זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, חגי כהן, נעמה הראל דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-6204878  פקס: 03-6204717 אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

 1. חדשות ופעילויות

יום ללא בשר

ביום ד', 21.3.2007, יקיים פורום צמחונות וטבעונות בנענע אירוע ברחבת המשביר בירושלים, בו יוצעו לעוברים ושבים טעימות אוכל צמחוני לצד הסברה על צמחונות. האירוע יתקיים כחלק מאירועי "יום ללא בשר" העולמיים שמקיים ארגון FARM. לפרטים נוספים

נדחה הדיון בכנסת בנושא ניסויים בקופים בישראל

עמותת תנו לחיות לחיות מוסרת שהדיון הציבורי בנושא "ניסויים בקופים בישראל", שתוכנן להתקיים בכנסת ב-20.3.2007, נדחה לחודש מאי 2007. לפי הודעת העמותה, היא יזמה דיון ציבורי בשיתוף עם התומכים בניסויים, אולם אלה ביטלו את השתתפותם במפתיע, והתחייבו בפני ח"כ יואל חסון ליטול חלק בדיון משותף במועד החדש.

תרופות וטרינריות מזויפות

קובי לוסטגרטן, יו"ר ענף וטרינריה בהתאחדות התעשיינים ומנכ"ל אביק וטרינריה, מצהיר: "כרבע מהתרופות הווטרינריות שנמצאות בשימוש בישראל הן תרופות שלא אושרו כחוק על-ידי הרשויות ועלולות לסכן חיי אדם." מדובר לא רק בתרופות אלא גם בתרכיבים, תוספי מזון ותחליפי חלב, שחלקם מזויפים לגמרי וחלקם עורבב עם חומרים שונים או נמהל עם חומרים שלא קיבלו את אישור משרד הבריאות. לוסטגרטן ציין כי יש תרופות שיוצרו בישראל, הוברחו לשטחי הרשות הפלסטינית וחזרו לישראל לאחר שפג תוקפן. תרופות אחרות מוברחות ארצה או מיוצרות בישראל במעבדות פיראטיות. לדבריו, עשרות חקלאים ומשווקים מנסים לחסוך בעלויות ורוכשים תרופות מזויפות, למרות הסכנה שהמרכיבים המסוכנים יגיעו למוצרים למאכל אדם.

מקורות

אורה קורן, "התעשיינים: רבע מהתרופות הווטרינריות בישראל מזויפות", TheMarker הארץ, 13.3.2007, עמ' 14.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

גלית יצחק, "כרבע מהתרופות הווטרינריות מזוייפות", Nfc, 12.3.2007.

טבח כלבי הים

ב-15.3.2007 התקיימו בעשרות מדינות הפגנות מול שגרירויות קנדה, ביום פתיחת עונת ציד כלבי הים בקנדה. העצרת הישראלית (בתמונות) אורגנה על-ידי קבוצת אוטופיה, במסגרת הקואליציה הבינלאומית נגד פרוות שנענתה לקריאה של Harpseals.org.

למכתב שהוגש לשגרירות בישראל; לעצומה נגד ציד כלבי הים; למידע על ציד כלבי הים

בעיתונות

ארז ארליכמן, "עשרות מחו: די להרג גורי כלבי-הים בקנדה", ynet, 15.3.2007.

"גם הם תינוקות", nrg מעריב, 14.3.2007.

עוד בעיתונות הישראלית

וואלה! ניוקאסל. בידיעה "הוטל סגר על לול בצפון הנגוע במחלת ניוקאסל" (15.3.2007) נמסר שעופות נגועים במחלת ניוקאסל אותרו בלול במושב צוריאל בצפון. משרד החקלאות הורה להשמיד את העופות, והטיל סגר חקלאי ברדיוס של שלושה קילומטרים מהמושב. למידע נוסף בנושא

סופשבוע מעריב תגובות למשפט הקופים. מדור התגובות של סופשבוע (16.3.2007) הוקדש לתגובות אוהדות לכתבתו היסודית של משה גורלי בעניין חוות מזור ("משפט הקופים" 9.3.2007, עמ' 28). זוהי ההזדמנות להזכיר, שכתיבת מכתבים לעיתונים הגדולים מאפשרת במאמץ קטן חשיפה עצומה של מידע חשוב ורעיונות שאינם נפוצים בכלי התקשורת. 

ynet הפגנות נצלניות. "כבשים בקמפוס: 'יולי, לא תשחטי אותנו'" (13.3.2007) מדווחת מורן זליקוביץ' כי להפגנות הסטודנטים נגד הרפורמות בהשכלה הגבוהה בקריה האקדמית אונו, הובאו כבשה ועז כגימיק. סטודנטים/ות שמעוניינים למחות על ניצול בעלי-החיים בהפגנות מתבקשים לפנות לטלי לרנר, שתעלה את הנושא בימים הקרובים בפגישה של ארגוני הסטודנטים.

דואל: tali.lerner@gmail.com

Local עינויים בטכניון. בידיעה "נגד ניתוח חזירים" (11.3.2007) מוסר אהוד אמיר שבבית-הספר לרפואה של הטכניון בוצעו ניתוחים בחזירים עבור השתלמות בכירורגיה, אף על-פי שניתן לבצע את ההשתלמות על סימולטורים. בתגובה לפרשה יזמו רופאים עצומה, שבה הם קוראים שלא לבצע ניתוחים בחזירים אלא לנצל חלופות אפשריות.

כתבה נוספת: איתן גליקמן, "עצומת רופאים נגד הניתוחים בחזירים", ידיעות אחרונות, 11.3.2007, עמ' 10.

הארץ הרחקת חיות. בידיעה "פלפל חריף יגן על היבולים החקלאיים מפני חיות הבר" (14.3.2007, עמ' 14) מדווח עמירם כהן על אמצעי חדש להרחקת חיות כגון צבאים, חזירי בר, תנים, ארנבות, דורבנים ונברנים משטחי החקלאות. התכשיר מבוסס על פלפל צ'יליאני חריף וחומרים מייצבים ומדביקים. אפשר לרסס את החומר על צמחים ועצמים בשטח, והוא יגרום לצריבה בריריות הפה והעיניים של חיות הבר מבלי לגרום להן נזק משמעותי.

ynet ציד לווייתנים. בכתבה "'גרינפיס' הגישו לשגריר דנמרק 'בשר לוויתן'" (14.3.2007) נמסר שביוני 2006 הצביעה דנמרק נגד ההחלטה הבינלאומית האוסרת ציד לווייתנים, ובחודש שעבר הצביעה בעד ציד לווייתנים מסחרי והציעה כי כל הדיונים בדבר ציד עתידי יהיו חסויים. במחאה, הגישו פעילי גרינפיס קופסת שימורים ענקית של "בשר לוויתנים" לשגרירים הדנים ברחבי העולם, וגם בתל-אביב.

כתבה נוספת: "משהו רקוב בממלכת דנמרק", nrg מעריב, 15.3.2007.

הארץ ניסויים בלוריאל. בכתבה "מייק אפ" (15.3.2007) מדווחת תמרה טראובמן על פרויקט יחסי-ציבור של חברת לוריאל בשיתוף אונסק"ו ומזכירה: "עיון בדו"חות של לוריאל מהשנים האחרונות, מעלה שהחברה אמנם הפסיקה, לפי הצהרתה, לנסות מוצרים מוגמרים בבעלי-חיים, אך עדיין בודקת על בעלי-חיים רכיבים חדשים המשמשים במוצריה."

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

וואלה! רודים בסוסים. הכתבה "הרודיאו עושה עליה" (10.3.2007) עושה יחסי-ציבור למופע רודיאו המתוכנן להתקיים בפסח. הכותבים טרחו לציין שלא תהיה התאכזרות לחיות – מה שמנוגד לעצם מהות המופע. כדאי להגיב במחאה למרכז לרכיבה טיפולית בישראל, האחראי לאירוע.

local פגיעה בחתולים. בכתבה "סערת חתולים ברמב"ם" (14.3.2007) מדווחת שלומית צור על הוראת משרד הבריאות לסלק את החתולים השוכנים בשטח בית-החולים רמב"ם, חיפה. הכתבה כוללת הפניה לעצומת תנו לחיות לחיות נגד הפגיעה בחתולים.

nrg מעריב סקר עיקור. בכתבה "לא רוצים לחתוך" (14.3.2007) מובאים ממצאיו העיקריים של סקר משרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה, שבחן את הגורמים המעכבים או מונעים מאנשים לעקר ולסרס כלבים שנמצאים בטיפולם.

ynet הברחה. בכתבה "50 זוחלים נדירים זינקו מחבילת הצעצועים" (13.3.2007) מדווח אבי כהן על תפיסת משלוח מוברח של 50 זוחלים בתוך חבילת דואר שנשלחה מתאילנד.

mcity  דגים. בכתבה "דגים סובלים?" (13.3.2007) סוקרת שיר פרידמן כמה סיבות טובות להימנע מאכילת דגים.

Nfc קרבות תרנגולים. בכתבה "ניו-מכסיקו: קרבות התרנגולים מחוץ לחוק" (13.3.2007) מדווחת הדר פרבר על האיסור לקיים קרבות תרנגולים, שהתקבל בניו מקסיקו ב-13.3.2007 וייכנס לתוקף ב-1 ביולי. לואיזיאנה נותרה המדינה היחידה בארצות-הברית, שבה עדיין מותר לקיים קרבות כאלה.

ynet גורילות בקונגו. בכתבה "גורילות בקו האש" (11.3.2007) מביא ארז ארליכמן סקירה מפורטת של הניסיונות להציל את גורילות ההרים מהכחדה על רקע הלחימה המתמשכת בקונגו.

הארץ הרשת של שרלוט. בטור "הצילו את החזיר" (16.3.2007, עמ' ד9) סוקרת רותה קופפר את הסרט החדש, הרשת של שרלוט (שתורגם ל"חוות הקסמים"), העוסק בניסיונו של גור חזירים להינצל משחיטה. לסקירת הספר

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

תזונה בעיתונות הישראלית

Nfc בשר מסרטן. בכתבה "בשר אדום - מעלה הסיכון ללקות בסרטן המעי הגס" (15.3.2007) מביאה גלית יצחק את עיקריו של מחקר חדש שנערך באנגליה על-ידי ד"ר שילה בינגהאם, בקרב 25,000 איש: "תזונה עשירה מאוד בבשר אדום [...] מובילה ליצירת תרכובות חנקן מזיקות, המעלות את הסיכון ללקות בסרטן המעי הגס. לעומת זאת, תזונה עשירה בסיבים תזונתיים ודלה בבשר אדום מפחיתה הסיכון לסרטן."

 
Nfc כספית בדגים. בכתבה "אזהרות מדגים מזוהמים בכספית" (15.3.2007) מביאה יפעת גדות את עיקרי "הצהרת מדיסון לגבי זיהום מכספית", הכוללת את הנתונים המדעיים העדכניים ביותר לגבי הסכנה מזיהום כספית: "לדברי המדענים, הסיכונים הבריאותיים מדגים מזוהמים בכספית מספיקים כדי להוציא אזהרה עולמית לציבור להיזהר מכמות הדגים שהם אוכלים, במיוחד ילדים ונשים בגיל הפריון."

הארץ סכנות בחלב. בכתבה "טיפת חלב" (16.3.2007, עמ' ד2) מתייחסים אביב לביא ושירי כץ לאנטיביוטיקה ולהורמונים שבהן מואבסות פרות בתעשיית החלב, ולהשפעת חומרים אלה על צרכני מוצרי החלב. תכולת אסטרוגן גבוהה קיימת גם בחלב אורגני.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

הרצאות בבתי-ספר

אנונימוס מקיימת ללא תשלום הרצאות מבוא לזכויות בעלי-חיים לנוער בגיל חטיבת-הביניים ובית-הספר התיכון. לפרטים – תמר:

03-6204878 animalectures@gmail.com

דוכני הסברה מחוץ לתל-אביב

תוכנית ההכשרה של אנונימוס כוללת פגישות חודשיות בת"א במשך 6-3 חודשים, ללימוד הסברה יעילה ולהתנסות בדוכן תחת הדרכה. בוגרי התוכנית יקבלו ציוד לדוכן במקום מגוריהם. להצטרפות: 03-6204878  avimor18@gmail.com

לאנונימוס דרושים/ות

לאנונימוס דרושים/ות פעילים ופעילות בתחומים: הרצאות בבתי-ספר, ייעוץ תזונתי לצמחונים ולטבעונים, תיעוד במשקים חקלאיים וחקירות. פנו אלינו באמצעות טופס.

למידע על פעילויות קבועות

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות

פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; נענע

יומן חייתי 11, התוכנית לזכויות בעלי-חיים: מועדי השידור; לצפייה בתכנית באינטרנט

2. עובדי משחטה מבקשים הימום
משחטות בארצות-הברית תחת חקירה, לפי גייל אייזניץ, כתבה ראשונה

הספר משחטה (1997) מאת גייל אייזניץ מסכם שמונה שנות חקירה במשחטות יונקים בארצות-הברית, על בסיס תצהירי עובדים. בסקירה אחרת של הספר, תיארנו את גורל בעלי-החיים במשחטות בעקבות התעלמות משרד החקלאות האמריקאי ותעשיית הבשר מ"חוק השחיטה ההומאנית". על בסיס הספר ומקורות מאוחרים יותר, מביא אריאל צֹבל סדרת כתבות נוספת על התנהלותם של תעשיית הבשר ומשרד החקלאות האמריקאי תחת הלחצים שמופעלים עליהם לציית לחוק.

אנטומיה של כשל מוסדי
משחטה מאת גייל אייזניץ, חוקרת מטעם הארגון Humane Farming Association, הוא אחד מן המסמכים החשובים ביותר בתולדות התנועה לשחרור בעלי-חיים. על בסיס עדויותיהם של מאות עובדים בתעשיית הבשר ברחבי ארצות-הברית, מראה אייזניץ שמשרד החקלאות האמריקאי נשלט על-ידי תעשיית הבשר ולכן אינו אוכף כנדרש את "חוק השחיטה ההומאנית", המחייב לגרום לחיות אובדן הכרה לפני שמבצעים בהן פעולות אלימות נוספות. קצב העבודה הקדחתני במשחטות והיעדר פיקוח, גורמים טיפול אלים ביותר בבעלי-החיים ורבים מהם מבותרים כשהם בהכרה מלאה. ממצאים אלה סקרנו בנפרד. אולם "משחטה" כולל גם תחקיר חשוב ביותר על המערכת המוסדית שמאפשרת זוועות כאלה תוך התעלמות מחוקי ארצות-הברית – ועל כך בסדרה זו. מכיוון שעבודתה של אייזניץ וגורמים אחרים חוללו מהלכים ציבוריים חדשים לאחר צאת הספר לאור, נתייחס גם להתפתחויות בולטות בעשר השנים שחלפו מאז משחטה.

יש להעיר כי על פני הדברים, המערכת המוסדית שמתוארת בספר מיוחדת לארצות-הברית ולכן ספק אם היא רלוונטית למדינה קטנה כישראל. אך מהות המערכת שמתארת אייזניץ דומה למצב בישראל – בקשרים ההדוקים הקיימים בין התעשייה למשרד החקלאות. איש בארץ לא חקר ביסודיות קשרים אלה והשפעתם, ועבודתה החלוצית של אייזניץ מסמנת לכל הפחות אפשרויות מדאיגות גם לגבי המצב בישראל.

עובדים מתלוננים
הספר משחטה נפתח בפנייה של טימות'י ווקר לגייל אייזניץ בשנת 1989. ווקר, מפקח המופקד על זיהוי מחלות בבשר מטעם משרד החקלאות האמריקאי (USDA) עבד במשחטת הבקר הגדולה ביותר אז בפלורידה, "תעשיות קפלן". הוא דיווח, שפשיטת עורם של פרות ופרים הנמצאים בהכרה היא מעשה נפוץ בקפלן. מכיוון שהבקר הנאבק בועט ולעתים נופל, ווקר ועמיתיו נתונים בסכנת פציעה ומוות באופן יומיומי. הפנייה לארגון רווחת בעלי-חיים הייתה מעשה של ייאוש – ווקר ביקש מהממונים עליו ב-USDA לטפל בבעיה, וכשלא נעשה דבר – פנה בתור חייל ותיק ל"מינהל ותיקי המלחמה", ואפילו לקונגרס – ללא תוצאות. בעקבות עדותו של ווקר, ביקשה אייזניץ ל-USDA לבצע חקירה מיידית במשחטה; גורם רשמי במשרד מיהר להשיב לה, שבקפלן לא פושטים עור של בקר בהכרה. התנהלות דומה חוזרת על עצמה במשחטות אחרות. למשל, במשחטת החזירים הענקית של ג'ון מורל באיווה, התלוננו חברי האיגוד המקצועי בפני ההנהלה עשרות פעמים על החזירים הרבים שנשלחים לשחיטה בהכרה לאחר שלכאורה עברו הימום. גם במשרד העבודה לא עשו דבר, ולבסוף הופנו המתלוננים ל-USDA. בדומה לדגם הפעולה במשחטות אחרות, גם כאן נחתמה התלונה במכתב מהווטרינר האחראי במשחטה, שמוסר בקצרה כי הוא היה במקום ולא מצא בעיות.

יש להדגיש, שאף על-פי שקיימות אינספור עדויות למחדלים קשים של עובדי USDA בכל הדרגים הנמוכים, באופן כללי המפקחים בשטח, כמו גם פועלי המשחטות, מעוניינים באכיפת "חוק השחיטה ההומאנית" – כאמצעי להגנה עצמית ובמידת-מה גם כדי למנוע עינויים מהחיות. ראשי ארגון מפקחי הבשר של ארצות-הברית מסרו לאייזניץ מידע מפורט במהלך החקירה, ומאוחר יותר, בראשית שנת 2002, הצטרפו לעתירת ארגון HFA בתביעה לרפורמה מיידית בעניין אכיפת "חוק השחיטה ההומאנית".

דוקר בין פרות תלויות. מכיוון שחיות בהכרה מרבות לבעוט ולעתים נופלות בשל כך מהסרט הנע,

עובדי המשחטה נמצאים בסכנת מוות מוחשית – לכן הם מעוניינים באכיפת חוק השחיטה ההומאנית.

חוששים להתלונן
כמה מפקחי USDA שהעזו לעצור את הסרט הנע באחד מבין המוני מקרים שבהם ראו חיות תלויות בהכרה, ספגו צעקות, איומים, התקפות פיזיות והליכים משמעתיים נגדם. גם הווטרינרים (שנמצאים בדרגה גבוהה יותר ממפקחי הבשר), רבים מביניהם אינם אזרחי ארצות-הברית, חוששים שמנהל המשחטה יגרום לפיטוריהם והם מעדיפים לשתוק. בדרך-כלל, עובדים זוטרים פוחדים להתלונן על חיות בהכרה, כי המתלוננים מפוטרים או מועברים לתפקיד גרוע יותר. לדברי בילי קורבט, שעבד שש שנים במשחטת קפלן (עמ' 47 בספר):

"לדון קפלן [נשיא החברה] היה סידור. אם עובד התלונן, הממונה היה שם אותו בעבודה קשה יותר – בדרך-כלל בחדר העורות, שם הם צריכים לפשוט את העורות מהמסילה, לפרוש אותם ולשים עליהם מלח. זאת עבודה איומה. במקום לפטר מישהו שהתלונן, הוא היה שם אותם שם והם היו מתפטרים די מהר."

לפי נתוני הלשכה לסטטיסטיקת עבודה של ארצות-הברית, העבודה במשחטות היא המסוכנת ביותר בארצות-הברית: 36 נפגעים למאה. למרות זאת, עובדים מפוטרים לעתים קרובות לא רק בעקבות תלונתם על הימום לקוי, אלא גם כשהם מצהירים שנפצעו או חלו. כשאייזניץ חקרה את קפלן, עד מהרה היא נתקלה בחששות לדבר איתה. ווקר פוטר, והווטרינר הממונה האזורי מטעם USDA תפר לו תיק של מחדלים מפוברקים. במכתב המפרט את המחדלים, ציין הווטרינר שבעקבות פניית ווקר לאייזניץ "יחסי העבודה שלנו עם הנהלת קפלן ניזוקו ללא תיקון לעתיד הנראה לעין." נוסח זה ממחיש כי יחסים טובים עם המשחטה חשובים ל-USDA יותר מאכיפת החוק. בנוסף לכך, מדובר בהפרה גלויה של "חוק המודיעים" (Whistleblower Protection Act), שנועד להגן על עובד שחשף הפרות חוק במקום עבודתו. הווטרינר אף הפיץ מכתב בין כל עובדי USDA במשחטה, האוסר עליהם לדבר עם אנשים שלא אושרו על-ידי המחלקה, ומורה להם להודיע מיידית לממונים עליהם אם מישהו מנסה לדבר איתם. ווקר נותר חריג בנכונותו לסכן את פרנסתו. בעזרת אייזניץ החל מהלך משפטי מוצלח נגד USDA, ובמקביל לכך היה קרוב לפתוח בחשיפה תקשורתית גדולה בעניין קפלן. אולם לאחר קרוב לשנתיים של אבטלה, USDA מצא דרך מקורית להשתיק גם אותו: הציעו לו משרה חדשה, פיצויים ושלל הטבות. ווקר קיבל את העסקה, ופרשת קפלן נגנזה.

פועל מנסה להמם פרה בתוך מתקן ריסון. שיעורי כישלונות גדולים בהימום אופייניים לכל תעשיית הבשר האמריקאית.

פתרונות "יצירתיים"
הגורם המרכזי לכך שהחיות לא עוברות הימום יעיל ונותרות לגסוס באופן איטי בהכרה, הוא האצת קצב העבודה – עד פי 3 (!) תוך 15 שנים בלבד. במובן זה, המוות בהכרה הוא תוצאת לוואי של ההאצה. אולם עובדים רבים העידו, שהמנהלים במשחטות החליטו במתכוון למנוע הימום של החיות, בהנחה שהימום יעיל פוגם בערכו הכספי של הבשר: בהימום חשמלי, קבעו זרם חלש מדי כדי למנוע דימומים; ובהימום באמצעות אקדח הימום, קבעו שימוש במסמר קטן מדי או בלחץ אוויר לא מספק, בהנחה (שגויה) שחיה אשר לבה הפסיק לפעום אינה מדממת. העובדים, שמצאו עצמם נאבקים בחיות הנמצאות בהכרה, התלוננו. כמה מהתלונות זכו לטיפול מסוים במשחטות שונות, תוך שיתוף-פעולה בין ההנהלה ל-USDA. באופן עקבי, הטיפול לא כלל ניסיון להשיג הימום יעיל יותר – על-ידי שיפור המכשור והאטת ההליכים – אלא עקיפת הבעיה. אד ון ווינקל, שעבד במשחטת ג'ון מורל, איווה, בתור דוקר (נועץ סכין בחיות כדי לגרום דימום)  פנה בין השאר ל"מינהל הסיכון והבריאות התעסוקתי" שב-USDA. התגובה (עמ' 85):

"במקום לטפל בזה, הם נתנו לנו כפפות רשת תיל, כי הרבה מאתנו נחתכו בידיים. אבל כשאתה שם כפפת רשת על יד עם סכין, אתה יכול באותה מידה למרוח שמן על הסכין. חזירים חיים בעטו לנו את הסכינים מהידיים. אז הם נתנו לנו טבעות אצבע שמחוברות לכפפה. כשהחזיר בועט בך, הכפפה נשארת ביד."

אייזניץ ניסתה לפעול במשחטה הזו מכיוון אחר – היא מסרה את המידע שיש בידיה על דקירה ושליקה של חזירים בהכרה לד"ר טמפל גרנדין, אשר הנהלת המשחטה נהגה לסקור כמפקחת חיצונית. גרנדין פנתה להנהלה עם המידע שבידיה. אחד העובדים דיווח לאייזניץ על התוצאות (עמ' 113):

"ההנהלה הכריחה אותנו לחתום על הצהרה של הומאניות. אבל זה רק כדי לכסות את התחת שלהם. כלומר, הם אלה שמורידים כל הזמן את הזרם של מכשיר ההימום."

פועל מנסה להמם חזיר בתוך מתקן ריסון. אפשר להתרשם מזווית הפעולה המקשה על הדיוק,
ומכך שהחזיר רואה היטב את גורל הקורבנות שלפניו.

במשחטת קפלן, בעקבת תלונות חוזרות ממפקחי הבשר, המציאו פיתרון יצירתי אחר: USDA ביצע "מחקר", ובעקבותיו הותקן לכאורה מגן לעובדים. סיפר רוני ווטסון, מפקח בשר (עמ' 33):

"כשעבדתי בקפלן אמרו לי על לוח הגנה שיש מעל הראש שלי. חשבתי שכולם משוגעים – לי היה לי מושג על מה לעזאזל הם מדברים. לא ראיתי שום מגן. דוקר אחר אמר לי שלוח המתכת הקטן אמור למנוע מהשרשראות ליפול על העובדים. הוא לא היה יכול להציל אותנו מבקר בועט או נופל."

במילים אחרות, USDA והנהלת המשחטות שיתפו-פעולה בהנצחת הליקויים בהימום החיות לפני הדקירה.

בשבוע הבא נבחן כיצד מבקש USDA להסיר מעצמו אחריות לפיקוח על המשחטות

מקורות

Gail Eisnitz, Slaughterhouse: The Shocking Story of Greed, Neglect, and Inhumane Treatment Inside the US Meat Industry, (New York: Prometheus Books, 1997).

Gail A. Eisnitz, "USDA Stamp Isn’t Worth the Carcass It’s Printed On", Satya, June/July 2002.

3. דיג באמצעות רעל בכינרת

דיג באמצעות הרעלה הוא שיטה רווחת למדי בכינרת להשגת שלל רב במהירות וללא מאמץ. המוני קורבנות מנסים להימלט מהרעל ומתים ברשתות. גם אוכלי הדגים עלולים למות – בין אם אלה הם בעלי כנף שמצאו דג על החוף, ובין אם מדובר באנשים שקנו דג בשוק.

עוד הרעלה, ועוד, ועוד...
בלילה שבין 7 ל-8 במרץ, 2007, תפסו השיטור הימי, פקחי אגף הדיג במשרד החקלאות ופקחי מנהלת הכינרת, מספר גדול של דגים מתים, שעל פי החשד הורעלו למוות, ברשותם של שני דייגים בכינרת. בפורום של "מועדון חובבי הדיג בישראל", הובאה עדות לתוצאות ההרעלה:

"הדגים השתוללו, ניסו לברוח רחוק מהחוף, ונתפסו ברשתות. העבריינים מילאו את הסירה בדגים, ושאר הדגים המתים נשארו במים. הדגים היותר קטנים גם מתו, ציפורים אכלו אותם ומתו גם כן – לכן כעת ניתן להבין את הכמות הגדולה של ציפורים מתות בחופים בשנה האחרונה."

רק חלק ממקרי ההרעלה מגיעים לתקשורת. ב-3.4.2006 דווח שפקחים הוזעקו בעקבות דיווחי אזרחים על דגים מתים במרינה בטבריה; וב-8.2.2005 דווח על אלפי דגי אמנון (מושט) מתים וכן שחף וקורמורן. לדברי חיים אנג'וני, מנהל האגף לדיג ולחקלאות מים (אגמית, אפריל-יוני 2006),

"לפני 6-5 שנים היו אירועי הרעלות נפוצים, 40-30 שנה. בעקבות פיקוח הדוק יותר ובדיקות רוטיניות בשווקים התמעטו מאוד מקרי ההרעלות בשנים האחרונות. השנה זהו המקרה השלישי של הרעלת דגים."

דגים מורעלים גוססים במים וחסומים על-ידי רשת (צילום זה והצילום שלמטה: משרד החקלאות, המדגה והשימור של הונג קונג)

למה ואיך מרעילים
הרעלת דגים בסיוע צמחים רעילים היא שיטת דיג עתיקה, הנפוצה עד היום בחברות פשוטות ברחבי העולם. בישראל השיטה אסורה, אולם הרווח קל – תופסים בבת-אחת הרבה יותר דגים בהשוואה לשיטות הרגילות, איתור העבריינים קשה והצרכנים שמחים לשלם עבור דג מת מבלי לשאול איך הרגו אותו. מסביר פנחס גרין, מנהל מנהלת הכינרת (אגמית, אפריל-יוני 2006):

"הדייגים יוצאים בלילה לאזור שבו ישנה צפיפות רבה של דגים (כגון אזורי סבך של צמחייה או אזורי אבנים), פורשים רשת סביב האזור, מפזרים חומרי הדברה בעלי רעילות גבוהה לדגים באזור סבך הצמחייה או האבנים ובכך 'מגרשים' אותם לכיוון הרשת ופוגעים באפשרות תנועתם של הדגים. בשיטה זו מגדילים את שלל הדיג בקלות וללא המתנה ארוכת זמן. [...]
"חומרי ההדברה המשמשים את הדייגים העבריינים הללו הם בדרך כלל קוטלי חרקים כגון 'טיונקס' המכיל את החומר הפעיל אנדוסולפאן (Endosulfan) מקבוצת החומרים האורגנו-כלוריים או 'לינדן' (gamma-HCH-417) המשתייך אף הוא לחומרים האורגנו-כלוריים – שניהם בעלי רעילות גבוהה לדגים. חומרי הדברה אלה נמצאים באופן רגיל בשימוש החקלאים להדברת מזיקים במטעים ובגד"ש וניתנים לרכישה ללא הגבלה. הרעלות דגים מסוג זה בכינרת היו כבר לפני שנים והן נמשכות גם בעצם ימים אלה. רוב מקרי הרעלות הדגים בשיטה הנ"ל נעשים באזורים הקרובים לחופים והדגים הממשיכים למות כתוצאה מההרעלה גם לאחר שהרשתות הוצאו מהמים, נפלטים לאזור החוף."

אכיפה
לדברי גרין,

"בחודש מאי 2005 הוכן נוהל מסודר לדיווח וטיפול באירועי תמותת דגים בכינרת שמטרתו לקבוע הנחיות לדיווח ופעולה בעקבות גילוי של תמותת דגים או חשד להרעלה בכינרת על מנת למנוע או למזער את הסיכונים הנ"ל."

לפי אנג'וני, הרתעת עבריינים כוללת החרמת סירה וציוד, וכן צו מנהלי חדש בכנסת, הגוזר 7,000 שקל קנס בעקבות הרעלת דגים. אולם נראה שההרתעה אינה מספיקה. ב"מועדון חובבי הדיג בישראל" טען אחד הגולשים, שלמשפחת הדייגים שנתפסו במרץ 2007 כבר החרימו בעבר פעמיים רשתות וסירות, והם חזרו לפעילות תוך חודש-חודשיים.

הדגים שהורעלו נותרים לכודים ברשת לאחר מותם

אכילת דגים וסכנת הרעלה
גרין מסביר את התוכנית שאמורה למנוע הרעלה משנית בצרכני דגים:

"במקרה שמתעורר חשד להרעלת דגים צריך להפסיק את שיווק הדגים (מאותו סוג) לציבור עד לבירור המצב לאחר קבלת תוצאות בדיקות המעבדה לדגימות הדגים שנלקחו מאזור ההרעלה ומהשווקים. השיווק יחודש בהתאם לתוצאות המתקבלות. לטווח הארוך יותר יש להקים בטבריה תחנת מיון ושיווק לדגי הכינרת שתאפשר שיווק דגים בתנאים נאותים ובפיקוח וטרינרי מלא כפי שהדבר נעשה לגבי שיווק עופות או בשר."

יש לזכור, שהדיווחים הראשונים על ההרעלה מגיעים מצופים אקראיים באגם, ולכן בכל הנוגע לבריאות בני-אדם, הנוהל הקיים גובל בהימור. עובדה זו עלתה בחריפות סביב הרעלה האחרונה. ב-9 במרץ הופיעה ידיעה בוואלה! ולפיה

"במנהלת הכנרת נמנעים בינתיים מהוצאת הודעת אזהרה לציבור, מחשש לפגיעה במקור הכנסתם של הדייגים והסוחרים. בתחילת השבוע הבא, לאחר קבלת תוצאות המעבדה, שיאשרו או יפריכו את ההשערה כי מדובר בהרעלה, תוצא הודעה מסודרת לציבור בעניין."

כמובן, ההודעה לא תועיל לאיש אם הדגים כבר שווקו. אלי אשכנזי מביא את הסברו של אנג'וני: "למיטב ידיעתנו לא הגיעו דגים מורעלים לשווקים" (הארץ, 11.3.2007). החברה להגנת הטבע יצאה בהצהרה ציבורית, שמדובר בהסתרת מידע מהציבור; כמו כן, "ניתן להניח שלא כל הדגים שהורעלו נתפסו ע"י הפקחים וישנה סבירות שחלקם הגיעו לשווקים". כך או כך, הקורבנות העיקריים של ההרעלות הם הדגים עצמם, הגוססים ומתים מחומרי הדברה כי יש מי שמשלמים על הריגתם.

מקורות

מועדון חובבי הדיג בישראל (קהילות), 16.3.2007.
אלי אשכנזי, "החברה להגנת הטבע: הרשויות הסתירו את ההרעלות בכנרת", הארץ, 14.03.2007.

"החברה להגנת הטבע: הסתירו מהציבור הרעלת דגים", וואלה!, 12.3.2007.
אלי אשכנזי, "שני דייגים נחקרו בחשד שהרעילו דגים", הארץ, 11.3.2007, עמ' א5.

"חשש: דגים מורעלים מהכנרת בשווקי הארץ", וואלה!, 9.3.2007.
פנחס גרין, "הרעלות דגים בכינרת", אגמית 177, אפריל-יוני 2006, עמ', 31-30.

שולה אבישר, "הרעלות דגים: סכנה לבריאות הציבור ונזק לאיכות המים", אגמית 177, אפריל-יוני 2006, עמ' 32.
"סוכל ניסיון הרעלת דגים בכנרת", וואלה!, 3.4.2006.
אלי אשכנזי, "אלפי דגים מתים נמצאו לחוף הכנרת", הארץ, 8.2.2006.

4. פינת התזונה: חומוסייה צמחונית

אבו דאבי; רח' קינג ג'ורג' 81 תל-אביב; טלפון: 03-5259090
א'-ה' 20:00-11:00, ו' 17:00-10:00, שבת 19:00-11:00

אבו דאבי היא חומוסייה צמחונית חדשה ליד דיזנגוף סנטר, שכבר קנתה מעריצים רבים בזכות החומוס המשובח שהיא מגישה. מנות הדגל הן מנות הניגוב, הכוללות חומוס-פול, חומוס-טחינה, משוואשה (גרגירי חומוס חמים מעורבבים עם שום, לימון וטחינה), מחלוטה (גרגירי פול וגרגירי חומוס חמים מעורבבים עם שום ולימון) וטחינה.

המחיר למנת ניגוב – ₪14 (חוץ מהטחינה שעולה ₪16 לצלחת גדולה ו-₪5 לצלחת קטנה). כל מנות החומוס מוגשות בתוספת גרגירי חומוס חמים, פטרוזיליה, כמון ושמן זית, ואפשר לקבל תוספת – למי שנשאר רעב – על חשבון הבית. עוד אפשר להזמין סלט ערבי עם/בלי טחינה (₪9),  צ'יפס – ₪9, פלאפל קטן/גדול (₪10/5) ובקלוואה (₪10), שהולכת מצוין עם הקפה שמקבלים בסוף הארוחה, על חשבון הבית.

 
לסקירת מסעדות נוספות

פורומים לצמחונות ולטבעונות: נענע; תפוז; nrg מעריב; ynet 

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו: info@anonymous.org.il

אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י כאן

בכל עניין יש לפנות לכתובת אנונימוס ואין להשיב (reply) לכתובת השבועון