זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, חגי כהן דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-6204878  פקס: 03-6204717 אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

 1. חדשות ופעילויות

הקלה לחזירות בארה"ב?

לפי הודעת הארגון PETA, ב-25.1.2007 הודיע התאגיד Smithfield Foods  – "החברה הגדולה בעולם לייצור בשר חזיר" – שבכוונתו לבטל את כל תאי ההריון במתקני התאגיד בארצות-הברית תוך עשר שנים. כיום כלואות בכל רגע נתון יותר ממיליון חזירות בתאי הריון במתקני סמית'פילד, וההחלטה תשפיע על כ-2/3 מהן. למידע נוסף על תאי הריון, על ביטולם בפלורידה ובאריזונה, ועל סמית'פילד.

מקור:

"Smithfield Foods Is Phasing out Cruel Gestation Crates", PETA, 27.1.2007.

סחר בכלבי ים באירופה

ב-25.1.2007 הצביע הפרלמנט הבלגי פה-אחד לטובת איסור על ייבוא מוצרים מכלבי ים. האיסור ייכנס לתוקף תוך שלושה שבועות. בלגיה היא המדינה הראשונה באיחוד האירופי שקובעת איסור קבע שכזה. בשנת 2005 ייבאה בלגיה מוצרים מפרוות כלבי ים בערך 4.8 מיליון אירו. איסורים זמניים או החלטות לקבוע איסור קיימים באיטליה, בגרמניה, בהולנד ובלוקסמבורג. איסור מלא קיים בארצות-הברית, במקסיקו ובקרואטיה.

למחרת ההחלטה בבלגיה, הודיעה העיתונות שהנציבות האירופית דחתה את דרישת הפרלמנט האירופי לקבוע חרם מלא על ייבוא מוצרים מכלבי ים. בספטמבר 2006 התקבלה דרישה זו ברוב גדול בפרלמנט. לפי סוכנות AP, הנציבות הודיעה שהחוק האירופי מ-1983 "מספק תשובה הולמת" לדרישת הפרלמנט. החוק אוסר ייבוא מוצרים מגורי כלב ים הצלצל (harp seal) בני פחות מ-12 יום וגורי כלב ים כובעי (hooded seal) בני פחות משנה. עוד הודיעה הנציבות, שהדיווחים על שיטות ציד אכזריות בקנדה "סותרים בחלקם", ושהאיחוד ינקוט "בכל הצעדים הדרושים כדי להבטיח שימוש בשיטות ציד הומאניות לכלבי ים, ואם יהיה צורך, יציע... לנקוט צעדים". לאור ריבוי הנתונים המתועדים על אכזריות הטבח, הודעת הנציבות האירופית תמוהה מאוד. מאחר שהאיחוד האירופי הוא שוק מרכזי לפרוות כלבי ים, החלטת הנציבות צפויה לעלות בחייהם של מיליוני כלבי ים.

מקורות

Helena Spongenberg, "European Commission Rejects Seal Trade Ban", EUobserver, 26.01.2007 
Constant Brand (Associated Press), "EU Rejects Ban on Canadian Seal Products", Forbes, 26.1.2007.

יומן חייתי 11

תוכנית חדשה ליומן חייתי, החל מיום ג' הקרוב. התוכנית כוללת סיקור פעילויות למען זכויות בעלי-חיים בישראל, וראיון בעקבות יציאתו לאור בעברית של הספר "כל יום הוא טרבלינקה" של ההיסטוריון צ'ארלס פאטרסון. בין הצופים יוגרלו פרסים. זמני השידור: ימי ג', ה', בשעה 23:30; בערוץ 25 (בכבלים – הוט); ובערוץ 98 (בלוויין – יס). לפרטים נוספים

בעלי-חיים בעיתונות הישראלית

וואלה! טבח יונים. בכתבה "ממגורות דגון חידשו הירי ההמוני ביונים" (22.1.2007) נמסר על טבח היונים המחודש בממגורות דגון. הנהלת הממגורות סירבה להשיב לפניות אנונימוס בעניין, ולא שלחה נציג לפגישת הוועדה לאיכות הסביבה בעיריית חיפה, שעסקה בנושא ב-24.1.2007. למידע נוסף ולמכתבים:

מיכאל שרן, מנכ"ל דגון בתי-ממגורות לישראל, ת.ד. 407, חיפה 31033, פקס 04-8664211

Nfc ניסויים וקוסמטיקה. בכתבה "הצעות חוק למניעת ניסויים בבע"ח למטרות קוסמטיות" (25.1.2007) מדווחת הדר פרבר ששני תיקונים לחוק צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים): איסור ניסויים לבדיקת מוצרי קוסמטיקה וחומרי ניקוי, ואיסור ייבוא מוצרי קוסמטיקה וחומרי ניקוי שנוסו על בעלי-חיים – יועלו ב-29.1.2007 להצבעה בוועדת השרים לענייני חקיקה, לאחר שנדחו ב-14.1 על חודו של קול. שר החקלאות, שלום שמחון, והשר איתן כבל, הם שהגישו ערר על החלטת הוועדה.

התעללות בתרנגולות. לפי ידיעה מטעם תנו לחיות לחיות, ("ההתעללות נמשכת: הובלת בעלי חיים בצורה מזעזעת", 21.1.2007) ב-20.1.2007 נמסר לארגון על תרנגולות שהושארו כלואות ברכב הובלה במהלך לילה שלם, במזג אוויר סוער, כשהנהג החנה את הרכב בחוץ והלך לישון. המקרה אירע באזור נהריה. מהתמונות עולה, שאלה הן תרנגולות מתעשיית הביצים ורבות מהן מתו בכלובי ההובלה. העמותה פנתה למשטרה בעניין.

בקר והרעלות. רשות הטבע והגנים איתרה בעמק הירדן 29 גופות של תנים ושלוש גופות כלבים, אשר בכולן התגלה רעל. מרבית התנים המורעלים נמצאו סמוך לחווה לגידול בקר והחשד הוא כי המרעילים הם בוקרים, וביניהם תושב מנחמיה שהורשע בעבירות מסוג זה בעבר.

מקורות

"חשד: הרעלת כלבים ותנים ביישוב מנחמיה", וואלה!, 21.1.2007.

אלי אשכנזי, "עשרות תנים הורעלו למוות בעמק הירדן", הארץ, 22.1.2007, עמ' א7.

הארץ ציפורי בר. בכתבה "ציד, שינויי סביבה ובריחת זנים מיובאים משנים את מפת הציפורים" (26.1.2007, עמ' א8) סוקר צפריר רינת את הכחדת עופות הבר בישראל. לפי אקולוג רשות הטבע והגנים, שמרואיין בכתבה, "בשבוע הבא נפרסם רשימת מינים שהייבוא שלהם ייאסר, כי הם עלולים להפוך לפולשים. במינים שכבר פלשו והתפשטו אנחנו לא מטפלים." בכתבה ניתן דגש מופרז ביותר על מינים "פולשים" – שבניגוד לבעלי עסקים האחראים על השמדת בתי-גידול, זיהום והכנסת חיות בר זרות – קל להיטפל אליהם. פרסום רשימת המינים האסורים לייבוא נערך באיחור מתמיה, ומן הראוי לאסור על סחר בחיות בר ועל מוסדות כגון ה"צפארי" בפרט.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

nrg מעריב חיות בבית אבות. בכתבה "ידידו הטוב של הקשיש" (23.1.2007) מדווח אריק בנדר על הצעת חוק חדשה של ח"כ ליה שמטוב (ישראל ביתנו), ולפיה קשישים שעוברים להתגורר בבתי-אבות ובהוסטלים יוכלו להביא עמם "חיות מחמד". כיום אוסרים מרבית בתי-האבות על הכנסת כלבים וחתולים, וקשישים רבים לא מתקבלים להוסטלים בשל סירובם להיפרד מבעלי-החיים.

מעריב הדברה ביולוגית. בכתבה "התנשמות יטפלו במגיפת העכברים" (23.1.2007, עמ' 18) מדווח אלעד הופר שבית-הספר החקלאי בפרדס חנה קנה 25 גוזלי תנשמות. התלמידים גידלו את הגוזלים, בנו תיבות קינון ופיזרו אותן כדי שהתנשמות יצודו מכרסמים. השימוש בתנשמות נקבע כחלופה להרעלה.

Nfc שפעת העופות. בכתבה "שפעת העופות: עשרות אלפי בעלי כנף הומתו ביפן" (26.1.2007) מדווח אריאל שמידברג שלפני שבוע הודיע משרד החקלאות היפני על הרג מתוכנן של למעלה מ-50,000 עופות מחשש להתפרצות שפעת העופות, לאחר שלפני כשבועיים נמצאו 4,000 עופות מתים בלול. שמידברג גם מדווח ("מוטציה של שפעת העופות התגלתה בהונגריה", 24.1) שבהונגריה זוהה הזן הקטלני של הנגיף, H5N1, לאחר שנמצאו כ-40 אווזים חולים. הרשויות הרגו 3,300 עופות במקום.

nrg מעריב הכחדת כרישים. בכתבה "גם הטורף הימי זקוק להגנה" (21.1.2007) מדווחת סוכנות AP על ניסיונות חדשים לצמצם את הפגיעה בכרישים בעולם. כמאה מיליון כרישים וקרוביהם מומתים בכל שנה, במתכוון או כתוצר-לוואי של דיג.

nrg מעריב זיהום בלבנון. בכתבה "והים ממשיך לירוק נפט" (22.1.2007) מדווחת סוכנות AFP שחצי שנה לאחר הפצצת תחנת כוח ליד ביירות על-ידי צה"ל, דליפת הנפט שנגרמה כתוצאה מכך עדיין לא נוקתה במלואה וחופים רבים נותרו שחורים. במשרד לאיכות הסביבה הלבנוני מעריכים כי עד הקיץ ינוקה הזיהום במלואו.

וואלה! לווייתנים. בכתבה "המאבק נגד ציד הלווייתנים מתחדש" (25.1.2007) מדווח שי אילן (רויטרס) על מאבק גרינפיס בציידי לווייתנים מיפן. הפרעה לציד מתוך סירות הביאה להצלת 82 לווייתנים בשנה שעברה.

תזונה בעיתונות הישראלית

Nfc סרטן וסיבים. בכתבה "סיבים תזונתיים מורידים את הסיכון לסרטן השד" מדווחת יפעת גדות על מחקר ב-35,000 נשים, שמצא כי נשים שאכלו 30 גרם של סיבים ביום היו בעלות סיכון נמוך ב-50% ללקות בסרטן השד בהשוואה לאלו שאכלו פחות מ-20 גרם. על החולות לפני גיל המעבר נאמר ש"היו אלו נשים עם אחוז גדול יותר של אנרגיה שהופקה מפרוטאין, וצריכה נמוכה של סיבים תזונתיים וויטמין C, בהשוואה לנשים שלא פיתחו סרטן." תזונה זו מקושרת עם צריכה נמוכה של מוצרים מן הצומח וצריכה גבוהה של מוצרים מן החי.

לסקירה נוספת של המחקר (באנגלית)

ynet לחם. "השאור שבעיסה - מכינים לחם מחמצת במטבח הביתי" (22.1.2007)  מתארים טלי ואורי מאיר-צ'יזיק בפירוט כיצד להכין לחם שאור.

הרצאות בבתי-ספר

אנונימוס מקיימת ללא תשלום הרצאות מבוא לזכויות בעלי-חיים לנוער בגיל חטיבת-הביניים ובית-הספר התיכון. לפרטים – עומר:

0503-305006 omer@anonymous.org.il

דוכני הסברה מחוץ לתל-אביב

תוכנית ההכשרה של אנונימוס כוללת פגישות חודשיות בת"א במשך 6-3 חודשים, ללימוד הסברה יעילה ולהתנסות בדוכן תחת הדרכה. בוגרי התוכנית יקבלו ציוד לדוכן במקום מגוריהם. להצטרפות: 03-6204878  avimor18@gmail.com

לאנונימוס דרושים/ות

לאנונימוס דרושים/ות פעילים ופעילות בתחומים: הרצאות בבתי-ספר, ייעוץ תזונתי לצמחונים ולטבעונים, תיעוד במשקים חקלאיים וחקירות. פנו אלינו באמצעות טופס.

למידע על פעילויות קבועות

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות

פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; נענע

יומן חייתי 10, התוכנית לזכויות בעלי-חיים: מועדי השידור; לצפייה בתכנית באינטרנט

2. חיות בר
ארצות-הברית 2006: בעלי-חיים בחוק ובמשפט (כתבה שנייה)

בשבוע שעבר סקרנו את פעילות הרשויות האמריקאיות בעניין פגיעה בחיות בחקלאות. כמו בשנים קודמות, גם במהלך 2006 התקיימה פעילות תחיקתית ומשפטית רבה בעניין חיות בר. לפניכם רשימה הממוקדת בהישגים לטובת החיות, אך יש לזכור שהפעילות נגד חיות הבר נותרת לרוב סמויה, גם כשמדובר בפעילות בלתי חוקית של הרשויות.

ציד בשמורות
"שירותי הדגים וחיי הבר" של ארצות-הברית (USFWS) הם זרוע של משרד הפנים, הממונה על הגנת חיות וצמחי בר, בין השאר באמצעות שמורות טבע. השמורה הראשונה נוסדה ב-1903, ובמשך כיובל שנים שימשו השמורות כמקלטים בטוחים לחיות. אולם USFWS החל לפתוח שמורות טבע לציידים ולדייגים בקצב שהתגבר בשנים האחרונות, וכיום יותר ממחצית מבין 545 השמורות בארצות-הברית מתירות ציד.

בשנת 2003 הגישו הארגון The Fund for Animals וקבוצת אזרחים עתירה נגד USFWS. ב-31.8.2006 פסק בית-משפט מחוזי, ש-USFWS הפר את "החוק הלאומי למדיניות סביבתית", הדורש לבצע מחקר מקיף לפני שמשנים את מדיניות הציד בשמורת טבע, ובכלל זה לבדוק את השפעת הציד לא רק על השמורה הספציפית אלא על כל האזורים המוגנים. בית-המשפט מצא, שפתיחת השמורות לציד נערכה מבלי לחקור את ההשפעה המצטברת של ההרג על מבקרי השמורות (רוב המבקרים אינם צדים והם חשופים לסכנת ירי), על ציפורים נודדות, על משאבים רגישים ועל מינים בסכנת הכחדה. החלטת בית-המשפט אמורה למנוע מ-USFWS לפתוח שמורות טבע לציד בנימוקים מקומיים גרידא.

תרמית מס הפוחלצים
עד לאחרונה, מימנו משלמי המסים מסעות הרג חיות בר שערכו ציידים אמריקאיים. הארגון HSUS גילה, שחלק מ"ציידי המזכרות" (trophy hunters, ציידים ההורגים כדי להתגאות בשרידי החיה המתה) האמריקאים הורגים חיות בר ברחבי העולם ותורמים את גופן המפוחלץ למוזיאונים מזויפים. לעתים "המוזיאון" אינו אלא חדר האורחים בבית הצייד; במקרה אחד נמצאו 800 "תרומות" פוחלצים בקרון רכבת ישן. החיות ניצודו באפריקה, באסיה ובמכלאות בארצות-הברית, ובזכות ה"תרומה" נרשמו כל ההוצאות על חשבון מס-ההכנסה: טיסה, הדרכה, גששים, רישיונות, פשיטת עור, פחלוץ, הובלה ועוד. ההחזר איפשר לצייד לממן את מסע הציד הבא, וככל שניצודו חיות נדירות רבות יותר, כך קיבל הצייד יותר כסף מהמדינה. יועצים כלכליים פרסמו בגלוי את השיטה בסיסמאות כגון "צוד חינם" ו"7 סודות לציד כהוצאה מוכרת".

HSUS העביר את המידע לראש ועדת הכספים של הסנאט, סנטור צ'ארלס גראסלי, אשר קידם חקיקה בעניין במסגרת "חוק רפורמת הפנסיה", שנחתם ב-17 באוגוסט. הרפורמה סוגרת את הפרצה בקוד המיסוי, אם כי ציידים יכולים עדיין לקבל מהמדינה כסף על תרומת פוחלצים – לא על הוצאות המסע אלא רק על מחיר הפוחלץ בשוק. אלמלא הרפורמה, מעריכים שציידים היו מקבלים מהמדינה 49 מיליון דולר בעשור הקרוב.

הגנה מחודשת לתורים
ב-1905 נחקק במישיגן חוק להגנת מין מקומי של תור (mourning doves) וב-1998 קבעו המחוקקים שהוא "ציפור השלום של מדינת מישיגן". למרות זאת, ביוני 2004 הביאו ציידים לביטול ההגנה, ובסתיו אותה שנה הרגו יותר מ-28,000 תורים. בתגובה לכך, החלה קואליציית ארגונים, "הוועדה לשמירה על התורים מוגנים", להחתים תושבים על הצעה להעמיד את הגנת התורים למשאל-עם. 275,000 חתימות נאספו (הרבה מעבר לנדרש) ובינתיים הושג איסור זמני על הציד בעונת הציד של סתיו 2005. במשאל-העם שנערך ב-7.11.2006 הושג ניצחון גורף לתורים: כל 83 המחוזות במדינה הצביעו לטובתם.

טבח יונים
פנסילבניה היא אחת מן המדינות האחרונות בארצות-הברית, שעדיין מקיימת אירועי ירי ביונים, למטרת שעשוע. ב-1999 קבע בית-המשפט העליון במדינה, ש"קציני הומאניות" יוכלו לתבוע בגין התאכזרות לבעלי-חיים את המשתתפים באחד מאירועי הירי. אולם כמה אירועים כאלה ממשיכים להתקיים. הקורבנות הם יוני בית שבויות, המוחזקות במשך חודשים בכלובים. לרוב הן מגיעות לאתר הירי בתת-תזונה ומיובשות. בדרך-כלל משחררים אותן אחת-אחת מול הרובים. יותר מ-70% מהן נופלות לקרקע פצועות, שם תופסים אותן "ילדים לוכדים", הקורעים את ראשיהן מעליהן או הורגים אותן בחבטות על הקרקע.

ב-22 בספטמבר תוכנן ירי ב-15,000 יונים בעיירה קובינגטון, פנסילבניה. עיתונאים מקומיים ששמעו על כך יצרו קשר עם הארגון HSUS, שפנה לתושבים ולגורמים רשמיים בעיירה. התושבים מיהרו למחות נגד הירי, ואפילו חברי מועדון רובאים, ששכר את המקום עבור הטבח, נחלקו בעמדותיהם בעניין. יום לפני הטבח, הסכים בית-המשפט להוציא צו-מניעה נגד האירוע. בתגובה לכך, החליטו המארגנים לבטלו.

ציד במכלאות
כאלף חוות ברחבי ארצות-הברית מציעות ללקוחות לירות בחיות בר בתוך שטח מגודר ("canned hunting"). החיות גודלו בשבי ולכן אינן ממהרות לברוח. ציד במכלאות אסור ב-20 מדינות בארצות-הברית, ומדינות נוספות שוקלות איסור כזה. עם זאת, בוויסקונסין מתיר חוק חדש לגבות כסף מלקוחות עבור ציד איילים במכלאות קטנות יותר מבעבר (פחות משליש קמ"ר).

צייד במכלאה מול כבשי בר (HSUS)

לפני למעלה משבע שנים, הפכה "ועדת הדגים וחיי הבר" של אורגון (ODFW) לאחת מהרשויות הראשונות שאסרו לצוד חיות במכלאות. למרות זאת, המשיך איש בשם קלארק קאוץ' לגבות כסף מלקוחות שנכנסו לשטחו הפרטי המגודר כדי לירות שם בחיות. בשנת 2001, האשים משרד התובע המחוזי את קאוץ' ב-50 אישומים של החזקה, מכירה וציד בלתי חוקיים של מספר איילים ממינים "אקזוטיים", שהוחזקו בחוותו. בית-המשפט פטר את קאוץ' מעונש בטענה, שחיות לא מקומיות אינן יכולות להיחשב כ"חיות בר" תחת תחום השיפוט של ODFW. בית-המשפט לערעורים אישר החלטה זו. בסתיו 2005 פנה HSUS לבית-המשפט העליון של אורגון בטענה, שההחלטה מאפשרת לקאוץ' לזלזל בהוראות ODFW ומונעת מהרשות להגן על אנשים ועל חיות בר מקומיות ממחלת ספגת המוח ("האייל המשוגע") ומשפעת העופות. ב-9.11.2006 הסכים בית-המשפט לנימוקים אלה, וקבע שסמכות המדינה להגן על חיות בר כוללת "ללא ספק" בקרה על ציד איילים לא-מקומיים בשבי.

זאבים
אוכלוסיית הזאב האפור והזאב האדמוני ב-48 מדינות ארצות-הברית (מלבד אלסקה והוואי) הגיעה בעבר ל-400,000 פרטים בקירוב. תוכניות השמדה פדרליות הביאו להכחדה כמעט מוחלטת שלהם ב-48 המדינות עד אמצע המאה ה-20. ב-1973 נכנס הזאב האפור תחת הגנת "חוק המינים בסכנת הכחדה". ב-2003 הוריד USFWS – הגוף הממשלתי שאמור להגן על הזאבים – את סטאטוס ההגנה של רוב הזאבים האפורים ב-48 המדינות. בינואר 2005, בעקבות עתירה נגד USFWS, פסק בית-משפט פדרלי שההגנה תוחזר. כיום, מעריכים שנותרו ב-48 המדינות פחות מ-3,700 זאבים אפורים, אולם USFWS ממשיך לחלק היתרים מקומיים להרוג בהם.

במהלך שנת 2006, ביקש USFWS לאפשר הרג 43 זאבים בוויסקונסין "למטרות מדעיות או כדי לקדם את ההתרבות או ההישרדות של המין". ב-9 באוגוסט, בעקבות פניית ארגונים, מנעה שופטת פדרלית את ההרג וקבעה, שהרג חיות בסכנת הכחדה תחת סמכותו של רישיון שנועד להגן על המין – מהווה הפרה של החוק. זהו ביטול שני במשך שנתיים של רישיון להרג זאבים.

חוקי מדינה הרסניים חדשים

• הורדת גיל הציד: בווירג'יניה נקבע רישיון ציד שיכול לקבל כל תושב מגיל 16 ומעלה, תמורת 10 דולר בלבד; באילינוי נקבעה "תוכנית שוליות ציד" לילדים בגיל 15-10; ביוטה ירד ל-12 הגיל שבו מותר לצוד חיות קטנות; ובמישיגן ירד גיל המינימום לציד איילים בנשק חם.
• לפי חוק פדרלי חדש, על הקונגרס לחוקק חוק שיפתח את מישור החוף של "שמורת חיי הבר הארקטית הלאומית" שבאלסקה לחיפוש ולהפקת גז ונפט. שטח השמורה כולה כ-81,000 קמ"ר, והחוק יביא להרס בתי-גידול ענקיים לחיות בר.
• בחמש מדינות התקבלו חוקים המרחיבים את אפשרויות הציד, וביניהם: במרילנד נפתחו שני מחוזות לציד בימי א'; בוויסקונסין אושר מתן רישיונות ללכידת חיות על-ידי ציידים שאינם תושבי המדינה; בוויסקונסין גם הוחלט שהרשויות "ינהלו" את אוכלוסיית הקורמורנים.
• במינסוטה התקבלה שורת הרחבות לשיטות הציד המותרות: אושר לציידים השימוש במשתיקי קול; הותר שימוש במלכודות לולאה (כבל המתהדק על אחת הגפיים או הצוואר) ללא רישיון; הותר לרשויות להרוג "חיות בר טורפות בלתי רצויות" במקום המסתור שלהן; והותר ציד דביבונים בעזרת כלבים.

חוקים חיוביים חדשים

• חברות מסוימות מציעות ציד דרך האינטרנט: הרובה ממוקם במכלאה עם חיות ומחובר למצלמת וידיאו ולמחשב, והלקוחות מפעילים את הרובה מהמחשב בביתם. בשנת 2006 נאסרה שיטת ציד זו ב-6 מדינות, בנוסף על 13 המדינות שבהן נאסרה ב-2005.
• "חיות מחמד מסוכנות": במרילנד נאסרה החזקת טורפים גדולים, קופים גדולים ותנינים כ"חיות מחמד"; בקנזס נאסרה החזקה פרטית של חתולים גדולים ודובים; ובמינסוטה נקבע שיש צורך ברישיון ובאמצעי בטיחות אלמנטריים כדי להחזיק חיות כאלה.
• במרילנד נקבע איסור על ציד מסחרי של צבי ביצה; גם הורחב שם האיסור על שימוש במלכודות רגל (התופסות חיות ברגל ופוצעות אותה).
• במונטנה נקבעו כללים לטיפול ב"חיות בר אקזוטיות" אסורות: החיה תוחזר למקום מוצאה בחו"ל או תושמד תוך חצי שנה, על חשבון העבריין.
• בפנסילבניה נאסרו החזקה ומסחר בדגי ראש הנחש – טורף מסין, שייבואו נאסר בארצות-הברית בשנת 2003 לאחר שנמצא באגמים במרילנד.
• במינסוטה נוסף האוח לרשימת המינים המוגנים.
• בפורטלנד (העיר הגדולה באורגון) קבע משאל-עם שיוקצבו 227.4 מיליון דולר לרכישת כ-16 קמ"ר של שטחי בר במסגרת תוכנית שימור ארוכת-טווח.

רשימת המקורות לכתבה תובא עם הזנתה לאתר אנונימוס

3. התובע המגונן
על פסק-הדין בעניין גדיעת קרני פרות (כתבה שלישית ואחרונה)

בכתבות קודמות הבאנו שני חלקים מסדרה מאת עו"ד יוסי וולפסון על פסק-הדין של בית-משפט השלום בקריית גת: השופטת טלי חיימוביץ זיכתה קבלנים העוסקים בגדיעת קרני פרות מאשמת התעללות בפרות, לאחר שבראשית שנת 2002 חשפה אנונימוס שהם כורתים קרניים ללא אמצעים לשיכוך כאבים. השבוע בוחן וולפסון את התנהלות התביעה ואת השפעתה על השופטת.

כשהרשויות מזדהות עם העבריינים
איך הגיעה השופטת חיימוביץ לתוצאה אליה הגיעה? התשובה קופצת לעין כבר בעמוד הראשון של העדות הראשונה:

"אף על פי שאני ממונה על האכיפה של החוק, דווקא דעתי הייתה שלא צריך להגיש אישום. לא ראיתי עניין בעייתי של מי שעבר את העבירה."

הדובר הוא מנהל השירותים הווטרינריים דאז, ד"ר עודד ניר, שאמר את הדברים  מיוזמתו, כבר בפתח עדותו. והוא ממשיך ומעיד:

"חיות משק אי אפשר להתנהג איתם כמו עם חיות מחמד. תנאי העבודה שונים. אם גבירתי ראתה את השידור בטלוויזיה, ואני מספר, שאחד הדברים הנוראים שראו שם זה תפיסת האף של הפרה באמצעות הנזם. אני אומר שאי אפשר לטפל בפרת חלב בלי להכניס לה נזם, שזה דבר נורא, לעין של מי שמתבונן מבחוץ... יש הרבה נסיבות שבהרדמה עצמה גורמת ליותר כאב מאשר הפעולה, לא פעולה של הורדת קרניים... בשביל להזריק לקרניים צריך להזריק 4-3 זריקות סביב הקרן. אם הולכים להוריד קרניים, פעולה שנמשכת, אז נותנים את הזריקה הזאת. אם צריך לעשות חתך אחד בסכין, הסבל להזריק 8 זריקות הוא הרבה יותר גדול, ואז חותכים בלי הרדמה... בשנים שהורדתי חתיכות מהקרן בכלל לא השתמשתי בהרדמה, כי זה כמו להוריד ציפורן. זאת הפרקטיקה המקובלת וכך נוהג רופא... לגבי צריבת המקום, זה על מנת להפסיק את הדימום. זו גם שיטה. אנחנו היינו שמים גומייה סביב הקרניים, חוסם עורקים. הצריבה הכרחית אחרת יהיה דימום. הצריבה שהיא כואבת מאוד, מחייבת את ההרדמה."

ד"ר ניר, עד התביעה המרכזי, ממשיך במגמה של העמדת חקלאות בעלי-החיים מעל החוק, וגם דואג לערער את אמונה של השופטת בחשיבות ההרדמה:

"בתוכנית שהוצגה בטלוויזיה, קם בן אדם ואמר מדוע לא מחזיקים מרדים מקצועי. זה אדם שלא מבין, שלא מבין שאי אפשר להרדים פרות וגם זה אינו אפשרי מבחינה כלכלית."

רגע אחד מסביר ד"ר ניר בכמה סבל כרוך ענף החלב בהכרח, וברגע הבא הוא מסביר שכל פגיעה ברווחת בעלי-החיים תתנקם ברפתנים. כשהממונה העיקרי על אכיפת חוק צער בעלי-חיים מעיד כך בפני בית-המשפט, מה עוד נותר לשופטת לעשות?

הפעלת כוח על עגלה משלושה כיוונים: משיכה עזה באף, מוטות ברזל על הצוואר ועיקום הזנב.

(כל התמונות צולמו על-ידי פעילי אנונימוס בקיבוץ גת, 30.12.2001)

ניגוד אינטרסים
בעדותו של ד"ר ניר בולט הרקע שלו בתעשיית החלב. בתפקידו על-פי חוק צער בעלי-חיים הוא נדרש, למעשה, לאכוף את החוק על הקולגות שלו בתעשיית החלב, להעמיד במבחן משפטי פרקטיקות שהוא עצמו היה אמון עליהן, ולהגביל את הענף שממנו מצא את פרנסתו. ד"ר ניר העיד, שהוא לא היה מודע לכך שבמשקים בישראל התבצעה גדיעת קרניים ללא הרדמה. אלון קמה, בעל רפת ממושב אביגדור נשאל על כך, וזו הייתה תשובתו:

"עודד היה רופא חקלאי לפני שהיה מנהל השירותים הווטרינרים. הוא היה רופא ראשי של 'החקלאית', זו אגודה שנותנת לנו את הליווי הווטרינרי הצמוד. אני לא מעיד בשם עודד, שהוא יעיד בשם עצמו. רופאים אלו מלווים אותה 24 שעות 365 יום בשנה, הם יודעים מכל וכל."

הגנה כהלכה
כנגד הרושם הקשה שמותירה עדותו של ד"ר עודד ניר, עדותו של הממונה דאז על חוק צער בעלי-חיים, ד"ר חגי אלמגור – וטרינר שאינו קשור בתעשיית החלב – משקפת את המובן הפשוט והחלק של החוק:

"חיתוך ברקמה חיה, כלומר רקמה שיש בה מערכת עצבים וכלי דם, כואב. ולכן חיתוך ברקמה חיה ללא אילחוש, למעט במצב שאין אפשרות אלא לעשות זאת כך, נוגד לדעתי את צו מניעת התעללות בבעלי חיים, כי זה גורם לכאבים."

וכשד"ר אלמגור נשאל, אם הנושא של פגיעה ברקמה חיה שלא למטרות נוי הוסדר כבר על-ידי משרד החקלאות, הוא השיב:

"יש דברים שאינם צריכים הסדרה. כשגורמים כאב וסבל לבעל חיים והוא אינו הכרחי ואפשר למנוע אותו באמצעים סבירים, לא צריך הסדרה אלא צריך הפסקה."

אפולוגטיקה מוכרת
ד"ר ניר, שהעיד מטעם התביעה, היה עד ההגנה הטוב ביותר של הנאשמים. בדבריו מופיעים קווי טיעון (לעתים סותרים) שחזרו גם בעדויות של איקי חצאל עצמו ושל רפתנים שהביא להעיד מטעמו. מדובר בשורה של טיעונים אפולוגטיים מוכרים לכולנו, שנועדו לחפות על הזוועות האופייניות למשק החי המודרני. נסקור כאן כמה מהם.

"אתם לא מבינים כלום". לפי הטיעון הזה, הסמכות היחידה לקבוע אם בעלי-החיים סובלים היא בידי מנצליהם. דברים שמזעזעים "הדיוטות" הם בעצם לא כל-כך נוראים. כבר ראינו שד"ר ניר הזהיר את השופטת מהסתמכות על התרשמות שלה מתמונות הזוועה, והרפתן אלון קמה מחרה ומחזיק אחריו: "זה נורא קל, לקחת אש עם קצת געיות ולהבהיל את הציבור".

"דייג אוהב דגים". לפי הקו הדמגוגי הזה, הרפתנים אוהבים את הפרות, סובלים את סבלן ולכן אפשר לסמוך עליהם שיהיו הראשונים לצמצמו. למשל:

איקי חצאל: "הזדעזעתי יותר מטקס של ברית מילה, או משחיטה של פרה ועל כן אני לא אוכל בשר פרה"; "אני אוהב את העגלות שלי. לפעמים אני יוצא בלילה, כשיש להן דלקת ריאות או שלשול, אני יוצא ומטפל בהן באמצע הלילה."
אלון קמה: "אנו גדלים עם בעלי החיים האלה, אנו אוהבים אותם, אנו הגענו למסקנות מזמן ככל שאנחנו נלך לרווחת החיה היא תפיק יותר תוצרת."

איקי חצאל: "הפעולה הזו למי שמסתכל מהצד זה אולי נראה נורא. הפעולה הזו בסך הכול, באמונה שלי ומה שאני מאמין שעשיתי, זה פשוט שאיכות החיים שלה בעתיד תהיה טובה. זה חלק מהאיכות חיים של העגלה שתהא פרה שלא יהיו לה קרניים מאשר שכן יהיו לה".

"אין ברירה". אם בכל זאת נגרם סבל לבעלי-החיים, זה רק משום שאין ברירה ו"לנו זה כואב יותר".

ד"ר ניר: "בסה"כ כל וטרינר רוצה למנוע סבל מבעל חיים. אבל, בתנאי השדה, קשה מאוד למצוא את האיזון בין הסבל ובין העבודה שצריך לבצע"; "העולם שבו אנחנו חיים הוא לא העולם שהייתם רוצים לראות, זה עולם שונה, אין מה לעשות, כך בנוי משק החי."

אחרי שטיפת מוח שכזו, ללא איש שיעמיד את הדברים במבחן של חשיבה ביקורתית, האם פסק-הדין שניתן יכול להפתיע מישהו?

לאחר גדיעת הקרן – ברזל מלובן על הפצע המדמם

כתב אישום נגד משרד החקלאות
עם כל הביקורת על זיכוי חצאל וגמליאל, יש חשיבות בפסק-הדין בהיותו כתב אישום חמור נגד משרד החקלאות. הדברים באים לידי ביטוי בהחלטת השופטת לחייב את המדינה לשלם לנאשמים עבור הוצאות הגנתם. בסיכום נימוקיה היא שבה וטוענת, שדרישות החוק בכל הנוגע לחיות במשקים אינן ברורות דיין, כאשר "הטעם לחוסר הוודאות נעוץ בעיקר ברשות, אשר לא טרחה להתקין תקנות כמתחייב מסעיף 19 לחוק", הוא חוק צער בעלי-חיים. מוסיפה השופטת: "כן קבעתי, כי קיטום הקרניים כפי שנראה בכתבה, היה מקובל שנים רבות וידוע לרשות. למרות זאת לא עשתה הרשות דבר לתקנו, עד לשידורה של הכתבה.

"עוד קבעתי, כי כתב האישום הוגש אך בשל הכתבה הקשה בתוכנית כלבוטק, וההד הציבורי שעוררה, ובכך ראיתי שיקול זר. יתירה מזאת, הוברר במסגרת ההוכחות כי לאחר שהותקנו התקנות, שוב, בהשראת הכתבה ולא ביוזמת מחוקק המשנה, הוסדרה הסוגיה, והרפתנים לא חזרו על הנוהל האסור. מכאן, שניתן היה להשיג את המטרה באמצעים אחרים ולאו דווקא באמצעות שימוש במשפט הפלילי, שאמור להיות המוצא האחרון."

במלים אחרות: משרד החקלאות לא התעניין באכיפת חוק צער בעלי-חיים, לא נתן הנחיות ולא התקין תקנות כפי שהוא מחויב. כל עוד התנהלה הזוועה הרחק מעיניו של הציבור, העלימו הרשויות עין מהעבריינות. אבל ברגע שהדברים נחשפו, ניסו הרשויות לנקות עצמן באמצעות צעדים דרסטיים נגד מי שמעשיהם נחשפו. אין זה אלא ניסיון של יחסי ציבור להדוף את האשמה מהן והלאה. בפסק-הדין מניחה השופטת את האשמה שוב לפתחן של הרשויות.

לאחר גדיעת הקרן – הפצע המדמם

במבט לעתיד
בעדותו בבית-המשפט העיד ד"ר חגי אלמגור, שהיה הממונה על חוק צער בעלי-חיים, שכבר בזמנו נוסח מסמך שמגדיר את המותר והאסור בתחום של השחתת אברים בבעלי-חיים, ובכלל זה גדיעת קרניים. ד"ר אלמגור העיד כי "למרות מאמץ רב שהושקע בעניין זה, למיטב ידיעתי, המסמך הזה כפי שראיתי אותו אז, עד היום לא יצא באופן רשמי על ידי השירותים הווטרינריים". ואכן, במרץ 2002, כחודשיים לאחר החשיפה בכלבוטק, נשלף המסמך והופץ להערות של גורמים שונים. ביוני 2004 גובש נוסח חדש, המפחית את ההגנה על בעלי-החיים. אולם למעלה משנתיים וחצי מאוחר יותר, המסמך אינו בשל עדיין לפרסום כהנחיות או להגשה כתקנה. גם בעניינים אחרים גורר משרד החקלאות רגליים. מעבר לתקנות העוסקות בתעשייה הקטנה של "עגלי חלב" ובהובלת בקר, משהה המשרד תקנות צער בעלי-חיים בתחומים חקלאיים אחרים. בהיעדר הסדרה בתקנות, ממשיכות תעשיות בעלי-החיים לנצלם ללא גבולות. משרד החקלאות, באוזלת-ידו, הוא בן-בריתם של המתעללים – ולא במקרה: כפי שראינו, המשרד ורבים מאנשיו מזוהים עם תעשיות החי – ברמה המוסדית והאישית כאחד. נותר רק לקוות, שבתי-משפט אחרים לא ילכו בדרכו של בית-המשפט בקריית גת, ולא יעניקו למתעללים פטור מאחריות אישית הודות למחדלי משרד החקלאות.

מקור
ת"פ (קריית גת) 727/02 מדינת ישראל נ' חצאל (פרוטוקולים, פס"ד מ-4.6.2006, החלטה מ-25.12.2006).

4. פינת התזונה
ממרח עשבי תיבול (צ'ימיצ'ורי)

צ'ימיצ'ורי הוא רוטב עשבי תיבול ארגנטינאי. הוא יכול לשמש כממרח "סולו" ללחם, כתוספת לסנדוויץ' עם טופו, כמרינדה לטופו או לטמפה, או כרוטב לתבשילים שונים. ניתן לרכוש אותו מוכן בחנויות או להכין לבד בבית.

החומרים
3 כוסות עלי פטרוזיליה
כוס עלי כוסברה
1/2 כוס שמן זית
1/4 כוס מיץ לימון סחוט (או חצי כוס חומץ)
3 שיני שום
מלח ופלפל שחור לפי הטעם

אופן ההכנה

1. מכניסים את כל המרכיבים למעבד מזון וקוצצים.
2. מעבירים לצנצנת זכוכית ומאחסנים במקרר.
3. מגישים קר.

הערות

• ניתן גם להוסיף כמה כפות עלי עשבי תיבול נוספים (כגון נענע, טימין, רוזמרין ואורגנו), חצי פלפל אדום חריף (או מעט צ'ילי יבש), גמבה ללא גרעינים, בצל קצוץ, או כף חרדל.
• ניתן גם לקצוץ דק את המרכיבים בסכין, משום שממילא רצוי לא להגיע למרקם חלק.
• כדי להפוך את הממרח לרוטב או למרינדה יש להוסיף מים.

למתכונים נוספים

פורומים לצמחונות ולטבעונות: נענע; תפוז; nrg מעריב; ynet 

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו: info@anonymous.org.il

אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י כאן

בכל עניין יש לפנות לכתובת אנונימוס ואין להשיב (reply) לכתובת השבועון