 |
|
זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט
לזכויות בעלי-חיים
עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל,
חגי כהן
דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד.
לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-6204878
פקס: 03-6204717
אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il
|
|
שלום,
לפניך גיליון מס' 284
(9.12.2006) לחצו
לקריאת הגיליון באינטרנט
בגיליון זה:
- חדשות ופעילויות
- פיטום שחור מאוד
- טולסטוי: עדות מתוך משחטה
- פינת התזונה: כפר נופש צמחוני
בברכה,
צוות
אנונימוס
|
1. חדשות ופעילויות
עובדים במקום שמגיש כבד אווז?
אנונימוס מבקשת את עזרתם של מלצרים, עובדי מטבח וכדומה,
שעובדים במסעדות ובחברות קייטרינג המגישות כבד אווז. אנא צרו קשר עם
מנשה: info@anonymous.org.il סודיות
מובטחת.
דרושים: דוברי אנגלית
לעריכה לשונית של אתר אנונימוס באנגלית
דרושים מתנדבים דוברי אנגלית כשפת-אם בלבד, עם יכולת לשונית גבוהה.
שליטה בעברית אינה הכרחית. לפרטים: info@anonymous.org.il
דרוש: ציוד לחורף
למקלטים לחתולים ולכלבים בארץ נחוץ ציוד לחורף
(שמיכות, שקי שינה, מזרונים אטומים למים וכד'). פרטים על
המוקד לאיסוף ארצי באתר
נוח.
ציוד לחורף, פרטי ציוד נוספים וסיוע בהובלת ציוד
נחוצים ל-600 החתולים שבמקלט עמותת גרגורים. לפרטים
נוספים
(בתמונה: אמה ממקלט גרגורים)
פאסט פוד
השבוע עלה בקולנוע דיזנגוף בת"א סרטם החשוב
והמומלץ של ריצ'רד לינקלייטר ואריק שלוסר, פאסט פוד.
הסרט עוסק בתעשיית הבשר, והוא מהווה הזדמנות להכיר את הנושא
למי שאינו מעוניין לראות או לקרוא חומר תיעודי על המציאות שמאחורי
ההמבורגר. לסקירת
הסרט
ארסן בעופות

בשר עופות המשווק למאכל אדם בישראל מכיל כמויות
מסוכנות של הרעל ארסן (זרניך), הניתן לתרנגולי בית ולתרנגולי הודו
כתוסף למזון "לשם שיפור ביצועי גדילה, ניצולת המזון ופיגמנטציה
בעור". יפה שיר-רז סוקרת את התופעה בתחקיר יסודי: "משרד
החקלאות מאשר: יש רעל בעוף שלכם" (מנטה, ynet ידיעות
אחרונות, 8.12.2006). מתוך הכתבה:
"למה הארסן מסוכן? נתחיל בעובדה הפשוטה שמדובר ברעל.
[...] הארסן אינו גורם למוות מיידי, אך חשיפה ארוכת טווח גורמת לכך
שעם השנים הוא יצטבר בכמויות גדולות בכבד וברקמות
השומניות. התוצאה במינון מצטבר עלולה להתבטא במחלות לב וכלי
דם, בסרטן, בפגיעה במערכת העיכול ובתפקוד המנטלי
והקוגניטיבי."
לאחר בדיקה יסודית של כבדי עופות שנקנו במרכולים
בישראל, הסתבר:
"יש ארסן בעופות שאנו אוכלים [...] אלא שכאן המקום
לציין שהעסק אמנם אינו מריח טוב, אך חוקית הוא כשר לחלוטין, משום
שבהיעדר תקן ישראלי לכמות מותרת של ארסן, מגדלי העופות אינם פועלים
בניגוד לחוק."
שיר-רז מזכירה שבאירופה אסור השימוש בארסן כתוסף
מזון. בארצות-הברית ניתנים אישורים להלעטת עופות ברעל, אולם
בעקבות מחאה ומחקרים חדשים, הנושא נשקל מחדש. בישראל מתיר משרד החקלאות
להשתמש ברעל ללא הגבלה משמעותית. השימוש בארסן משפיע לא רק על העופות
ועל צרכני הבשר אלא על כולנו, כי הארסן מגיע למי-התהום
ולאוויר דרך לשלשת העופות.
הצעת חוק נגד ניסויים למטרות קוסמטיקה
יושב ראש סיעת הליכוד, ח"כ גדעון סער, הגיש
ב-5.12.2006 שתי הצעות תיקון לחוק צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים):
האחת נועדה למנוע ייבוא מוצרי קוסמטיקה וחומרי ניקוי, שנבדקו על חיות
בתהליך ייצורם; והשנייה מבקשת לאסור מתן היתרים לביצוע ניסויים בחיות
למטרות פיתוח מוצרי קוסמטיקה. ההצעה מבקשת להשוות את החוק הישראלי לחוק
שהתקבל באיחוד האירופי במרץ 2004, ולפיו החל משנת 2009
ייאסר שיווק וייבוא מוצרי קוסמטיקה שנבדקו על חיות. ההצעות אמורות
לעלות להצבעה בינואר 2007 בוועדת השרים לחקיקה ולאחר מכן יועברו
לקריאה טרומית במליאת הכנסת. הרעיון ליוזמה הגיע מבתו של סער, דניאלה,
בת ה-14. בעיתונות:
צביקה ברוט, "הצעת החוק של דניאלה מכיתה ט'",
ידיעות אחרונות, 5.12.2006, עמ' 13.
לתגובות: ידיעות אחרונות, ת.ד. 109, תל-אביב. פקס:
03-6082546 דואל: tgoovot@yedioth.co.il
נירית צוק, "ממשיכים
לנסות", גלובס, 6.12.2006, עמ' 2.
לתגובות: פקס: 03-9525971 או 03-9517419 דואל: editor@globes.co.il
אם הקישור פגום, יש להניח עליו הסמן, ללחוץ על הכפתור
הימני בעכבר, "העתק קישור", ו"הדבק" בשורת הכתובת
עוד בעיתונות הישראלית
סקופ
פיטום. בכתבה "אנונימוס פונה
למלצרים: הלשינו על פיטום אווזים" (4.12.2006) סוקרת ליאורה פיטרס
התפתחויות אחרונות בתחום פיטום האווזים.
יופי פרווה. בכתבה "אופנה
לא נעימה" (4.12.2006) מובאות מספר עובדות על תעשיית הפרווה. הכתבה
נחתמת באופטימיות יתרה בטענה שאין בישראל תעשיית פרווה; בפועל, מיובאות
לישראל פרוות רבות בתוך מגוון של פריטי לבוש ואבזרים. ללא בדיקת מעבדה,
לא ניתן להבחין בין רבים מהם לבין פרווה סינתטית ועדיף אפוא להימנע
מקניית כל פריט שנראה כמו פרווה. למידע נוסף על
התעשייה
עיתון ירושלים
ציד. בכתבת השער של המוסף, "עונת הציד" (1.12.2006,
עמ' 28) מדווח מוטי אלמליח: "בשנה האחרונה הפכה ירושלים למרכז
הציד הבלתי חוקי של ישראל. עשרות ציידים עם מלכודות, רובים, מקלות,
כלבים, ורשתות אורבים מדי לילה לדורבנים, לצבאים, לציפורי שיר ואפילו
לגוזלי עופות דורסים. המחירים הגבוהים של החיות והקנסות המגוחכים הפכו
את הציד האכזרי לעסק מכניס ביותר. עכשיו נכנסו לתחום גם גורמ ים מהעולם התחתון, בהם סוחרי סמים, שגילו
מקור הכנסה קל. החיות נמצאות בסכנת הכחדה אבל הפקחים מתקשים לעצור את
התופעה." נציגת רשות הטבע והגנים: "למרבה הצער, הקנסות שמטילים על
ציידים בתי המשפט בעיר נמוכים באופן משמעותי מהקנסות המוטלים על אלה
הנשפטים בצפון הארץ." הכתבה כוללת תיאורים קשים של אכזריות הציד:
דורבנים משתוללים בבהלה בכלוב ונפצעים, או שכלבים פוצעים אותם והצייד
הורג אותם במכות מקל.
לתגובות: עיתון ירושלים, המלך ג´ורג´ 21, ירושלים,
ת.ד. 2333 ירושלים 94261.
nrg מעריב צבי ים. בכתבה
"צב
השעה" (5.12.2006, עמ' 10) מספרת עדי כץ על מרכז ההצלה לצבי ים
שהקים יניב לוי במכמורת מטעם רשות הטבע והגנים. למקום מגיעים צבי
ים שנפגעו מידי בני-אדם, והם משוקמים לעתים במשך מספר שנים.
לתגובות: מעריב, קרליבך 2, תל-אביב 67132. פקס:
03-5638714 או 03-5610614 דואל: cotvim@maariv.co.il
הארץ צבאים בירושלים.
בכתבה "תוכנית: "פארק טבע"
יגן על הצבאים בבירה" (7.12.2006, עמ' א15) מדווח צפריר רינת
שתושבי שכונות גבעת מרדכי והקטמונים בירושלים וארגונים סביבתיים הגישו
לאישור מוסדות התכנון תוכנית להפוך את עמק פריהר לפארק טבע עירוני
תוך שמירה על הצבאים. המדובר בשטח בן 220 דונם ובו 22
צבאים, שנותרו לכודים שם לאחר שהוקפו מכל עבר בכבישים ובשכונות.
הם בסכנת השמדה בעקבות בנייה, וכן טריפה על-ידי כלבים ותנים. על המאבק להצלת
הצבאים
לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס:
03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il
ידיעות חיפה מחייבים
להרוג. בכתבה "סטודנטית באוניברסיטה: חייבו אותי להשתתף
בניסויים בבעלי חיים" (חלק א', ב', 7.12.2006)
מתאר דורון סולומון תביעה שהוגשה לפני כשנה על-ידי סטודנטית
באוניברסיטת חיפה, שהתלוננה כי ניסו לחייבה לבצע ניסויים בחיות בקורס
מבוא לזואולוגיה. בין הניסויים שנדרשו לפי התביעה: ביתור גופת כריש
שהומת לשם כך; חיתוך מבטן עד גרון של קרפדות חיות והריגתן לאחר מכן;
ניסויים ביונים ובחולדות שהומתו לשם כך. האוניברסיטה אישרה לבסוף צפייה
בסרטים במקום ניתוחים, אולם מסרה שבמקרה כזה "לא יהיה מדובר בתואר
ראשון מלא, ואי-אפשר יהיה להמשיך ללימודים מתקדמים".
מעריב חתולים
בצה"ל. בכתבה "החתולים שהשביתו את ההאמרים של צה"ל"
(5.12.2006, עמ' 18) מדווח דורון מנחם: "עשרות כלים צבאיים הגיעו למוסך
בגלל אותה בעיה: חתול שניסה להתחמם מהמנוע נפגע בשעת ההנעה וגרם נזק
לכלי. הפתרון: פקודה חדשה לחיילים לתופף על הג'יפ לפני הנסיעה."
לתגובות: מעריב, קרליבך 2, תל-אביב 67132. פקס:
03-5638714 או 03-5610614 דואל: cotvim@maariv.co.il
מעריב לאמות בצה"ל. בכתבה
"התחקיר מוכיח: הלאמות דווקא גיבורות מלחמה" (7.12.2006, עמ' 12) מביא
פליקס פריש דברי תמיכה לניצול לאמות למטרות צבאיות. זאת לאחר שמן
הדיווחים במהלך מלחמת לבנון השנייה נרמז שלא ימשיכו לנצלן.
לתגובות: מעריב, קרליבך 2, תל-אביב 67132. פקס:
03-5638714 או 03-5610614 דואל: cotvim@maariv.co.il

Nfc
אלרגיה. בכתבה "כלבים
- להגנה מפני אלרגיה?" (6.12.2006) סוקרת יפעת גדות מחקר חדש,
ולפיו תינוקות שחיו בבית עם שני כלבים ויותר נטו פי שלושה פחות לפתח
צפצופים בדרכי הנשימה בשנה הראשונה לחייהם מאלו שחיו בבית ללא
כלבים.
local רמת השרון גינה
לכלבים. בידיעה "מאבק
למען הכלבים בעיר" (6.12.2006) מדווחת תמי גורן על מאבק תושבי
רמת-השרון ביחס העירייה לאנשים המטפלים בכלבים. מוצע פורום לתקשורת בין המטפלים
בכלבים.
Nfc
הנטינגדון. בכתבה "פעילי
זכויות בע"ח יפגינו מול 'טבע'" (4.12.2006) מדווחת הדר פרבר על
מחאה נגד חברת "טבע" על רקע קשריה עם קבלנית הניסויים בחיות,
HLS.
nrg מעריב
מחלוקת סינגר. בכתבה "הקרב על
הניסויים" (3.12.2006) מתייחס דדי שי להערותיו מעוררות המחלוקת של
הפילוסוף התועלתני, פיטר סינגר,
בעניין הקמתה של מעבדה לניסויים בחיות באוקספורד. לביקורת שיטתית על
התועלתנות של סינגר
מזון בעיתונות הישראלית
ידיעות אחרונות העברים
הבריאים. בכתבה "סודות
הבריאות (שעובדים בגדול) של הכושים העיבריים" ("שחור זה בריא"
במהדורה המודפסת, 6.12.2006, עמ' 21) מספר איתמר אייכנר על בריאותם
החריגה של קהילת הישראלים העברים, שהם טבעונים, ומדווח על פרויקט מטעם
משרד החוץ, שבמרכזו שליחות של הקהילה לאפריקה.
לתגובות: ידיעות אחרונות, ת.ד. 109, תל-אביב. פקס:
03-6082546 דואל: tgoovot@yedioth.co.il
הארץ פיקוח
מחירים. בכתבה "אושר
טרומית: פיקוח יוטל על מחיר לחמים י קרים ומוצרי בריאות" (6.12.2005) מדווח צבי
זרחיה כי ב-5.12.2005 אישרה מליאת הכנסת בקריאה טרומית את הצעת חוק של
ח"כ אפי איתם (איחוד לאומי-מפד"ל) להטיל פיקוח על מחירים של לחמי
שיפון, לחם דגנים, לחמים עם סיבים תזונתיים, וכן על מוצרים נוספים
המוגדרים כמוצרי בריאות.
לתגובות: מעריב, קרליבך 2, תל-אביב 67132. פקס:
03-5638714 או 03-5610614 דואל: cotvim@maariv.co.il
ynet
ממולא. בטור "השיבה
להודו: מכינים פראטה - צ'פאטי למשקיענים" (5.12.2006) מתרפק רון
(שפאץ) כהן על הפיתה ההודית ומציע מתכון טבעוני: "פראטה של
ביקי".
מעריב טפיוקה. בכתבה
"מוציאים את השורש בריבוע" (6.12.2006, עמ' 10) מתארת רותי רוסו את
מגוון התכונות של הטפיוקה: כיצד נראה הצמח, ערכו התזונתי, מה אפשר
לעשות איתו והיכן להשיג.
(בתמונה: שורש טפיוקה)
הרצאות בבתי-ספר
אנונימוס מקיימת ללא תשלום הרצאות מבוא לזכויות
בעלי-חיים לנוער בגיל חטיבת-הביניים
ובית-הספר התיכון.
לפרטים – עומר: 0503-305006 omerginzburg@gmail.com
דוכני הסברה מחוץ לתל-אביב
אנונימוס מקיימת תוכנית הכשרה להפעלת
דוכני הסברה: פגישות חודשיות בת"א במשך 6-3 חודשים, ללימוד
הסברה יעילה והתנסות בדוכנים תחת הדרכה. בוגרי התוכנית יקבלו ציוד
לדוכן במקום מגוריהם. להצטרפות: 03-6204878 avimor18@gmail.com
לאנונימוס דרושים/ות
לאנונימוס דרושים/ות פעילים ופעילות בתחומים:
הרצאות בבתי-ספר, ייעוץ תזונתי לצמחונים ולטבעונים, תיעוד
במשקים חקלאיים וחקירות. פנו אלינו באמצעות טופס.
למידע על פעילויות
קבועות
לוח היכרויות לטבעונים/ות
ולצמחונים/ות
פורומים לזכויות בעלי-חיים:
תפוז; נענע; וואלה!
יומן חייתי
10, התוכנית לזכויות בעלי-חיים: מועדי השידור; לצפייה
בתכנית באינטרנט
2. פיטום שחור מאוד פיטום
אווזים ושעבוד עובדים זרים בניגוד לחוק 
8 חודשי עבריינות ב-15
באפריל 2006 נכנס לתוקף האיסור על פיטום אווזים לפי התחייבות משרד
החקלאות, בעקבות החלטת ממשלת
ישראל. רוב המפטמות נסגרו בהדרגה, אולם מספר עבריינים המשיכו לפטם
אווזים בניגוד לחוק, בנוסף על פיטום
ברווזים, שהפסקתו הרשמית נדחתה לסוף יולי. מאז אפריל, מספקת
אנונימוס מידע על הפרות חוק ליחידת הפיצו"ח (הפיקוח על הצומח
והחי) במשרד החקלאות. מוקד העבריינות התרכז בשני משקים במושב בן זכאי
שליד יבנה, שם התקיים במשך כל התקופה פיטום אווזים בלתי חוקי.
משרד החקלאות מעניק חסות
לעבריינים אנונימוס ביקשה מיחידת הפיצו"ח
להפסיק את הפיטום כמתחייב בחוק – אולם נענתה שמשרד החקלאות מפקח על
המקום באופן שוטף ואין בו הפרות חוק. למרות הצהרות משרד החקלאות על
פיקוח שוטף במושב בן זכאי, היו אלה גורמים במשרד עצמו שנתנו את ההיתרים
להבאת אווזים למשק. המשרד שיתף פעולה עם סיפור הכיסוי שהפיצו המפטמים,
על "האכלה חופשית", כביכול ללא פיטום. בנוסף לכך, בחודשים האחרונים
תיעדו פעילי אנונימוס חותמות אישור של השירותים הווטרינריים,
שהוטבעו על כבדים מנופחים, המשווקים בגלוי לאטליזים. המדובר בכבדים
במשקל המתקרב לקילוגרם – פי 10 בקירוב ממשקל כבד טבעי. בתגובה לצילומי
חותמות האישור, השיבו במשרד החקלאות כי מדבקת המוצר מכילה שגיאה ומדובר
בכבד ברווז (מולרד) ולא אווז, והצדיקו את האישור שנתנו בטענה שהאיסור
על פיטום ברווזים נכנס לתוקף "באיחור קל". אולם בניסיונם לטשטש את
ההוכחה לשיתוף-פעולה עם העבריינים שהם אמורים לעצור, הסתבכו בשירותים
הווטרינריים בשקר מופרך: כבד ברווז קטן במידה ניכרת מכבד אווז ואינו
יכול להגיע למשקל 890 גרם. די אפוא במשקל הכבדים שהוצעו למכירה באישור
השירותים הווטרינריים כדי להעיד על כך שהחותמת ניתנה למוצר בלתי
חוקי.

חבלה בפיקוח וחשד
לשחיתות חוקר פרטי שאסף ראיות על הפיטום במושב בן
זכאי, נפגש עם נציגי משרד החקלאות – שסירבו לפעול נגד העבריינים. על
הפיטום הבלתי חוקי העיד גם מפטם-לשעבר, שהתרעם על כך שבעוד שהוא פועל
בהתאם להחלטת הממשלה, עמיתיו לשעבר גורפים רווחים ללא תחרות ובאין
מפריע. המפטם-לשעבר סיפר לצוות אנונימוס, שהוא הצליח לשכנע
שוטרים לשלוח ניידת למקום בזמן אמת, במטרה לעצור את הפיטום במשק בבן
זכאי. אולם ברגע האחרון דיבר מישהו טלפונית עם משרד החקלאות, ושם ביקשו
מהמשטרה לתאם איתם מראש את מעשה הפיקוח דרך פרוצדורה מורכבת. כך דאגו
במשרד החקלאות לנטרל את ה"סכנה" של פיקוח ממשי מצד המשטרה. לטענת
המפטם-לשעבר, גורם במשרד החקלאות דאג להודיע למפטמים הלא-חוקיים בבן
זכאי לפני כל ביקור "פיקוח" במקום.
עדות מהשטח מספר ח', פעיל
בצוות החקירות של אנונימוס:
"נסענו למשקי הפיטום בבן זכאי מספר פעמים בחודשים
האחרונים. ראינו שהם בונים חומה סביב המפטמה ומשחררים כלבי תקיפה
מסביב. שמענו את רעש מכונות הפיטום ואת צווחות האווזים. אבל כל פעם
ששלחנו מכתב או התקשרנו ליחידת הפיצו"ח במשרד החקלאות, שאמורה לאכוף
את איסור הפיטום, אמרו לנו שהאווזים מוחזקים שם בהאכלה חופשית, בלי
פיטום. כשהבאנו להם הוכחות שמתקיים שם פיטום, הם התעלמו, והיה ברור
לנו שהם יודעים שיש שם פיטום, ושהם יודעים שאנחנו יודעים שהם יודעים.
הם פשוט שיתפו פעולה עם העבריינים. באחת הפעמים ראיתי משאית קירור
נכנסת לאחד המשקים, מה שרמז שיש במקום גם שחיטה שחורה, על כל הסכנות
הבריאותיות שכרוכות בכך. ומה אמר לי מי שאמור לפקח על הנושא הזה? 'זה
לא הגיוני, אין לי מה לבוא לבדוק'. "מפטם לשעבר סיפר לנו לאחרונה
על השחיתות בעבודת ה'פיקוח' של משרד החקלאות: לעבריינים היו אנשי קשר
במשרד החקלאות שהיו דואגים להודיע להם שצריך להכניס למחסן את מכונות
הפיטום לקראת ההצגה הרשמית של ה'פיקוח'. כל הניסיונות שלנו להתריע על
כך בפני גורמים בכירים במשרד החקלאות נתקלו
בהתעלמות."
העבדים מה שלא הצליחה
לעשות הפרת חוק צער בעלי-חיים, הצליחה לעשות פגיעה יסודית בזכויות
האדם: ב-28.11.2006 פשטה סוף סוף המשטרה על משקי הפיטום במושב בן זכאי.
הפשיטה באה בעקבות פנייה של עמותת קו לעובד, שקלטה את תלונתם
של עובדים זרים מתאילנד. בעלי המפטמה החזיקו תשעה אנשים בתנאי עבדות.
עו"ד ענת גונן מקו לעובד מסרה, שהעובדים התלוננו בעיקר על
שעות העבודה הרבות – 18 עד 20 שעות מדי יממה. בתצהיר מצולם שמסר אחד
העובדים, הוא דיווח על "יום" עבודה של 23 שעות! מסכמת עו"ד גונן במכתב
למשרד התמ"ת:
"העובדים דיווחו על עייפות רבה, קושי לתפקד, תיארו
את מצבם כ'זומבי'. בנוסף התלוננו על תנאי המגורים. העובדים של ציון
דיווחו על מגורים צפופים, ללא מים חמים, ממש ליד חוות האווזים.
המעסיק לא סיפק להם שמיכות וציוד. העובדים של דוד ציינו שהמקום
מלוכלך מאוד ומסריח מהאווזים, אין מטבח, השירותים מרוחקים ועם
סתימות."
רמיסת העובדים הזרים נערכה תחת חוטמן של הרשויות. לא
זו בלבד שהמידע על הפיטום לבדו היה אמור להביא לפעולה שתעצור את
ההתעללות בעובדים, אלא שמדובר בדפוס חוזר ומוכר היטב לרשויות.
ב-15.2.2005 נעצרו שני תושבי מושב בן זכאי לאחר שבמפטמת אווזים במושב
נמצאו 14 עובדים זרים, אשר שוכנו בכלובי האווזים במשך חודשים (באותו
יום פורסמו על כך ידיעות בהארץ
וב-ynet).
כפי הנראה, לא נפתחו הליכים משפטיים כנגד העבריינים, דבר שהביא לכך
שהעבירות חזרו על עצמן, ובחומרה רבה אף יותר.
עבירות נוספות עו"ד גונן
סיכמה את העבירות שעליהן העידו העובדים הזרים:
"העובדים מועסקים בשני משקים בהם מגדלים אווזים תוך
הסוואת עבודת הפיטום, שכידוע אסורה על פי חוק. כלפי החזית נמצאים כלי
האכלה שלאווזים גישה חופשית אליהם. בפועל אחת לארבע שעות נדרשים
העובדים להוציא את מכשירי הפיטום ולפטם את האווזים בכוח. [...] כאשר
מתקרבים למקום מבקרים מבחוץ העובדים נדרשים להיכנס למחסן וננעלים שם
על ידי המעסיק. [...] כל מחזור האכלה נמשך כשעתיים ולאחריו יש לפנות
את האווזים שמתו כתוצאה מהאכלה, ולנקות אותם לצורך מכירת
הבשר."
אם כן, בנוסף לפיטום הבלתי חוקי, המשקים שיווקו באופן
שיטתי בשר אווזים אשר מתו מהמחלה שגורם הפיטום או מפגיעה ישירה של מעשה
הפיטום.

דרישות
אנונימוס בעקבות הממצאים החמורים, פנתה
אנונימוס לרשויות הרלוונטיות בדרישה שהיתר לגידול אווזים או
ברווזים "ללא פיטום" לא יינתן על-ידי משרד החקלאות למפטמים לשעבר אלא
אם עמדו בתנאים הבאים:
-
מכונות המשמשות לפיטום אווזים או ברווזים סולקו
מתחומי המשק
-
המשק יעמוד לביקורת בהסכמת בעל המשק וללא התראה
מראש על-ידי השירותים הווטרינריים, המשטרה ונאמני
בעלי-חיים
-
בעל המשק ידווח לשירותים הווטרינריים על משקל כבדי
האווזים שנשחטו.
התמונות המופיעות בכתבה צולמו במושב בן זכאי במאי
2001
3. טולסטוי: עדות מתוך משחטה
הסופר הרוסי הגדול, לב טולסטוי
(1910-1828) נודע בתפיסת העולם הפציפיסטית שלו ובקריאתו להתנגדות
אזרחית לא אלימה. ב-1885 בקירוב הוא הפך לצמחוני (ולמעשה טבעוני) ועורר
אחריו גל של צמחונות בתרבות הרוסית. טולסטוי ראה בצמחונות נדבך אחד
באורח-חיים מוסרי, שבמרכזו התגברות על תאוות – בהנחה שאדם המסור
לתאוותיו יעשה הכל לסיפוקן, על חשבון כל ערך אחר. הוא הדגיש שהמזון
הצמחי טוב יותר לבריאות ממזון מן החי וצידד בצום כשיטה
מוסרית-בריאותית. ב-1892 כתב טולסטוי מסה בענייני מוסר בשם "השלב
הראשון", כהקדמה למהדורה הרוסית של הספר אתיקה ודיאטה מאת
הווארד וויליאמס. לקראת סיום המסה, הוא מתאר את רשמיו מביקור במשחטת
בקר.
לפניכם מספר קטעים מתוך "השלב
הראשון": לפני כמה ימים ביקרתי בבית-המטבחיים
שבעירנו טולה. בית-המטבחיים שלנו נבנה לפי המנהג החדש והמשוכלל, כדרך
שבונים אותו בערים הגדולות, כדי שייסוריהם של בעלי-החיים הנהרגים
יתמעטו כמה שאפשר. [...]
סמוך לכניסה כבר מורגש היה ריח קשה, ריח דוחה ונורא
כשל דבק נגרים, וככל שהתקרבנו כך נעשה הריח חריף ביותר. הבניין – בניין
לבנים אדום, גדול מאוד עם כיפות וארובות גבוהות. נכנסנו בשערים. בצד
ימין הייתה חצר גדולה, כשלושה דונמים שטחה, מוקפת גדר – הוא המגרש,
שפעמיים בשבוע מביאים הנה בקר למכירה, ובקצה המגרש הזה בית קטן לשוער;
משמאל נמצאו "חדרים", כלומר תאים עם שערים עגולים, רצפת בטון משופעת עם
יתדות לתליית גופות הבהמות והעברתן ממקום למקום. על ספסל בסמוך לקיר
בית השוער ישבו שישה קצבים בסינרים מטונפים בדם ושרווליהם המגואלים בדם
מקופלים ומגלים את זרועותיהם השריריות. הם כבר סיימו את מלאכתם לפני
כחצי שעה, ולכן לא יכולנו לראות ביום ההוא אלא חדרים ריקים. [...]
בפעם השנייה באתי אל בית-המטבחיים בזמן השחיטה. [...]
ריח הדבק וריח הדם היו חריפים וניכרים באותו הבוקר אפילו יותר מאשר
בזמן ביקורי הראשון. העבודה הייתה בשיאה. כל המגרש המאובק היה מלא
בהמות, והבהמות הוכנסו אל תוך כל הגדרות הסמוכות לחדרים.
ברחוב, לפני הכניסה, עמדו עגלות עם שוורים, עגלים,
ופרות הקשורים אל היצולים שלהם. עגלות שטוחות, רתומות לסוסים טובים,
וטעונות עגלים חיים, שראשיהם תלויים מטה ומיטלטלים, עברו מדי פעם
בכניסה ונפרקו. ועגלות כאלה ועליהן גופות שוורים, עם רגליהן המבצבצות
ומתנדנדות, עם ראשיהן, ריאותיהן האדומות בוהקות וכבדיהם החומים, הוסעו
מחצר בית-המטבחיים. בצד הגדר עמדו סוסי הרכיבה של סוחרי הבקר. הסוחרים
עצמם, לבושי מעילים ארוכים ובידיהם שוטים ומגלבים, היו מהלכים בחצר
ומסמנים בזפת את בהמתו של סוחר אחד, או מתמקחים על המחיר, או מפקחים על
העברת הפרים והשוורים מן המגרש אל הגדרות, שמשם הכניסו את הבהמות אל
החדרים. האנשים האלה היו כולם שקועים, כנראה, בענייני כספים וחשבונות,
וכל מחשבה אם טוב או רע הדבר להרוג את בעלי-החיים האלו הייתה רחוקה
מהם, כשם שהייתה רחוקה מהם המחשבה על ההרכב הכימי של הדם שכיסה את רצפת
החדרים.
איש מן הקצבים לא היה באותה שעה בחצר, כולם היו בחדרים
ועסקו בעבודתם. אותו יום שחטו כמאה שוורים. נכנסתי אל החדר ועמדתי ליד
הדלת. נעצרתי שם כי בחדר הייתה צפיפות בגלל גופות הבהמות, שהוזזו ממקום
למקום וגם מפני שהדם זרם למטה ומטפטף מלמעלה וכל הקצבים היו מטונפים
בו, ואילו נכנסתי לאמצע החדר, הייתי מתלכלך גם אני בדם. הורידו גופה
תלויה אחת, את השנייה הסיעו אל הפתח, והשלישית – שור טבוח היה מוטל על
הרצפה ורגליו הלבנות למעלה, והקצב היה הולך ופושט באגרופו החזק את העור
המתוח.
דרך הפתח השני מול הפתח שבו עמדתי הכניסו באותה שעה
שור חזק ונאה. שני אנשים משכו אותו בכוח. ועוד לא הספיקו להכניסו וכבר
הניף אחד הקצבים סכין על צווארו ודקר אותו. השור כרע ונפל על בטנו
כאילו קטעו פתאום את כל ארבע רגליו, ומי התהפך על צד אחד ופרכס ברגליו
ובאחוריו. ומיד התנפל קצב אחר על השור מלפניו, תפש אותו בקרניו וכפף את
ראשו לארץ, וקצב אחר חתך את גרונו, ומתחת לראשו פרץ זרם דם אדום-שחור,
ונער מלוכלך בדם אסף אותו במכל פח. כל הזמן הזה לא פסק השור מלנענע
בראשו, מתאמץ לקום, וארבע רגליו מפרפרות באוויר. המכל התמלא במהירות,
אבל השור היה עדיין חי, מעלה ומוריד בכבדות את בטנו, וגפיו האחוריות
והקדמיות מתנועעות בפראות עד שהקצבים נרתעו מפניו לאחור. כאשר מכל אחד
התמלא, העמיס אותו הנער על ראשו אל מפעל החלבון, ונער אחר העמיד מכל
שני, שהחל להתמלא אף הוא. אולם השור עדיין הוסיף להניף את בטנו ולפרכס
ברגליו. אחרי שהדם פסק לזרום, הרים הקצב את ראש השור והחל פושט מעליו
את עורו. והשור עדיין המשיך לפרכס. הראש נחשף מעור ונעשה אדום עם גידים
לבנים; משני עבריו היה תלוי עורו. ועדיין השור מתפתל. אחר כך תפס קצב
אחר ברגל השור, שבר אותה מעט וכרת אותה. ועדיין הבטן ושאר הרגליים
מפרפרות. עמדו וכרתו את שאר הרגליים והשליכו אותן לכלי הרגליים של כל
הבהמות השחוטות. אחר כך סחבו את הגופה אל המנוף ותלו אותה. רק אז פסקו
הפרכוסים. כך הבטתי מן הדלת אל השור השני, השלישי
והרביעי. כך נעשה לכולם: אותו הראש פשוט-העור עם לשון נשוכה בין
השיניים ואותה התחבטות של האחוריים. ההבדל היחיד ביניהם היה שהקצב לא
תמיד פגע באותו המקום, שגרם לשור ליפול ארצה. לפעמים הוא החטיא את
המטרה והשור התנפל עליו, שאג, התאמץ להיחלץ מידי התופסים בו כשהוא שותת
דם. אז משכו אותו אל מתחת לקורה, הכו בו שנית והוא נפל.
אחר כך נכנסתי מצד הפתח, שדרכו הכניסו את הבהמות. כאן
ראיתי אותו המראה עצמו, אבל מקרוב וברור יותר. כאן ראיתי בעיקר מה שלא
ראיתי מהפתח הראשון: כיצד הכריחו את השוורים להיכנס בפתח. בכל פעם
שהוציאו שור מבין הגדרות ומשכו אותו פנימה בחבל הקשור לקרניו, הוא נצמד
למקומו כשהרגיש בריח הדם, מיאן להתקדם ולפעמים געה ונסוג לאחור. שני
בני-אדם לא היו מסוגלים לגרור אותו פנימה בכוח, ולכן בכל פעם היה אחד
הקצבים הולך אל מאחורי השור, תופס בזנבו, מעקם אותו בכוח כה רבה עד
שנשבר, והשור קפץ והלך קדימה.
כשגמרו לשחוט את השוורים של סוחר אחד, הכניסו מיד את
בהמותיו של אחר. החיה הראשונה בקבוצה זו לא הייתה שור, אלא פר. פר מגזע
מובחר, יפה, שחור עם כתמים לבנים על רגליו – בעל-חיים צעיר, שרירי ומלא
מרץ וחיים, משכו אותו בחבל והוא השפיל את ראשו והתנגד בכל כוחו ללכת.
אולם הקצב, שהלך מאחוריו, תפס בזנבו, כמו שהמכונאי אוחז בידית, וסובב
אותו; הסחוסים השמיעו קול פיצוח והפר פרץ קדימה כשהוא מפיל ארצה את
האנשים המושכים אותו בחבל, ושוב התקשח ונעמד כשהוא מביט לצדדים בעיניו
השחורות שלובנן התמלא בדם. ושוב חרק הזנב, והפר פרץ קדימה והגיע ליעד.
הקצב ניגש אליו, כיוון את הסכין שלו למטרה והכה מכה. אלא שהמכה לא פגעה
במקום המכוון. הפר קפץ, ניער את ראשו, געה, וכולו שותת דם התפרץ ונרתע
במרוצה לאחוריו. כל האנשים, שהתכנסו סמוך לפתח, ברחו בבהלה. אבל הקצבים
המנוסים, קפצו בזריזות, שרכשו מתוך ניסיון, תפסו את החבל ושוב סובבו את
הזנב והפר שוב היה בחדר ושם משכו את ראשו תחת הקורה, ושוב לא יכול
להיחלץ משם. הקצב כיוון את ידו מול אותו המקום, שהשערות צומחות שם כמו
קרני כוכב, מצא אותה למרות הדם, והכה את המכה, והחיה היפה, המלאה כוח,
מרץ ושמחת החיים נפלה לארץ כשהיא מתחבטת ומפרפרת בראשה וברגליה עד
שמיצו את דמה ופשטו את עורה מעל ראשה.
"החיה הארורה הזאת אפילו לא נפלה במקום הנכון!" רטן
הקצב כשהוא חותך ופושט את עור הראש.
לאחר חמש דקות כבר היה מבצבץ ראש אדום תחת השחור, ראש
ללא עור, עם עיניים מקובעות ומזוגגות במקום העיניים שהבהיקו בצבע מרהיב
כל-כך לפני חמש דקות.

[...]
מאוחר יותר הלכתי למחלקה בה נשחטות חיות קטנות, חדר
גדול מאוד עם רצפת אספלט, ושולחנות עם משענת, עליהם כבשים ועגלים
נשחטו. פה העבודה כבר נגמרה. בחדר הארוך הספוג בריח דם, היו רק שני
קצבים. אחד נושף ברגלה של כבשה מתה, וטופח על בטנה הנפוחה בידיו,
והשני, בחור צעיר בסינר מכוסה בדם, עישן סיגריה מכופפת. לא היה אף אדם
נוסף בתא הארוך והחשוך, המלא בריח כבד. אחר כך נכנס אדם, כנראה חייל
לשעבר, שהביא עמו איל צעיר בשנתו השנייה, שחור עם סימן לבן על צווארו,
ורגליו קשורות. את החיה הוא הניח על אחד השולחנות, כמו על מיטה. החייל
הזקן בירך לשלום את הקצבים, אותם הוא הכיר משכבר, והחל שואל אותם מתי
המנהל שלהם מתיר להם לעזוב. הבחור בעל הסיגריה התקרב עם סכין, חידד
אותו על קצה השולחן, וענה שהם משוחררים בחופשות. האיל החי שכב בשקט
כאיל מת, מלבד כשכוש מהיר בזנבו הקטן והקצר, וצדי גופו שהתרוממו מהר
מהרגיל. החייל לחץ את ראשו המורם כלפי מטה בעדינות, ללא מאמץ; בעוד
שהקצב, ממשיך בשיחה, תפס בידו השמאלית את ראשו של האיל, וחתך את
צווארו. האיל התכווץ והזנב הקטן התקשה וחדל לנוע. הבחור בעודו ממתין
שהדם יחדל לזרום, החל מצית מחדש את הסיגריה, שכבתה קודם לכן. הדם זרם
והאיל החל להתפתל. השיחה התקדמה ללא הפרעה קלה שבקלות. זה היה מזעזע
ומבחיל.

[...]
מה אפוא כוונתי בדברי אלה? שדי לאדם לפרוש מאכילת בשר
כדי לחיות חיים ישרים? לא ולא! לא התכוונתי אלא לומר שכדי לחיות חיים
ישרים יש צורך בסדר ידוע של מעשים טובים, שאם אדם שואף באמת בכל לבו
לחיות חיי ישרים הוא מוכרח לקבל עליו את הסדר הזה, ושהמידה הטובה
הראשונה שבסדר זה, תהיה מידת הפרישות, כיבוש היצר, וכשאדם ישאף לפרישות
עליו גם כן לקבל סדר ידוע והעניין הראשון שבסדר זה יהיה הפרישות מבשר,
מפני שמאכל זה בא על-ידי רציחה וגם מעורר את התאוות הרעות ובראש
ובראשונה את הזלילה והסביאה.
מקורות הקטע הראשון והארוך, וכן הקטע השלישי,
לקוחים לאחר עריכה לשונית מתוך עמ' 361-6, 366-7 במקור הבא: "ליב
טולסטוי – השלב הראשון" (פרק פה), בתוך: יהושע הלוי הורביץ (עורך),
ספר הטבעונות, כרך ב', תרגמו: י. ל. ברוך ומ. מבש"ן (תל-אביב:
הוצאת יהושע הלוי הורביץ, 1938), עמ' 367-348.
הקטע השני לקוח מתוך: ליאו טולסטוי, "הצעד
הראשון", תרגמה: הלינה, מתוך אתר "יוגה של אהבה" של עמותת "חינוך
לנתינה ואהבה" (בְּהַקְתי-וֵדָאנְתַה). כולל תיקוני עריכה לפי:
Leo Tolstoy, “The
First Step”, In Essays and Letters, translated by Aylmer Maude
(New York: H. Frowde, 1909), pp. 82-91.
מקורות נוספים:
R. F. Summers, “Tolstoy and
the Natural World”, International Vegetarian Union, reprinted
from The Vegetarian, January/February 1987, published by
The Vegetarian Society UK. Peter Brang, "Even
without Pineapples: Vegetarianism in Russian Life and
Literature", European Vegetarian Union, reprinted from
European Vegetarian 2/3, 2000.
4. פינת התזונה כפר נופש
צמחוני

אמירים הוא כפר נופש צמחוני,
הממוקם בגליל העליון, בלב שמורת הטבע של הרי מירון. ב-1956 התיישבה
באמירים קבוצת טבעונים וצמחונים והקימה בו מרכז לחסידי הצמחונות
והטבעונות. כיום מתגוררות בכפר כ-180 משפחות, שבהן גם דור שלישי ורביעי
של צמחונים. בכפר מגוון גדול של אפשרויות לינה (צימרים), ספא וטיפולים
שונים, וכמובן – מבחר מסעדות צמחוניות. בין המסעדות הצמחוניות
המומלצות, שמציעות מגוון מנות טבעוניות, נמצאות: בית סימסלה (בר קפה),
רישיקש (מסעדה הודית) וספטס (מסעדה צמחונית בסגנון איטלקי). למידע נוסף על אמירים
גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון
עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך
טופס
מאובטח
אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י
כאן
בכל עניין יש לפנות לכתובת
אנונימוס ואין להשיב (reply) לכתובת
השבועון |