click here to read online

Animal Rights This Week

שלום,

לפניך גיליון 461 (1.5.2010)

  1. פעילות
  2. מאנימל: "היחסים שבין האדם לעולם החי" במוזיאון הרצליה 
  3. חדשות
  4. פינת התזונה: ירקות ומניעת אוסטאופורוזיס 
בברכה, צוות אנונימוס  
 

                הירשמו לאנונימוס ותרמו באמצעות כרטיס אשראי או באמצעי אחר

                              אם אינך רוצה לקבל את השבועון, לחץ/י כאן | לתגובות | אתר אנונימוס

 

פעילות

פעילויות קבועות

חפשו בדף ההודעות של אנונימוס: משמרות מחאה נגד כלובי הסוללה בתל-אביב, בחיפה ובירושלים; הרצאות בבתי-ספר; דוכני הסברה בחיפה וברחבי הארץ; ייעוץ תזונתי; דרושים פעילים/ות בתחומים שונים; ועוד.
 

לאנונימוס דרושים

לאנונימוס דרושים/ות מתנדבים המעוניינים להקדיש חלק ניכר מזמנם לפעילות בנושא זכויות בעלי-חיים, בתמורה למגורים בדירת הפעילים של העמותה במרכז תל-אביב. תחומי הפעילות רבים ומגוונים, וכוללים הסברה, ריכוז גרעיני פעילות, עבודות משרדיות ועוד. למידע נוסף ולפניות: נעמי 050-5784663 או naomi@anonymous.org.il
 

אירוע בירושלים

ביום ו', 7.5.2010, בין השעות 11:00 ל-14:00 יתקיים בזנגביל – מרכז קהילתי לצמחונות (רח' בלפור 8) שוק חופשי: להעביר הלאה את מה שלא צריכים ולקחת דברים של אחרים. וגם אוכל, שתייה ומוסיקה.
לפרטים על כל אירועי זנגביל: veginger@gmail.com או יוסי 052-2598773
 

כדאי לכתוב: תכניות למניעת התעללות

בשבוע האחרון דיווח ליאור לרנר ("מסתכלים לאכזריות בעיניים", mynet באר שבע, 29.4.2010) על גל מקרי התעללות בחיות על-ידי ילדים ובני נוער באזור באר-שבע; ואביב לביא ("חיות אדם: מה זורקים למדורה בל"ג בעומר?", מעריב סופשבוע, 24.4.2010) כתב על מנהג עינוי והרג חיות, שהתפשט בל"ג בעומר. כדאי לכתוב לשר החינוך ולבקש ממנו שיפעל לגיבוש תכניות לעידוד חמלה כלפי בעלי-חיים במערכת החינוך, ולהכשרת סגל ההוראה בעניין צער בעלי-חיים ומניעתו. כדאי גם לכתוב לשר לביטחון פנים ולבקשו שיקבע הכשרה מיוחדת של שוטרי משטרת ישראל לאכיפת חוק צער בעלי-חיים.
שר החינוך, גדעון סער, רח' שבטי ישראל 34 ירושלים 91911 . פקס: 02-5602246, gsaar@knesset.gov.il
השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ, פקס: 02-5428039, sar@mops.gov.il
  

תורמים לאנונימוס – ומקבלים זיכוי ממס

ניתן לתרום לאנונימוס ולהזדכות על התרומה בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת הזיכוי, מלאו טופס 116 וצרפו את הקבלות מאנונימוס.

תורמים באמצעות טופס מאובטח; או שולחים אלינו פרטי התקשרות.

 

התנדבות באנונימוס; אנונימוס בפייסבוק; הרפורמה בפייסבוק; היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות 


מאנימל
"היחסים שבין האדם לעולם החי" במוזיאון הרצליה

בין 24 באפריל ל-31 ביולי 2010, מוצג במוזיאון הרצליה מקבץ התערוכות "מאנימל", העוסק ביחסים שבין האדם לעולם החי תוך הבטחה לחרוג מתבניות המחשבה המקובלות באמנות המסורתית. אריאל צבל ממליץ לראות את התערוכה ולנצל את ההזדמנות לחשוב על בעיות הייצוג של יחסי אדם/חיה בתרבות שלנו.
 
כוונות מבטיחות
ב-24.4.2010 נפתח במוזיאון הרצליה מקבץ תערוכות של 13 אמנים מישראל ומחו"ל, תחת הכותרת "מאנימל" (חיבור המילים man ו-animal). לדברי האוצרות באתר המוזיאון, "תערוכות 'מאנימל' מקבצות יחדיו אמנים העוסקים, באמצעות מדיומים שונים ובטכניקות מגוונות, ביחסים שבין האדם לעולם החי." לטענתן, "האמנים, שעבודותיהם מוצגות בתערוכה הנוכחית, מציעים נקודות מבט חדשות על סוגיית היחסים שבין האדם לבעלי-החיים. במקרים מסוימים הם מתמקדים בחיה ישירות ובאופן ייחודי ומעמידים בסימן שאלה את מקומו של האדם כשליט עליון על פני ממלכת החי. מפגשיו של האדם עם היצורים הסובבים אותו מתגלים כמורכבים מכפי שמקובל היה למצוא באמנות המסורתית."

דנה הראל, Crocodylus niloticus, רישום, 2008. באדיבות גלריה פרי נוריס והאמנית.

 
חיות ללא בשר
הצהרה כזו מחייבת לבחון את התערוכה מזווית אנימליסטית, כלומר – מתוך עניין ביחסי אדם/חיה ובמאמץ לתת משקל ראוי לחיות. הצהרת האוצרות נראית מבטיחה: תערוכות על היחסים בין קבוצות שיש ביניהן פערי כוח ניכרים, מצטיינות לרוב בגישה ביקורתית ורדיקלית. כך בתערוכות שעניינן יחסי ישראלים/פלסטינים, או המערב/מדינות מתפתחות וכדומה: רבים מהאמנים שעוסקים ביחסים כאלה, בוחרים במודע להתמקד באזורי הקונפליקט הכואבים ביותר ומציגים תמונה שמקוממת חלק מהקהל.
 
על רקע זה, היינו מצפים שתערוכות "מאנימל" יפגינו אומץ חברתי-פוליטי – ויעוררו מחשבות מטרידות על צריכת מוצרים מן החי ועל השיטות לייצורם. אלא שהתערוכות לא מטרידות במיוחד. המשתתפים דבקים במוסכמות מקובלות – ובעיוורון ביחס לעיקר האלימות שאנו מפעילים על חיות (או משלמים לפועלים שיעשו זאת עבורנו). לא תראו ב"מאנימל" התייחסות לאדם אוכל המבורגר, ללול תעשייתי, לעכברים גוססים במעבדה, או אפילו ל"כלב גזעי" שנקנה כמוצר מעוצב ומטופל כצעצוע. אמנם יש בתערוכות כמה מוקדי עניין מבחינה אנימליסטית, אולם צפייה ביקורתית תגלה בעיקר כיצד הן משקפות גישה ספישיסיסטית.
 
ניצול סמלי
כפי שמדגישות האוצרות, חיות הופיעו בתולדות האמנות בעיקר כסמלים לתכנים שעניינם בבני-אדם. גם כמחצית ממשתתפי "מאנימל" משתמשים בדימויי חיות בתור סמלים גרידא. לכאורה, שימוש כזה הוא בלתי מזיק, אולם במחשבה שנייה הוא גם לא תמים. כך, למשל, אמן מערבי לבן שישתמש בדימויי נשים אפריקאיות בתור סמל ל"טבע הפראי של האדם", יואשם בשוביניזם ובגזענות. השימוש בדימוי של הזולת בתור סמל, מעמיס על הדימוי תוכן זר, מעודד התעלמות מהזולת כפי שהוא במציאות, ומחזק דימויים סטריאוטיפיים שלו. עצם השימוש העקבי בזולת בתור סמל, מהווה סוג של ניצול – ניצול סמלי. הדבר נכון לגבי "חיות" בדיוק כפי שהוא נכון לגבי בני-אדם מקבוצות מדוכאות.
 
"החיה שבאדם"
בקרב משתתפי "מאנימל", הניצול הסמלי הנפוץ ביותר של חיות הוא כייצוג של החלק הרע והמאיים שבאדם – היצרים הרעים, הגוף הפגיע והפוגע, אנטיתזה לסדר חברתי מתוקן. אמנים נמשכים לסמליות בנאלית זו, בעיקר כשהם מבקשים לזעזע. ב"מאנימל", הניצול הסמלי מגיע לשיאו בסרט האנימציה שעל שמו נקרא מקבץ התערוכות. בסרט, שיצר קרלוס אמורלס המקסיקני, נראים זאבים מתרוצצים ביער אפל של עצים כרותים או שרופים ורצים לעבר אזור מיושב, על רקע מוסיקה מאיימת. הם עוברים על פני שדה תעופה שמטוסים ממריאים ממנו, חולפים במגרש משחקים ריק ולבסוף מתמקמים ברחובות ריקים מאדם. בראיונות עמו הסביר אמורלס, שהסרט הוא אלגוריה להגירת מקסיקנים לארצות-הברית, כשהמהגרים נתפסים בעיני האמריקאים כפרימיטיביים ומאיימים (לזכות הסרט ייאמר, שהוא נענה גם להבנה פחות פשטנית).
 
לשימוש בזאבים כסמל לפראות מסוכנת יש שורשים עתיקים בתרבות אירופה, אך כיום השימוש בסמל כזה בעייתי מאוד. זאבים, כמו טורפים גדולים אחרים, כבר מאות שנים אינם פולשים מסוכנים, אלא קורבנות הפלישה. אילו היה לאמורלס עניין ממשי "ביחסים שבין האדם לעולם החי," הסרט היה הופך את כיוונו ומתמקד בבני-אדם הפולשים אל היער עם רובים, מסורים חשמליים ובולדוזרים, והזאבים מנסים להימלט – ללא שום אמצעים להציל את עצמם. אמורלס אינו ראוי לגינוי על כך שאינו מתעניין בזאבים; אולם משעה שהוא בחר להשתמש בדימויי זאבים, ניצולם הסמלי תורם לסטריאוטיפ ההרסני של "הזאב הרע" ומוסיף עוד קיסם קטן למדורה שמכלה את חיות הבר המעטות שנותרו בטבע.

אסי משולם, מתוך Meshullam Fish Family, תצלום, 2002 (פרט).

 
שימוש בחיות
אמנים מסוימים מתעקשים לנצל חיות בפועל בעבודתם (חשוב להדגיש שתערוכות "מאנימל" כמעט חפות משימוש בחיות ממשיות – ואין סיבה לשקול חרם על התערוכה). מנשה קדישמן, למשל, "הציג" כבשים חיים – דהיינו כלא כבשים במתחם קטנטן – במוזיאון תל-אביב בשנת 2005 (בין השאר). גיא גולדשטיין, המציג ב"מאנימל" סרט אנימציה שאינו כולל שימוש בחיות, הציג בשנים האחרונות תיעוד וידיאו של גרבילים הכלואים בכלובי זכוכית קטנים ומכרסמים כלי פלסטיק וכביכול "מפסלים" בהם. אפילו עינוי והרג נעשים לעתים בשם האמנות (תופעה נפוצה יותר בקולנוע); למשל, הרעבת כלב למוות – לפחות לפי השמועה – במיצג בגלריה בניקרגואה, על-ידי גילרמו ורגס, באוגוסט 2007.
 
השימוש בחיות על-ידי אמנים נעשה בדרך-כלל בכוונה להציג את הסיטואציה הממשית כסמל למשהו אחר. אם שימוש בדימויי חיות כסמלים הוא נצלני, אין ספק ששימוש בחיות ממשיות כסמלים הוא נצלני. החיות לא בחרו לגלם תפקיד ביצירה והן לא מבינות את משמעות השתתפותן בה. לכן עצם נוכחותן בסרט או במיצג (בדומה לנוכחות של תינוקות) יוצרת בהכרח בעיה, שאינה קיימת בסרטים ובמיצגים בהשתתפות שחקנים בלבד. כשההופעה כרוכה בפגיעה כלשהי בחיה, היצירה נושאת משמעות בלתי נמנעת, שמאפילה על כל משמעות סמלית שאליה התכוון האמן: "הרעיונות שלי, או הקריירה שלי, חשובים יותר משלומה של החיה."
 
סרטון הווידיאו של אורי ארן ב"מאנימל" הוא השימוש הברור היחיד בחיה בכל מקבץ התערוכות. המדובר בתיעוד וידיאו בן דקות אחדות, של ארן הבוכה כשהוא מחובק עם כלבתו. הכלבה, שנראית רק מגבה, אינה זזה, ורק תנועת אוזן קטנה מסגירה את העובדה שהיא בחיים – ומן הסתם מרגישה נינוחה להפליא בזרועות ארן. בטקסט הנלווה לתערוכה, האוצרות טוענות ש"הכלבה הופכת לדמות השלטת, ואילו הגבר גדול הממדים, בעליה, נראה כאילו איבד לחלוטין את עמדת העליונות שלו." אולם כששוקלים ברצינות את היחסים ביניהם, הממשות דוחקת הצדה את הפירוש הסמלי: מדובר באדם שמשחק עבור המצלמה, ובכלבה שמשתתפת בתוכניתו ללא הבנה ושותפות (ואמנם ללא כל פגיעה שהיא). אילו היה מדובר בשני שחקנים המגויסים למשחקם באופן דומה, אפשר היה להתמכר ל"סיפור" ולהרהר ללא הסתייגות בגבר מתייפח ובכלבתו המנחמת. אולם המבט הביקורתי מחזיר אותנו למציאות ומגלה שלפנינו סצנה מבוימת של אדון המשתמש לענייניו בכלבתו הצייתנית.

אורי ארן, ללא כותרת, וידיאו, 3:24 דקות, 2007.

 
תעודה: פיטר הוגו
יחסי אדם/חיה צפויים לקבל את ביטוים האותנטי ביותר בצילומים ובסרטים תיעודיים. ב"מאנימל" מוצגת תערוכה אחת כזו, "הצבוע וגברים אחרים", של פיטר הוגו הדרום-אפריקאי. בתערוכה מבחר קטן של צילומים גדולים ומרשימים, מתוך סדרה שצילם הוגו בניגריה, כשהצטרף לקבוצה ובה גברים צעירים, שלושה צבועים, ארבעה בבונים, כמה פתנים, כלב אחד לפחות וילדה קטנה. הקבוצה נעה בין יישובים שונים ומתפרנסת מהופעות וממכירת תרופות מסורתיות. רוב הצילומים הם דיוקנאות זוגיים של גבר עם בבון או עם צבוע. התצלומים מבוימים, ונושאים בהכרח פער באופי התיעוד של האדם ושל הצבוע או הבבון: כמו בסרט של ארן, האדם "עושה פוזה" למצלמה, מודע לתיעודו ומעוניין בו, ואילו הצבוע או הבבון מודעים רק לנוכחותו של הוגו, ללא יכולת להסכים לתיעוד או לסרב לו. מעבר לכך, עיניהם הכהות לחלוטין של הבבונים והצבועים, כמו גם הצל שמוטל על עיניהם, גורמים למבטם להיראות אטום לעינינו האנושיות. פרטים טכניים בלתי מהותיים אלה יוצרים רושם חזק שהבבון או הצבוע הם נטולי תודעה, לעומת התודעה הנשקפת ממבטם של האנשים בזכות לובן העין.

פיטר הוגו, מאלאם מנטרי לאמאל עם מאינסרה, ניגריה, 2005. באדיבות גלריה יוסי מילו, ניו יורק.

 
הצילומים עשירים מאוד במידע על מערכת היחסים שבין הגברים לחיות. הכוח האלים ניכר בכל תמונה: בשרשראות שבהן קשורות החיות, במחסומים שעוטפים את פי הצבועים, במקלות שמחזיקים הגברים, במבט האלים שלהם ובשריריהם המתוחים. במקביל לכך, ניכר שהצבועים דווקא נינוחים למדי בחברת האנשים – למשל, הם מתירים לילדה לרכוב עליהם. הקשר עם הבבונים אינטימי עוד יותר; למשל, באחד מהצילומים ב"מאנימל", בבון קטן יושב לצידו של בחור ומניח את ידו אל רגל הבחור במחווה ידידותית ושוחרת קרבה.
 
צילומי "הצבוע וגברים אחרים" הוצגו בתערוכות שונות והתפרסמו בספר מצליח. בהשוואה ליצירות אמנות פלסטית אחרות המתארות חיות, הם עוררו בעולם תגובות מעמיקות וישרות יחסית בעניין הקשר שבין החיות לאנשים. קשה שלא לתלות הצלחה זו ב"אקזוטיות" של הנושא, עבור עיניים מערביות. האינטימיות שבין האנשים לחיות והכוחנות האנושית האלימה, שייכים כביכול לעולם אחר, של אפריקה הרחוקה והפרימיטיבית; שוחר האמנות המערבי יכול להיישיר מבט במציאות הזו ממרחק בטוח, ללא צורך להסתתר מאחורי פרשנויות של הפשטה וסמליות.
 
התנצלות: שון גלדוול
סרט הווידיאו של שון גלדוול האוסטרלי, "התנצלויות 6-1", הוא ודאי העבודה המקורית ביותר ב"מאנימל", מבחינת הדיון ביחסי אדם/חיה. בסרט, שאורכו כמעט חצי שעה, מוצבת מצלמה לצד כביש נידח באוסטרליה וצופה אל הכביש, שחיה מתה מוטלת בשוליו. רוכב אופנוע החבוש בקסדה שחורה, מחנה את האופנוע לצד החיה המתה, ניגש אליה ומסלק ממנה זבובים ולכלוך. הוא מרים בעדינות רבה את החיה – שמתגלה כקנגורו אפור – ונושא אותה בזרועותיו. במשך כמה דקות הוא מתהלך עם הקנגורו המת, מדי פעם מיטיב את אחיזתו בעדינות, וקסדתו מושפלת לעבר הקנגורו, ספק במבט מרוכז, ספק תוך דיבור. לבסוף הוא נעלם עם הקנגורו מחוץ לפריים. סצנה דומה חוזרת שוב ושוב בכבישים שונים עם קנגורו אחרים.
 
כמו בעבודות שהוזכרו לעיל, גלדוול עושה בסרט שימוש בגוף אמיתי של קנגורו עבור יצירתו, אלא שהחיות מתות ולכן מובן שאין בסרט ניצול ממשי. הסרט חושף קורבנות נשכחים של הטכנולוגיה, תוך הפגנת כבוד לגופם המת וגאולה מסוימת שלו מריקבון אנונימי עלוב בשולי הכביש. הכבוד עולה מתוך תשומת-הלב המרוכזת בחיה המתה, האחיזה המחבקת ועצם הנכונות לגעת כך בגוף המת, למרות הדם וראשית הריקבון. הסרט האטי מעורר אימה ככל שהוא מתמשך ומרמז שלא מדובר בקורבנות אקראיים בודדים של תאונות דרכים, אלא בתופעה, באסון כולל – נדמה שהסרט יוכל להימשך עוד ועוד בכבישים נוספים, ובכולם יימצאו גופות מוטלות.

שון גלדוול, התנצלויות 6-1, וידיאו, 27:10 דקות, 2007-9 (פרט). סינמטוגרפיה: גוטרו אומטסו. באדיבות האמן וגלריה אנה שוורץ.

 
סיכום
המעוניינים להקדיש מחשבה לקשר שבינינו, בני-האדם, לבין שאר החיות שסביבנו, ייהנו מביקור ב"מאנימל". אמנם התערוכות עוסקות בתופעות שבשולי הקשר, ותופעות שלא זכו לשום התייחסות בתערוכה הן נרחבות וחשובות יותר מכל מה שמוצג בה. אולם יש ב"מאנימל" מוקדי עניין מספקים בפני עצמם, ותרומה לדיון הציבורי הצנוע מדי בנושא.
 
תודה למוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית על הרפרודוקציות.
 

חדשות

התנגדות לרפורמה. ב-26.4.2010 הפגינו כ-300 לולנים מיישובי הצפון נגד הרפורמה המתוכננת בתעשיית הביצים, בטענה שהיא צפויה לרכז את הענף בידי מספר מצומצם של בעלי הון. הסיקור התקשורתי להפגנה כלל גם התייחסות נרחבת לפגיעת הרפורמה ברווחת התרנגולות, ואף הלולנים המפגינים ציינו זאת. במסגרת הרפורמה מתוכננת הקמת לולי כלובים מסוג שנאסר לשימוש ב-30 מדינות, וששבהם לתרנגולות אין די מרחב אפילו לפרוש את כנפיהן. בתגובה לעתירת אנונימוס ב-13.4.2010, פסק בג"ץ כי ביצוע הרפורמה יוקפא עד להחלטה חדשה בנושא, ותאושר בניית לולים רק אם הם עומדים בתקן האירופי, המחייב הקצבת מרחב פחות מצומצם לכל תרנגולת. בנוסף לכך, הדיונים בוועדת הכלכלה בנוגע לרפורמה הוקפאו עד להגשת דו"ח מבקר המדינה, בעקבות תחקיר שפורסם בגלובס וחשף כי בין הנהנים הראשונים מהרפורמה, הממומנת מכספי הציבור, יהיו מקורביו של שר החקלאות, שלום שמחון.
בתקשורת
רובי המרשלג, "מחאה נגד הרפורמה בענף הלול: מאות לולנים חסמו את כביש הצפון", נענע10, 26.4.2010.
חגי עינב, "300 לולנים הפגינו נגד הרפורמה במשק הלולים", ynet, 26.4.2010.
עידן אבני, "הלולנים קיבלו ביצים - וחסמו כביש בצפון", וואלה!, 26.4.2010.
"בשל חשד לניגוד עניינים של השר שמחון: הוקפאה הרפורמה בענף הלול", גלובס, 26.4.2010.

 

ynet כשר אבל מסריח. הכתבה "וידאו: השחיטה הכשרה האכזרית – עדיין בפעולה" (25.4.2010) חושפת כי משחטות כשרות בארה"ב ממשיכות להשתמש בשיטת הכבילה וההנפה, שנתיים לאחר שהרבנות הראשית לישראל הודיעה כי תפעל להחלפתה, בעקבות חקירה סמויה של הארגון PETA במשחטה באורוגוואי. בכתבה "הלם בקהילה החרדית בארה"ב: בעל משחטה שהורשע בהונאה בסך 26 מיליון דולר צפוי ל-50 שנות מאסר" (TheMarker, 28.4.2010) נמסר כי בעל משחטת AgriProcessors צפוי למאסר של עד 50 שנה לאחר שהורשע ב-86 סעיפי הונאה. המדובר במשחטה נוספת שנחקרה על-ידי PETA, בתקופה שבה הייתה המשחטה הכשרה הגדולה בעולם. בחקירה תועדו פרות רבות בהכרה דקות לאחר השחיטה הכשרה כביכול, אך איש לא נענש על כך.

 

הארץ ניסויים בקופים. בכתבה "ועדת השרים לחקיקה תדון בהצעת חוק לשיפור הפיקוח על ניסויים בקופים" (30.4.2010) מספר צפריר רינת על הצעה של ח"כ יואל חסון (קדימה) לתיקון חוק צער בעלי-חיים, שתחמיר את התנאים לאישור ניסויים בקופים – בין השאר, ייאסרו ניסויים הכוללים הרעבה או הצמאה, תחויב העברת קורבנות הניסויים לשיקום, וייאסר ביצוע ניסוי בקוף שכבר עבר ניסוי בעבר.

 

ynet החמרת ענישה. בכתבה "פגעתם בטבע: מעכשיו תשלמו יותר" (26.4.2010) מדווחת יעל דראל על כניסתם לתוקף של תעריפים חדשים המגדילים את הענישה המרבית על פגיעה בחיות בר: עד 150 אלף ש"ח ועד שנתיים מאסר. גל אריאלי, מנהל אגף חקירות ומודיעין ברשות הטבע והגנים, מציין כי מידת האפקטיביות של הגדלת העונשים המרביים תלויה בנכונות של בתי-המשפט לגזור עונשים חמורים יותר: "אנו מקווים שבתי-המשפט יאמצו את רוח הדברים. עד כה לא ניתן הקנס המרבי על עבירות ציד או סחר בערכי טבע, כך שלמעשה היינו שמחים לו היו מטילים את הסכומים הקיימים כיום בחוק."

 

TheMarker (ניו יורק טיימס) חקיקה באירופה. הכתבה "הנציבות האירופית פותחת חזית חדשה במאבק הסחר מול ארה"ב: זכויות בעלי-חיים" (27.4.2010) מספרת על פעילותו של ג'ון דאלי, נציב האיחוד האירופי לנושאי בריאות וצרכנות, להכנסת שיקולים של רווחת בעלי-החיים לסחר הבינלאומי באיחוד. דאלי מקדם הצעת חוק שתמנע ייבוא של מוצרים שנוסו על בעלי-חיים באופן שנאסר באירופה. כמו כן, מתכנן דאלי לקדם חקיקה שתחייב סימון למוצרי מזון מהחי שיוצרו בשיטות שנאסרו באירופה, דבר שיביא לירידה בביקוש למוצרים מהחי מתוצרת ארה"ב. למידע נוסף על חקיקה לרווחת בעלי-חיים באיחוד האירופי.

 

דליפת נפט. ב-20.4.2010 אירע פיצוץ באסדת קידוח נפט תת-ימית במפרץ מקסיקו, שהוביל לאחת מדליפות הנפט החמורות בהיסטוריה. כמות הנפט הנפלטת מהדליפה מוערכת ב-210 אלף גאלונים מדי יום. דליפת הנפט גרמה נזק עצום לבעלי-חיים ימיים, והיא מוסיפה להתפשט ומהווה סכנה גם לציפורים ולחיות בר לאורך חופי אמריקה. דיווחים התקבלו על-פיהם מתחילים להיפגע אתרי קינון של שקנאים וציפורים אחרות בדלתא של נהר המיסיסיפי. כוחות צבא ארה"ב נשלחו לעזור בניקיון הדליפה.

מקורות
סוכניות הידיעות, "דליפת הנפט בארה"ב - מהחמורות בהיסטוריה", 30.3.2010, ynet.
"כתם הנפט מתפשט במהירות לכיוון ארה"ב", וואלה! 30.4.2010.
"מקסיקו: כתם הנפט מתפשט לעבר חופי ארצות הברית", נענע10, 30.4.2010.
סוכנויות הידיעות, "נשיא ארה"ב, ברק אובמה: נשתמש בכל משאב אפשרי לנקות דליפת הנפט במפרץ מקסיקו", הארץ, 29.4.2010.
סוכנויות הידיעות, "הצבא האמריקאי יעזור למזער את נזקי דליפת הנפט הגדולה במפרץ מקסיקו", הארץ, 30.4.2010.
 

ynet סכנה ללוויתנים. בכתבה "חשש: 18 אלף לוויתנים על כוונת הציידים" (26.4.2010) מדווח ארז ארליכמן כי הוועדה הבינלאומית להסדרת ציד הלוויתנים עלולה להסיר את האיסור על ציד לוויתנים, ובטיוטת הצעה הצפויה לעלות לדיון ביוני ניתנות מכסות להרג 18 אלף לוויתנים במהלך העשור הקרוב.

 

nrg מעריב כלבי ים. בכתבה "שובם של כלבי הים" (26.4.2010) מספרים אמיר פרלברג ואביעד שיינין על כך שכמה כלבי ים נזיריים, הנמצאים בסכנת הכחדה חמורה, נצפו לאחרונה בישראל. כלבי הים הנזיריים הגיעו לסף הכחדה בתוצאה מציד למטרות שימוש בפרווה, בבשר ובשומן שלהם, הרג על-ידי דייגים המתחרים איתם על דיג, לכידה בלתי מכוונת ברשתות דייגים, והרס בתי-גידול. פרלברג ושיינין מזהירים, שסיכויי הישרדותם של כלבי הים שהגיעו לחופי הארץ נמוכים בהיעדר שמורת טבע ימית, הסגורה לכניסת אדם.

 

וואלה! הרג דולפינים. בכתבה "לשחרר את וילי" (26.4.2010) סוקר פז חסדאי את הסרט "הלגונה הסודית", המתעד לכידת דולפינים בשבי והריגתם עובר תעשיית הבשר, ומצביע על חוסר העקביות בגינוי של הרג הדולפינים תוך התעלמות מהעוול לבעלי-חיים אחרים המנוצלים לבשר: "אך במה מותרים הדולפינים משאר החיות? במה הם שונים מפרות, חזירים, כבשים ושאר הקורבנות המוכרים של תעשיית המזון האמריקאית? האם העובדה שבארה"ב נשחטים מדי יום מיליוני תרנגולים היא פחות מזעזעת מההרג של 23 אלף דולפינים ביפן? האם החיוך הטבעי שמעטר את פרצופם של הדולפינים הופך את הריגתם לחמורה יותר?"

 

תזונה וצרכנות

ynet חתונה צמחונית. בטור "יש דבר כזה: חתונה ירוקה" (27.4.2010) מגישה יהודית יהב שורה של עצות לארגון חתונה ידידותית לסביבה. בין היתר, היא ממליצה על העדפת מזון מהצומח כאמצעי לצמצם הנזקים האקולוגיים של תעשיית הבשר: "הפכו את התפריט ל'קליל' יותר: מומלץ לבחור קייטרינג ששם דגש על סלטים ומאכלי ירקות יותר מאשר על בשרים – תעשיית הבשר היא מהגורמים המזהמים ביותר בעולם. כך תרוויחו אורחים קלילים שיפזזו במרץ רב יותר על הרחבה במקום לשקוע בכיסא."
 
ynet מוקפץ. בטור "מזרח רחוק-קרוב: ירקות מוקפצים" (25.4.2010) מגישה רותי קינן מתכון לירקות מוקפצים בנוסח אסייתי עם אטריות אורז.
 
וואלה! במיה. בטור "רוצה את האצבע" (25.4.2010) מגישה עופרי זוטא מתכונים לבמיה ברוטב עגבניות ובמיה עם פלפל צהוב ולימון כבוש.
 

וואלה! מתוק וקר. בטור "מקפיאים את האונה" (28.4.2010) מציע אורן גולדפינגר מתכונים לגרניטה (סוג של קינוח סיציליאני קפוא) בטעמים תות-וניל, הדרים וג'ינג'ר, ולימון ונענע. 


פינת התזונה: ירקות ומניעת אוסטאופורוזיס

תעשיית החלב מעסיקה מומחי תזונה, מממנת מחקרים מגמתיים ומפיצה המלצות תזונתיות בלתי סבירות. מידע זה מחלחל אל סמכויות תזונה שאמורות להיות נייטרליות, ומשם מגיע אל הציבור התמים. על רקע זה, כל שינוי גישה בגופים שמחוץ לתעשייה ראוי לציון.
 
מאמר חדש ברבעון "בעצם העניין" שמפיקה עילא – העמותה הישראלית לאוסטאופורוזיס ומחלות עצם, ממחיש שינוי גישה מעודד שכזה. בגיליון 31 (אפריל 2010) כותבת הדיאטנית מרב מור אופיר:
"מחקרים חדשים מגלים שלא רק סידן וויטמין D חשובים לשמירה על חוזק העצם ולמניעת אוסטאופורוזיס, אלא גם חומרים בסיסיים, מינרלים וויטמינים שמקורם בירקות ובפירות, במיוחד בירקות ירוקים – צריכה יומיומית של חסה, תרד וברוקולי תחזק לכם את העצמות.
אנו נוטים לקשר בין בריאות העצם ומניעת אוסטאופורוזיס לבין הצבע הלבן של מוצרי החלב העשירים בסידן, אבל יותר ויותר מחקרים מראים כי עצמות בריאות יותר הן גם "צבעוניות" יותר: צריכת ירקות ופירות בחמישה צבעים, התורמת לקידום הבריאות ולהפחתת מחלות, תורמת גם לחוזק העצם ולמניעת אוסטאופורוזיס ושברים.
ירקות ופירות עשירים בשפע מינרלים וויטמינים, ולאחר עיכולם מייצר הגוף חומרים בסיסיים (אלקאליים). לאיזון חומצה/בסיס יש חשיבות מכרעת לבריאות. [...]
ממחקרים עולה כי התזונה המערבית, העשירה יחסית בדגנים, בחלבונים מן החי וכן במאכלים בעלי ערך תזונתי נמוך, מייצרת יותר חומציות. זאת לעומת דפוסי תזונה קודמים יותר, שהכילו פחות דגנים ויותר מאכלים כדוגמת ירקות עליים.
פקעות, שורשים ופירות מניבים יותר חומרים בסיסיים ופחות חומציים. לאור זאת נראה שכיום מבוגרים בריאים הצורכים תזונה מערבית טיפוסית סובלים מחמצת (אצידוזיס) מטבולית כרונית קלה, שמחמירה עם הגיל ככל שפעילות הכליות פוחתת."
מור אופיר סוקרת מחקרים שנערכו בנשים סביב גיל המעבר ומסכמת: "נמצא קשר בין רמת החומציות לבין מדדים הקשורים בדרגת הפירוק של העצם. ככל שרמת החומציות הייתה נמוכה יותר, כך העצם [...] נטתה פחות להתפרק." כמו כן, היא מדגישה את חשיבותם של אשלגן, ויטמין K ופולאט לבריאות העצם; כל אלה מצויים בשפע במגוון גדול של ירקות. עובדות אלה מודגשות מזה שנים רבות על-ידי מומחי תזונה מן הצומח, אך עד לאחרונה היה קשה למצוא התייחסות לכך במסגרות אחרות. הגיליון החדש של "בעצם העניין" מתייחס לנושא ברצינות ומסתיים ב"מתכונים עשירים בסידן" – טבעוניים למהדרין: מתאבן פטריות וטופו, ומאפה בטטות בטחינה ואגוזים. 

מערכת זכויות בעלי-חיים השבוע: אריאל צבל (עורך), כנען עוזיאל, דדי שי

לתגובות: info@anonymous.org.il. אין להשיב (reply) לכתובת השבועון!

אנונימוס: ת.ד. 11915 תל-אביב, מיקוד 61119. טל' 03-6204878 פקס 03-6204717
גיליונות קודמים ניתן לקרוא ב
ארכיון

להרשמה לאנונימוס באמצעות טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו

אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י כאן