"מי מאתנו לא זכה לצפות במחזה המזעזע של עופות המובלים למשחטה, דחוסים יתר על המידה בתוך כלובי ההובלה, חלקם אף בשעות שיא החום. לא פעם משתמשים המובילים בכלובים שאינם ראויים להובלה, חלקם אינם תקינים וראויים לשימוש, וההוכחה לכך היא פגרי עופות משק הנצפים מוטלים בשולי הדרכים - כאלה שעפו מן הרכבים במהלך ההובלה. כל המאפשר קיומם של מצבים אלה, המביאים למוות אכזרי של העופות מחנק, מכות חום, טראומות והתקפי לב, נושא באחריות הישירה למותם של בעלי-חיים רבים ולסבל רב." (אלרום, כרך 56 (3), עמ' 39)

אסון המוני. למעלה מ 160 מיליון תרנגולים מובלים לשחיטה עבור תעשיית הבשר הישראלית מדי שנה. רוב התרנגולים סבלו מזיהומים, ממחלות או מנכויות במהלך שבעה השבועות של חייהם. חלקם מתו כתוצאה מכך. עבור הנותרים, האימה הגדולה ביותר מתחילה עם הופעתם של הלוכדים האגרסיביים בלול. במהלך ההעמסה, הנסיעה וההמתנה במשחטה, מתים כמיליון תרנגולים מתים מדי שנה (בישראל, שיעור המתים גבוה פי 2-6 מן המקובל באירופה). לפחות עשרים מיליון תרנגולים סובלים מפציעות חמורות ומשברים בהגיעם למשחטה. תעשיית העופות מחשבת את עלות מניעתן של חלק מהפגיעות, ומוכנה "לספוג" הפסדים - דהיינו עופות פגועים ומתים - תמורת עבודה זולה ומהירה. בשנים האחרונות התעורר עניין מהוסס בישראל ברווחת העופות במהלך ההובלה. במרץ 2001 הגישה "הוועדה לעניין הובלת עופות", שמונתה מכוח חוק צער בעלי-חיים, את המלצותיה למשרד החקלאות. המשרד ממשיך ומעכב את התקנתן של תקנות (כלומר, הנחיות בעלות תוקף של חוק) בתחום זה. כתבה זו מסתמכת ברובה על דו"ח הוועדה ועל סדרת כתבות בנושא זה מאת כ' אלרום, מהפקולטה להנדסת מזון וביוטכנולוגיה בטכניון.

ההכנות: רעב וצמא. התרנגולים מגיעים למשחטה רעבים וצמאים. מזון מתעכל, שנשפך על בשר העוף השחוט עם ניקוב איבריו הפנימיים, עלול לזהם את הבשר. הפתרון שמצאה התעשייה לבעיה זו הוא הרעבת העופות. 6 עד 12 שעות לפני מועד הלכידה, מסלקים את המזון מן האבוסים. הצום מתחיל לתת את אותותיו בתרנגולים כבר לאחר 4-6 שעות: הם מתחילים לאבד משקל, ומחקרים מצביעים על העובדה המובנת מאליה, שהרעב כרוך בסבל. ההמתנה והרעב הגובר עלולים להתמשך על פני שעות רבות לאחר הלכידה. ואם הרעב גרוע, הצמא עלול להיות קטלני ממש: המים מורחקים מן העופות כשעה לפני הלכידה. אפילו במקרה שבו אורכות ההובלה וההמתנה לשחיטה יום שלם, העופות לא מקבלים עוד מים. בימים חמים, הסבל קשה מנשוא.

מתגנבים בחושך. לכידת העופות נערכת בדרך-כלל בשעות החשיכה. החום מעיק פחות והעופות רדומים - מאחר שהם רדומים ואינם רואים היטב, הם מן הסתם גם פוחדים פחות מאשר בתאורה רגילה. יש לכך חשיבות מכרעת, כי תרנגולים פוחדים מאוד מבני-אדם ומתייחסים אליהם כאל טורפים. התגובה טבעית במקרה כזה היא בריחה, אלא שבלול סגור, שבו כלואים רבבות תרנגולים, אין לאן לברוח. בנוסף לכך, מאחר שכל חייהם עברו עליהם בסביבה חדגונית ביותר, העופות פוחדים מכל גירוי חדש - רעשים, תנועות, אורות, ריחות, נוכחות עצמים זרים, מגע - הרבה יותר מעופות החיים בטבע.

פאניקה. התוצאה החמורה ביותר של הבהלה היא "עירוּם" - הצטופפות המוני עופות מבוהלים בפינות הלול זה על גבי זה, שעלולה להביא למוות המוני של עופות שנחנקו בתחתית הערימה. כותב אלרום:

"תגובות, המתאימות לסביבה הטבעית, נוטות להיות הרות אסון במסגרות הגידול האינטנסיבי. במהלך לכידת העופות לפני ההובלה למשחטה, נוצרות תגובות של פאניקה, היסטריה ותגובות אלימות במגמה לחמוק מן הלוכדים. אלה עלולות להוביל לאיבודי אנרגיה, פציעות, כאב ואפילו למוות של העופות. הפציעות שנגרמו במישרין או בעקיפין על-ידי ההחמרה בפחד האקוטי, מהוות פגיעה חמורה מאוד ברווחת בעלי-החיים ומובילות לכאבים כרוניים, זיהומים, חולשה פיזית וסימפטומים התנהגותיים בלתי רצויים." (אלרום, כרך 55 (3), עמ' 54)

לכידה ידנית. ללוכדים אין כל עניין וידע בעופות, ואין להם זמן וסבלנות. הם עובדים קשה מאוד - "מטען" של תרנגולי-בית התלויים בידיים שוקל 16 קילוגרם ויותר. תרנגול הודו אחד עשוי לשקול 20 קילוגרם. ה"פינוי" עצמו אורך שעות. אין פלא אפוא, שהפועלים נוהגים בעופות באגרסיביות רבה; הם מנסים ללכוד כמה שיותר עופות, כמה שיותר מהר, ותופסים את התרנגולים המבוהלים באיבר הגוף הראשון שנופל לידיהם: צוואר, כנף או רגל. לאחר התפיסה הם אוחזים בתרנגול ברגל אחת כשהוא הפוך, 4-5 תרנגולים בכל יד. החזקת עוף ברגליים כשהוא הפוך, מעוררת בו פחד עצום והוא נאבק בכל כוחו. אם לא די בכך, הרי שאופן הנשיאה המקובל גורם במקרים רבים חבלות, נקעים ושברים בעצמות - תוצאה של תליית עוף כבד וטלטולו ברגל אחת. גופים ממשלתיים בבריטניה, קנדה וניו-זילנד, ממליצים לאחוז בעופות זקופים בשיטה "עדינה" יותר - כשכנפיהם צמודות לגופם. בשבדיה אף הצליחו להשתמש בשיטה נשיאה "עדינה" כזו בקנה-מידה מסחרי. הוועדה לעניין הובלת עופות בישראל הותירה המלצות עמומות בלבד בעניין זה; לפי דו"ח הוועדה, ממילא קשה לאכוף הנחיות לשיטת נשיאה ידנית.

לכידה מכנית. עבור תעשיית העופות, מהווה האיסוף הידני גורם מעכב, בגלל הצורך לשלם לפועלים רבים ו"לספוג" נזקים של עופות פצועים ומתים. דרך אחת לפתור את הבעיה, שלא נכנסה לשימוש מסחרי, היא החזקת העופות בכלובים מלכתחילה, ושליחתם בכלובים אלה למשחטה - בניסיונות שנערכו עד כה, נפגעו העופות שבכלובים עוד יותר קשה מן העופות הכלואים בסככות סגורות (השיטה המקובלת). שיטה אחרת, שהשימוש המסחרי בה מתפשט בהדרגה באירופה ובארצות-הברית, היא השימוש בקומביין לאיסוף עופות: כלי-רכב שבחזיתו מתקן רחב עם גלילים מסתובבים, אשר סוגר על העופות הנמלטים בלול. מן הגלילים משתרבבות אצבעות גומי ארוכות, התופסות את התרנגולים ומעבירות אותם למערכת הנעה ואחסון בעזרת לחץ אוויר. היתרון של מכשירים אלה עבור העופות הוא הפחתת המגע עם בני-אדם - שמפחיד אותם הרבה יותר מן המגע עם מכונה. קיימות עדויות לכך, שהשימוש בקומביינים פוגע בעופות מעט פחות מאיסוף ידני - בתנאי שהשימוש בקומביין נעשה כראוי; נראה, שלא פעם משתמשים בקומביין מהר מדי. שאול זוהרי, האחראי על המשחטות התעשייתיות במועצת הלול, מסר לוועדה לעניין הובלת עופות, שכל הניסיונות להכניס קומביין כזה לשימוש בישראל נכשלו, משיקולים כלכליים וכן בגלל עליית מספר מקרי השברים בכנפיים. הוועדה מדגישה, ש"שגרימת הסבל במהלך האיסוף וההעמסה נשארת בשלב זה ללא פתרון".