים שיש בזה משהו רע. ומדוע זה רע? לא מפני שלא נעים לראות ציפור כלואה או כי מישהו ביקש לשחרר אותה. הרוע ממוקד במה שהציפור מרגישה: רע לה בכלוב. לכן אנחנו אומרים שיש לציפור זכות לחופש. אין דרך להוכיח שיש זכות כזו, או זכות אחרת. זו פשוט החלטה מוסרית, שמבוססת על התחושה המוסרית המקובלת והאינטואיטיבית ביותר: אם מישהו מרגיש, יש להרגשה שלו חשיבות!

ומי מסוגל  להרגיש? זו כבר לא בעיה פילוסופית אלא שאלה ביולוגית. וזו שאלה קשה, כי אי-אפשר לחוש מה מישהו אחר מרגיש, אלא רק לזהות סימנים חיצוניים לכך שהוא סובל או רוצה להשיג משהו. המסקנה החשובה של המחקר הביולוגי בעניין היא: בעלי חוליות מכל המחלקות (יונקים, עופות, דו-חיים, זוחלים ודגים) ואולי גם בעלי-חיים מקבוצות אחרות, מסוגלים להרגיש. חלקם יותר וחלקם פחות, לחלקם הרגשות פשוטות מאוד ולאחרים יש עולם נפשי מורכב, אבל השורה התחתונה: כולם מסוגלים לחוות רגשות ולכן מגיעות להם זכויות.

אפליה
הסבל של מי שווה יותר? אם אני חכמה, האם הכאב שאני חשה חשוב יותר מהכאב של השכן הטיפש שלי? אם אני גבר, האם הצרכים שלי חשובים יותר מאלה של אשתי? בדיון תיאורטי, כמו במבט מבחוץ על תרבויות רחוקות, קל לזהות אפליה לרעה וקל להסכים שהיא לא מוצדקת. אבל במציאות לא קל להכיר באפליה שאתה עצמך מעורב בה, לבחון את התירוצים שלך ולהודות שהם לא מצדיקים את ההחלטות שלך.

רובנו נוהגים לייחס חשיבות גדולה לצרכים שלנו ולהמעיט מערך הצרכים של בעלי-חיים, ויש לנו אינספור תירוצים. אבל כשתרנגולת סובלת כאבי תופת לאחר שהוציאו אותה בכוח מכלוב ושברו לה כנף, הכאב שלה חשוב לא פחות מכאב אנושי. נכון: היא לא מדברת, היא לא יכולה לנהל אתנו משא-ומתן, היא לא מסוגלת לפתור תרגילים במתמטיקה והיא לא יודעת המון דברים אחרים שאנחנו יודעים – אבל כל זה לא רלוונטי לשיקול המוסרי, כמו שגוון העור שלי, הכסף שיש לי או התואר האקדמי שלי אינם מקנים לכאב שלי שום חשיבות מוסרית מיוחדת. כאב הוא כאב, תסכול הוא תסכול, רצון הוא רצון. העוצמה של ההרגשה היא מה שחשוב – לא הזהות של מי שמרגיש.

אילו זכויות?
המילה "זכויות" מבלבלת. אנחנו רגילים להשתמש בה כדי לציין זכות שקבועה בחוק. במובן הזה, לבעלי-חיים אין כמעט זכויות: זה חוקי לגדל אותם בצפיפות עצומה ולשחוט אותם. זה מקובל גם לפי מערכת החוקים הדתית. אבל "זכויות בעלי-חיים" זה מושג מתחום המוסר: תופסים מרחק מהמציאות המוכרת ושואלים בכנות ובאומץ מה צודק, מה ראוי שיהיה ומה צריך לעשות – ומוכנים ללכת בעקבות המחשבה הזו בלי תלות בנורמות, בחוקים או בהלכה.

ולאן מובילה המחשבה המוסרית? לכבוד חסר פניות כלפי צרכים, רצונות ורגשות. במילים אחרות: יש לאפשר לזולת עד כמה שניתן לממש את הצרכים ואת השאיפות שלו, ולהימנע מפגיעות ומסבל. זוהי הזכות לחיות ברווחה, והיא רלוונטית לכל יצור בעל נפש. אמנם יש הבדלים עצומים בין הצרכים, הרצונות והרגישויות של יצורים שונים, אבל כשחיים בתוך כלוב, מובן מאליו שאי-אפשר לקיים את הדרישה האלמנטרית לחיות ברווחה. לכן מוסדות רבים בחקלאות, במדע ובעסקי הבידור – פסולים בלי ספק.

אז האם הפתרון המוסרי הוא שחרור, כמו שמקובל בדיון על זכויות האדם? לא ממש. המושג "שחרור" רלוונטי לחיות בר אבל חסר ערך ביחס לרוב החיות המבויתות. בישראל חיים עשרות מיליוני תרנגולים בכל רגע נתון; אין לאן לשחרר אותם. מלבד זה, לכולם גוף מעוות כתוצאה מברירה מלאכותית, שנועדה לגרום להם לגדול מהר ולהוסיף בשר. גם אם נשחרר כמה מהם, התרנגולים בקושי מסוגלים לשרוד. לכן זכויות בעלי-חיים הן בעיקר עניין של מניעה: למנוע "ייצור" של חיות באופן תעשייתי, למנוע צורת קיום שכאב ותסכול הם חלק בלתי נפרד ממנה.

מה נגד מה?
כמובן, מישהו עלול לשלם ביוקר כדי לאפשר לזולתו לחיות ברווחה. לכן חשוב להגן על הצרכים הבסיסיים ביותר כנגד הפגיעות הקשות ביותר. ומה אנחנו צריכים להקריב כדי לאפשר לבעלי-חיים שונים לחיות ברווחה? כשחושבים בכנות, מסתבר שמה שהחברה האנושית לוקחת מחיות (למשל: מזון ולבוש) ניתן להחלפה ללא קושי רב בפריטים צמחיים או מלאכותיים. זאת בשעה שהחיות משלמות על מה שמפיקים מהן בחיים מיוסרים של פחד, כאב ותסכול, ולבסוף גם במוות. חיי סבל שלמים בתמורה לארוחה שאפשר לאכול במקומה ארוחה אחרת! לחשבון כזה לא יכולה להיות הצדקה מוסרית. זה נכון גם במקרה שהתנאים במשק קצת פחות גרועים, או שמאפשרים לחיה לחיות קצת יותר. לכלוא 50,000 תרנגולים בצפיפות של 25 על מטר רבוע זו התעללות בלי ספק; אבל גם אם נותנים להם להסתובב קצת בחוץ, זה לא מהווה תירוץ להרוג אותם.

ודאי, יש גם שאלות מוסריות קשות יותר. מה לעשות בשועל חולה כלבת? או בחולדות במחסן תבואה? ומה בעניין החזקת חתול בבית סגור? או לקיחת ביצה פה ושם מתרנגולת חופשייה בחצר שלי? התשובות לא תמיד פשוטות, אבל מבחינה מוסרית צריך לטפל בשאלות כאלה בפשטות: לחיות יש זכות לחיות ברווחה בהתאם למה שהן צריכות וחשות – ולא לפי מה שמתחשק ונוח לנו. אפשר לשקול פשרות על חשבון החיות כאשר צרכים בסיסיים שלנו מוטלים על הכף ואין מוצא אחר. אבל העדפות מטעמי הנאה, נוחות והרגל לא מצדיקות פגיעה בחיות.

תירוצים...
אולי הנקודה הכי חשובה היא ש"זכויות בעלי-חיים" הן לא רעיון מהפכני. כל ההנחות והאמונות שהזכרנו למעלה מתיישבות עם האינטואיציה של כל אדם רגיל: זכויות בעלי-חיים הן המסקנה ההגיונית לפי ערכים מוסריים מקובלים ולפי השכל הישר. ולמרות זאת הצמחונים הם מיעוט והטבעונים נדירים ממש. אז מה השתבש בדרך מן ההנחות אל המסקנות המתבקשות?

תשובה אחת היא שמקובל ונוח לזלזל במה שחיות צריכות, רוצות ומרגישות. כשמשהו מקובל ונוח, התירוצים מוכנים תמיד לשימוש – תירוצים מטעמי מוסר, דת, ביולוגיה, תזונה ומה לא. ואיך אפשר אחרת? אם כולם אוכלים בשר, שותים חלב, לובשים צמר – אז "לא יכול להיות שכולם טועים" ו"ממילא אני לא אשפיע" ובעיקר "אלה החיים!".

אבל בעצם התירוצים אפילו לא נחוצים בדרך-כלל. כליאת חיות במשקים, הדגרה, הובלה, שחיטה, ניסויים, כליאה במכלאות רשותיות, דיג – כל אלה מתקיימים הרחק מהעיניים שלנו. רק מי שעובד בזה ממש, יודע מה קורה בפנים. כל שאר האוכלוסייה נהנית מבורות נעימה – ולכן איש כמעט אינו חש צורך לבדוק את תפיסת-העולם המוסרית שלו מול האחריות שלו לפגיעה בחיות.

אז מה אפשר לעשות?
זכויות בעלי-חיים הן היחס שהחיות ראויות לו ושאנחנו אחראים לתת להן. לא מדובר כאן בדיון תיאורטי על מוסר בעולם מושלם. באופן מעשי, בני-אדם פוגעים בחיות בסיטונות ובאלימות קיצונית, עבור מטרות שיש להן תחליפים. הצורך המוסרי להפסיק את זה הוא אחריות דחופה בגלל גודל האסון עבור החיות וכי מדובר במעשים שכולנו מעורבים בהם ממילא.

אז איפה מתחילים? בתעשיות המזון והלבוש: בשר, ביצים, חלב, עור, צמר. הפגיעה בחיות בתעשיות האלה מגמדת את כל שאר הפגיעות – בהיקף העצום שלה, ובדרך-כלל גם בעוצמה שלה. התשובה האפקטיבית למצב הזה היא להפסיק לצרוך מוצרים מן החי. לרובנו השינוי לא קל ומחייב לימוד יסודי של העובדות והכרת תחליפים. זו השקעה סבירה לחלוטין לאור האחריות הישירה שלנו כצרכנים וההשפעה הגדולה של צרכן יחיד: אדם ממוצע אוכל אלפי בעלי-חיים בחייו; צמחוני או טבעוני מציל אלפים.

לסיום כדאי לזכור, שצמחונות וטבעונות מטעמי מוסר הן לא רק בחירה אישית או "סגנון חיים". זו אחריות חברתית כלפי החלש. האחריות הזו מחייבת לפעול למען בעלי-החיים, לספר לאחרים את העובדות שלמדת ולחלוק איתם את התובנות שהגעת אליהן.

3. תמונות השבוע
"נס החנוכה של התרנגולות"

ב-14.12.2006 הגיעה למוקד עמותת תנו לחיות לחיות קריאה על תפיסת משלוח של תרנגולי בית, שהובלו לשחיטה שחורה בלוד. לפי הודעת העמותה,

"הדיווח ל'תנו לחיות לחיות' הגיע מד"ר אור רז, וטרינרית עיריית לוד. ד"ר אור ופקחיה נסעו למקום בו הוחרמה המשאית ולעיניהם נתגלו הכלובים שבהם היו דחוסות תרנגולות, כתריסר תרנגולות בכל כלוב. חלקן כבר פרפרו על הרצפה כשגרונן משוסף. ד"ר אור ופקחיה העמיסו את הכלובים על רכביהם והביאו אותם למחלקה הווטרינרית העירונית."

"שחיטה שחורה" (ללא רישיון או פיקוח) היא תופעה רווחת מאוד בישראל, כפי שמגלה דו"ח מבקר המדינה לשנת 2003. תפיסת העבריינים בשעת מעשה והחרמת העופות היא אירוע חריג. לדברי צביקה תמוז ממוקד חי (חברת חילוץ והצלה לבעלי-חיים) שהגיע למחלקה הווטרינרית של לוד כדי לאסוף את העופות, אזור השחיטה הוא מקום מסוכן, "שהמשטרה לא נכנסת אליו." לתמוז יש חווה, שמשמשת כמקלט לחיות פגועות – בעיקר חמורים וסוסים, ומדי פעם חיה אחרת כגון פרה וברווז. התרנגולים שנותרו בחיים, כ-70 במספר, הם קבוצת החיות הגדולה ביותר שאימץ תמוז עד כה. הוא מספר (מתוך הודעת תנו לחיות לחיות):

"ראיתי את הכלובים המלוכלכים, בתוכם היו דחוסות תרנגולות לבנות צעירות בצפיפות איומה. העמסתי את הכלובים על הרכב ומיד יצאתי לדרכי משתוקק לשחררן. כשהגעתי לחווה שלי הכנסתי את הכלובים לאחת החצרות המוגנות והתחלנו לשחרר אותן. המחזה היה מרגש מאוד, החצר החלה להתמלא בתרנגולות שחלצו את כנפיהן ומיד החלו לנקר סביב בחדווה, חלקן התחילו לעשות אמבטיות חול וחלקן אמבטיות שמש, מביטות סביב כלא מאמינות שיצאו בחיים מהמסע הקשה מהצפיפות האיומה והסכין שעוד רגע שספה את גרונן.
"חג החנוכה בפתח ואני שראיתי את התרנגולות שיצאו מהכלובים החשוכים וצבעו בלבן את החצר באורן נזכרתי במילות השיר 'באנו חושך לגרש', ואכן זהו נס חנוכה של התרנגולות."

את התמונות המובאות כאן צילם צביקה תמוז. מעבר ל"נס החנוכה", אפשר לזהות בתמונות כמה תופעות שגרתיות בתעשיית הבשר. הכלובים הם כלובי הובלה סטנדרטיים לעופות, וכך גם הצפיפות שבה הם מוחזקים בפנים, דחוסים זה בצמוד לזה ולעתים זה על גבי זה. מרגע הכליאה בכלוב ועד לשחיטה, עלולות לעבור שעות רבות. התמונות מספרות עוד, שהשחרור בחווה אינו מביא לסיום את מסע הייסורים. התרנגולים הצעירים, שעדיין לא פיתחו ניצוי מלא, הם בעלי פרופורציות גוף מעוותות – ניתן להבחין היטב שהגוף שמן באופן מוזר, עם חזה מנופח וללא זכר למבנה האתלטי של עוף היער האדום – מין הבר שממנו נבררו תרנגולי הבית. הם אינם יוצאים מהכלובים בכוחות עצמם, ובין אמבטיית שמש לאמבטיית חול הם נותרים על גחונם. תרנגולים מזן זה מתקשים לעמוד וללכת, הם משמינים מאוד בקלות ומתים בגיל צעיר.

ערמת הכלובים שחולצו על-ידי המחלקה הווטרינרית, והתרנגולים בפנים ממתינים לחילוץ:

עיניים מציצות מאחורי סורגים: כלובי הובלה נמוכים עד כי אין אפשרות לעמוד בתוכם בתנוחה נורמלית, וקשה גם לרבוץ בתוכם בגלל הצפיפות.

רגע של שחרור:

הכלובים פתוחים והתרנגולים עדיין רובצים בתוכם וממתינים לידיים משחררות. מחוץ לכלוב ניכר המבנה המעוות, שפוגם בכושר התנועה של העוף.

בפינת המבנה המקורה, קלטה מצלמתו של תמוז קבוצת תרנגולים נהנים מהחול ומהשמש. או אולי הם כבר חוזרים לרבוץ משום שהם מתקשים ללכת? לעופות מתעשיית הבשר קשה למצוא סוף טוב גם לאחר שאירע להם נס.

 4. פינת התזונה: לביבות אפוקדו
לביבות עם אפונה ואבוקדו לכבוד חנוכה

החומרים
2 תפוחי-אדמה (600 גרם)
אבוקדו
כוס אפונה מופשרת
4 שיני שום
חצי כוס קמח מלא
חצי כפית מלח
רבע כפית פלפל שחור
שמן לטיגון

אופן ההכנה

1. קולפים את תפוחי-האדמה, חותכים לרבעים או לשמיניות, ומבשלים בסיר מים כחצי שעה, עד להתרככות.
2. מסננים את תפוחי-האדמה ומעבירים לקערה. מוסיפים את האבוקדו ומועכים עד לקבלת תערובת חלקה.
3. מוסיפים את שאר החומרים ומערבבים.
4. בידיים רטובות יוצרים מהתערובת לביבות שטוחות, ומטגנים משני הצדדים על אש נמוכה עד להשחמה.

למתכוני חנוכה נוספים

פורומים לצמחונות ולטבעונות: נענע; תפוז; nrg מעריב; ynet 

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו: info@anonymous.org.il

אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י כאן

בכל עניין יש לפנות לכתובת אנונימוס ואין להשיב (reply) לכתובת השבועון