click here to read online

Animal Rights This Week

שלום,

לפניך גיליון 481 (19.9.2010)

  1. פעילות
  2. הרג חתולים, טריפת חיות בר ואקו-פשיזם 
  3. חדשות
  4. פינת התזונה: ממתק קפוא מתמרים ועוד 
 

                הירשמו לאנונימוס ותרמו באמצעות כרטיס אשראי או באמצעי אחר

                              אם אינך רוצה לקבל את השבועון, לחץ/י כאן | לתגובות | אתר אנונימוס | אנונימוס בפייסבוק 

 

פעילות

לפעול באנונימוס

ביום ב', 4.10.2010, בשעה 18:00, תתקיים פגישת היכרות עם אנונימוס במשרד העמותה בתל-אביב. משך הפגישה כשעה וחצי, והיא מיועדת למבוגרים ולנוער מגיל 16 ומעלה שמעוניינים להתנדב בעמותה. פרטים במשרד: 03-6204878.
 

פעילות אנונימוס בסוכות

במהלך חול המועד סוכות, בימים א'-ג', 26-28.9.2010, תקיים אנונימוס מרתון פעילות בתל-אביב, שיכלול משמרות מחאה נגד הרפורמה בתעשיית הביצים (בין השעות 14:00-16:00, בשדרות בן ציון, פינת רח' המלך ג'ורג') חלוקה של מזון מהצומח לעוברים ושבים והסברה על תזונה צמחונית (בין השעות 18:00-16:00, בכניסה לגן מאיר, ברח' המלך ג'ורג'), וסדנאות והרצאות בנושאים שונים הנוגעים לזכויות בעלי-חיים (החל מ-18:30, במרכז הש"ל ברח' נחלת בנימין 85). מידע נוסף בדף האירוע בפייסבוק.
 

פעילות תמורת מגורים

באנונימוס קיימת אפשרות ייחודית של מגורים בדירת פעילים, בתמורה לכ-20 שעות התנדבות בשבוע. התפקידים מגוונים, השעות גמישות והשותפים נעימים. נחוץ/ה במיוחד פעיל/ה לפעילות שטח במסגרת קמפיין הרפורמה בתעשיית הביצים.
לפרטים: נעמי 050-5784663 או naomi@anonymous.org.il
 

אירועים בירושלים

זנגביל – מרכז קהילתי לצמחונות (רח' בלפור 8) מזמין את הציבור:
  • הרצאה: ביום א', 26.9.2010, בשעה 20:00, ירצה פרופ' ריצ'רד שוורץ, נשיא ארגון היהודים הצמחונים של צפון אמריקה, על תרומתו של מעבר משמעותי לצמחונות לעתידה ולרווחתה של ישראל. ההרצאה באנגלית, כניסה חופשית. 
  • ארוחה קהילתית: ביום ג', 28.9.2010, בשעה 20:00, תתקיים ארוחה קהילתית טבעונית. בואו והביאו מאכל צמחי טעים לערב של אכילה, דיבור וקהילה. בבקשה: בלי בשר, ביצים, חלב ושאר מוצרים מהחי.
פרטים לגבי כל האירועים: veginger@gmail.com או יוסי 052-2598773.
 

הרצאה: בעלי-חיים ומדע בדיוני

ביום ג', 28.9.2010, בשעה 16:00, במתחם אשכול פיס, שפרינצק 4 ת"א, במסגרת פסטיבל אייקון למדע בדיוני ולפנטזיה, תגיש עדי פרידמן הרצאה סקירה ביקורתית של ייצוג בעלי-החיים ויחסיהם עם בני-אדם בספרות המדע הבדיוני והפנטזיה. מחיר: 30 ש"ח. להזמנת כרטיסים: 052-6924247.
 

תורמים לאנונימוס – ומקבלים זיכוי ממס

ניתן לתרום לאנונימוס ולהזדכות על התרומה בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת הזיכוי, מלאו טופס 116 וצרפו את הקבלות מאנונימוס.

תורמים באמצעות טופס מאובטח; או שולחים אלינו פרטי התקשרות.

 

פעילויות קבועות; התנדבות באנונימוס; היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות 


הרג חתולים, טריפת חיות בר ואקו-פשיזם

מדוע גורמים המגדירים עצמם כממונים על "שמירת הטבע" רוצים להרוג חתולים? מהו התוקף המדעי והמוסרי של טענותיהם? בעקבות פרסום מאמרים נגד חתולים בכתב-העת "אקולוגיה וסביבה", בוחן אריאל צֹבל את שורשי הקונפליקט שבין "שומרי הטבע" לחתולים.
 
מיסוד הגדרת "הטבע"
פנים רבות לכוחנות האנושית נגד חיות ממינים שונים. שיא הכוחנות מתבטא בניצול ממוסד של חיות בחקלאות ובמוסדות אחרים, ומעבר לו נפוצה כוחנות פחות שיטתית, שבין קורבנותיה הבולטים נמנים חתולי בית שאינם נמצאים בתוך בתים. את ההתקפה על החתולים מובילים גורמים המופקדים לכאורה על העולם שמחוץ לבית – מהמרחב הציבורי העירוני ועד לשטחים בלתי מיושבים. גורמים אלה כוללים ערכאות רבות, וביניהן השירותים הווטרינריים ושותפיהם. אלה ראויים לדיון נפרד; מאמר זה יתמקד בגורמי שמירת הטבע.
 
בשמירת הטבע עוסקים מספר גופים, שהבולט ביניהם בישראל הוא רשות הטבע והגנים. הרשות, כמו גם ארגוני הגנת הטבע ומוסדות מחקר רלוונטיים, מיטיבה להגן על הטבע ונמנעת מהתערבות במה שאינו נחשב כטבע. בעיות צצות רק לנוכח תופעות שקשה להחליט אם הן בגדר "טבע" או "לא טבע". תופעות-הביניים יוצרות עמימות מטרידה ביחס להתנהגות הצפויה מצד גופים אלה, והשיפוט במקרי עמימות אף עשוי לערב שיקולים המאיימים על קיומם. זהו הרקע לשאיפה של גופים העוסקים בשמירת הטבע להיפטר מכל יצור חי שמטשטש את ההבחנה החדה בין "טבע" ל"לא טבע", ובכלל זה חיות בר שנשבו באזור אחד ונמלטו באזור אחר, וחיות מבויתות שיצאו מתחום שליטת האדם, כגון חתולים חופשיים.

חתולי-בית: מקרה של טשטוש הגבולות בין "טבע, ל"לא טבע" (צילום: Cornetho)

 
"שומרי הטבע" והציבור
ההבחנות הציבוריות בין "טבע" ל"לא טבע" שונות מהותית מההבחנה הנוקשה שנהוגה בגופי "שמירת הטבע". לכן גם אידיאולוגיה טוטליטרית נגד חתולים ופעילות אלימה נגדם, מהוות הפרה של המנדט שקיבלו רשויות שמירת הטבע מהציבור. בעיני רוב הציבור בארץ כיום, חתולים נתפסים כיצורים ביתיים חסרי-בית, או כחלק לגיטימי (כמעט בלתי נראה, לעתים) מנוף העולם המיושב. הדימוי הראשון, שמבוסס על מושגים חברתיים ומוסריים, מחייב פתרונות שמעבר לתחום השיפוט של רשויות הממונות על שמירת הטבע; ואילו הדימוי השני כרוך בקבלה סובלנית של תופעות-ביניים בין "טבע" ל"לא טבע", ללא צורך בפעולה רשותית. "בעיית חתולים", המחייבת טיפול בהם מצד הרשויות לשמירת הטבע, אינה קיימת אפוא בעיני רוב הציבור. מי שמעוניינים בטיפול רשותי כזה הם רק אותם מעטים שמנוכרים לחלוטין כלפי "הטבע" ופוחדים מפני מה שאינו מצוי בשליטה אנושית מלאה  – כמו חתולים. ברית בין אנשים אלה לבין גופי שמירת הטבע היא לכל הפחות מוזרה.
 
הטעיה רטורית
רשויות, ארגונים ומדענים שעוסקים בשמירת טבע, נוטים להשתמש במונחים כמו-מוסריים גם כשלא מדובר בתוכן מוסרי במובן המקובל, אלא בניכוס רטורי של מונחים הלקוחים מתחום אחר. כך, למשל, ברשימה שכותרתה "תנו לחיות-הבר לחיות" בכתב-העת "אקולוגיה וסביבה" (גיליון 2, מאי 2010, עמ' 79-78), השתמש פרופ' יורם יום-טוב מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל-אביב בפרפראזה על שמו של ארגון שמקדם את ערך החיים של חתולים וכלבים. לקוראי הכותרת שציפו כי יום-טוב יתבטא בזכות ערך החיים של חיות-הבר, צפויה אכזבה: הרשימה עוסקת רק בניסיונות להעניק לגיטימציה להרג כלבים וחתולים.

(צילום: Max Bouche pour le Korat Club de France)

 
אקו-פשיזם ממוסד
השפה הכמו-מוסרית שנהוגה בדברי גופים שעוסקים בשמירת הטבע, מבטאת לעתים ערכים לא-מוסריים. המדובר במתן עדיפות להפשטות כגון "הטבע", "המערכת האקולוגית" או "המין הביולוגי" על פני יצורים אינדיבידואליים. כלומר, בכל מקרה של קונפליקט בין הפרט לבין מערכת אקולוגית כלשהי, טובת המערכת גוברת על טובת הפרט, ושימור המערכת מהווה עילה לפגיעה ברווחתו ולהריגתו. תיאורטית, שיטה שמציבה את "טובת" המערכת לפני טובת הפרטים שבה היא בגדר תורת מוסר לא פחות משיטה שעניינה הגנה על הפרטים. כמה פילוסופים של המוסר, כגון ביירד קאליקוט, אף ניסחו אתיקה סביבתית כזו; אולם לפי הנורמות היומיומיות שלנו, רמיסת פרטים לטובת המערכת היא עוול מובהק. המדובר בעיקרון פשיסטי (לפי משמעותו הלא-היסטורית של המושג, כמקובל בשימוש היומיומי) והפשיזם נתפס בחברה שלנו, הדמוקרטית-ליברלית, כבלתי מוסרי מיסודו. הצבת "טובתם" של הטבע או המערכת האקולוגית מעל טובתן של חיות אינדיבידואליות היא עיקרון אקו-פשיסטי.
 
המושג "אקו-פשיזם" מתייחס, בין השאר, גם למגמות סביבתיות שהתקיימו במשטרים טוטליטריים ולנימוקים אקולוגיים בני-זמננו לדיכוי מהגרים ועניים. חשוב להדגיש, שהשימוש שנעשה כאן במושג אינו מרמז על קשר בין אידיאולוגיות אלה לבין גופי שמירת הטבע בישראל. אדרבה, גורמים אלה שואפים "לסדר" את העולם הלא-אנושי בלבד. אילו היו האידיאולוגים של השמדת החתולים עקביים בעמדותיהם בעניין שמירת הטבע, הם היו קוראים לפני הכל להשמדת האוכלוסייה האנושית, שמזיקה לאותו "טבע" אלפי מונים יותר מאוכלוסיית החתולים; ואילו שמרו על עקביות בהתאם לעמדם כלפי פגיעת האדם בחיות בר, הם היו מבקשים לצמצם גם את פגיעת החתולים בחיות בר מבלי לפגוע בחתולים. אם כן, מדובר באקו-פשיזם ספישיסיסטי: הוא נסוג מפני ערכים מוסריים וחברתיים דומיננטיים יותר בכל הנוגע לבני-אדם, בעוד שהוא מתעלם מערכים אלה כשמדובר בחיות אחרות.
 
אקו-פשיזם כשלטון האסתטי
קאליקוט מתקשה להבהיר על מה אמורה האתיקה הסביבתית שלו להגן, משום שבניגוד למשמעות הברורה-יחסית של "טובת הפרט", לא ברור מהי "טובת המערכת האקולוגית". היכולת לזהות את "טובת המערכת האקולוגית" תלויה בהגדרת גבולות המערכת, וההכרעה היכן לסמן את הגבולות תלויה בערכים משתנים. האם בני-אדם ותוצרי פעילותם הם חלק מהמערכת האקולוגית או שהם חיצוניים לטבע? ואולי גבולות הטבע עוברים בתוך האדם ובתוך מעשי ידיו? או שמא ההבחנה החותכת והקוטבית בין "טבע" ל"לא טבע" פשוט אינה הולמת את המציאות המורכבת? 
 
לנוכח עמימותו של רעיון "המערכת האקולוגית" כבסיס לתורת מוסר, אין זה מפתיע שאחד מהקריטריונים של קאליקוט לקביעת טובת המערכת הוא "היופי" שלה. במילים אחרות: הטעם האסתטי שרווח בקרב מוסדות לשמירת הטבע מכתיב מי ראוי להגנה ומי ראוי להשמדה. ההבחנה החדה בין "טבע" ל"לא טבע" היא הבחנה אסתטית ביסודה – לא הבחנה מוסרית ולא הבחנה מדעית, וכך גם הקביעה שחתולים מצויים מחוץ לטבע ומחוץ לחסות הקטגוריה "לא טבע" (או "תרבות"). מוסדות שמירת הטבע קוראים להשמדת חתולים כי החתולים לא נראים טוב על רקע אידיאל הטבע הרומנטי שלהם.

(צילום: Filip Maljkovic)

 
אקו-פשיזם באצטלה מדעית
בגיליון "אקולוגיה וסביבה" שבו התפרסמה רשימתו של פרופ' יום-טוב, מופיע גם מאמר מאת תלמידתו, ענבל בריקנר בראון: "השפעת חתולי-בית על חיות-בר ועל שמירת טבע" (עמ' 64-57). המאמר ממחיש היטב אקו-פשיזם ספישיסיסטי ולכן אתמקד בו. התזה במאמר היא שחתולים מסכנים את קיומם של מיני חיות בר נדירים ולכן יש למנוע מהם גישה לחיי הבר. לשם כך מציעה הכותבת לצמצם את מקורות המזון של החתולים כדי לצמצם את אוכלוסייתם, ומפנה לדברי המורה שלה, שכותב בשבח "דילול אוכלוסיות חיות-המחמד המשוטטות באזורי בר" ומציע "להתקין תקנות שתאפשרנה לסלק חתולים מכל שטח טבעי" (ולירות ב"כלבים משוטטים באזורי בר").
 
כדי להוכיח את התזה שחתולים מסכנים את קיומם של מיני חיות בר, יש צורך לבחון את מכלול הגורמים שמשפיעים על קיום המינים הללו ולהעריך את משקלם היחסי של החתולים בין שאר הגורמים. הלוגיקה של דרישה זו היא כלל אלמנטרי בעבודה מדעית, אלא שבריקנר בראון פוסחת עליה כליל. מעקב ממושך אחרי אוכלוסיות בר ומיפוי מכלול הגורמים הפוגעים באוכלוסיות אלה, יצביע על משקלם המכריע של הבנייה והחקלאות, בנוסף לגורמים משניים מעשי ידי אדם. ספק אם מישהו יצליח לכמת את השפעתם הזניחה של החתולים בתוך מכלול זה. בריקנר בראון מתעלמת מההקשר האקולוגי ותחת זאת מספקת רשימת מקורות על פגיעת חתולים בחיות בר, ממחקרים ועד לאנקדוטות שוליות, כדי ליצור אפקט רטורי שיעורר בקורא מחשבה בלתי רציונלית לחלוטין: "אם החתולים טורפים כל-כך הרבה חיות בר, בטח הם גם אחראים להכחדה שלהן!"
 
הניסיון לעורר בקורא פחד מפני חתולים, ניכר לכל אורך המאמר. נדמה שכל טענה מפחידה שעלתה על דעת הכותבת נכנסה לטקסט, ללא קשר למידת הרלוונטיות שלה לנושא. בריקנר בראון אפילו מזכירה מחלות מידבקות לבני-אדם שחתולים נושאים לעתים, וקובעת שארגונים הפועלים למען חתולים נאבקים "לא אחת בצורה בוטה, תוקפנית ואף אלימה." אם לא די בעיטורים רטוריים כאלה, הרי שהשימוש במקורות על פני רוב המאמר נעשה באופן סלקטיבי, במטרה להאדיר את הדימוי של חתולים כטורפי חיות בר. אחד משיאי הדמגוגיה הוא אופן הצגתו של מחקר מאת המחברת, פרופ' יום-טוב וחוקר נוסף. בריקנר בראון טורחת שם להתמקד ב"חתול-מחמד יחיד ממטולה" שטרף חיות בר רבות ו"אין לדעת מה מספר בעלי-החיים שהחתול אכל או זנח בשדה מבלי להביאם אל בית בעליו." איזה טעם מדעי יש לפירוט ולספקולציה דווקא בעניין חתול זה, ומדוע אף לא מוזכר היקף הטריפות השכיח בקרב החתולים שנסקרו? טקטיקות רטוריות זהות משמשות בהסתה נגד מיעוטים, ונשאיר כאן לקוראים להגות בעצמם מקרים מקבילים.

ספק אם  יצליח מישהו לכמת את השפעתם הזניחה של החתולים בתוך מכלול

ההשפעות ההרסניות של בני-אדם על חיות הבר. (צילום: Beivushtang)

 
בחזרה לשאלה המוסרית
האם "בעיית החתולים" היא אפוא פיקציה שיצרה קבוצה קטנה מטעמים של שימור זהותה ומעמדה? לא בדיוק, אך הבעיה העיקרית אינה טוהר "הטבע". ברמה המוסרית, חשוב לזכור שהאכלת חתולים נעשית כיום בממדים גדולים על בסיס מוצרי-לוואי של תעשיית הבשר, והחתולים הפכו אפוא שלא מדעת לצרכנים של משקים תעשייתיים. קיים צורך מוסרי דחוף לצמצם את היקף ההאכלה במוצרים אלה. כיום, כשבארץ משווק מזון מעולה לחתולים שאינו מכיל מוצרים מן החי, התעלמות מבעיה זו היא עוול מובהק.
 
גם ציד חיות בר מהווה בעיה מוסרית הדורשת התייחסות רצינית מצד אוהבי החתולים. אולי ראויה להתחשבות היא גם ההעדפה האסתטית ל"טבע" הדומה לטבע שהיה כאן בטרם ההתיישבות האנושית. מובן שאקו-פשיזם וספישיסיזם אינם גישה ראויה לבעיה; מודל מוסרי אפשרי הוא האופן שבו היינו רוצים לראות את המדינה מטפלת באוכלוסיות של בני-אדם שנחשבות כזרות או כמזיקות. אלה הם מצבים סבוכים ומעוררי מחלוקת, אך כמה עקרונות מוסריים נשמרים בכל קצווי קשת הדיעות, כגון זכותם של אנשים אלה לחיות. בדומה לכך, השיח בעניין החתולים צריך להתקיים מתוך הכרה בכך שזוהי זכותם לחיות חיים סבירים, גם אם הדבר פוגע ברגישות האסתטית של כמה מאתנו. נחוצה גם הכרה בכך שרוב הנזק לחיות בר שמיוחס לחתולים, נובע למעשה מהפעילות האנושית שמאפשרת להם לטרוף מעל ומעבר למה שמסוגלים חתולים לטרוף ללא סיוע; לכן הפעולות הרלוונטיות צריכות להתמקד באנשים ולא בחתולים.
 
שומרי הטבע עושים עבודה נפלאה בתחומם, אך אלה מביניהם שמצדדים בהשמדת חתולים, כושלים לא רק במישור המוסרי אלא רק גם בהבנת המציאות החברתית. עם הופעתו של המזון המסחרי הזול וסגירתם הגוברת של פחי האשפה, הפכו מאכילי החתולים לגורם חסר תקדים בהשפעתו על התרבות החתולים, ולכן כל הצעת מדיניות בנושא חייבת להיעשות בשיתופם המלא. ההתעלמות ממציאות חברתית-אקולוגית זו, היא שמעכבת יותר מכל את הגבלת התרבותם של חתולים. מעבר לכך, אפילו ההגנה על חיות הבר מפני טריפה היא מחדל מתמשך. הגבלת חתולי-בית טורפניים על-ידי קולר עם פעמון, טיול ברצועה, הגבלת שעות היציאה או גידור חצר השוכנת ליד שטח בר – רעיונות אלה לא מוכרים למגדלי החתולים בארץ. חלונות זכוכית חשופים וגינון-יתר יוצרים תנאי טריפה נוחים, בנוסף לנזק הישיר העצום שהם גורמים לחיות בר, אך גם נושאים אלה מוזנחים. המחדל הוא של שומרי הטבע, שמעדיפים להתבצר בזהותם הטהרנית במקום ליזום תקשורת פורייה עם ארגוני הגנה על חתולים ועם מטפלי חתולים. דרוש דור חדש של זואולוגים ואנשי טבע המבינים את הנסיבות החברתיות, המוסריות והאקולוגיות שבהן הם פועלים. דור כזה יוכל לסייע לחיות הבר במסגרת הנסיבות הממשיות, במקום להרחיק מעליו את האוכלוסייה שאיתה יש לשתף פעולה כדי להגן על חיות הבר.

חדשות

כפרות בעיתונות. בטור "רצוי לעשות כפרות עם כסף ולא עם תרנגול" (nrg מעריב, 17.9.2010) מפרט הרב שלמה אבינר, מהרבנים הבולטים בציונות הדתית, התנגדויות של פוסקים לאורך הדורות לקיום מנהג הכפרות בתרנגולים ומסכם: "כיוון שלא מדובר בחובה גמורה אלא במנהג, ולאור בעיות כשרות וצער בעלי-חיים, ולאור דברי כל רבותינו שהובאו לעיל, יש להמליץ ולהעדיף לעשות כפרות על-ידי כסף ולקיים מצווה גדולה לפרנס עניים." ביקורתו של הרב אבינר נגד הפגיעה בתרנגולות נסקרת גם בכתבה "הרב שלמה אבינר נגד שחיטת תרנגולות ל'כפרות' בערב יום הכיפורים" (הארץ, 13.9.2010), ואף בתקשורת הדתית, בכתבה "הרב שלמה אבינר על מנהג כפרות על תרנגול: אמונה טפלה" (כיכר השבת, 13.9.2010).

 

בכתבה "מדריך: כך תעשו כפרות" (אלי מנדלבאום, ynet, 15.9.2010) מרואיין הרב הראשי לישראל, יונה מצגר, המציין שגם הוא מעדיף לקיים את המנהג בצדקה ולא בתרנגולים, ומפרט מעט על התנגדות פוסקים לשימוש בתרנגולים: "יש הרואים בכפרות בתרנגולת התנגדות נחרצת משום דרכי האמורי, יש כאלו שמתנגדים בגלל אופן השחיטה הבהול שנערך באותה תקופה. היו הרבה שיקולים של רבנים רבים וחשובים להתנגד לכך."

 

הכתבות "פעילי אנונימוס למתפללים בבת ים: צריך להפסיק עם מנהג הכפרות" (ליאת לוי, nrg מעריב, 11.9.2010) ו"די להתעללות בתרנגולים" (ליהי לאופר, mynet, 14.9.2010) סוקרות את פעילות אנונימוס בהפצת כרוזים הקוראים שלא לקיים את המנהג בתרנגולים, תוך הסתמכות על מקורות תורניים. הכרוזים הופצו בבתי-כנסת.


בכתבה "בת ים: מחאה נגד ביצוע מנהג כפרות בכלבייה" (17.9.2010) סוקר שי אלבלינג מחאה של פעילה להגנת בעלי-חיים בבת-ים, נגד אישור שהעניקה העירייה לקיים כפרות בתרנגולים במכלאת הכלבים העירונית.

 

וואלה! סלמונלה וכלובים. בכתבה "כלובי סוללה תורמים לסלמונלה בביצים?" (12.9.2010) סוקר עידן סייר קריאה של הדלאי לאמה נגד כליאת תרנגולות בכלובי סוללה, המקובלת בתעשיית הביצים. הקריאה באה בעקבות התפרצות נרחבת של מחלת הסלמונלה בארה"ב, כתוצאה מביצים נגועות שהגיעו ממספר לולי סוללה באיווה. תרנגולות המגודלות בכלובים נמצאות בסיכון מוגבר להדבקות בסלמונלה.

 

nrg מעריב (סופשבוע) איסור ציד. בכתבה "עונת הציד האחרונה?" (17.9.2010) מספר אביב לביא על הצעת חוק המקודמת על-ידי המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים, לאיסור על ציד למטרות בידור בישראל. לביא מציין שגם אם תתקבל ההצעה, איסור על ציד לא יהיה אפקטיבי ללא ענישה מחמירה יותר נגד ציידים בלתי-חוקיים.

 

ynet הישגים סביבתיים. בכתבה "ניצחון לטבע: לא ייסלל כביש חדש בשרון" (13.9.2010) מדווחת יעל דראל שהוועדה לתשתיות לאומיות פסקה נגד תוכניות לסלילת קטע כביש חדש, שהיו צפויות לגרום נזקים חמורים לחיי הבר בפארק שרון ובאזור נחל אלכסנדר. זאת בעקבות התנגדות מצד ארגונים סביבתיים, רשות הטבע והגנים, המשרד להגנת הסביבה, ומשרד התחבורה. בכתבה "עוד ניצחון לטבע: לא יסלל כביש דרך מרחב פולג" (14.9.2010) מדווחת דראל על הישג נוסף לארגונים הסביבתיים באזור השרון: המועצה הארצית לתכנון ולבנייה החליטה לשנות את התוואי שתוכנן לכביש 551, כך שלא יפגע בשטחי הבר של נחל פולג, אלא יוצמד לגבול הפיתוח של רעננה.

 

הארץ חולות סמר. בכתבה "בקרוב תחל כריית דיונות החול הנדירות בערבה" (17.9.2010) מדווח צפריר רינת שעבודות כרייה הצפויות לגרום נזק כבד לחיות הבר בחולות סמר, וזאת למרות התנגדות המשרד להגנת הסביבה וארגונים סביבתיים. בקשת עמותת "אדם טבע ודין" להוצאת צו-ביניים כדי לאפשר בחינה נוספת של חלופות לפני תחילת עבודות הכרייה, נדחתה על-ידי בג"ץ.

 

ynet תעשיית הדיג נגד קורמורנים. בכתבה "ישראל נערכת לגירוש... הקורמורנים מהכנרת" (13.9.2010) מדווח ארז ארליכמן על תכנית משרד החקלאות ורשות הטבע והגנים להרחקת קורמורנים הניזונים מדגים בכנרת במהלך נדודיהם מאירופה. זאת לאחר שאוכלוסיית הדגים בכנרת הגיעה לסף הכחדה כתוצאה מדיג אינטנסיבי. לאור החשש שקורמורנים שיורחקו מהכנרת ינסו להשביע את רעבונם בבריכות דגים, ינתן אישור לבעלי בריכות דגים לירות בקורמורנים  החברה להגנת הטבע מוחה נגד התכנית, ואף בקרב רשות הטבע והגנים עצמה נשמעים קולות המתנגדים לה.

 

ynet החמרת ענישה. בכתבה "מאסר בפועל לאישה שהשליכה כלבים מהחלון" (15.9.2010) מדווח כי בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע גזר שלושה חודשי מאסר בפועל על אישה שהתעללה בכלבים ברשותה. עונש המאסר הוטל בעקבות ערעור של פרקליטות מחוז הדרום על גזר-דין המקורי, שהיה מאסר על תנאי בלבד, ועורר מחאה בקרב ארגונים להגנת בעלי-חיים.

 

תזונה ומתכונים

וואלה! סעודה מפסקת טבעונית. בטור "כפרה על לחם" (16.9.2010) מציע אורן גולדפינגר תפריט טבעוני לסעודה המפסקת, הכולל מתכונים למרק עדשים עשיר, ריזוטו אורז פראי ופטריות, פירה כתום וממתק קוקוס קפוא.

 

nrg מעריב פולנטה. בטור "האחות השלישית: איך מכינים קציצות פולנטה ושעועית" (15.9.2010) מגישה שחר שילוח מתכון לקציצות פולנטה ושעועית בריאות וקלות להכנה.

 


פינת התזונה
ממתק קפוא מתמרים ועוד

 
מרכיבים (15 יחידות)
חצי כוס אגוזי ברזיל
חצי כוס בוטנים בקליפתם
חצי כוס שומשום מלא
4 תמרים
כף טחינה משומשום מלא
כף חמאת בוטנים ללא סוכר
כף זרעי צ'יה
4 כפות סירופ מייפל טהור
שבבי קוקוס
זרעי פשתן
 
הכנה
  1. לטחון את האגוזים, הבוטנים והשומשום עד למרקם אחיד וגרגרי, להוסיף את התמרים, לטחון ולהוסיף בהדרגה סירופ מייפל, טחינה, חמאת בוטנים וזרעי צ'יה.
  2. לטחון בבלנדר למשך 2-1 דקות עד שהעיסה הופכת לכדור.
  3. לקחת גוש מתוך העיסה, לגלגל לגודל של אצבע ולהכניס קיסם. לגלגל כל אחד כזה בזרעי פשתן או שבבי קוקוס ולשים במקפיא.
  4. להוציא מהמקפיא כשרוצים לאכול – הממתק נמס מהר.
 
מתכון וצילום: נטלי שוינקלשטיין, מתכונים בריאים מצולמים

מערכת זכויות בעלי-חיים השבוע: אריאל צבל (עורך), כנען עוזיאל, דדי שי, מיכל ברקוביץ'

לתגובות: info@anonymous.org.il. אין להשיב (reply) לכתובת השבועון!

אנונימוס: ת.ד. 11915 תל-אביב, מיקוד 61119. טל' 03-6204878 פקס 03-6204717
גיליונות קודמים ניתן לקרוא בארכיון

להרשמה לאנונימוס באמצעות טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו

אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י כאן