זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, חגי כהן דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-6204878  פקס: 03-6204717 אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

 1. חדשות ופעילויות

חיפה
משמרת ההסברה לצמחונות תתקיים באופן חריג ביום ה' (במקום ביום ב') ב-4.5.2006 בשעות 20:00-18:00 במרכז זיו (ברח' טרומפלדור). לפרטים נוספים: חבצלת 050-8840085

בר-אילן

הרצאה: ביום א', 7.5.2006, בשעה 18:00, תתקיים באוניברסיטת בר-אילן, בניין 304 (משפטים), כיתה 37, הרצאתה של ד"ר יעל שמש "חמלה כלפי בעלי-חיים מהמקרא ועד הרב עובדיה יוסף" (ביוזמת מגמה ירוקה באוניברסיטת בר-אילן).

המאבק לסגירת המפטמות: עדכון

אנונימוס ממשיכה לפעול ליישום ההוראה להפסקת פיטום האווזים, שנכנסה לתוקף ב-15.4.2006. ביום א', 23.4.2006, צפו פעילי אנונימוס במשחטת האווזים פו-גרס, תיעדו משאית המובילה אווזים לשחיטה במשחטה והגישו תלונה על בסיס הממצאים. למחרת יצאו פעילי אנונימוס עם אנשי יחידת הפיצו"ח במשרד החקלאות וכתבת מבט (ערוץ 1) לסיור משותף במושב בן-זכאי, אשר בו תיעדו פעילי אנונימוס בחקירה סמויה שבוע קודם לכן פיטום לא חוקי. ציון לגזיאל, בעל מפטמה, טען שאינו מפטם אך סירב לתת לצוות להיכנס בטענה שאין להם צו מתאים. בכתבה ששודרה במבט למחרת (25.4.2006) הונצחו חילופי הדברים בין המפטם לצוות, והכתבת העידה שהריח החריף שנדף מהמשק סתר את דברי המפטם. אנונימוס ממשיכה במאמצים להביא לסגירת כל המפטמות בישראל.

כתבה בנושא הפסקת הפיטום:

צפריר רינת, "לא כל המפטמות נסגרו, והמגדלים מחפשים תעסוקה", הארץ, 25.4.2006, עמ' 9א.

מה אפשר לעשות?
לדווח: אם ידוע לכם על מפטמת אווזים שממשיכה לפעול, התקשרו לשירותים הווטרינריים (טל': 03-9681612 או 03-9681606) ובמקביל לכך השאירו הודעה באנונימוס (03-5220699) כדי שנוכל לעקוב אחר סגירת המפטמה. אין הכרח למסור לאנונימוס פרטי זיהוי אישיים שלכם.
לתעד: אם יש לכם רכב, ואתם מעוניינים לסייע וליטול חלק במבצע התיעוד לצורך אכיפה, שלחו דואל לכתובת info@pitum.org.
לכתוב מכתבים: כתבו למנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, ד"ר משה חיימוביץ' ומחו בפניו על כך שבמפטמות רבות נמשך הפיטום חרף האיסור. קראו לו לאכוף את האיסור באמצעות סיורי פתע (גם בלילה) בכל המפטמות, החרמת ציוד פיטום, סגירת משחטת האווזים וענישת העוברים על החוק – בקנסות גבוהים ובהעמדה לדין. 

הכתובת למכתבים:
מנהל השירותים הווטרינריים, ד"ר משה חיימוביץ', משרד החקלאות, ת.ד. 12, בית-דגן 50250, פקס 9681641-03 

עגלים סובלים בהובלה מאוסטרליה

לפי הודעת תנו לחיות לחיות מ-27.4.2006, התקבלה בעמותה הודעה ממוביל בקר מאילות למחסום קרני שברצועת עזה. המוביל סיפר כי יום קודם לכן הובלו שמונה משאיות מלאות בעגלים מקיבוץ אילות למעבר קרני. לדברי המוביל, "עד השעה 12:30 בצהרים אתמול, פרקנו במעבר שלוש וחצי משאיות, אבל ב-13:30, היה ניסיון פיגוע במעבר, ורק בסביבות השעה 16:30, פוצצה מכונית התופת באופן מבוקר, ואמרו לנהגים לחזור עם המשאיות המלאות." המובילים עצרו בצופר (שעה וחצי צפונית מאילות) וקיבלו הוראה מהמעביד, מרדכי ראובני, להישאר בצופר, ולמחרת להסיע את העגלים שוב למחסום קרני, אם המחסום ייפתח.

זמן נוסף לבודהא בורגר

בעקבות הביקוש הרב לבודהא בורגר המזנון הטבעוני החדש במרכז תל-אביב, הורחבו שעות הפתיחה, וכעת המקום פתוח עד 22:00. גם התפריט ממשיך להתרחב; למשל, כעת ניתן למצוא בו 8 סוגי נבטים. 

בעיתונות הישראלית

nrg מעריב זוהמת חלב. בכתבה "קנס לגבעת השלושה על זיהום" (24.4.2006) מדווח כי בית-משפט השלום בפתח-תקווה, קנס את קיבוץ גבעת השלושה ב-200,000 שקלים בגלל טיפול לקוי בשפכי הרפת במשך שנתיים, באזור מקורות הירקון. אם הקיבוץ לא יפנה את זבל הפרות וישלים עבודות שיקום, תיסגר הרפת בתחילת אוקטובר 2006.

אשדוד ניוז אסון לדגים. בכתבה "מנהל המרינה: אנו מאחסנים במעגנה כלוב דגים שישמש חווה נסיונית" (28.4.2006) מדווח ראובן קפלן על תוכנית להקים חוות דגים בים מול חופי אשדוד.

 
nrg מעריב חתולי חופש. בטור "חיבוק דב" (27.4.2006) כותבת ענת רפואה נגד כליאת חתולים בבית לכל חייהם: "נכון שהחתול 'המבוית' אוהב ליטופים, שמיכות פוך ואוכל טוב, אבל חשוב לו להיות חופשי. הוא צריך את זה לנפשו ולגופו... עם כל הכוונות הטובות שלנו, כשאנחנו סוגרים חתול בבית ומונעים ממנו לממש את עצמו, אנחנו הורגים חלק ממנו."

ynet האכלת יונים. בכתבה "הקשיש האכיל יונים ונקנס ב-290 שקלים" (25.4.2006) מדווח טל איתן שעיריית חולון קנסה אדם שהאכיל יונים בקריית שרת. מהכתבה עולה צורך, להגנת היונים עצמן, שהרשויות יבצעו הסברה מסודרת נגד האכלת יונים לא מבוקרת במקום שיפטרו עצמן בהטלת קנס אקראי.

למידע נוסף על קשרים בין אוכלוסיות יונים למוקדי האכלה

nrg מעריב הרג במכלאה. בכתבה "המתת חסד?" (25.4.2006) מובא סיפורה של גורת כלבים שנמסרה לאימוץ ממכלאת צער בעלי-חיים באר-שבע, הוחזרה לשם והומתה מסיבות מפוקפקות.

ynet משבר החג. ברשימה "המדריך הפרוותי ליום העצמאות" (27.4.2006) מספק ארז ארליכמן טיפים לשמירה על כלבים וחתולים מפני פגעי יום העצמאות: פחד מרעשים חזקים, סכנת אובדן בגלל בריחה מבוהלת ואכילת מזון מזיק.

כתבה נוספת בנושא:

אתי אלטמן, "חווית העצמאות לחיות", nrg מעריב, 28.4.2006.

הארץ ציד. בכתבה "למרות הסברה ומצלמות נסתרות, ממשיכים לפזר מלכודות" (27.4.2006, עמ' א16) מדווח צפריר רינת על ניסיונות רשות הטבע והגנים למנוע ציד לא חוקי על-ידי הסברה בקרב עובדים זרים, שימוש במצלמות נסתרות ורישום פלילי למורשעים בציד בלתי חוקי. למרות המאמצים, כמעט בכל חודש נמצאות יותר ממאה מלכודות,  כשבחלקן חיות מתות או גוססות.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

mcity (מודיעין) קורבנות משא. בטור "בהמות משא מודל 2006" (22.4.2006) מבקרת שיר פרידמן את ניצולן של סוסים וחמורים לסחיבת משאות.

ידיעות אחרונות לווייתנים. בידיעה "ישראל תציל את וילי" (26.4.06, עמ' 22) מדווח איתמר אייכנר שישראל נענתה לבקשת ארה"ב ואוסטרליה להצטרף לאמנה המתנגדת לציד לווייתנים לצורכי מסחר, כדי לעצור את יוזמת הציד המסחרי של יפן.

לתגובות: ידיעות אחרונות, ת.ד. 109, תל-אביב. פקס: 03-6082546 דואל: tgoovot@yedioth.co.il

אם הקישור פגום, יש להניח עליו הסמן, ללחוץ על הכפתור הימני בעכבר, "העתק קישור", ו"הדבק" בשורת הכתובת

לאנונימוס דרושים/ות

לאנונימוס דרושים/ות פעילים ופעילות בתחומים: הרצאות בבתי-ספר, ייעוץ תזונתי לצמחונים ולטבעונים, תיעוד במשקים חקלאיים, חקירות, שירות לאומי ופעילות אינטנסיבית תמורת מגורים בדירת פעילים בתל-אביב. פנו אלינו באמצעות טופס.

הרצאות בבתי-ספר

אנונימוס מקיימת ללא תשלום הרצאות מבוא לזכויות בעלי-חיים, לנוער בגיל חטיבת-הביניים ובית-הספר התיכון. פרטים – אבימור: avimor18@gmail.com 03-6204878

למידע על פעילויות קבועות

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות

פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; נענע; nrg מעריב; ynet

יומן חייתי 8, התוכנית לזכויות בעלי-חיים: מועדי השידור; לצפייה בתכנית באינטרנט

2. שיקאגו: מטרופולין ללא כבד שומני

ב-26.4.2006 הפכה שיקאגו לעיר הראשונה בעולם שאוסרת מכירת כבד שומני (foie gras)  – תוצר הפיטום של ברווזים ואווזים. מועצת העיר הסכימה כמעט פה-אחד על האיסור, שייכנס לתוקף תוך 90 יום.

איסור היסטורי
בשיקאגו לא מייצרים כבד שומני. בסוף שנת 2005, הגישו בה רק 19 מסעדות מוצרי כבד שומני. אולם שיקאגו היא העיר השלישית בגודלה בארצות-הברית, ושטח המטרופולין שלה מונה כמעט עשרה מיליון תושבים – כמו מדינה שלמה. שיווק כבד שומני החל לתפוס תאוצה בארצות-הברית רק בשנות התשעים, ויש חשיבות רבה לעצירת התהליך בעיר הענקית לפני שהתעשייה תצבור כוח כלכלי. בעולם נאסר פיטום עופות מים ב-15 מדינות, ורק בקליפורניה נאסרה גם מכירת מוצרי הפיטום. אולם האיסור בקליפורניה, שהתקבל בספטמבר 2004, ייכנס לתוקף רק ביולי 2012. האיסור בשיקאגו, לעומת זאת, ייכנס לתוקף באופן כמעט מיידי – החלטה מהפכנית. זוהי סגירת מעגל בהיסטוריה של שיקאגו: בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 היא הייתה המרכז הגדול בעולם לשחיטת יונקים. משחטת הענק האחרונה בעיר נסגרה ב-1971, וכעת, באפריל 2006, הפכה שיקאגו לפורצת דרך לאומית ועולמית בחקיקה מוסרית. שיקאגו סוללת דרך עבור שש מדינות, שבהן תלויה ועומדת הצעת חוק דומה: מסצ'וסטס, אורגון, וושינגטון, הוואי, ניו-יורק ואילינוי.

תנופת המאבק
להצלחת המאבק בשיקאגו יש הורים רבים, אך דחיפה מכרעת לקמפיין תרם דווקא השף צ'ארלי טרוטר, אחד הטבחים המפורסמים בעולם, שמתכונים שלו לכבד שומני עדיין מתפרסמים בספרים ובאינטרנט, ושמו מנוצל לפרסום חברה המחזיקה משקי פיטום מחרידים. טרוטר ביקר בכמה משקי פיטום והחליט בצנעה להפסיק להגיש כבד שומני, לפני כארבע שנים. במרץ 2005 הוא החל לדבר על כך בפומבי, ומיד נפתח ויכוח סוער בין שפים מעל דפי העיתונות. הנושא משך את תשומת-לבו חבר מועצת העיר שיקאגו, ג'ו מור. מור החל במסע החקיקה נגד מכירת כבד שומני בשיקאגו. טרוטר לא תמך בהצעת החוק, אולם החרם האישי של השף הידוע עשה את שלו. לפי Farm Sanctuary, מהארגונים מובילי המאבק בשיקאגו, 201 בתי עסק במדינת אילינוי כבר הצטרפו לחרם.

ג'ו מור
מור (בתמונה), בן 47, הוא עורך-דין במקצועו וחבר מועצת העיר מאז 1991. עיקר עבודתו עוסקת בשיפור חיי הקהילה ומעורבות הקהילה בגורלה, והוא היה ממובילי החלטות מועצת העיר נגד ממשל בוש, למשל: החלטת המועצה להתנגד לפלישה לעיראק. באפריל 2005 הגיש מור את הצעת החוק למועצת העיר. בשימוע הראשון שנערך בפני ועדת הבריאות של מועצת שיקאגו, ב-13.9.2005, אמר מור:

"החוקים שלנו משקפים את תרבותנו. הם מגדירים את הערכים שלנו ואת דעת הרוב. הם מציבים אמות-מידה של התנהגות בחברה מתורבתת. התרבות שלנו אינה סלחנית כלפי עינוי יצורים תמימים וחסרי הגנה. ואנו כחברה מאמינים שיש להתייחס באופן הומאני לכל ברואי האל.
"קיבלתם ערכה עבה של חומרים. בערכה כלולים עיקריהם של מכתבים והצהרות מווטרינרים, ארגוני הגנה על בעלי-חיים, ידוענים ואזרחים מן השורה, אשר מדברים על האכזריות הנתעבת שעוברים העופות אשר מגודלים עבור פואה גרה. בערכות שלכם כלולים גם תצלומים בוטים שצולמו בתוך משקי פואה גרה. היססתי אם לכלול את הצילומים האלה כי הם כה בוטים ונוראים, אבל לבסוף החלטתי שהצילומים ימחישו את הפעילות האכזרית והבלתי הומאנית הזו באופן שמילים לא יוכלו לעולם לתאר באופן הולם."

מור חזר בפומבי שוב ושוב על תיאורי הפיטום. במקביל לכך, הוא ביקש לנתק את המאבק בפיטום עופות מים מפרקטיקות חקלאיות אחרות, בטענה שמדובר בהתאכזרות חריגה.

ברווז גוסס בכלוב פיטום בארצות-הברית (HSUS)

ציוני דרך
בשימוע המתוקשר שנערך ב-13.9.2005, העידו בפני ועדת הבריאות גם וטרינרית מומחית, ד"ר הולי שיבר, וג'ין באוסטון מ-Farm Sanctuary. באותו חודש התפרסם סקר זוגבי, ולפיו 79% מתושבי אילינוי תומכים באיסור בחוק על פיטום עופות. שימוע שני נערך ב-25.10.2005 בפני חברי מועצת העיר. אנשי תעשיית הפיטום השמיעו דברי התנגדות להצעת מור וטענו, למשל, שהברווזים אינם סובלים מן הפיטום ותמונות הזוועה הרבות שצולמו במשקים על-ידי פעילי זכויות בעלי-חיים, מייצגות מקרים חריגים. ד"ר שיבר, באוסטון והשחקנית לורטה סוויט (מ.א.ש.) קיבלו הזדמנות לסתור את טענות נציגי התעשייה. בפני חברי המועצה הוקרן סרט שהפיקו Animal Protection and Rescue League וכן IDA ו-PETA, עם קריינות מפי השחקן רוג'ר מור (ג'יימס בונד). בסרט נראה פיטום ברווזים (מולארדים; זהו המין העיקרי שעובר פיטום בכוח בארצות-הברית) על-ידי החדרת צינורות לעומק שלא יאומן לתוך הוושט, וברווזים גוססים ומתים מניוון הכבד ומפצעים שגרמו הצינורות. הצעת מור עברה פה-אחד. ב-14.12.2005 נערכה בעיריית שיקאגו מסיבת עיתונאים בהשתתפות חבר המועצה מור, באוסטון, ד"ר שיבר ומיון פארק מ-HSUS. האירוע תרם להעברת מידע לאותם חברי מועצה, שעדיין לא היו בקיאים באכזריות הכרוכה בייצור כבד שומני. 50 חברי המועצה קיבלו ערכות ובהן דפי מידע, תצלום גדול של ברווזים בשלבים שונים של המחלה הנגרמת מהפיטום, ותקליטור עם סרט ותמונות חדשות שצולמו על-ידי Farm Sanctuary בחברת הפיטום הגדולה בארצות-הברית, Hudson Valley Foie Gras. ההצבעה המכרעת נערכה ב-26.4.2006.

המתנגדים
הצעת מור התקבלה ברוב 48 נגד אחד. המתנגד היחיד היה ראש העיר, ריצ'רד דיילי, שתמך בהתאחדות המסעדנים של שיקאגו בניסיונם למנוע הן את האיסור על מכירת כבד שומני והן את האיסור על העישון במקומות ציבוריים. לאורך המאבק, מסר דיילי לעיתונות הודעות פופוליסטיות על סדרי העדיפויות ההומניסטיים שלו. למרבה המזל, מעמדו נחלש בסוף 2005 בגלל פרשיות שחיתות; הוא הובס גם בנושא העישון. במקביל ללחץ מצד התעשיינים וראש העיר, התבלטה העיתונות בחוסר ביקורתיות. בעשרות כתבות שהתפרסמו בנושא מאז ספטמבר 2005 באתרי אינטרנט של עיתונים גדולים, ניתן למצוא ציטוטים מפי מסעדנים, ראש העיר ומור. מופיעים גם תיאורים מילוליים של הפיטום, ופה ושם תמונות של מנות מכבד שומני. אולם לא מצאנו תמונות מתוך החקירות שנערכו במשקי הפיטום – מלבד תמונת פיטום "רכה" אחת שהוצמדה לכתבה מאת מור. חשיפת מידע על הנעשה במשקי הפיטום נותרה בעיקר באתרי האינטרנט של הארגונים להגנה על בעלי-חיים, ובמודעות שנרכשו בכסף על-ידי הארגונים.

ברווזים במפטמת Hudson Valley Foie Gras, אוקטובר 2005  (צילום: Farm Sanctuary)

האיסור
ב-26.4.2006 הכריעה מועצת העיר שיקאגו לטובת האיסור למכור כבד שומני בעיר. הנימוק הבולט שמופיע במסמך שעליו הסכימה המועצה הוא:

"עופות, במיוחד אווזים וברווזים, מולעטים בכפייה באופן לא הומאני, דרך צינור המוחדר לגרונות שלהם מספר פעמים ביום, כדי לייצר את המעדן הנדיר, פואה גרה, עבור לקוחות המסעדות."

נימוקים אחרים הם החלטתו של צ'ארלי טרוטר ("ודאי השף המפורסם ביותר של עירנו") להפסיק להגיש כבד שומני, תנופת הצעות החוק בנושא בארצות-הברית וסקר דעת הקהל. האיסור נכנס לתוקף 90 יום ממועד קבלתו ופרסומו (קיימת אי-בהירות לגבי ספירת הימים; APRL ו-IDA, למשל, טוענים שהאיסור ייכנס לתוקף כבר ב-26.6.2006). החוק קובע 250 עד 500 דולר קנס לכל יום של עבירה על מכירת כבד שומני. זהו קנס נמוך עבור מסעדות יוקרה, אולם אחד השפים שהתנגדו לאיסור, אמר לעיתונות לפני כחצי שנה, שהוא מוכר כ-30 מנות בשבוע במחיר 15$ כל אחת; כלומר, הקנס גבוה יותר מרווחי המכירות. נקווה, שבקרוב תלך מדינת ניו-יורק בעקבות שיקאגו, כי במדינה זו פועלת חברת הפיטום הגדולה ביותר באמריקה.

רשימת המקורות תובא עם הזנת הכתבה לאתר אנונימוס

3. האם אפשר לעקור את הרצון לדגור?
לקחת ביצים מהתרנגולת שהטילה אותן: עובדות ואתיקה (3)

בכתבות קודמות פתחנו דיון בנושא שממעטים מאוד להתייחס אליו: האם תרנגולות נפגעות מלקיחת הביצים שהטילו? לפניכם כתבה שלישית בסדרה, המתמקדת בניסיונות לעקור מן התרנגולות כליל את הרצון לדגור.

מניעת סבל?
בתעשיית הביצים שלפני אמצע המאה העשרים, וכן בלהקות רבייה של תעשיית הבשר ובמשקים קטנים עד היום, נהוגות שיטות אלימות, שמטרתן לשבור את המוטיבציה של התרנגולות לדגור (הדוגרנות). במקרים אלה, המוטיבציה של התרנגולת גלויה לעין, וגם התסכול בעקבות מניעת הדגירה, בנוסף על הסבל שגורמים טיפולי השבירה – גלויים לעין. אולם קיימות טכניקות, שמטרתן למנוע את הדוגרנות מראש. לכאורה, הן מונעות את הסבל שגורמת לקיחת הביצים, כי המוטיבציה לדגור לא התעוררה מעולם.

כלובים כמניפולציה סביבתית
קיימות מניפולציות סביבתיות המונעות דוגרנות. כליאת כל התרנגולות בכלובי סוללה היא המניפולציה הגורפת והמצליחה ביותר. אמנם, בכלובים קשה לגלות אם נותר בתרנגולות דחף לדגור, כי בהיעדר אפשרות מעשית לבטא דחף כזה (בגלל הצפיפות העצומה בכלוב וגלגול הביצה החוצה ממנו) קשה ביותר לזהות את עצם קיומו של הדחף. אולם התעוררות הדוגרנות כרוכה בהפסקת ההטלה, ואילו התמדת התרנגולות בהטלה מהווה עדות עקיפה להצלחת הכלובים במניעת הדוגרנות (בנוסף לגורם התורשתי, ראו להלן). במובן זה, כלובי סוללה מהווים מערכת טוטאלית של "כלובי גמילה", הפועלת נגד כל אוכלוסיית התרנגולות בלול, כל הזמן: אוויר קר על הגחון, צפיפות שאינה מאפשרת לרבוץ לאורך זמן ואובדן מיידי של הביצה. התוצאה המשוערת היא מניעת הדוגרנות. נראה אפוא שדווקא בכלובי סוללה, התרנגולות פחות סובלות מלקיחת הביצים בהשוואה לתרנגולות בלולים נטולי כלובים – משום שהכלובים גורמים מצוקות אחרות, קשות יותר, שמונעות את התפתחות הדוגרנות.

תרנגולות בכלובי סוללה: הביצים מתגלגלות מיד לתעלת איסוף ומוסעות מהכלוב והלאה. (מתוך פרסומת לציוד לולים CTB) 

מניפולציות סביבתיות בלולים פתוחים
בלולים נטולי כלובים נהוגות מניפולציות סביבתיות מתונות למניעת דוגרנות. צוות חוקרי המכון הלאומי למחקר חקלאי של צרפת (INRA) מפרט מגוון של שיטות כאלה. הדברים מתייחסים לתרנגולות הודו, אך רובם תקפים גם לגבי תרנגולות בית:

"כדי לעודד פעילות גופנית בחיות [ולמנוע רביצה], יש לשלוט בסביבה על-ידי הימנעות מטמפרטורות גבוהות מדי, למשל באמצעות אוורור מתאים ועל-ידי הפחתת הצפיפות עד 2 נקבות למטר רבוע בקירוב. חשוב גם לדאוג לתפוצה נכונה של הציוד (שקתות, אבוסים ותיבות הטלה) ברחבי המבנה. במקביל לכך, יש לספק לאחר שבוע הייצור השלישי תאורה מספקת ואחידה בכל הלול, ובכלל זה בקנים, כדי למנוע גומחות חשוכות."

מדברים אלה עולה, שמניפולציות סביבתיות מסוימות נגד דוגרנות בלולים נטולי כלובים, מבטיחות דווקא תנאי מחיה סבירים: הגבלת הצפיפות והבטחת אוורור. עם זאת, הארת הלול, ובעיקר הארת תיבות ההטלה (יש הממליצים אף לסגור אותן בלילה) עלולה לעורר תסכול כי תרנגולות מעדיפות להטיל במקומות חשוכים. ממשיכים חוקרי INRA:

"שהות בקן ונוכחות חומרי קינון הם בין הגורמים הסביבתיים הידועים כמעודדים דגירה, ויש להימנע מהם. לכן איסוף הביצים מהמגשים שבתוך הקן ועל הקרקע צריך להיות תכוף (בין 10 ל-20 פעם ביום) ויש לפנות את הנקבות מהקנים בכל איסוף מהמגשים. [...] אפשר להשתמש בקנים המצוידים במנגנון לפליטת הביצה ובמסילות איסוף; כ-50% מהלולים [ללהקות רבייה של תרנגולי הודו] בצרפת מצוידים כיום במנגנון כזה. מספר הקנים גם צריך להספיק כדי לאפשר שלפחות 20% מהנקבות יוכלו לגשת לשם בו-זמנית (קן לכל 5-4 נקבות) וכך להגביל את הצורך להטיל על הקרקע. אף על-פי שצעדים אלה עשויים להבטיח, במקרים מסוימים, מניעת ביטויים של דוגרנות, בדרך-כלל יישאר צורך להשלימם בעריכת טיפולי ריפוי [כלומר: שבירת הדוגרניות]."

Guémené, Kansaku and Zadworny 2001, sec. 3.1.

לקיחת הביצים בתדירות גבוהה עלולה לעורר תסכול, בנוסף לחרדה מפני טריפה מתמשכת. אולם לא ברור עד כמה סובלות התרנגולות מתסכול בגלל הרצפה האלכסונית בתיבת ההטלה, הגורמת לביצה להתגלגל למגש מחוץ לקן (בדומה לשיטה הנהוגה בכלובי סוללה). אין ספק, שהדבר מפחית את הדוגרנות; אולם במידה שהתרנגולת דוגרנית, האם הביצה המתרחקת ממנה, מעוררת בה תחושת אובדן? האם התרנגולת נאבקת להחזיק בה? הספרות מתעלמת משאלות אלה. עם זאת, לתרנגולות בלולים ללא כלובים יש נטייה לאכול ביצים שנשברו, והדבר מרמז כי לאחר האובדן הביצה, נעלם הערך הרגשי שלה. מעבר לשאלות קשות אלה, יש לשים לב, שבלולי רבייה של תרנגולי הודו ושל תרנגולי בית מהגזעים המנוצלים בתעשיית הבשר, עוסקים עובדי הלול בקביעות באיתור נקבות דוגרניות במטרה לעקור מהן את הדחף הטבעי, בשיטות אלימות. בהיעדר מניפולציות יעילות, מציינים חוקרי INRA, עשוי שיעור הדוגרניות בלול תרנגולי ההודו להגיע עד 70%.

תרנגולות מתגודדות בפינה של לול ביצים אורגני ומטילות על הקרקע – ולא בתיבות ההטלה. מושב בארותיים, ינואר 2001.

ברירה מלאכותית נגד דוגרנות
מה שנכון לגבי תרנגולי הודו ותרנגולי בית בתעשיית הבשר, אינו נכון בהכרח בנוגע לתעשיית הביצים. בכל טקסט בסיסי על התנהגות של תרנגולות בתעשיית הביצים מופיעה הטענה, שהתרנגולות בתעשיית הביצים, בעיקר מגזע לגהורן, איבדו את הדוגרנות במהלך הברירה המלאכותית. כלומר, התרנגולת מטילה ועוזבת את הביצה ללא עניין בה, אפילו בתנאי קינון נוחים. רמה נמוכה של דוגרנות מוכרת בתרנגולות לגהורן עשרות שנים לפני שהחלו לכלוא אותן בכלובים, לקראת אמצע המאה העשרים; והנטייה להטלה מוגברת – עיוות הכרוך בהחלשת הדוגרנות – הועצמה מאוד באמצעות ברירה מלאכותית בעשורים האחרונים. לכן תרנגולות לגהורן סובלות מלקיחת הביצים פחות מתרנגולות אחרות, אם בכלל.

עדות להיעדר דוגרנות: כל התרנגולות יצאו מהקנים והתאספו לאכול, בשעה שהלולן אוסף את הביצים. (צולם בלבנון)

דוגרנות למרות הברירה המלאכותית
מצד אחר, בגלל הקושי לזהות דוגרנות בתרנגולת הכלואה בכלוב סוללה, אין לסמוך על טענות נחרצות בעניין היעלמות הדוגרנות בתרנגולות לגהורן. למעשה, כשעלתה באירופה דרישת הצרכנים לביצים מתרנגולות שאינן כלואות בכלובים, שבו הלולנים להיות מוטרדים מבעיית הדוגרנות בתרנגולות לגהורן. בדו"ח לממשלת אוסטרליה על "מערכות לייצור הטלת ביצים אלטרנטיביות באירופה", מדווח חוקר חקלאי, ג'ון ברנט, על מקרים של "ייצור ירוד" בלולים נטולי כלובים, כתוצאה מתקופות דוגרנות: "משקים מסוימים דיווחו על 10 תרנגולות דוגרניות לשבוע בתקופה של 5 שבועות, במיוחד בחורף." ברנט לא מציין כמה תרנגולות יש בלולים אלה, אולם מדובר בתופעה בעלת משמעות כלכלית. "ההתאחדות הבריטית של יצרני ביצים במרעה חופשי" מפרסמת מאמר בשם "סתם מטרד דוגרני", ובו ראיון עם פרופ' פיטר שארפ ממכון המחקר רוזלין. אומר שארפ על הדוגרנות:

"זו צפויה להיות בעיה משמעותית יותר ככל שמערכות שבהן יכולה התרנגולת לבטא התנהגות דגירה הופכות להיות נפוצות יותר."

שארפ מסביר, שהמגע עם רצפת תיבות ההטלה עשוי לעורר דוגרנות. הוא צופה כי ברירה מלאכותית תביא להפחתת הדוגרנות, אולם כיום דוגרנות היא עובדה קיימת בלולים נטולי כלובים בתעשיית הביצים. מדובר במיעוט מכלל התרנגולות, אולם בכל לול יש דוגרניות, ואלה ודאי סובלות תסכול כתוצאה מלקיחת הביצים מהן. יש להעיר, שבתעשיית תרנגולי ההודו מבקשים ללכת בעקבות תעשיית הביצים, ולמנוע דוגרנות באמצעות ברירה מלאכותית או הנדסה גנטית – עדיין ללא תוצאות משמעותיות.

לוחמה כימית בדוגרנות
קיים מחקר פעיל בניסיון לשלוט בדוגרנות באמצעים אימונולוגיים. הדוגרנות קשורה בתהליכים פיסיולוגיים, ובעיקר בהפרשת ההורמון פרולקטין, והחוקרים מנסים למנוע את הפרשת ההורמון או לנטרל את פעילותו. שיטות אלה מכונות "חיסון" מפני דוגרנות. חיסונים כאלה הצליחו בניסויים רבים שנערכו בתרנגולי הודו ובתרנגולי בית מגזעים המנוצלים בתעשיית הבשר, אולם לפי נתונים משנת 2001, הם עדיין לא בשימוש מסחרי. מסכם שארפ על הצלחת שיטות החיסון:

"כדי להיות אפקטיביות, שתי השיטות דורשות זריקות דחף סדירות בהפרשים של 5-3 שבועות כדי לשמור על ריכוז נוגדנים מספק לריסון הדוגרנות. בתרנגולות הודו [העוברות הזרעה מלאכותית באופן שגרתי] שגרת חיסונים כזו ניתנת לביצוע במשולב עם הזרעה מלאכותית [...] שיטות אלה עשויות להיות בלתי מושכות עבור תרנגולות בית, שבהן לא מבצעים הזרעה מלאכותית."

Sharp 1997, p. 29.

במילים אחרות, החיסון עשוי למנוע את התסכול הנובע מלקיחת הביצים – במחיר של ספיגת זריקות. עם זאת, בראיון עבור "ההתאחדות הבריטית של יצרני ביצים במרעה חופשי", צופה שארפ שייערכו ניסיונות לפתח מוצר נגד דוגרנות לנטילה דרך הפה (למשל, עם השתייה). לדבריו, פיתוח כזה תלוי בשאלה, "עד כמה גדולה הבעיה שגורמת הדוגרנות לתעשיית הביצים". 

בשבוע הבא נדון בהשלכות האתיות של הנתונים העובדתיים שהבאנו בנושא

"האם תרנגולות נפגעות מלקיחת הביצים?"

רשימת המקורות לכתבה תובא עם הזנתה לאתר אנונימוס

4. פינת התזונה
חדש על המדף – תחליפי בשר מסייטן

חברת "טבע דלי", המשווקת מגוון מוצרים טבעוניים, השיקה לאחרונה סדרת תחליפי בשר על בסיס סייטן – חלבון חיטה. הסדרה כוללת שלושה מוצרים: גולש, מוקפץ (עם ירקות) ומעורב ירושלמי (בשילוב טופו). המוצרים נמכרים באריזת 400 גרם, שמחירה 14.90 ₪. ההכנה פשוטה ומהירה מאוד – ניתן להכניס את האריזה למיקרוגל לבישול קצר.

זו הפעם הראשונה שמוצרי סייטן, הנפוצים מאוד בארה"ב ובאירופה כתחליף לבשר, משווקים בישראל. לסייטן מרקם בשרי והוא עשיר ברכיבים תזונתיים: 158-131 קלוריות למאה גרם, 18%-12% גרם חלבון, 5%-2% גרם שומן, 450-250 מ"ג סידן למאה גרם.

לסקירת מוצרים טבעוניים נוספים

פורומים לצמחונות ולטבעונות: נענע; תפוז; nrg מעריב; ynet 

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו: info@anonymous.org.il

אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י כאן

בכל עניין יש לפנות לכתובת אנונימוס ואין להשיב (reply) לכתובת השבועון