האצת הגדילה. פטמים ותרנגולי הודו הם היצורים שעוותו באופן המשמעותי ביותר לצורכי חקלאות בהיקף המוני. בשלושים השנים שחלפו בין תחילת שנות השישים ותחילת שנות התשעים הוכפל משקלו של הפטם (תרנגול-הבית) בהגיעו לגיל 56 יום, פי ארבעה. במושגים אנושיים, מצב זה למצבו של תינוק בן חודשיים שמשקלו 18 ק"ג.

עיוות הפרופורציות. אחת ממטרותיה העיקריות של הברירה המלאכותית הייתה לשנות את מבנה גוף העוף: להגדיל את שיעור הבשר מתוך כלל משקל הגוף, ובו-זמנית להפחית את שיעור העצמות. שיעורו של משקל החזה (החלק המבוקש והיקר ביותר) מתוך כלל משקל הגוף הוכפל במהלך יובל שנים של ברירה מלאכותית: ב-1940 היווה החזה 19.7% ממשקל גופו של ה"הודי", וב-1980 הגיע משקל החזה ל-38.2% ממשקל הגוף. כיום מנסים התעשיינים "לייצר" תרנגולי-הודו שיש בהם יותר "שניצל" מאשר כל שאר חלקי הגוף יחד.

רגליים חולות. היחס הבלתי אפשרי בין השלד לשרירים גורם לאפרוחים בעיות רבות ביציבה ובתנועה, מעצם המשא הרב שמועמס על העצמות הקטנות. עופות רבים סובלים מעיוותי שלד ומהתמוטטות - "כשילת רגליים" בעגה המקצועית. זהו מצב שבו אין הרגליים מצליחות לשאת את משקל התרנגול המפוטם. במחקרים על עופות בתעשיית הבשר, שנערכו במדינות שונות במהלך שנות ה-90, נמצא, כי צורת הליכתם של רבע עד שליש מהם נראית בלתי נורמלית, באופן המשפיע על יכולת התנועה שלהם - מקרטוע וצליעה ועד לחוסר יכולת להשתמש ברגליים, וניסיון לזחול ולהיעזר בכנפיים במהלך ההליכה. עופות אלה סובלים אפוא מנכות מכאיבה, וזאת עוד בהיותם אפרוחים, בטרם הגיעו לשיא גודלם. הנכויות הנראות לעין הן שלב מתקדם של המחלה, אשר מתחילה להתפתח, בתקופת החיים הקצרה של העופות, בקרב רובם. המחלה מוכרת בשם Tibial Dischondroplasia, כלומר, התפתחות לא נורמלית של העצם כתוצאה מלחץ כבד המופעל עליה. עצם הרגל מתעקמת כלפי פנים או כלפי חוץ והרגל עלולה להסתובב. המחלה גורמת קשיים בהליכה ואפילו בעמידה, והעופות הפגועים נותרים רובצים ללא תנועה במשך הרוב המכריע של זמנם (בניגוד לעופות בני-גילם מזנים בריאים יותר, המבלים את רוב זמנם בתנועה). Tibial Dischondroplasia היא מחלה של "טיפוח גנטי": בהשוואה בין עופות מ"קווים גנטיים" (כלומר, עופות ששווקו לחקלאים על-ידי חברות ה"טיפוח") מתקופות שונות, נמצא כי תפוצת המחלה הוכפלה בין 1958 ל-1992. לחץ כאן למידע נוסף על מחלת ה- TD וניסויים הנערכים אודותיה בישראל כיום

מפי חוקרי החקלאות. בספרות החקלאית מרבים לעסוק במחלות הרגליים. למשל:

"Tibial Dischondroplasia (TD) היא הפרעה מטבולית (מחלה) הפוגעת בשלד של פטמים והודים בשלב הגדילה. המחלה משפיעה על לוחיות הגדילה בקצות העצמות הארוכות ומאופיינת בגוש סחוסי שאינו מתגרם ואינו מכיל כלי דם. כתוצאה מכך, גדילת העצם משתבשת, העצם מקבלת עיוות שהתבטאותו הקיצונית ביותר דמויית וו, ולכן TD גורמת לכשילת רגליים... שיעור הנפיצות של TD בהודיים שנבדקו על ידינו הייתה גבוהה מאוד: 50-100 אחוזים וגבוהה גם בפטמים: 20-100 אחוזים."

עמדת התעשיינים. יחס התעשיינים למחלות הרגליים הוא דו-ערכי: מצד אחד, רגליים פגועות מביאות לפסילת עופות רבים במשחטה. הדרישה לכשרות בישראל מביאה לעניין מיוחד בנושא, משום שמשלוחים מסוימים עלולים להגיע למאה אחוזי פסילה. מצד אחר, עופות נכים רצויים לחקלאים, שכן הם ממעטים לזוז, אינם שורפים קלוריות ולכן הם משמינים יותר.

3. קריסת הלב והריאות

הלב והריאות קטנים מדי. הברירה המלאכותית בפטמים הביאה לניצול מרב האנרגיה האצורה בגופם לגדילה מואצת, דבר המותיר לעופות כמות מעטה של חמצן לקיום תהליכי החיים הבסיסיים. לבם חייב אפוא לעבוד בצורה מאומצת ביותר. בנוסף לכך, מערכת הלב-ריאה לא "טופחה", בניגוד למסת השרירים, לגדילה מואצת - הלב, כמו גם הריאות ומערכת העיכול, קטנים יחסית למסת השרירים שבה הם תומכים. כך נאלץ גוף העוף הצעיר להתמודד עם הצורך לספק חמצן לגוף תרנגול בוגר ומפוטם באמצעות מערכת לב-ריאה קטנה, המתאימה לגופו של עוף צעיר וקטן הרבה יותר.

המחלה הקטלנית: מיימת. מחלת המיימת (ascites) היא אחד מגורמי התמותה העיקריים של פטמים. מחלה זו נוצרת כאשר מופיעה התרחבות בחדר הימני של לב העופות בשל העבודה המאומצת של הלב. הפטמים מתחילים לפתח כשילות לב ושינויים בתפקוד הכבד, הגורמים לנוזלים להצטבר בחלל הבטן. עור הבטן עשוי להאדים, בעוד שהבטן מתנפחת מנוזלים וכלפי חוץ נראות שלפוחיות ענק. העופות מתחילים לנשום בתכיפות רבה מאוד, והריאות נגדשות בנוזלים. כ-5% מן הפטמים בעולם סובלים ממחלה זו (כמיליארד פטמים בכל רגע נתון, מיליונים אחדים מהם בישראל). שיעור התמותה ממיימת עלול להגיע ל-40% מכלל העופות בתנאים מסוימים - המחלה תוקפת באופן חמור במיוחד בתנאים הבאים: כאשר העופות נתונים בטמפרטורת סביבה נמוכה; כאשר אחוז החמצן בלול נמוך; או כאשר ניתנים לעופות מזונות מסוימים.

מוות פתאומי. תסמונת המוות הפתאומי ( Sudden Death Syndrome- SDS) היא מחלה נוספת, המתפתחת כתוצאה מעיוות הפרופורציות בין חלקי גופם של העופות, והיא מביאה למותם של עד 3% מן הפטמים. תסמונת המוות הפתאומי היא כשילת לב אקוטית, התוקפת בעיקר זכרים מהירי גדילה, אשר נראים במצב טוב עד לרגע הופעת התסמונת. העוף הבריא לכאורה מתחיל לפתע לנפנף בכנפיו, לאבד את שיווי משקלו ולהשמיע צווחות, עד שלאחר דקות בודדות הוא נופל על גבו או על צדו ומת.

העופות ימשיכו להיוולד נכים. המיימת ותסמונת המוות הפתאומי גורמות, כמובן, הפסדים כספיים לחקלאים, ומכאן נובע העניין שלהם להיאבק במחלות אלה. אולם המאבק לא מגיע לשורש הבעיה, ומתמקד בבקרת אקלים מדויקת בלול, בהזנה שאינה מאיצה את התפתחות המחלות וכד'. במקביל לכך, האצת הגדילה ועיוות מבנה הגוף נמשכים במלוא המהירות. העיוות נותר כאחד מיסודות תעשיית הבשר. הניסיונות לפתור את הבעיות הם נקודתיים, כגון שינוי הרכב המזון של העופות באופן שיפחית מעט את תפוצת המחלה. "ייצור" של תרנגולים מן הזנים שלפני עידן הברירה המלאכותית המואצת הוא עדיין פתרון נדיר מאוד. אמנם, בשנים האחרונות נשמעים קולות "לשוב אחורנית" לעופות מ"קווים גנטיים" בריאים יותר, מטעם יצרנים של "חקלאות אורגנית". אולם גם מגזר זה בחקלאות (שנמצא בחיתוליו בישראל) אינו מתייחס ברצינות לברירה מלאכותית, ומסתפק בהתנגדות להנדסה גנטית, שכמעט אינה רלוונטית עדיין לתעשיית העופות. הפתרון, כרגיל בענייני חקלאות, נמצא בידי הצרכנים, שבכוחם להחרים את תעשיית העופות ובכך לצמצם את היקפה.

סקירה מומלצת בנושא מופיעה באתר האינטרנט של הארגון Compassion in World Farming. בדף הפתיחה של האתר תוכלו למצוא גם הפניה למידע על ההתארגנות הפוליטית למען רווחת בעלי-חיים בבריטניה. פורסם לראשונה ב"זכויות בעלי-חיים השבוע", שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים, גיליונות 10-12. להרשמה לשבועון לחצו כאן.