פעילות 

לאנונימוס דרושים

לאנונימוס דרושים/ות מתנדבים המעוניינים להקדיש חלק ניכר מזמנם לפעילות בנושא זכויות בעלי-חיים, בתמורה למגורים בדירת הפעילים של העמותה במרכז תל-אביב, או במסגרת שירות לאומי. תחומי הפעילות רבים ומגוונים, וכוללים הסברה, ריכוז גרעיני פעילות, עבודות משרדיות ועוד. למידע נוסף ולפניות: info@anoynmous.org.il או 03-6204878

הפגנות

• ביום ג', 22.4.2008, החל מ-14:00, תקיים עמותת 'הכל חי' הפגנה נגד מרוצי סוסים ליד הכניסה למושב ניר יפה, בקרבת מרוץ סוסים שעתיד להתקיים שם. המרוץ ייערך ביוזמת אנשי עסקים המבקשים לבסס בישראל מרוצי סוסים למטרות הימורים, לאחר שבג"ץ קבע כי סוג זה של "ספורט" אסור כל עוד לא התקבלה חקיקה מיוחדת בנושא. הסעה תצא מרכבת ארלוזרוב, ת"א, ב-11:00 ותחזור עד הערב. להרשמה ולפרטים: 03-6243242 או info@hakolchai.org
• ביום ד', 23.4.2008, בשעה 10:00, תקיים 'תנו לחיות לחיות' הפגנה נגד התעללות בבעלי-חיים במעבדות הניסויים של מכון ויצמן, בכניסה הראשית. במכון ויצמן מתבצעים ניסויים בכ-100,000 בעלי-חיים מדי שנה. למידע נוסף: ענת רפואה 054-5259871, אתי אלטמן 050-5358421

כדאי לכתוב: חמורים וסוסים בת"א

בכתבה "המערב הפרוע בתל אביב: בלי אכיפה, הסוסים ממשיכים לסבול" (15.4.2008, עמ' 12) מספר יובל אזולאי שמאות סוסים וחמורים ביפו ובתל-אביב סובלים עדיין מהתעללות, על אף שבעירייה הבטיחו כבר לפני שנתיים למגר את התופעה. הווטרינר העירוני, ד"ר גלין, מדגיש את הקושי המשפטי להחרים בהמות ולהרשיע מתעללים, בגלל הקושי להוכיח "בעלות" על החיה. זאת אף על-פי שכל החמורים, הסוסים והפרדים בעיר מוחזקים באורח לא חוקי. 63 מהם הוחרמו בשנה האחרונה והוטלו כ-600 קנסות, שכנראה לא שולמו. גם במשרד החקלאות מאשימים את הקשיים המשפטיים; בשנה וחצי האחרונות הגיש המשרד רק שתי תביעות נגד "בעלי" סוסים מתעללים.

כדאי לכתוב לראש עיריית תל-אביב-יפו בבקשה להקצות את המשאבים הנחוצים לאכיפת חוק צער בעלי-חיים, ואת חוק העירייה המחייב החזקת סוסים וחמורים בהיתר בלבד.

לשכת ראש העיר, פניות הציבור ; רון חולדאי, פנייה אישית

סדנאות בבודהה בורגרס

המזנון הטבעוני (יהודה הלוי 21, תל-אביב) מקיים בשבתות פעמיים בחודש בשעה 18.30 סדנת תזונה בריאה, עם טעימות מתפריט בודהה בורגרס (דמי השתתפות 30 ₪). ההרשמה מראש באתר בודהה בורגרס.

הרצאות

דוכני הסברה מחוץ לתל-אביב

אנונימוס מקיימת הכשרה להסברה יעילה ולהתנסות בדוכן תחת הדרכה. בתוכנית: פגישות חודשיות בת"א במשך 6-3 חודשים. בוגרי התוכנית יקבלו ציוד לדוכן במקום מגוריהם.

להצטרפות: 03-6204878  info@anonymous.org.il

תורמים לאנונימוס – ומקבלים זיכוי ממס

ניתן לתרום לאנונימוס ולהזדכות על התרומה בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת הזיכוי, מלאו טופס 116 וצרפו את הקבלות מאנונימוס.

תורמים באמצעות טופס מאובטח; או שולחים אלינו פרטי התקשרות.

מידע על פעילויות קבועות ; לוח הדרושים/ות של אנונימוס

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות ; פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; נענע

חדשות

הארץ טיבוע. בכתבה "אחרי 3,300 ציפורים, הופכים למטבעים מקצועיים" (16.4.2008, עמ' 14) מספר אלי אשכנזי על תחביב טיבוע הציפורים ואגב כך חושף מעט מהזוועות הכרוכות בו, לפי הסבריו של אחד ממדריכי הטיבוע: "לציפורים שנלכוד יש רגליים דקות יותר מגפרור וחייבים לגלות רגישות מרבית. אם נפיל לציפור כנף אחת דפקנו לה את הנדידה. זה קורס בעייתי, בגלל שכדי ללמוד צריך לקחת סיכון על חשבון הציפורים." הציפורים נלכדות ברשתות ונותרות תלויות באוויר, והן משוחררות – אם נותרו בחיים ובמצב תקין – רק לאחר דקות ארוכות ויותר מכך, של עינויים שלא הוזכרו בכתבה: מישוש, פרישת כנפיים בכוח, הפיכה, נשיפה, כליאה בשקיות בד ועוד. מטרת העינויים, שאליהן נלוות בהכרח תאונות רבות, היא לספק סקרנות, המוצגת תחת רטוריקה מעוררת כבוד של "כלי מחקר חשוב". חניכי הטיבוע הולכים שולל אחר ה"חשיבות" וקושרים זאת באופן מעוות עם "אהבת טבע".

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

ידיעות חיפה פינוי צבאי. בכתבה "עשרות חתולים פונו מבסיס צבאי למכלאה בנצרת" (17.4.2008) מדווחת מי טל בן סימון: "מפקד בית חולים 10 החליט לדלל את אוכלוסיית החתולים המשוטטים בשטח המתקן הצבאי, בטענה כי הם גורמים למטרדים בריאותיים. חיילים טוענים כי המפקד מתכוון להרדים את כל החתולים וכן כי נאמר להם שמי שיאכיל את החתולים בשטח הבסיס, ייכלא." עשרות חתולים נלכדו בבסיס ונשלחו למתקן כליאה בנצרת, שם ודאי יהרגו אותם.

nrg מעריב מפרץ חיפה. בכתבה "שפכי הקישון לאן?" (15.4.2008) מסופר על קמפיין עמותת 'צלול' נגד תוכנית עיריית חיפה להעביר את שפכי מפעלי הקישון לים, במקום להפחית את הזיהום במפעלים. למרבה הצער, ב'צלול' בחרו להשתמש בקמפיין בדימויים המעניקים לגיטימציה לניסויים בחיות; עם זאת, מדובר במאבק על חייהן של המוני חיות ימיות.

Nfc ג'אנק לחיות. בכתבה "חיות מחמד לא אוכלות גפילטעפיש" (17.4.2008) מביאה גלית יצחק רשימה של מאכלים נפוצים המסוכנים לחתולים ולכלבים: שוקולד, בצל, בשר נא ועוד.

נענע 10 כלבי ים. בכתבה "חרם הומאני" (15.4.2008) מדווחת סוכנות רויטרס שראש הוועדה הסביבתית באיחוד האירופי, סטברוס דימאס, יציע בקרוב חרם מסויג "על כל מוצרים הקשורים לכלבי ים, שבייצורם מעורב סבל בעלי-חיים." היוזמה מוצגת בחיוב, אולם אם יתקבל החרם בנוסח כזה (במקום איסור פשוט על ייבוא מוצרים מכלבי ים) הוא יעורר דיונים עקרים בשאלה מתי בדיוק נגרם סבל, ויהווה תמריץ להסתרת מידע ולהונאה מטעם ממשלות של מדינות המעודדות את הציד (ובראשן קנדה, נמיביה וגרינלנד).

ynet איום באלסקה. בכתבה "הצעה: קידוחי נפט באזור מקלט של לוויתנים", (11.4.2008) מדווחת סוכנות AP על תוכנית הממשל האמריקאי לאפשר קידוחי נפט וגז ב-23,000 קמ"ר בים ברינג (בין סיביר לאלסקה) שהיו מוגנים מפני קידוחים ב-18 השנים האחרונות. הקידוחים עלולים להביא להכחדת הלוויתן אובלנה צפון-פאסיפית.

תזונה וצרכנות

ynet חלב מסרטן. בכתבה "גבר, ידעת ששתיית חלב גורמת לסרטן הערמונית?" (6.4.2008) סוקר פרופ' דוד נלקן שורה של מחקרים המצביעים על כך ש"ששתיית חלב ו/או אכילת מאכלי חלב בכמויות גדולות עלולות לגרום להתפתחות סרטן של בלוטת הערמונית." ברקע של הדיון בסרטן, המנומק היטב, עומדת הנחה לא מנומקת, שחלב הוא "מזון בריא". מסקנתו של נלקן: "ראוי שגברים בכל גיל לא ירבו בשתיית חלב ובאכילת מוצרי חלב בכמויות גדולות עד לפתרון הבעיה."

ידיעות אחרונות בשר מסרטן. בכתבה "הקשר בין בשר לסרטן" (רק בריאות, 13.4.2008, עמ' 8) מדווחות סוכנויות הידיעות על מחקר נוסף, שגילה כי צריכה גבוהה של בשר אדום ומעובד קשורה לסיכון מוגבר לחלות בסוגים שונים של סרטן.

Nfc נגד סרטן. בכתבה "מרכיב בסויה מוריד את הסיכון לסרטן שד" (13.4.2008) מדווחת יפעת גדות על מחקר חדש שנערך על-ידי המרכז הלאומי לסרטן בטוקיו, שעקב במשך עשר שנים אחר 24,226 נשים. התוצאות: נשים עם רמות גבוהות של מרכיב דמוי אסטרוגן הנמצא בקטניות (גניסטיין) נמצאות בסיכון נמוך יותר לפתח סרטן שד.

nrg מעריב אקו-ניקיון. בכתבה "פסח ידידותי לסביבה" (16.4.2008) מציגה בילי פרנקל רשימה של מוצרי ניקוי ידידותיים לסביבה, הכוללת התייחסות למוצרים שלא נוסו על חיות במהלך פיתוחם.

יומן חייתי 15 בערוץ 98 ב-HOT וב-YES, משודר בימי ג', ה' ב-23:30  

חבורת אחל"ה ותעלומת הקולר הירוק

ספרה החדש של אורית רז, הרביעי בסדרה על הרפתקאותיהם של ילדים העוסקים בהצלת חיות, מעיז לגעת בנושא שספרי ילדים פוסחים עליו: ניסויים בבעלי-חיים. אריאל צֹבל סוקר את הספר ומסכם: מדובר בתוספת חובה למדף ספרי הילדים שקשורים בזכויות בעלי-חיים.

רז ואחל"ה
אחד הנושאים האהובים על סופרי ילדים ועל קוראיהם הוא הצלת חיות בידי ילדים רבי-תושייה. חבורת אחל"ה מעשירה את ספריית הילדים-הבלשים-המצילים בארבעה ספרים עד כה, והאחרון שבהם, "חבורת אחל"ה ותעלומת הקולר הירוק" הוא המעניין ביותר. המחברת, אורית רז (בתמונה), פרסמה קרוב ל-50 ספרים לילדים בגילאים שונים. לדבריה, "רוב גיבוריי הם דמויות שיש להן חריגות מסוימות, לא פעם החברה רודפת אחריהם ואפילו מגלה כלפיהם אלימות, שהיא, כפי שמסתבר בהמשך – בלתי מוצדקת."

ספרי חבורת אחל"ה משתלבים היטב בין הנושאים המעסיקים את רז. המספרת היא דליה, ילדה בכיתה ה'-ו', שסופגת קיתונות של שוביניזם וזלזול עקב גילה הצעיר משלושה בנים, המבוגרים ממנה בשנתיים. הארבעה מגבשים חבורה שמשמעות שמה הוא "אחרינו למען החיות". עבור דליה, פענוח מקרי התעללות בחיות ותפיסת המתעללים הם הזדמנויות להוכיח שגם בת יכולה לעשות הכל, ואפילו יותר טוב מהבנים – וגם לנסות למצוא חן בעיני הנער הנחמד שבחבורה, עידו. לא מעט מהצלחותיה הבלשיות יש לזקוף לזכות הכלבה שלה, טיסה, שמאתרת חלק ניכר מהראיות ומהפושעים.

תעלומת הקולר הירוק
שתי עלילות מקבילות מתרחשות ב"חבורת אחל"ה ותעלומת הקולר הירוק", ושתיהן עוסקות בנושא נדיר ביותר בספרות לילדים ולנוער: ניסויים בבעלי-חיים. העלילה הראשית נפתחת בהיעלמותה של אנטיגונה, החתולה של עידו. טיסה מוצאת את הקולר של אנטיגונה ומסייעת לדליה לחשוף חוליית חוטפי כלבים וחתולים, שמוכרים את החיות למעבדות ניסוי. ברקע מתפתחת עלילה נוספת, שראשיתה במטלה שקבעה המורה לביולוגיה בחטיבת הביניים: לצוד צפרדעים כדי להרוג ולבתר אותן בשיעור. עידו מצליח לשכנע כמעט את כל כיתתו, שהניסוי אינו מוצדק ושאין בו תועלת (עידו – או המחברת – אינו יודע שציד כזה מנוגד לחוק להגנת חיית הבר, ושהנתיחות בבית-הספר מהוות הפרה של הנחיות משרד החינוך!).

דיון תועלתי סוחף
לא זו בלבד שנושא הספר נדיר, אלא גם העמדה שמוצגת בו נחרצת מבלי להתחנף לסגל הוראת הביולוגיה מהדור הישן. ההתנגדות של עידו וחבריו לנתיחת הצפרדעים בכיתה אינה מסופרת כתולדה של רתיעה אישית גרידא. העלילה קופאת לרגע כדי לאפשר לעידו לנהל דיון שיטתי ומשכנע נגד הנתיחות (פרק 7): "הידע שאתה רוכש בצורה הזו הוא ממילא ידע שכבר קיים [...] לא נכון ולא נחוץ לפגוע בבעלי-חיים רק כדי להמחיש את הידע הזה." עידו מזכיר "דרכים אחרות, טובות יותר ואכזריות פחות כדי לרכוש את הידע הזה [...] כמו להשתמש בדגמי פלסטיק, בהדמיות מחשב או בסרטי וידיאו." מכאן הוא שועט ומגיע להכללה תועלתית בעניין ניסויים בחיות:

"חוקרים באוניברסיטאות ובבתי-החולים גורמים ייסורים נוראיים לכלבים ולחתולים, לעכברים ולקופים, בלי סיבה. אילו לפחות ניתן היה להשתמש בידע הזה באופן מעשי! הבעיה היא שרק בתוצאות של ניסויים שנעשו ברקמה אנושית נגועה ניתן להשתמש להצלת חייהם של בני-אדם!"

לומדה המחליפה נתיחת צפרדעים בכיתה: The Digital Frog 2

אילו הייתה אורית רז עיתונאית, או מחברת תוכנית לימודים רשמית מטעם משרד החינוך, היא הייתה נאלצת להביא את תגובתו של ויוויסקטור מומחה, שהיה קובע בטון סמכותי כי כולנו חבים את חיינו להקרבת חיות במעבדות, ועידו הוא בכלל טרוריסט! אולם רז העדיפה לעקוף את הרטוריקה של הוויוויסקטורים ותחת זאת להציגם כדמויות (עמ' 85, 90-2): מורה שמנצלת את סמכותה לקידום ההרג ולהשתקת המחאה בשם "סקרנות אינטלקטואלית טהורה"; וילדה שמצייתת באופן עיוור למצוות ההרג והביתור כי היא "חולמת להיות רופאה" (ובחלומות אין צורך בנימוק ענייני או בסקרנות אינטלקטואלית...).

ביתור צפרדע בכיתה: צייתנות קרייריסטית? סקרנות אינטלקטואלית תוך אדישות מוסרית?

לספר את הניכור
קושי מרכזי בהגשת נושא הניסויים בחיות עבור קהל של ילדים – ולא רק ילדים – נובע מכך שמדובר בניצול המוני, אנונימי, סמוי מן העין, ללא מניעים של רוע לשמו; קשה לחלץ מזה סיפור. רז התמודדה עם הקושי דרך התמקדות בנקודת החיבור הטעונה ביותר בין ילדים לניסויים בחיות: הנתיחות בבתי-הספר. היא אפילו מצאה נקודת חיבור נוספת: החיות האהובות על הילדים נמצאות בסכנה מוחשית להפוך לקורבנות הרצחנות המסחרית-מדעית. אמנם, במציאות, כמעט כל קורבנות הניסויים נולדו וגדלו בכלוב זעיר בתוך חדר סגור: שמות לא ניתנו להם, הם אינם יקרים לאיש וזרועו הרופסת של החוק מתעלמת אפילו מהעבירות המובהקות ביותר שנערכות בהם. בנוסף לכך, המנוע המסחרי שמאחורי רוב הניסויים מפוצל בין גורמים שונים, ללא זהות אישית ברורה. אמנם, עבריינים שחוטפים חתולים וכלבים מהרחוב ומוכרים או מוסרים אותם למעבדות, בהחלט אינם פרי המצאתה של רז; אבל מדובר בתופעה שולית, שזכתה למקומה במרכז הספר מטעמים סיפוריים. המשימה הצליחה: הספר מצליח לתרגם מציאות מורכבת לסיפור עלילתי, שמתאים לכיתות הגבוהות של בית-הספר היסודי.

רוב רובן של החיות במעבדות נותרות אנונימיות וקשה לחבר סיפור על חייהן החדגוניים

מסרים כפולים
איכויותיו של הספר "חבורת אחל"ה ותעלומת הקולר הירוק" מפתיעות בהשוואה לספרים הקודמים בסדרה. סדרת אחל"ה נפתחה עם חסרונות טיפוסיים לספרי ילדים ולתוכניות חינוך בנושא בעלי-חיים. ב"חבורת אחל"ה ותעלומת הדובונים הפצועים" מתגבשת החקירה סביב חשד להתעללות בגורי דובים בקרקס. דליה מגלה שאילוף הדובים נעשה באמצעות החזקתם על גבי פח מלובן – והסיפור כולל שבחים מתמיהים לאילוף חיות באמצעות "חיזוקים חיוביים". הכל בא על מקומו בשלום, כביכול, כאשר מופסק האילוף הסדיסטי. בדומה לכך, בספר הבא, "חבורת אחל"ה והתעלומה בפינת החי", מצטיירת פינת החי בבית-הספר כמוסד נהדר לחיות ולילדים, ורק הופעתו החריגה של סדיסט מקלקלת לזמן-מה את האידיליה. מדובר אפוא במסרים בעייתיים: עלילת "הדובונים הפצועים" עלולה לעורר בקוראים עניין באילוף חיות לבצע טריקים, ועלילת "פינת החי" עלולה לעודד מעורבות בהחזקת חיות בשבי.

לשני הספרים הללו יש חיסרון טיפוסי נוסף, המשותף גם לספר השלישי, "חבורת אחל"ה ותעלומת כלבי הקיבוץ", שעוסק בסדיסט המרעיל כלבים: הם מתמקדים במעשים חריגים ובולטים לעין, פרי סטיותיו הנפשיות של אדם חריג. מבחינה עלילתית, זהו פתרון מושך: האויב ברור, הרוע תחום ומוגדר כנגד כל העולם הטוב, וכל מה שצריכה הגיבורה לעשות זה לחשוף את האויב בפעולה. אולם האם זה באמת ריאלי לחשוב על ניצול חיות במופעים, תחת אילוצים מסחריים – מבלי לפגוע בחיות? האם יכולה להתקיים לאורך זמן פינת חי בית-ספרית ללא תאונות, רשלנות וסדיזם? שאלות מהותיות כאלה לא מטופלות בעולם הוורוד שיצרה רז.

בשבחי 'הקולר הירוק'
מעבר לדברי הביקורת, אין ספק שסיפורה של ילדה המפגינה תושייה ונכונות להסתכן כדי לעצור התעללות בחיות, עשוי לעורר הזדהות והשראה לפעול כמוה, ובעקבות זאת אולי אפילו להפנות את העניין המוסרי מהסדיסטים החריגים – למוסדות שאחראים לרוב הגורף של הפגיעה בחיות. שלושת הספרים הראשונים בסדרת "חבורת אחל"ה" מצטרפים אפוא למסורת נכבדה של ספרים מעוררי השראה שכאלה. אולם "חבורת אחל"ה ותעלומת הקולר הירוק" מתעלה מעבר לכך. בספר החדש, יצאה אורית רז מתחומי ההסכמה הממסדית הנוחה והסיפוריות הקלה, התגברה בהצלחה על המכשולים שבדרך – והתוצאה היא קול אמיץ שמעניין להקשיב לו.

הספרים
אורית רז, חבורת אחל"ה ותעלומת הקולר הירוק, אייר: שחר קובר, (תל-אביב: ידיעות אחרונות – ספרי חמד, 2008). 132 עמודים, מנוקד.
אורית רז, חבורת אחל"ה ותעלומת הדובונים הפצועים, איירה: נורית צרפתי, (תל-אביב: ידיעות אחרונות – ספרי חמד, 2005 [2000]). 108 עמודים.
אורית רז, חבורת אחל"ה ותעלומת כלבי הקיבוץ, איירה: נורית צרפתי, (תל-אביב: ידיעות אחרונות – ספרי חמד, 2004). 108 עמודים.
אורית רז, חבורת אחל"ה והתעלומה בפינת החי, איירה: נורית צרפתי, (תל-אביב: ידיעות אחרונות – ספרי חמד, 2002). 111 עמודים.

מקורות עזר

"אורית רז, סופרת", ספרים-ירוקים, כניסה: 18.4.2008.
"אורית רז", משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית, כניסה: 18.4.2008.

פינת התזונה
ירקות מעורבים בזרעי חרדל וכמון

מרכיבים: ירקות

1 ראש כרובית מחולק לתפרחות קטנות
1 ראש ברוקולי מחולק לתפרחות קטנות
2  גזרים גדולים חתוכים לעיגולים
1 כוס שעועית ירוקה טריה (אפשר מהקפאה לאחר הפשרה)

1 כוס אפונה מופשרת

מרכיבים: תיבול

1.5 כפיות זרעי חרדל שחורים
1.5 כפיות זרעי כמון

1 בצל חתוך לרצועות
1 פלפל ירוק חריף קצוץ
עלי קארי (לא חובה)

2 כפיות ממרח קארי

פיסת ג'ינג'ר (זנגביל) מגוררת
1.5  כפיות כורכום
1.5 כפיות צ'ילי חריף
1.5  כפיות מלח

שמן צמחי

הכנה

1. מטגנים את זרעי החרדל והכמון עד שהם מתחילים להתפצפץ.
2. מוסיפים את הבצל, הפלפל, הג'ינג'ר ועלי הקארי.
3. לאחר ההזהבה של הבצל מוסיפים את ממרח הקארי ואת כל הירקות.
4. מתבלים.
5. מוסיפים את האפונה ומבשלים בחצי כוס מים עד לריכוך.

מתכון: מתן קן-תור, פורום צמחונות וטבעונות בנענע