ב-11.8.2003 הגיש בג"ץ את פסק-הדין שלו בעתירת נוח (ההתאחדות הישראלית של הארגונים להגנה על בעלי-חיים), שביקשה להפסיק את פיטום עופות המים בישראל, כפי שהותר בתקנות לפיטום אווזים. שופטי בג"ץ קיבלו את העתירה ואסרו את הפיטום כפי שהותר בתקנות שניסח משרד החקלאות.

תקדים עולמי
לפסק-הדין של בג"ץ יש חשיבות עולמית. ברחבי העולם, ובייחוד באירופה, נערכות בשנים האחרונות רפורמות מרחיקות לכת, המיועדות להגביל את הפגיעות הקשות ביותר בבעלי-חיים שמנוצלים במשקים מתועשים. מדינות רבות אסרו את פיטום האווזים; רפורמות אחרות כוללות איסור על שימוש בכלובי סוללה בתעשיית הביצים, איסור על החזקת "עגלי חלב" וחזירות הרות בתאי בידוד ועוד. צעדים אלה נעשו באמצעות חקיקה. רק במקרים בודדים התערבו בתי-המשפט בחו"ל למען החיות שבמשקים. הייחוד שבהחלטת בתי-משפט הוא הנמקה מפורטת שיש בה הכרעות תקדימיות – ערכיות ומושגיות. לכן, פסיקת בג"ץ עשויה להועיל גם במדינות שבהן חקיקה מתקדמת יותר מזו שבישראל.

אין חסינות לחקלאות
חשיבותו הגדולה של פסק-הדין היא בקביעתו החד-משמעית, שפרקטיקות חקלאיות אינן חסינות בפני חוק צער בעלי-חיים. הוותק של שיטה חקלאית, תמיכת הממסד בה, חיוניותה לקיומו של ענף חקלאי שלם - כל אלה אינם מעמידים אותה מעל החוק. ואילו החוק אינו מעניק עדיפות אוטומטית לאינטרסים אנושיים על פני זכויותיהם של בעלי-חיים אחרים. כותבת השופטת שטרסברג-כהן, אשר ניסחה את העמדה שהתקבלה בפסק-הדין:

"לשיטתי, אין 'צרכי החקלאות' גוברים באופן גורף על אינטרס ההגנה על בעלי-חיים ולא כל סבל הנגרם לבעל-חיים נסוג מפני 'צרכי החקלאות'. פרקטיקות חקלאיות מקובלות מזה זמן רב, אינן חסינות מפני תחולתו של סעיף 2(א) לחוק [שאוסר התעללות בבעלי-חיים]..."

מבחן איזון האינטרסים
במקרה של הפיטום, עומד על כף המאזניים, מצד אחד, סבל חריף מאין כמוהו של העופות; ומהצד השני, עומדות ההכנסות הכספיות של המגדלים (וכן האינטרס להפיק מזון, שבית-המשפט הגדיר כ"מותרות"). מכיוון שרק הלעטה כפויה, פוגענית ואלימה, מפיקה כבד שומני חולה ומנוון - שבו סוחרת התעשייה - לא ניתן לאזן בין האינטרסים של שני הצדדים על-ידי פיטום "הומאני יותר". משרד החקלאות טען, שבכוונתו למצוא איזון בין הגנת האווזים לבין האינטרסים של המפטמים - אולם ה"איזון" שלו היה לא יותר מהנצחת ההתעללות. השופטת שטרסברג-כהן זיהתה את הצורך לבצע כאן איזון אינטרסים אמיתי:

"אכן יש לשקול את האינטרס הלגיטימי של החקלאים בשימור פרנסתם כחלק מענף החקלאות המקודם על-ידי רשויות המדינה. אלא שאינטרס זה אינו יכול לגבור אוטומטית על האינטרס הנוגד של ההגנה על רווחת בעלי-החיים. המחוקק נתן דעתו לשני האינטרסים, אלא שנראה כי לא נתן לכל אחד מהם את המשקל הראוי לו, הן באיזון הפנימי של כל אחד מהם והן באיזון החיצוני של האחד כנגד משנהו. לאחד ניתן משקל יתר, לשני משקל חסר."

תקנות חסרות ערך
תקנות פיטום האווזים שהתקין משרד החקלאות היו בגדר אחיזת עיניים. מסמך שהכינה אנונימוס מלמד, שהתקנות משמרות מצב קיים, ואף מסייעות לקדם את הענף מבחינה כלכלית. בית-המשפט לא שולל אמנם את האפשרות שיש בתקנות שיפור כלשהו (ולו בעניין הקפאת הענף), אולם גם השופט גרוניס, שראה את התקנות כחוקיות (בדעת מיעוט), הביע ספקנות לגבי היעילות שלהן:

"בהקשר זה נעיר, כי אמירה מסוימת בתקנה 1 לתקנות הינה צורמת משהו. בתקנה זו (שצוטטה בחלקה בפסקה 6 לעיל) נאמר כי מטרתן של התקנות '...למנוע סבל לאווזים...'. ברור שהתקנות אינן מונעות סבל מהאווזים, אלא במקרה הטוב הן מצמצמות במידת מה את הסבל הנגרם להם." [ההדגשות שלנו]

ביקורת על משרד החקלאות
בית-המשפט נמנע מלומר, שהתקנות הותקנו לתכלית זרה (כלומר, לשמר רווחים ללא התייחסות לסבלם של האווזים), אולם רומז שאינו שולל אפשרות זו. על אחד מן האמצעים שפורטו בתקנות ונועדו לכאורה להקטין את הסבל, כותבת שטרסברג-כהן:

"בהתייחסה לציוד המשמש לביצוע הפיטום קובעת תקנה 5(2)(א) כי 'לא יולעט אווז אלא במכונה פנאומטית' במקום בשיטות מכניות מסורתיות. במהלך הדיונים סביב נוסח התקנות נטען, אמנם, כי שימוש במכונה פנאומטית מקל על האווזים [...] אלא שסעיף 5.3 לדו"ח הוועדה המדעית [של האיחוד האירופי], הדן בהרחבה בעניין זה, קובע מפורשות, כי לא נמצא כל הבדל בין השיטה הפנאומטית לבין שיטת ההזנה הידנית-מכאנית לעניין ההשפעה שיש להן על רווחת האווזים. בעמדה זו תומך גם המומחה מטעם העותרת, ד"ר מרטין קוק."

ובמלים אחרות: בית-המשפט מצא, שמנהל השירותים הווטרינריים מסר לחברי-הכנסת מידע לא נכון. מצער, שלמרות גישה ביקורתית זו של בית-המשפט, הוא הלך שולל אחר טענת נציגי המפטמים, שלפיה באף מדינה שאסרה פיטום אווזים, לא התקיים ענף כזה קודם לאיסור; זאת אף על-פי שבפולין ובאיטליה החליטו המחוקקים לסגור תעשיות קיימות (באיטליה עוד לא הסתיימה תקופת המעבר שניתנה למפטמים), וכך כנראה גם בצ'כיה, כפי שעולה מפסק-הדין עצמו.

הכרה בסבל
סבלם של העופות עומד בבסיס פסק-הדין, כדברי השופטת שטרסברג-כהן:

"בתהליך ההלעטה נמנעת מן האווז האפשרות לאכול באופן חופשי ומבוצעת האכלה כפויה של האווז מספר פעמים ביום במזון עתיר אנרגיה ובכמות העולה בהרבה על הנדרש לצרכיו הפיזיולוגיים. התהליך בו מוחדר לאווז צינור מתכת דרכו נדחס המזון לקיבתו, הוא אלים ופוגעני. התהליך גורם למחלה ניוונית בכבדו של האווז ולהגדלתו עד פי עשרה מגודלו הטבעי."

השופט גרוניס מוסיף ביקורת על סירוב המדינה להכיר בסבל שנגרם לאווזים:

"מבחינתנו, לאור הקביעה של הוועדה המדעית, אין ספק שאכן נגרם סבל לאווזים [...]. המשיבים חוזרים ומפנים לעמדתם של המוסדות האירופים העל-מדינתיים - מועצת אירופה והאיחוד האירופי - אשר לא אסרו על פיטום אווזים [...] אין המשיבים יכולים לאחוז את החבל בשני קצותיו. אין הם יכולים להצדיק את ההסדר המקומי, תוך שהם נתלים בהסדר האירופי, בלא לקבל את המסקנה שהוכרה שם, קרי שפיטום אווזים מנוגד לרווחתן של החיות."

לולא הפנים בית-המשפט את מלוא חומרת האכזריות הכרוכה בפיטום, ספק אם היה מבטל תקנות שאושרו בוועדת הכנסת, ופותח בכך את חיסול התעשייה. הדו"ח המפורט של הוועדה המדעית האירופית היה, ללא ספק, נדבך מרכזי בעמדת בית-המשפט, אולם סרט הווידיאו שהוקרן בפני בית-המשפט, פרי עבודת התיעוד של פעילי אנונימוס במשקי פיטום בישראל, היה לא פחות משמעותי.

בית-המשפט והחברה
מעבר לחומר המדעי ולתיעוד המצולם, הושפע בית-המשפט מן האווירה הציבורית. בית-המשפט העליון משקף במודע את ערכיה של החברה שבה הוא יושב. השופטת שטרסברג-כהן:

"עמדת החברה האנושית בשאלת ההגנה על בעלי-חיים, מורכבת ומושפעת מגישות תיאורטיות שונות. היא 'תלויה בתרבותה, בערכיה ובתפיסת עולמה של כל חברה ופרטיה, ואלה עשויים להשתנות עם הזמן, המקום והנסיבות'."

ואילו השופט גרוניס כותב:

"אין כוונתי לומר שלעתיד לבוא יקבלו המונחים עינוי, התאכזרות והתעללות בהכרח את המשמעות שהייתה להם בעת חקיקת החוק בשנת 1994. [...] מדובר במושגים עמומים, אשר מטבע הדברים פותחים פתח לפרשנות גמישה, בהתחשב בשינויים כלכליים וחברתיים ועל פי האקלים התרבותי העדכני."

דברים אלה מרמזים על ההשפעה העצומה של התנועה לזכויות בעלי-חיים. ברמה מסוימת, קמפיין אנונימוס נגד פיטום אווזים והמודעות הציבורית הרחבה שיצר הקמפיין לכך שהפיטום הוא התעללות, השפיעו על-פסק הדין (לפי סקר שנערך ביולי 2002, 69% מהציבור סבורים שפיטום אווזים הוא התעללות). אולם בית-המשפט משקף גם שינוי ערכים עמוק יותר שחל בחברה ביחס לבעלי-חיים. שינוי זה מתבטא ביחס לחיות בכלל, והוא משתקף הן בשיח הציבורי והן בנכונותם של אנשים רבים יותר ויותר להתנער ממוצרים שחיות נפגעו במהלך ייצורם, כגון בשר. פסק-הדין של בג"ץ מבטא שינוי ערכי זה.

ההצהרה המרכזית
הקביעה המרכזית בפסיקת בג"ץ בנושא פיטום האווזים היא, ש"הוראות התקנות לעניין הליך הפיטום בטלות. פרקטיקת הלעטת האווזים על-פי התקנות, אסורה." ובמלותיו של השופט ריבלין: "גם אני סבור כי דין התקנות לעניין הליך הפיטום - ביטול, וכי מעשי הפיטום המלאכותי, כפי שמתירות אותם התקנות - אסורים."

דחיית האיסור בפועל
האיסור אינו מיידי. כדי למנוע פגיעה במפטמים, דוחה בית-המשפט את המועד שבו ייכנס האיסור לתוקף עד סוף מרץ 2005. בתקופה הזו ימשיכו לחול התקנות לפיטום אווזים, אשר מאפשרות, כזכור, פיטום ללא סייג משמעותי. התקנות עומדות לפוג במרץ 2004, ואם ועדת החינוך של הכנסת תבחר להאריך את תוקפן, הן ימשיכו לחול עד סוף מרץ 2005 בלבד (אלמלא הפסיקה, ניתן היה להאריך את תוקפן ללא הגבלה). כדי לספק לכאורה הגנה מזערית לאווזים בתקופת הביניים, מורה בית-המשפט שיגובשו כללי פיקוח, שיבטיחו "ביצוע מלא, מדויק ורצוף" של הוראות התקנות.

אם יפטמו אחרת...
בית-המשפט תיאר את הסבל שנגרם לאווזים בפיטום שנערך על-פי התקנות, וקבע כי כיום לא ידועה דרך אחרת לייצור כבד אווז שומני. אולם הדו"חות האירופים מזכירים צורך לחפש שיטה, לייצר מוצר זה בשיטות פוגעניות פחות. האיסור של בג"ץ חל, מטבע הדברים, על הפיטום כפי שהוצג בפניו. אולם מה אם מדובר יהיה בפרקטיקה שונה באופן מהותי? כותבת השופטת שטרסברג-כהן:

"במהלך תקופה זו [עד מרץ 2005] יישבו על המדוכה כל הגורמים הנוגעים בדבר וישקלו את המדיניות הראויה בשאלת פיטום אווזים. במסגרת זו תיבחן התפתחות הענף בארץ ובעולם; ייערך מעקב אחר פעילות הועדה האירופית המתמדת האמורה - במהלך שנת 2004 - לבחון מחדש את עמדתה לעניין פרקטיקת פיטום האווזים וייאסף מידע עדכני בנושא זה. במידה ויוחלט להמשיך בקיום הענף לייצור כבד אווז, יהיה על המחוקק להתקין תקנות שתבטחנה שימוש באמצעים באופן שהסבל הנגרם לאווזים על ידי הפרקטיקה הקבועה בתקנות, יופחת במידה משמעותית."

פתח מסוכן?
מספר מפטמים כבר קפצו על הפסקה שלעיל כמוצאי שלל רב והכריזו, שהתקנות ישונו והפיטום יימשך. הם אף טענו, שבית-המשפט בסך הכל החזיר את הכדור לידי הכנסת. אולם השופטת פותחת פתח ל"המשיך בקיום הענף לייצור כבד אווז" - ובהחלט לא ל"המשך פיטום האווזים"; כמו כן, הפיטום נאסר לא בשל פרט טכני כגון אורך הצינור או גודל המנה היומית, אלא בשל מאפייניו הכלליים, המהווים "סטייה מהותית" ממטרות החוק. הדרישה שהסבל הנגרם לאווזים יופחת ב"מידה משמעותית", אינה מתירה תיקונים קוסמטיים, המאפשרים החדרת הצינור לגרון וגרימת מחלת כבד ניוונית. פיטום אווזים, כפי שהותר על-פי התקנות וכפי שהוא נהוג בפועל - או כל פרקטיקה הדומה לכך במהותה - יהיו אסורים בישראל החל מאפריל 2005, ושום תקנות של משרד החקלאות לא יוכלו להתירם.

מבט לעתיד
תסריטים סבירים להתפתחויות הקרובות:

משרד החקלאות והמפטמים עשויים לנסות לשוב ולהעביר בוועדת החינוך של הכנסת תקנות, המנוגדות להחלטת בג"ץ, במסווה של שינוי ממשי, לכאורה. תרגיל שכזה יחייב אותנו לחשוף את שקריות התקנות ולהביא לדחייתן בוועדת החינוך, באמצעות הסברה ממוקדת בקרב חברי-הכנסת, תחת אווירה ציבורית של התנגדות לפיטום. הצעת חוק לאיסור על פיטום עופות מים (כולל ברווזים - מולרדים) מונחת כבר על שולחן הכנסת, ולאור פסק-הדין, אפשר לקדמה ולעגן את האיסור בחוק. מהלך כזה יחסום את האפשרות של התקנת תקנות-דמה נוספות על-ידי משרד החקלאות. המפטמים ותומכיהם עשויים לנסות לדחות את החקיקה על-ידי ניפוח חשיבותו הכלכלית של הענף, הצגת האיסור כתקדים "מסוכן" לענפים אחרים, וכן לדרוש תקופת מעבר ממושכת מאוד. גם מול אתגרים אלה דרושה פעולה משולבת של הסברה בכנסת ובציבור בכלל. (עדכון: תסריט זה התרחש בפועל במהלך שנת 2005, עד נפילת הצעת החוק) לענף חקלאי מתמוטט יש מעט יכולת ורצון לשמור על זכות קיומו המשפטית או לעבור רפורמות. כבר כיום מצוי ענף פיטום עופות המים בקשיים כלכליים, ומאמציהם של המפטמים לשנות את הכיוון שקבע בג"ץ, עשויים להיחלש אם יפחתו הכנסותיהם (כמו כן, ההכנסות עלולות להוות תמריץ לייצור בלתי חוקי ולייבוא). הפחתת הצריכה של כבד אווז היא אפוא היבט קריטי של המאבק כיום.

חשיפת האמת
ההצלחה בבג"ץ מבוססת על מספר נדבכים, שיכולים להדריך אותנו גם בעתיד. משרד החקלאות והמפטמים לא בחלו בטשטוש העובדות ואף בשקרים בוטים, בניסיון להגן על הפיטום, תוך שהם נהנים ממעמד של מומחים ומגישה בלתי-מופרעת למידע על הענף. כדי להביא את האמת בפני הציבור ובית-המשפט, נחוץ היה מאמץ עצום: החל בלימוד חומר מחקרי ומשפטי מחו"ל, דרך בחינה דקדקנית של נתונים מישראל וכלה בסיורי תיעוד במשקי פיטום ברחבי הארץ.

שינוי מלמטה
לכאורה, האיסור על פיטום אווזים הוא החלטה שנתקבלה על-ידי סמכות גבוהה ושנכפית על החברה. למעשה, מדובר בתהליך הפוך: עבודת השטח הנרחבת לקידום זכויות בעלי-החיים מחלחלת בהדרגה לתודעתם של עוד ועוד אנשים, הנורמות החברתיות משתנות, והשינוי מתבטא בפסיקת בית-המשפט. העובדה, שמרבית הציבור (לרבות עורכי-דין בפרקליטות המדינה ומן הסתם גם רבים מצוות בית-המשפט) מתנגד לפיטום האווזים או לפחות מודע לאופי האכזרי של התעשייה - בוודאי לא הזיקה לתוצאה הסופית. במובן זה, הפסיקה היא תוצאה עקיפה של פעילות ההסברה והמחאה היומיומית.

עיקשות וסבלנות
הקמפיין נגד פיטום עופות המים הגיע לשיאו בשנה האחרונה. אולם הוא נמשך כבר שנים ארוכות, ומבוסס גם על הישגי ההסברה האחרים של התנועה לזכויות בעלי-חיים. לפני מספר שנים, ייתכן שבג"ץ לא היה בשל לאסור את הפיטום כפי שעשה ב 11.8.2003, גם אילו הוצגו בפניו נתונים זהים. הסבלנות והעקשנות משתלמות, וכדאי לזכור זאת היטב, כי המאבק לא תם עדיין. לא זו בלבד שצפוי מאבק בכנסת, אלא גם המאבק המשפטי לא יסתיים באמת עד שתפורק המפטמה האחרונה בישראל. וכמובן, המאבק על לב הצרכנים עלול להימשך אף מעבר לכך.

אז מה לעשות?
ההצלחה בבג"ץ היא ניצחון-ביניים אדיר, שצריך לדרבן את כולנו לפעול במשנה מרץ ליצירת האווירה הציבורית המתאימה לחקיקה נגד הפיטום או לדחיית תקנות בוועדת החינוך של הכנסת. דוכני הסברה, החתמה על עצומות, תליית שלטים וכרזות והדבקת מדבקות, משמרות מחאה בצמתים ומול מסעדות, השתתפות בהפגנות, שליחת מכתבים לעיתונים ולרשויות, תרומות כספיות למאבק ועוד ועוד - כל אלה צריכים להיות נוכחים בשטח יותר מאי-פעם. כל חברי/ות הכנסת צריכים לדעת, שהציבור בישראל דורש חקיקה, שתפסיק את פיטום עופות המים בישראל.

מקור
בג"ץ 9232/01, נח (ההתאחדות הישראלית של הארגונים להגנת בעלי-חיים) נגד היועץ המשפטי לממשלה ואח', פסק-דין מתאריך 11.8.2003.