זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, חגי כהן דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-6204878  פקס: 03-6204717 אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

 1. חדשות ופעילויות

בדגון שוב יורים ביונים: קריאה לפעולה

בשבועות האחרונים התחדש הירי ביונים בממגורות דגון (מפרץ חיפה). עובד סוכנות רכב הסמוכה לדגון מתאר: "בהתחלה יש כמה צרורות של מטחי ירי, כמו מלחמה. אחרי כמה דקות אתה מתחיל לראות יונים פצועות שנופלות מהשמיים. אם תבואי שעתיים אחרי שיורים, תראי את כל הכביש פה מלא בגוויות של יונים, חלקן עוד חצי חיות."

לקראת ישיבה בנושא ב-24 בינואר בעיריית חיפה, אנו מבקשים לכתוב בדחיפות למספר גורמים (מומלץ לקרוא: הנחיות לכתיבת מכתבים). כדאי להדגיש כמה מהנקודות הבאות ולהיעזר במידע שבקישורים:

• הדרך היחידה לצמצם אוכלוסיות יונים שנוצרו בגלל האכלה מלאכותית היא למנוע מהיונים גישה למקור המזון. כישורי ההישרדות המיוחדים של יונים  – התרבות מהירה, תעופה למרחקים ארוכים וראייה מעולה – מאפשרים ליונים חדשות לתפוס מיד את מקום אלה שנהרגו – כל עוד לא סולק מקור המזון. למידע נוסף
• רשלנות תברואתית מתמשכת בממגורות דגון היא האחראית הבלעדית לקיומה של אוכלוסיית היונים במקום. נהגי המשאיות מפזרים בממגורות גרעינים באופן יומיומי, ללא טיפול הולם. מניעת לכלוך וניקוי תכוף של השטח – הם אפשריים והכרחיים.  למידע נוסף
• ההרג משרת רק את חברת ההדברה, שמבטיחה לעצמה פרנסה קבועה כי המקום יחזור להתמלא ביונים לאחר ההרג. הסתמכות על מידע שמקורו בחברות הדברה היא נאיבית. מידע אמין בנושא יונים ניתן למצוא אצל גורמים לא מסחריים, כגון PiCAS International.

כתובות למכתבים

צבי דהרי, סגן ראש עיריית חיפה, עיריית חיפה, חסן שוקרי 14, חיפה 31047, פקס 04-8660047
ד"ר דרור דגן, מנהל השירות הווטרינרי, רח' אבא הלל סילבר 22, חיפה, פקס 04-8237754
שמואל גלבהרט, סגן ראש עיריית חיפה, עיריית חיפה, חסן שוקרי 14, חיפה 31047, פקס 04-8356662
מיכאל שרן, מנכ"ל דגון בתי-ממגורות לישראל, ת.ד. 407, חיפה 31033, פקס 04-8664211

לפעול באנונימוס

פגישת היכרות עם התכנים של אנונימוס ועם פעילויות העמותה תתקיים ביום ד', 24.1.2007, בשעה 18:30, במשרד אנונימוס בתל-אביב. משך הפגישה כשעה וחצי, והיא מיועדת לבני/ות 16 ומעלה שמעוניינים להתנדב בעמותה. פרטים במשרד: 03-6204878

פורום משפטי באנונימוס

אנונימוס מקימה פורום עורכי-דין ומשפטנים מתנדבים, להתייעצות ולהכוונה משפטית. לאחר מפגש ראשוני בתל-אביב, תתנהל מרבית הפעילות בדואל, והמעוניינים יבצעו משימות משפטיות. להצטרפות – חגי: info@anonymous.org.il

הרצאה בסינמטק ירושלים

ביום ו', 26.1.2007 בשעה 10:30, ירצה עו"ד יוסי וולפסון על "בעלי-חיים בעידן של תיעוש וגלובליזציה – תפקיד החיות בפיטום בעלי ההון". לאחר מכן יוקרן הסרט "דליקטסן" (צרפת, 1991). האירוע הוא חלק מהסדרה "על עכברים ואנשים..." בסינמטק ירושלים.

רפתות מזהמות ומשלמות

מתוך הודעת המשרד להגנת הסביבה:

"בעקבות תביעת המשרד להגנת הסביבה, קנסה שופטת בית משפט השלום בקריות, אורית קנטור, בסך כולל של 253,000 ₪ את קיבוץ כפר מסריק ומרכזת המשק, נועה שמאלי, בגין זיהום מקור מים משפכי רפת. כמו כן, חתם הקיבוץ על התחייבות כספית להימנע מהעבירות בהן הורשע בסך של 350,000 ₪.

"הנאשמים הואשמו כי בתאריכים שונים בשנים 2005-2000 זרמו תשטיפים שמקורם ברפת, אל מחוץ לתחום הרפת דרך תעלת ניקוז, והיוו סכנה לזיהום מי תהום ולזיהום נחל הנעמן, אשר הרפת נמצאת באגן ההיקוות שלו."

גזר-הדין ניתן ב-9.1.2007. הקנסות יועברו לקרן לשמירת הניקיון. מדובר בקנס הגבוה ביותר שניתן עד היום לרפת. בהודעה נוספת נמסר:

"במסגרת מבצע רפתות ארצי שנערך על ידי המשטרה הירוקה ביום חמישי ה-11.1.2007, נערכו ביקורים ברפתות מושבי המועצה האזורית שפיר והמועצה האזורית חוף אשקלון. במהלך הביקורות נצפו מספר מקרים של זרימת תשטיפים אל רשות הרבים. בגין הזרמות אלה ניתנו הודעות תשלום קנס לבעלי הרפתות."

מקורות

דובר המשרד, "קנס שיא בגין גרימת מפגעים סביבתיים מרפת - 253,000 ₪", המשרד להגנת הסביבה, 15.1.2007

המשטרה הירוקה, "המשטרה הירוקה ערכה מבצע אכיפה ארצי ברפתות", המשרד להגנת הסביבה, 14.1.2007.

ניסויים וקוסמטיקה

בכתבה "נדחו שתי הצעות חוק נגד ניסויים בחיות" (nrg מעריב, 14.1.2007) מדווחות אפרת פורשר ועדי הגין שוועדת השרים לענייני חקיקה דחתה שתי הצעות חוק שיזם ח"כ גדעון סער (ליכוד) נגד ניסויים בחיות למטרת פיתוח מוצרי קוסמטיקה וחומרי ניקוי:

פ/ 1776 הצעת חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים) (תיקון – איסור ניסויים לבדיקת מוצרי קוסמטיקה וחומרי ניקוי), התשס"ז – 2006
פ/ 1777 הצעת חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים) (תיקון – איסור ייבוא מוצרי קוסמטיקה וחומרי ניקוי שנוסו על בעלי חיים),התשס"ז – 2006

השרים שהצביעו נגד: אבי דיכטר, יעקב בן-יזרי, אברהם הירשזון ומאיר שטרית. הצביעו בעד: איתן כבל, גדעון עזרא ויעקב אדרי. השרים ציפי לבני ואיתן כבל הודיעו על כוונתם לערער בשבוע הבא על דחיית ההצעה. לפי הידיעה "השר שמחון יתנגד לשרים ויתמוך בהצעת סער" (ערוץ 7, 16.1.2007) שר החקלאות, שלום שמחון, מצטרף למערערים. כדאי לכתוב לחברי הוועדה בבקשה לתמוך בשתי הצעות החוק.

מספרי פקס וכתובות דואל של חברי הוועדה:

שרת חוץ והמשפטים, ציפי לבני, 02-5303506, zlivni@knesset.gov.il

השר להגנת הסביבה, גדעון עזרא, 02-6753510, gezra@knesset.gov.il

השר לביטחון פנים, אבי דיכטר, 02-6753931, adichter@knesset.gov.il

שר הבינוי והשיכון, מאיר שטרית, 02-5824111, mshitrit@knesset.gov.il

שר הבריאות, יעקב בן יזרי, 02-6787662, ybenyizri@knesset.gov.il

שר החקלאות, שלום שמחון, 03-9485835, ssimhon@knesset.gov.il

שר הפנים, רוני בראון, 02-5666376, rbaron@knesset.gov.il

שר התיירות, יצחק הרצוג, 02-6514629, iherzog@knesset.gov.il

השר משולם נהרי, 02-6496447, mnahari@knesset.gov.il

השר איתן כבל, 02-6773724, ecabel@knesset.gov.il

השר יעקב אדרי, 02-6773699, yedri@knesset.gov.il

בעלי-חיים בעיתונות הישראלית

הארץ ניסויים בהוראה. בכתבה "יש חלופות, אך בישראל מעדיפים להרוג חיות" (14.1.2007, עמ' א1) מדווחת תמרה טראובמן על עמדת המועצה לניסויים בבעלי-חיים לקראת הצבעה בעניין ניסויים בחיות למטרות הוראה: ניסוי כזה לא ייחשב כשונה מניסוי מחקרי; לפיכך, אם ישנם אמצעים היכולים לשמש תחליף "סביר" לחיה, יש להשתמש בהם, אך שיקול הדעת ייוותר בידי המרצה וועדה פנימית של המוסד. השיפור היחיד שמציעה המועצה: המרצים יצטרכו לקבל אישור גם מוועדת הוראה פנימית של המוסד. משמעות הדברים: באמצעות הרוב שיש במועצה לאנשים העורכים ניסויים בחיות, נשמר המנגנון של אישור כמעט אוטומטי לכל ניסוי בחיות, ללא בקרה חיצונית. בידיעה "יימשכו הניסויים בבע"ח לשם הוראה" (15.1.2007, עמ' א10) מעדכנת טראובמן שלהחלטת המועצה (מ-14 בינואר) עדיין אין תוקף כי בישיבה לא היה מספר משתתפים נדרש. תוצאות ההצבעה יובאו לאשרור בעוד כחודש וחצי.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

כתבה נוספת: "יימשכו ניסויים לימודיים בחיות", nrg מעריב, 15.1.2007.

nrg מעריב פיטום ויהדות. בטור "כבד לבן" (14.1.2007) מתייחס חילי טרופר מנקודת-מבט יהודית דתית לפיטום אווזים, בעקבות כתב-האישום שהגיש משרד החקלאות ב-8.1.2007 נגד האחים לגזיאל ממושב בן זכאי, שעסקו בפיטום ובשחיטה לא חוקיים.

קנס על האכלת חתולים. ב-14.1.2007 גזרה השופטת רבקה למלשטרייך-לפר בבית-משפט השלום בחיפה קנס בסך 1,000 שקלים על תושבת העיר, טניה קגן, על כל מקרה שתאכיל חתולים בחצר בניין מגוריה. יצחק אוניקול, הגר אף הוא בבניין, תבע את כגן בטענה שהאכלת החתולים מהווה עבורו "מטרד תברואתי". באוגוסט 2006 פסקה למלשטרייך-לפר כי ''הנתבעת מנועה מלהאכיל חתולים כלשהם בתחומי החצר המהווה רכוש משותף ולרבות על גדר הבטון וכן במרחק של מטר מגדר הבטון והחוצה." לפי קגן, פסק-הדין מתעלם מכך שעיריית חיפה והשירות הווטרינרי בדקו את המקום ומצאו כי אין אמת בדברי התובע על בעיה תברואתית. קגן ערערה לבית-המשפט המחוזי ובינתיים הפרה את צו בית-המשפט. הקנס נגזר בעקבות תביעה נוספת של אוניקול.

מקורות

אחיה ראב"ד, "קנס למאכילת חתולים בפתח בניין משותף בחיפה", ynet,  14.1.2007.

שלומית צור, "מפגינים למען מאכילת החתולים", local, 14.1.2007.

וואלה! (הארץ) סימון בקר. בכתבה "החקלאים יקימו בנק DNA לאיתור בקר גנוב" (16.1.2007) מדווחים עמירם כהן ומיכל גרינברג: "מגדלי הבקר והצאן בשיתוף משרד החקלאות והמשרד לביטחון פנים יקימו בנק DNA כדי לאתר בקר וצאן גנובים [...] בבנק ישמרו דגימות DNA של כל ראשי הבקר והצאן בישראל, כדי לאפשר את זיהוים במקרה של גניבה." בכתבה "חדש: דיו RFID לסימון של ראשי בקר - ובני אדם" (DailyMaily, 15.1.2007) מדווח קיי. סי. ג'ונס (InformationWeek) על שיטה חדשה להטבעת סימן בבעלי-חיים בעזרת מערך גיאומטרי של מחטים זעירות וכמוסת דיו. ההטבעה ניתנת לקריאה ממרחק של עד 1.2 מטרים וככל הנראה מדובר בתהליך פחות מכאיב משיטות סימון אחרות.

הארץ (גלריה) עזים והדברה. בטור "7. אז איך אני יודע שזה אורגני" (19.1.2007, עמ' ד2) דנים אביב לביא ושירי כץ במזון אורגני ומזכירים ביקור בדיר עזים: "במשך הסיור נגענו בטעות בצנצנת שעמדה על מדף בדיר. המארח שלנו נזעק, והפציר בנו למהר לכיור ולקרצף ידיים. רק לאחרונה, סיפר, מתו עשרה מהגדיים שלו לאחר שריסס את הדיר בחומר הזה. התברר שמדובר בחומר הדברה נגד פשפשים, שרפתנים ומגדלי עזים רבים משתמשים בו. בדרך כלל העזים והפרות לא מתות ממנו; הוא נצבר בשכבות השומניות ועובר הלאה דרך הבשר והחלב."

nrg מעריב דגים באילת. בכתבה "מתחדש המאבק על הוצאת כלובי הדגים מאילת" (17.1.2007) מוסרים מעריב ואי.פי. על פניית מנכ"ל משרד ראש הממשלה, רענן דינור, ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד מני מזוז, בבקשה לדחות לחודש יוני 2010 את מועד הסיום של הוצאת כלובי הדגים ממפרץ אילת, "זאת, בניגוד להחלטת הממשלה שהתקבלה אשתקד, הקובעת כי הוצאת הכלובים תסתיים עד לחודש יוני 2008."

nrg מעריב דגים בים התיכון. בסוף הכתבה שלעיל נמסר: "24 מדינות שעוסקות בדיג בים התיכון התחייבו לנקוט צעדים למניעת הידלדלות אוכלוסיית הדגים באיזור. בין היתר סוכם במסגרת פגישה של הסוכנות לענייני מזון וחקלאות של האו"ם, כי תינתן אפשרות לדגים צעירים לחמוק מהרשתות שפורשים הדייגים בים." משתתפי הוועדה, שהתכנסה ברומא בשבוע שעבר, גם חתמו על תוכנית הגנה על דג הטונה כחול הסנפיר.

nrg מעריב מכלאות רשותיות. בכתבה "המכלאות הרשותיות זקוקות לנשמה" (14.1.2007) מספרת עדי הגין על ביקורו של ח"כ יואל חסון במכלאות הרשותיות של ראשון לציון, אחיסמך ובית שמש. באחיסמך "המבנה פתוח ופרוץ לרוחות ולגשמים, בתא אחד יכולים לשהות יחדיו כחמישה או שישה כלבים והגורים מוחזקים בכלובים קטנים באמצע המבנה. אלמלא פעילות העמותה [ראשון אוהבת חיות] במקום, הכלבים היו נמקים בכלובים." בבית שמש "הכלביה נמצאת בתוך מחסני העיריה והעובדים שפחדו להזדהות, סיפרו כי הווטרינר הרשותי שעובד במשרה חלקית מגיע פעם בכמה ימים על מנת להרדים כלבים. ישנם כאלה ש'מזלם לא שפר עליהם' ובמקום למות בזריקת חסד, הם גוססים באיטיות מפציעות וממחלות." ח"כ חסון אמר שהפתרון הוא הסדרת מעורבותם של מתנדבים ועמותות במכלאות הרשותיות. אין ספק שהסדרה כזו נחוצה, אך היא אינה פוטרת את הרשויות מחובתן להקצות משאבים וכוח-אדם נאותים להחזקת המכלאות.

nrg מעריב חיסון אוראלי. בכתבה "מערימים על השועלים" (14.1.2007) מדווח משה פריאל על פיזור פיתיונות עם תרכיב חיסון נגד כלבת על-ידי המחלקה הווטרינרית של עיריית באר-שבע. התוצאה: "הורדנו את מספר מקרי ההדבקה לאפס".

הארץ (גלריה) קורבן קטן.  בכתבה "אוגר בארץ נוכרייה" (16.1.2007, עמ' ד3) מציגה ריבי רונן עמדה התומכת בהחזקת אוגרים מתוך עניין בהנאת האדם והתעלמות מגורל האוגר, מול סקירה של פגיעות נפוצות באוגרים בבית, למשל: "כשתנאי האחזקה גרועים מופיעות אצל האוגר מחלות בעור, בנשימה ובעיניים. מחלות נוספות הן שלשול (Wet Tail), סוכרת ('אם נותנים לאוגר הרבה מקלות דבש, שמשום מה מוכרים אותם בחנויות לחיות מחמד, הוא עלול לפתח סוכרת') וגידולים סרטניים (לימפומות תת-עוריות), שאפשר לטפל בהם בניתוח. [...] 'אוגר שעולה 20-10 שקלים נחשב בחברה שלנו למוצר זניח, כמעט חפץ, שלא ממש משנה אם הוא ימות. יש אנשים שלא אכפת להם לקחת אוגר לשלושה שבועות ובקושי להאכיל אותו.'"

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

קול השרון (local) סוסים בנתניה. בכתבה "הערכות: היקף הפעילות להחרמת סוסים משוטטים תורחב" (17.1.2007) מדווחת אופירה חסיד על פשיטת הרשויות בנתניה על שטחי חוות סוסים פיראטית ב-16 בינואר: "כל הסוסים במקום הועמסו על-ידי חברה חיצונית מיוחדת והובאו לנקודת מסתור מחוץ לעיר". מהלך זה ''נועד למנוע מצד אחד ניסיון החזרת הסוסים בכוח", ולהטיל על "בעלי" הסוסים קשיים משפטיים, בירוקרטיים וכספיים, שיהפכו את החזרת הסוסים אליהם לבלתי משתלמת עבורם. בשלב הבא מתוכנן "חיסול חוות הסוסים הפיראטיות בשכונות עצמן".

הארץ בזים אדומים. בכתבה "הבז מבריז מבית הספר בעמיקם לדרום-אפריקה" (14.1.2007, עמ' א6) מספר אלי אשכנזי על פרויקט הצלת הבזים האדומים בבית-הספר "תל"י-אלונה" שבמושב עמיקם, המתקיים זה 11 שנים ברציפות. ילדי בית-הספר והוריהם בונים תיבות קינון לבזים ועוקבים בשיטתיות אחר הקינון.

הארץ שמירה אגרסיבית. בכתבה "למה בגבעת הכלניות אין כלניות" (16.1.2007, עמ' ב3)  סוקר צפריר רינת מגוון של התערבויות בחייהן של חיות בר, לכאורה במטרה לסייע למינים אלה להתקיים מול הנזק האנושי. התערבויות מסוימות, כגון סימון נשרים בישראל, נערכות באופן אגרסיבי במיוחד.

וואלה! שפעת והשמדה. בידיעה "שפעת העופות התגלתה בדרום קוריאה" (20.1.2006) נמסר שמשרד החקלאות של דרום קוריאה השמיד כ-400 אלף עופות מדרום לסיאול, לאחר התפרצות של זן אלים של שפעת העופות.

nrg מעריב ציד לווייתנים. בכתבה "אין כניסה לציידי לוויתנים!" (16.1.2007)  מדווחת סוכנות AFP שהשר לאיכות הסביבה האוסטרלי הודיע כי הוא אוסר על עגינת ספינות יפניות בנמלי ארצו, בדרכן להרוג אלף לווייתנים באוקיינוס הדרומי.

nrg מעריב עיוות ארנבונים. בכתבה "קוריאה הצפונית וסין שוקלות להשתפן" (13.1.2007) מספר כנען ליפשיץ על הרבעת ארנבונים ענקיים בגרמניה ומסחר בהם עם קוריאה הצפונית וסין עבור תעשיית הבשר (למידע נוסף על התעשייה). המדובר בארנבונים שעברו עיוות באמצעות ברירה מלאכותית. בכתבה אי-דיוקים וסתירות, למשל: גידול הארנבונים בקוריאה הצפונית מוצג כ"כאמצעי אפשרי למגר את תופעת הרעב", בעוד שהחקלאי הגרמני עצמו מצהיר בכתבה שלא ירחיב את עסקיו כי "ההאכלה שלהם עולה הון"  –  המצב הסטנדרטי בתעשיות הבשר לעומת גידול מזון מן הצומח.

מזון ולבוש בעיתונות הישראלית

nrg מעריב זבל בביה"ס. בכתבה "אחד בפה ואחד בלב" (18.1.2007) מדווח גלעד גרוסמן שבבתי-הספר ממשיכים למכור לתלמידים מאכלים שנאסרו למכירה לפי חוזר מנכ"ל שפורסם בנובמבר 2006, וביניהם שניצלים ונקניקיות. תלמידים/ות שבבית-ספרם נמכרים שניצלים ונקניקיות, מתבקשים להתלונן בפני ההנהלה או לפנות למפקחת:

עירית ליבנה, המפקחת על תחום הבריאות, דבורה הנביאה 2, ירושלים 91911. פקס 02-5603469 דואל iritli@education.gov.il

הארץ (ניו יורק טיימס) שיק טבעוני. בכתבה "עור ירוק" (19.1.2007, עמ' ד5) מספרת רות לה פרלה: "השיק הטבעוני צובר תאוצה בניו יורק. בגדים ואביזרים מפלסטיק, המפ, קנווס או בדים ממוחזרים, שהדיפו פעם ריח של סגפנות, נחשבים כעת למותרות."

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

Nfc פירות. בכתבה "פירות: מזון מושלם" (16.1.2007) מציג אלירן דה-מאיו שורה ארוכה של יתרונות בריאותיים ותזונתיים שיש לפירות כמרכיב מרכזי בתפריט.

הרצאות בבתי-ספר

אנונימוס מקיימת ללא תשלום הרצאות מבוא לזכויות בעלי-חיים לנוער בגיל חטיבת-הביניים ובית-הספר התיכון. לפרטים – עומר:

0503-305006 omer@anonymous.org.il

דוכני הסברה מחוץ לתל-אביב

תוכנית ההכשרה של אנונימוס כוללת פגישות חודשיות בת"א במשך 6-3 חודשים, ללימוד הסברה יעילה ולהתנסות בדוכן תחת הדרכה. בוגרי התוכנית יקבלו ציוד לדוכן במקום מגוריהם. להצטרפות: 03-6204878  avimor18@gmail.com

לאנונימוס דרושים/ות

לאנונימוס דרושים/ות פעילים ופעילות בתחומים: הרצאות בבתי-ספר, ייעוץ תזונתי לצמחונים ולטבעונים, תיעוד במשקים חקלאיים וחקירות. פנו אלינו באמצעות טופס.

למידע על פעילויות קבועות

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות

פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; נענע

יומן חייתי 10, התוכנית לזכויות בעלי-חיים: מועדי השידור; לצפייה בתכנית באינטרנט

2. הרשויות וניצול חיות בחקלאות
ארצות-הברית 2006: בעלי-חיים בחוק ובמשפט, כתבה ראשונה

לפניכם סיכום האירועים החשובים לשנת 2006 בחוק ובמשפט האמריקאי בעניין ניצול בעלי-חיים בחקלאות – אירועים בעלי השלכות אפשריות על מיליוני חיות. אחדים מן הנושאים סיקרנו בהרחבה במהלך השנה, ולא מעט מהם מהווים המשך לפעילות משנים קודמות.

חוק 28 השעות
"חוק 28 השעות" משנת 1873 דורש שמהלך הובלת חיות בין מדינות, יש לפרוק את החיות מכלי הרכב לאחר 28 שעות, לספק להן מזון ומים ולאפשר להן לנוח במשך חמש שעות. משרד החקלאות האמריקאי (USDA) פטר משאיות מן החוק באופן שרירותי, אף על-פי שמשאיות משמשות להובלת כ-95% מבין למעלה מ-150 מיליון החיות המובלות בין מדינות שונות בארצות-הברית. ב-4.10.2005 הגישו ארבעה ארגונים עתירה לשר החקלאות בבקשה להתקין תקנות להגנה על חיות בהובלה בין מדינות. בתגובה לכך, ב-20.9.2006 השיב המשרד לעתירה והצהיר שמשאיות הן "כלי רכב" ולכן החוק עליהן.

בסוף יוני 2006 תועד בבראונסוויל, טקסס, מקרה של כליאת חזירים במשאיות נוסעות וחונות במשך 76 עד 100 שעות ברציפות. כ-150 מהם מתו. משרד החקלאות הסכים לחקור את המקרה – התייחסות ראשונה לחוק 28 השעות בעניין משאיות. בינואר 2007 אין עדיין חדשות בעניין זה. (לסקירה מפורטת)

פיטום בכפייה וכבד שומני
ב-22 באוגוסט הפכה שיקאגו לעיר הראשונה בעולם שאוסרת מכירת מוצרי כבד שומני (foie gras). קודם לכן הגישו מוצרים כאלה כ-19 מסעדות בשיקאגו. ההחלטה על האיסור המהיר (בניגוד לאיסור המושהה שהתקבל בקליפורניה) התקבלה ב-26 באפריל ברוב של כל חברי מועצת העיר מול קולו היחיד של ראש העיר. החוק קובע 250 עד 500 דולר קנס לכל יום של מכירת כבד שומני. (לסקירה מפורטת)

ביום כניסת החוק לתוקף, הגישו מסעדנים עתירה לעצור את אכיפת האיסור. ב-12 בספטמבר, הגישו שניים מחברי המועצה שתמכו באיסור הצעה לבטלו – בתמיכת ראש העיר, הממשיך בהתקפות פומביות על החוק. האחריות לאכיפה נתונה בידי המחלקה לבריאות הציבור בשיקאגו – שמתחמקת מכל פעולת אכיפה ממשית. בעקבות תלונות הציבור, נשלחו לתשע מסעדות מכתבי אזהרה, ללא פעולה נוספת. בסוף דצמבר הזכיר העיתון Chicago Tribune ש"רבים מאלה שהתנגדו בקול לאיסור יצאו בקרירות מהדיון בכך שהפסיקו את מכירות הכבד השומני שלהם או לפחות המציאו שמות מחוכמים מספיק כדי לערפל את העניין". נראה אפוא שהיקף המכירות הצטמצם, אבל יש מסעדות שהסתפקו בשינוי שם המנה, ובמסעדה אחת הוצע הכבד השומני בתור "תוספת חינם" למנה אחרת – תעלול שהניח את דעת הפקחים. יש שחזרו למכור כבד שומני בגלוי לאחר שנוכחו כי אין אכיפה, וכמה מסעדות אף משתמשות בלעג לאיסור ככלי לקידום מכירות, תוך שיתוף-פעולה מצד עיתונאים שלכאורה "מסקרים" את העניין.

מחוץ לשיקאגו, המאבק על פיטום עופות מים הגיע לערכאות החקיקה והמשפט ברחבי ארצות-הברית – בינתיים ללא הצלחה. לפי הארגון HSUS, הצעות חוק נגד פיטום עופות בכפייה הועלו ונקברו במהלך 2006 באילינוי, בוושינגטון, באורגון ובהוואי. בניו ג'רזי עדיין תלויה ועומדת הצעת חוק כזו, ולפי Farm Sanctuary גם במדינת ניו יורק (שם ממוקמת רוב התעשייה). בעיר פילדלפיה תלויה ועומדת הצעה לאסור מוצרי כבד שומני. בניו יורק, מנסה הארגון HSUS גם גישה אחרת: ב-15 בנובמבר הוא הגיש עתירה נגד המדינה בתביעה לאסור מכירת מוצרי כבד שומני, בנימוק שזהו מוצר מזון קלוקל מאחר שמקורו בחיות חולות קשה.

חזירות ועגלים באריזונה
ב-7 בנובמבר קיבלו אזרחי אריזונה במשאל עם את "חוק הטיפול ההומאני בחיות משק", האוסר לקשור או לכלוא חזירה במהלך ההיריון או עגל המגודל לבשר, באופן שמונע מהחיה לשכב ולמתוח את אבריה באופן מלא או להסתובב בחופשיות. בכך נאסרות במפורש פרקטיקות הנהוגות בתעשיית החזירים (שנאסרו עד כה בפלורידה בלבד) ובתעשיית "עגלי חלב" (תקדים בארצות-הברית). העונש המרבי הוא 2,500 דולר קנס וחצי שנת מאסר. החוק ייכנס לתוקף רק בסוף שנת 2012. הפרקטיקות שנאסרו נהוגות כיום במשק חזירים ענק אחד באריזונה. (לסקירה מפורטת) הצעת חוק דומה הועלתה במסצ'וסטס ונדחתה.

אריזות ביצים והטעיית צרכנים

Animal Care Certified (בקיצור: ACC, בתמונה מימין) הוא לוגו, שהוטבע במשך מספר שנים על רוב אריזות הביצים בארצות-הברית. הלוגו מרמז שהמוצר עומד בתקן של טיפול טוב בחיות – אף על-פי שמקור הביצים בכלובי סוללה. במאי 2003 פתח הארגון Compassion Over Killing במאבק נגד הלוגו, באמצעות חקירות סמויות בלולים. בעזרת ארגון לאומי להגנת הצרכן, הועבר המקרה לטיפול ממשלתי ו"ועדת המסחר הפדרלית" קבעה שיש להסיר את הלוגו מהמדפים עד 31.3.2006 (הוא הוחלף בלוגו סתמי, בתמונה משמאל). באופן כללי, התאחדות יצרני הביצים עמדה בדרישה, ובספטמבר חתמה בבית-משפט על התחייבות שלא להשתמש בעתיד בלוגו שהוסר ולהימנע מכל ייצוג מוטעה של סוג הטיפול בתרנגולות ורמת הטיפול בהן. ב-27 בספטמבר הגישו COK וקבוצת סטודנטים למשפט עתירה למינהל המזון והתרופות (FDA),  בבקשה לחייב את חברות הביצים בארצות-הברית לחשוף את שיטותיהן, בדומה למקובל באירופה. בינואר 2007, העתירה עדיין לא נדונה. (לסקירה מפורטת)

לולנים במשפט
בסוף שנת 2005 עבד חוקר סמוי מטעם הארגון Compassion Over Killing בלול של Esbenshade Farms, חברת הביצים השלישית בגודלה בפנסילבניה, ותיעד: מאות אלפי תרנגולות דחוסות בצפיפות-יתר בכלובים; תרנגולות פצועות וחולות שהוזנחו ללא טיפול; תרנגולות שכנפיהן, רגליהן או רגליהן הסתבכו בסורגי הכלוב ללא אפשרות להגיע למים ולמזון (בתמונה); תרנגולות פצועות וגוססות שהוצאו מהכלובים ונזנחו למות במעברים שבין הכלובים; תרנגולות חיות בין גופות נרקבות בכלובים, ועוד. בשיתוף עם HSUS, הציג COK את חומרי החקירה בפני "קצינת ההומאניות" המחוזית, שהגישה כתב-אישום נגד בעלי הלול ומנהלו, עם 35 אישומים של התאכזרות לבעלי-חיים. המשפט החל ב-18 באפריל. הנתבעים ביקשו למנוע את הצגת הווידיאו בבית-המשפט, ובקשתם נדחתה. המשפט עדיין נמשך.

חוואי חזירים במשפט
בנובמבר הוגש כתב-אישום נגד משק חזירים גדול בצפון-מזרח אוהיו. זאת בעקבות חקירה סמויה של הארגון Humane Farming Association. אינגריד דימרינו, אישה שפנתה לקבל עבודה במקום, הזדעזעה מהשיטות הנהוגות בו ופנתה ל-HFA, ששלח חוקר עם מצלמה. מהפרטים שנחשפו: במשק נוהגים לתפוס את החזירים ברגליהם ולזרוק אותם ממקום למקום, בעיקר את הגורים; לרבים מהחזירים נשברו הרגליים; נהגו לבעוט בהם כשלא יכלו ללכת; כלאו את החזירים בתאים כה קטנים שהם נפצעו מחיכוך בסורגים; מנהל העבודה במקום סירב לבקשת דימרינו לטפל בפצעים; נהגו לתלות חזירים חיים בצווארם (בתמונה). HFA העביר סרט, תמונות ועדות כתובה לשריף, שפשט על המשק עם וטרינרים מאוניברסיטת אוהיו. קן וויילס, בעל המקום, הואשם בשני אישומי התאכזרות לחיות, ובנו ג'ו, מנהל המקום, הואשם בשישה אישומים. עובד נוסף הואשם בשני אישומים. המשפט יתקיים ב-30.1.2007. העונש המרבי: 3 חודשי מאסר על כל סעיף אישום.

גם הארגון Farm Sanctuary מנהל תביעה נגד תעשיית החזירים – חברת Corcpork בקליפורניה. בספטמבר 2004 תבע הארגון את החברה על השימוש בתאי הריון (שהם כלובים זעירים) והתביעה בוטלה מטעמים טכניים. ב-6.7.2006 הגיש הארגון ערעור.

"שחיטה הומאנית" לעופות: העתירה
בנובמבר 2005 הגישו שני ארגונים, HSUS ו-EBAA, עם כמה צרכני עופות, תביעה נגד משרד החקלאות בדרישה להחיל את "חוק השיטות לשחיטה הומאנית" מ-1958 על עופות. לתביעה הצטרפו ארגוני פועלים ועובדי משחטות. החוק דורש להשתמש בשיטות המביאות להרג מהיר בלבד ולא לבצע פעולות מכאיבות בחיה לפני שאיבדה את הכרתה. משרד החקלאות מפרש את החוק כאילו הוא חל על יונקים גדולים בלבד ולא על עופות, המהווים רוב גדול בתעשייה (יותר מ-9 מיליארד בשנה). במוקד התביעה עומדת השיטה הרווחת של תליית עופות ברגליהם והעברתם במים עם זרם חשמלי, המשתק אותם כשהם עדיין בהכרה. משרד החקלאות ביקש לבטל את התביעה, וב-5.9.2006 הודיע בית-המשפט על סירובו לבקשה זו. צירוף צרכני בשר ועובדי משחטות לתביעה התגלה כצעד נבון, שהשפעתו ניכרת בנימוקי השופטת להחלטתה: היא ציטטה מחקרים המראים את סכנת הזיהום לצרכנים כתוצאה משיטות השחיטה הנוכחיות, והוסיפה שלעובדים יש זכות להגיש תביעה בגלל תנאי עבודה גרועים. עצם האישור להמשיך בהליך המשפטי מהווה הישג תקדימי, שמאפשר דיון ראשון בבתי-המשפט בארצות-הברית בשיטות לשחיטת עופות.

מתוך עצומה של HSUS לקידום החלתו של "חוק השיטות לשחיטה הומאנית" על עופות

חוקי מדינה חדשים
הצעות חוק חיוביות אחדות התקבלו במהלך 2006:

• הטלת מס (6%) על מכירת בגדי פרווה ועל מוצרי פרווה מסוימים שלא שולם עבורם מס. (ניו ג'רזי)
• זכות לתלמידי בתי-ספר ציבוריים לסרב לפגוע בחיות למטרות לימודים (נתיחה, הדגרה, לכידה ועוד) תוך קביעת חובה לאפשר לתלמידים פרויקטים חלופיים ולהימנע מאפליה נגדם. (ניו ג'רזי)
• איסור להוביל סוסים חולים, צולעים או פצועים ואיסור על שימוש בכלי רכב שאינם מתאימים להובלת סוסים. (מרילנד)

גם כמה הצעות חוק הרסניות התקבלו:

• שינוי הסטאטוס של משקים המחזיקים חיות ממשפחת האייליים, באופן ההופך אותם לענף חקלאי במקום מכלאה לחיות בר. החוק מאפשר להפיק מגופם "יבול". (פנסילבניה)
• איסור על מועצות מקומיות לקבוע איסורים והגבלות על פעילות של "מתקנים חקלאיים נורמליים"; החוק מגביל מועצות גם ביכולתן להרחיק משקים תעשייתיים גדולים. (פנסילבניה)
• איסור על מועצות מקומיות לקבוע תקנות מיוחדות להגבלת מטרדים סביבתיים שגורמים משקים תעשייתיים – ההגבלות המותרות היחידות הן אלה שנקבעו בחוקי המדינה. (דרום קרוליינה)

רשימת המקורות לכתבה תובא עם הזנתה לאתר אנונימוס

3. פסק-הדין: השופטת, החוק ובג"ץ
על פסק-הדין בעניין גדיעת קרני פרות (כתבה שנייה)

בשבוע שעבר הבאנו את חלקה הראשון של סדרה מאת עו"ד יוסי וולפסון על פסק-הדין של בית-משפט השלום בקריית גת: השופטת טלי חיימוביץ זיכתה קבלנים העוסקים בגדיעת קרני פרות מאשמת התעללות בפרות, לאחר שבראשית שנת 2002 חשפה אנונימוס שהם כורתים קרניים ללא אמצעים לשיכוך כאבים. השבוע בוחן וולפסון את נימוקי השופטת.

פסק-הדין 
אחיקם ("איקי") חצאל והעובד שלו, גמליאל רועי, הואשמו בעבירה על חוק צער בעלי-חיים. עוד בטרם המשפט, כתב-האישום כבר העניק להם הנחות: הם לא הואשמו בגין צריבת המספרים על גופן של העגלות באמצעות כוויה קרה; לא על פציעת אחת העגלות אגב גילוח פרוותה; אף לא על השימוש האכזרי בנזם. גם גדיעת הקרניים עצמה נחשבת מבחינת המדינה לפרקטיקה חוקית וראויה. האישום היה על כך שקיטום הקרניים, ולאחר מכן צריבת המקום בברזל מלובן, נעשו ללא הרדמה. מדובר, אם כן, במקרה קל יותר מהמקרה האנגלי: שם קבע בית-המשפט, שהיה על החוואי לוותר כליל על היתרונות הנובעים מגדיעת הקרניים. כאן כל שהתבקש בית-המשפט לפסוק הוא, שאסור היה לעשות את הדברים ללא הקלה על הכאב שנגרם לעגלות. למרות זאת, בפסק-הדין, שניתן ב-4.6.2006, זיכתה השופטת טלי חיימוביץ את הנאשמים. הזיכוי נשען על שלושה נימוקים נפרדים:

1. לא הוכח שפעולות ההזרקה של חומר ההרדמה כרוכות בפחות סבל מגדיעה ללא הרדמה;
2. האיסור הכללי על התעללות בבעלי-חיים לא יכול לאפשר הרשעה על פעולות הנאשמים, ואם המחוקק מבקש לאסור התנהגויות מסוימות עליו לעשות כן "ברחל בתך הקטנה";
3. ההתנהלות של הרשויות, שהניחו למעשים להתרחש ולא עשו דבר עד לאחר החשיפה בכלבוטק, יוצרת תחושה של אי-צדק בנוגע להעמדת הנאשמים לדין.

בהחלטה מאוחרת יותר (מ-25.12.2006) קובעת השופטת שנסיבות הגשתו של כתב האישום מצדיקות להטיל על המדינה לשלם לנאשמים על הוצאות הגנתם.

עקירת ניצני הקרניים באמצעות מכשיר מתכת מלובן: העגלות רואות מקרוב מהו הגורל המצפה להן

(כל התמונות צולמו על-ידי פעילי אנונימוס בקיבוץ גת, 30.12.2001)

פרקטיקה חקלאית מקובלת
הנימוק השני של בית-המשפט הוא, עם כל הכבוד, שערורייתי. לפי הלך מחשבה זה, שום פרקטיקה חקלאית לא תיחשב להתעללות בבעלי-חיים, עד שלא תפורש באופן ספציפי בחקיקה. עמדה זו, לא רק שהיא בבחינת אבסורד כשלעצמה, יש בה סטייה חד-משמעית מהפרשנות של הוראות החוק במקום הולדתו, בריטניה, ומההלכות מפורשות של בית-המשפט העליון בישראל. וכך כותבת השופטת חיימוביץ בפסק-הדין:

"סעיף 2 לחוק [חוק צער בעלי-חיים] מונה מספר התנהגויות אסורות. בעוד סעיפים קטנים ב-ה לחוק מתייחסים לפעולות ספציפיות ומובחנות, כגון איסור שיסוי בעל חיים אחד באחר, נוקט סעיף 2(א) לחוק במילים "עינוי" "התאכזרות" ו"התעללות", שהן כלליות ביותר, וכפי שנראה בהמשך, ככל שמדובר בחיות משק ובטיפול בהן, גם דורשות קביעות ערכיות מעודכנות, שאין לצפות מהחקלאי להידרש אליהן בחיי היומיום. [...]
"איסור גרימת צער בעלי חיים שאנו מצווים בו על פי חוק, בכל הנוגע לחיות המשק, מוגבל בהיקפו. משום כך, לא ניתן לצפות מאדם שידע בעצמו את מידת הרחמים שהוא נדרש בה, כלפי יצור שמלכתחילה צמצם המחוקק את זכויותיו על פי דין, וגם זכותו שלא לסבול, הוכפפה לצרכי חקלאות כאלה ואחרים. [...]
"טיבו של האיסור הפלילי שיהיה טבעי ומובן מאליו. הרצח אסור בכל מקום. כך גם תקיפה או גזילת רכושו של אחד על ידי האחר.
"חיות המשק למרבה הצער טרם זכו להגנות הנ"ל. לכן, אם מבקש המחוקק ליצור מערכת נורמות שתחול עליהן, עליו לפרט את הדברים ברחל בתך הקטנה, כפי שהדבר נעשה ביתר מדינות העולם, באמצעות תקנות או חקיקה, ורק לאחר מכן להעניש את מפרי החוק."

משמעות דברי השופטת היא אימוצה (למעשה אם לא להלכה) של הדוקטרינה לפיה חוקי ההגנה על בעלי-חיים אינם חלים על "פרקטיקות חקלאיות מקובלות". דוקטרינה זו אומצה בשורה של מדינות בארצות-הברית באמצעות הוראות חוק ספציפיות. כאן יוצרת השופטת את החסינות יש מאין.

ריסון עגלה בעזרת דריכה על ראשה: העובדים לא טורחים להשתמש בידיים

התעלמות מפסיקת בג"ץ
השופטת, שמביאה בפסק-דינה ציטטות מתוך פסק-דינו של בג"ץ, שאסר פיטום אווזים, מתעלמת מההלכה העיקרית שנקבעה באותו פסק-דין, דהיינו שכל פרקטיקה חקלאית צריכה להיבחן במסגרת סעיף 2(א) לחוק, ובהתאם לאותם מבחנים ידועים שנקבעו עוד בשנות התשעים, ושראינו אותם גם בפסק-הדין הבריטי מהמאה התשע-עשרה:

"אין 'צרכי החקלאות' גוברים באופן גורף על אינטרס ההגנה על בעלי חיים, ולא כל סבל הנגרם לבעל חיים נסוג מפני 'צרכי החקלאות'. פרקטיקות חקלאיות מקובלות זה זמן רב אינן חסינות מפני תחולתו של סעיף 2(א) לחוק. [...] יש לבדוק בכל מקרה נתון את מהות 'צרכי החקלאות' שעל הפרק אל מול עצם גרימת הסבל לבעל החיים, סוג הסבל, עוצמת הסבל וכיו"ב ועל-פי אלה יוכרע אם פרקטיקת הפיטום היא חוקית אם לאו." (פס"ד האווזים, עמ' 256)

אין שום חידוש בכך שחוקים, לרבות חוקים פליליים, מקבלים פרשנות בפסיקתם של בתי-המשפט. אין זה בלתי-רגיל שאדם ייענש, ואף יישלח למאסר ממושך, על מעשה שתחולת החוק עליו לא פורשה עד שאותו אדם הועמד לדין. לעתים אף מחליף בית-המשפט פרשנות מקילה בפרשנות מחמירה יותר בהתאם לשינויי הערכים החברתיים. הנאשם, שאולי סבר בזמנו שכלל לא עבר על החוק, וייתכן שאף יכול היה להיתלות בפסקי-דין מפורשים לעניין זה, מוצא את עצמו מורשע בדין. גם בעניין זה, מתעלמת השופטת מפסיקתו של בית-המשפט העליון בעניין האווזים. באותו עניין פסקה השופטת שטרסברג-כהן:

"מודעת אני לבעייתיות...הנובעת מכך שהגדרת הפרקטיקה – הנתמכת על-ידי הרשויות במשך שנים – כהתעללות מכתימה אותה כעבירה פלילית. על-אף כל אלה הגעתי לכלל מסקנה כי בראיית התמונה בכללותה אין התקנות עומדות במבחן 'איסור ההתעללות' שבחוק." (פס"ד האווזים, עמ' 260)

בפסק-דין פיטום האווזים קבע בית-המשפט העליון כי פיטום האווזים הוא מעשה פלילי, וזאת אף על-פי שמשרד החקלאות הגן על הפרקטיקה ואף עיגן אותה בתקנות. בעניין חצאל, לעומת זאת, פסק בית-משפט שלום, שההסכמה שבשתיקה של משרד החקלאות עם פרקטיקה אכזרית מגנה עליה מפליליות. זוהי קביעה שללא ספק איננה משקפת את הדין.

ברזל מלובן לתוך הראש: עקירת ניצני הקרניים, מבט מקרוב

נימוקים אחרים?
אולי צריך לראות את דברי השופטת חיימוביץ לאור שני הנימוקים האחרים בפסק-הדין: הנאשמים הצליחו לעורר ספק לגבי האפקטיביות של ההרדמה כאמצעי המיטיב עם בעלי-החיים וגם להוכיח שהרשויות העלימו עין ממה שנעשה בכל רפת ורפת כעניין שבשגרה. ההעמדה לדין בהקשר זה נראית כצעד של יחסי-ציבור מצד רשויות שמעלו בתפקידן במשך שנים ארוכות. אולם ככל שהתנהגותן של הרשויות הייתה שערורייתית, אין בכך כדי לחפות על האופי השערורייתי של התנהגות הנאשמים, שהסבו כאבי תופת לעגלות מבלי להניד עפעף.

אכן, הרשויות צריכות לאכוף את החוק ובכלל זה להתקין תקנות, להורות הוראות וליזום הסברה. אבל גם על מי שבוחר דרך פעולה מסוימת לבחון אם מעשיו חוקיים. עד כמה קל היה לשנות את ההתנהגות בעקבות מעט חשיבה, ניתן ללמוד מהקלות בה הסתגלו הנאשמים להוראות השירותים הווטרינריים לעשות את הפרוצדורות מכאן ואילך בהרדמה. אין שום הצדקה לכך שלא נקטו יוזמה זו בעצמם. השופטת מביאה בפסק-דינה את העובדה שהנאשמים לא ניסו להסתיר את התנהגותם כראיה לכך שלא סברו שמעשיהם אסורים – כשהאשם בכך הוא ברשויות. אבל קהות החושים של הנאשמים לסבל שגרמו והעובדה שלא ראו פסול בהתנהגותם ולא יזמו פעולות להקלת הסבל, מעידות שמדובר באנשים מסוכנים לחברה בכלל ולבעלי-חיים בפרט.

בשבוע הבא נביא את חלקו האחרון של ניתוח פסק-הדין: התובע המגונן

מקורות

ת"פ (קריית גת) 727/02 מדינת ישראל נ' חצאל (פרוטוקולים, פס"ד מ-4.6.2006, החלטה מ-25.12.2006).

בג"ץ 9232/01 "נוח" התאחדות ישראלית של ארגונים להגנת בעלי-חיים נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נז(6) 212.

4. אופנה מוסרית: חגורות ללא עור

סטודיו גורילות קם במטרה לעצב ולפתח אופנה מוסרית, שאותה הוא מגדיר כ"אופנה הנמנעת מניצול בעלי-חיים בכלל ושימוש בעור בפרט". מוצרי גורילות עשויים חומר פולימרי עמיד ביותר לתנאי חום, קור וגשם, חומר אשר במקורו משמש לשלטי חוצות ולבניית אוהלים. בניגוד לסקאיי, הפולימר אינו נראה ואינו מנסה להיראות כמו עור. באתר החברה ניתן לראות את קולציית החגורות של גורילות.

פורומים לצמחונות ולטבעונות: נענע; תפוז; nrg מעריב; ynet 

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו: info@anonymous.org.il

אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י כאן

בכל עניין יש לפנות לכתובת אנונימוס ואין להשיב (reply) לכתובת השבועון