|
פעילות
לפעול באנונימוס
ביום ה', 18.11.2010,
בשעה 10:00 בבוקר, תתקיים פגישת היכרות עם אנונימוס במשרד העמותה בתל-אביב.
משך הפגישה כשעה וחצי, והיא מיועדת למבוגרים ולנוער מגיל 16 ומעלה שמעוניינים
להתנדב בעמותה. פרטים במשרד: 03-6204878.
ייעוץ תזונתי לטבעונות בריאה
אירועים בירושלים
-
ערב סרטי יומן חייתי:
ביום ב', 15.11.2010, בשעה 20:00, תתקיים בזנגביל הקרנה מסרטי יומן חייתי: מסרטים
תיעודיים קצרים ועד אנימציות, פרסומות קצרות ומערכונים. כניסה חופשית.
פופקורן על חשבון הבית.
-
ארוחה טבעונאית: ביום
ה', 18.11.2010, בשעה 19:00, יתקיים בזנגביל ערב מאכלי גורמה מהצומח, ללא
בישול. בארגון מתנדבי המהטמה – הבר הטבעוני. תרומה מומלצת: 25 ש"ח.
-
בעלי-חיים ומדע בדיוני:
ביום ב', 22.11.2010, בשעה 20:00, תגיש עדי פרידמן סקירה ביקורתית
של ייצוג בעלי-החיים ויחסיהם עם בני-אדם בספרות המדע הבדיוני
והפנטזיה. כניסה חופשית.
פרטים על כל
האירועים: veginger@gmail.com או
02-5665737.
תזונה בתל-אביב
-
 ביום ב', 15.11.2010, תתקיים ב" רוגטקה" (רח' יצחק
שדה 32) סדנה להכנת אוכל טבעוני נא. דמי השתתפות: 10 ש"ח לכיסוי הוצאות.
-
ביום ה', 18.11.2010, בשעה
19:30, תתקיים בסלון מזל (בתוך "רוגטקה", רח' יצחק שדה 32) סדנה בנושא
תזונה טבעונית, בהנחיית הנטורפתית נורית מאור. דמי השתתפות מומלצים: 10 ש"ח
או לפי היכולת.
-
 במוצאי שבת, 20.11.2010, בין השעות 21:15-19:30, יתקיים במרכז
צ'אנדרה יוגה (רח' אשתורי הפרחי 4) מפגש "מזון שלם – תהליך
הריפוי הטבעי", בהנחיית זהר צמח וילסון. דמי השתתפות: 30 ש"ח בתשלום מראש,
40 ש"ח בערב האירוע. למידע
נוסף
סדנאות גלידה ושייקים
טבעוניים
אורי יורמן מנחה סדנאות
להכנת גלידות ומילקשייקים על בסיס פירות, אגוזים, ומרכיבים טבעיים אחרים, ללא
מוצרים מהחי, שמנים מזוקקים ממתיקים או מייצבים. הטעמים והמרקמים הם של
גלידות שף לכל דבר. משך כל סדנה כ-3 שעות. התשלום לפי רצון המשתתפ/ת, 200-80
ש"ח. מספר המקומות מוגבל, והוראות הגעה נשלחות לנרשמים בלבד. שתי הסדנאות
שיתקיימו בשבוע הקרוב:
-
רחובות, יום ה', 18.11.2010,
בשעה 17:30. להרשמה ולהוראות הגעה: גילית gilital@yahoo.com -
תל-אביב, יום ו', 19.11.2010,
בשעה 14:00 בצהריים. להרשמה ולהוראות הגעה: אורי yurman@gmail.com (פנייה בדואל עדיפה)
או 072-2349202.
מחאה נגד תעשיית
הפרווה
 ביום ו', 26.11.2010, בשעה 12:00, תתקיים צעדת מחאה נגד תעשיית
הפרווה, שתצא מכיכר רבין (ליד המזרקה) ותגיע לכיכר המדינה בתל-אביב. הצעדה
תתקיים כחלק מאירועי היום הבינלאומי נגד תעשיית הפרוות, ותקרא לאישור הצעת
החוק של ח"כ רונית תירוש (קדימה) לאיסור על ייבוא מוצרי פרווה לישראל.
מארגנים: הקואלציה הבינלאומית
נגד פרוות ו תנו לחיות
לחיות.
תורמים לאנונימוס –
ומקבלים זיכוי ממס
פעילויות קבועות; התנדבות
באנונימוס; היכרויות
לטבעונים/ות ולצמחונים/ות
ה"חוזה" בין התרנגולת ללולן – והפרתו
הטיפול בתרנגולות
בישראל באמצע המאה ה-20, ערב התיעוש
חגי כהן
שינוי היסטורי
בהתיישבות החקלאית העברית
בארץ ישראל רווחה בעבר התפיסה, שהקשר בין החקלאים לבין "חיות המשק" שהם
מגדלים מבוסס על שיתוף-פעולה אמיתי בין הצדדים. תפיסה זו נעלמה עם התיעוש
המהיר של הלולים בשנות המדינה הראשונות, כתוצאה ממהפך קיצוני שהונהג בתנאי
כליאת העופות ובדרכי ה"טיפול" בהם בתקופה הנדונה. בכתבה זו נבחן כיצד תפסו
הלולנים את עבודתם באותה תקופה. הכתבה לא תעסוק בהחמרת הפגיעה בתרנגולים עם
התיעוש, אלא היא תתמקד באופן שבו יוצגו התרנגולת ועולמה בספרות החקלאית
הישנה. זאת על רקע המעבר מתפיסת הלולנות כשיתוף-פעולה בין לולן ותרנגולות –
לניכור תעשייתי בין בעלי עסקים לבין מכונות חד-תכליתיות מגזע "פטמים" או
"מטילות". המקור העיקרי לכתבה הוא כתב-העת ללולנים, "משק העופות", בשנים
1955-1948, בצירוף מקורות חקלאיים אחרים משנות היישוב היהודי שלפני קום
המדינה.
תרנגולת ולולן פנים אל פנים: איור טיפוסי מתוך כתב-העת
"משק העופות" באצע המאה ה-20.
הזדהות עם התרנגולות
אם מנויי
"משק העופות" יעיינו בגיליונות הראשונים שלו, הם יתקשו להאמין שמדובר באותו
כתב-עת. אחד ההבדלים הבולטים הוא העיסוק הנרחב בתרנגולים ובעולמם. אם ב"משק
העופות" של העשורים האחרונים מוצגים העופות כמו שמוצגים תפוזים ב"עלון
לנוטע", הרי שבספרות החקלאית הישנה סבלם של העופות אינו מוכחש ומוסתר,
והזדהות עמם איננה טאבו אלא כלי-עבודה, שהכותבים שוקדים להקנות לקוראיהם.
הלולנים נקראים להתבונן באמפתיה בעופות כדי להבינם. מחקרים וניסויי מעבדה
נתפסו אז כבלתי רלוונטיים, והלולנים נקראו להעדיף התבוננות אמפטית על
פניהם. כך, למשל, הומחש הסבל בחורף:
"רחמים תוקפים אותך למראה התרנגולות המסכנות, המחוסרת כל
אמצעי הגנה מפני סערה השורקת, והמצטופפות בפינת הלול כשהן רועדות מקור. רק
מי שאין לו כל חוש הסתכלות, יכול לטעון, כי מזג-האוויר החורפי שלנו אינו
משפיע על העופות [...] אנו מריצים את התרנגולות להטלה מוגברת ע"י הארה
מלאכותית. הטלה מוגברת זו גורמת להתאמצות גופנית קשה מאוד של התרנגולות.
[...] קל להבין, כי בעל-חיים זה המתאמץ כך כל כוחותיו, סובל, אם הוא נפגע
ע"י שינוי מזג-האוויר הקשה." (ראטה,
1950)
מניעת סבל כיעד חקלאי
הדיון
בסבל העופות תורגם גם להנחיות מעשיות לפעולה. כך התבקשו לולנים לדחות הובלה מתוכננת של
התרנגולים אם מזג האוויר אינו מתאים להובלה, "ובלבד שלא להפקירם לתנאי האקלים
הקשים" (רבינא, 1949); והוזהרו שצפיפות מוגזמת בלול
"אינה מביאה ברכה בכנפיה." העיתון לא היסס לגנות הרגלי עבודה נפוצים (שכיום
הם הנורמה) כגון "הנוהג להחזיק תרנגולות מטילות ברגליים;" "יש להחזיק את
התרנגולת כך שגופה יהיה מונח על כף ידך," מבהיר המאמר "אל תחזיק עופות
ברגליהם" (1949).
הקריקטורות בעיתון נוטות לשקף את קולה של התרנגולת הסובלת
מידי הלולן חסר ההתחשבות: כך, למשל, נראה לולן מסורבל אוחז בידיו תרנגולות
רבות ברגליהן והן זועקות 'מאין יבוא עזרי?'. תשומת-לב שיטתית הוקדשה למנוע
בהלה מהעופות עם כניסת הלולן ללול: "אין זה מנהג טוב להיכנס ללול ללא אזהרה,
כי דבר זה מבהיל את העופות" (א. י-י., 1951).
איורים מתוך "משק העופות"
תרנגולים כבני-אדם
בגיליונות
המוקדמים של "משק העופות", מתוארים התרנגולים באמצעות מושגים המקובלים לתיאור
בני-אדם – במטרה להמחיש את צרכי העופות. הלולנים נקראו להיעזר באינטואיציה
שלהם בנוגע לטיפול באנשים, כדי להחליט כיצד עליהם לטפל בעופות:
"עד כמה שהזנת האדם נבדלת מהזנת העופות, הרי הצד השווה
שבהם היא ההשפעה של גורמי המתיחות הרגשית, על התצרוכת ביסודות המזון
השונים. [...] כאשר מנת הקאלוריות שהאדם מקבל יורדת למטה מרמה מסוימת,
נעשים האנשים מרוגזים בקלות, בלתי מרוצים, ומדוכאים. [...] דבר זה מתאים
באותה מידה לגבי עופות, כשם שהוא קיים אצל בני-האדם. [...] העופות מושפעים,
לפי הנראה, גם מגורמי מיתוח רגשיים ('מצב-רוח'), שהם בחינת דבר שמקביל
לדאגות; התרנגולת השקטה והצנועה יותר נדחפת לעתים מכל האוכל ע"י העופות
התקיפים יותר." (א-י, 1953)
אפילו מאמרים העוסקים בפיזיולוגיה של העוף עורכים השוואות
תכופות לפיזיולוגיה האנושית, לעתים תוך התפעלות מיכולותיה העדיפות, למשל
להגדיל עצמים "פי 8 מהעין של האדם" או לראות למרחוק "יותר מאיתנו" (א. ב. קנט, 1951). במאמרים אחרים "משפחת התרנגולים" מוצגת
כקהילה פשוטה וטבעית שיכולה לשמש כאידיאל לחברה האנושית.
איור מתוך "משק העופות": בספרות החקלאית הישנה
סבלם של העופות
אינו מוכחש ומוסתר והזדהות
עמם איננה טאבו אלא כלי-עבודה.
"התאמה לדרישות התרנגולת"
הכבוד
שטופח כלפי חיי התרנגולים ועולמם, התבטא בשאיפה להתחשב ברבים מצורכיהם
המורכבים. ב-1943, למשל, תוארו העופות בכתב-העת "השדה" כמי ש"יעמדו בעקשנותם
עד רגעי חייהם האחרונים ולא ייכנעו, אלא אם כן ינהגו אתם בטוב" וכמי
ש"מתקוממים ותובעים את המגיע להם". הלולן נדרש ללמוד על "טבע התרנגולים" כדי
שלא לפגוע בו במסגרת הלול. כך, למשל, כתב א. פזי ב-1950 על "דפי הלינה"
(מוטות עץ שנועדו לשמש תרנגולות לעמידה): "התרנגולת המטילה מבלה על הדפים
האלה כשני שלישים מימי חייה, ולכן עלינו להתאים אותם לדרישות התרנגולת."
בתקופה זו נערכו ניסויים במטרה לברר איזה מתקן, טיפול או מזון מעדיפה
התרנגולת – כמקובל כיום ב מדע רווחת בעלי-החיים.
דיון התעורר, למשל, בשאלה האם קפיצה היא "מסוג התנועות הדרושות לתרנגולת,"
והאם כדאי לפיכך לתלות ירקות בלול מעל ראשי התרנגולות. המחויבות לספק את
צורכי התרנגולים נוסחה במונחים הוריים: "לולן! אתה אחראי לשלום האפרוחים"
("ה'גישה לעוף'", 1949). עובדי הלול בספרות שנות הארבעים
תוארו לעתים בדימויים מתחום הטיפול בילדים ובחולים: "מטפלים", "אחות
רחמנייה", וכדומה.
אתוס שיתוף-הפעולה
"אתוס
שיתוף-הפעולה" הוא התפיסה שרואה בלולנות יחסי סימביוזה בין האדם לתרנגולת.
יחסים אלה מוסדרים במסגרת "הסכם" טבעי, המבטיח את זכויותיהם וחובותיהם של
הצדדים, הנשכרים ממנו. הפרת ההסכם נתפסה כ"חטא" שצפוי לגרור "עונש". ברוח זו,
רווחו ב"משק העופות" גינויים נרגשים על לולנים שמתעלמים מחובתם:
"סחה לי תרנגולת אחת: 'הביטה וראה את מצבי במזג אויר הזה.
הלול לח ורטוב, הגשם חודר מצד החזית. בלול רצפת בטון לחה, בכול מים ולשלשת
רטובה וזכר לריפוד אין על הרצפה. אני מרגישה את עצמי בכל רע, ומבלה את רוב
זמני על הדפים. [...] הלולן שלי קרא שלא צריך לנקות את הלול, אבל הוא כנראה
לא קרא שצרך לתת רפד גבוה. כשגשם בחוץ נכנס אדוני לביתו, מתיישב ע"י התנור
ושותה תה חם ואני... אני צריכה לבלות את זמני על רצפת הבטון הקרה והגלויה.
אני מסכנה באמת, אבל גם הלולן יהיה מסכן, כי אני ואחותי החלטנו שבמצב זה לא
נטיל ביצים ובאמת לא נטיל כל החורף'." (א.,
1949)
התרנגולת מיוצגת כאן כמי שבכוחה להעניש את הלולן על הפרת
חובותיו. מחאתה נגד "תנאי העסקתה" וההשוואה שהיא עורכת בין מגוריה למגורי
הלולן, מתבססים על אידיאל של שיוויון בפני "חוזה העבודה" ביניהם. האיום
בשביתה אינו בדיחה – אלא המחשה, במונחים אנושיים דידקטיים, של התוצאה הצפויה
למפירי החוזה.
שיתוף-הפעולה ערב התיעוש
בשנות
החמישים התפתחה ב"משק העופות" ספקנות חדשה באשר ל"חוזה" המסורתי, ולהנחה
שפגיעה בתרנגולות תוביל בהכרח לכישלון מסחרי. הקטע הבא מייצג את התפיסה הישנה
על רקע הספקנות החדשה בדבר יכולתה של התרנגולת להטיל סנקציות להבטחת זכויותיה
בחוזה:
"יש סבורים, כי העופות הם יצורים טפשיים מאוד וכל אדם
פיקח יצליח לרמות אותם. [...] "העופות אינם יודעים לספור; להם לא כל כך
חשוב אם שבעה המה על מטר מרובע או חמישה; על אחת כמה וכמה אין האפרוחים
הרכים בקיאים במתמאטיקה: 400 אפרוחים תחת אומנת אחת, או 600 – להם היינו
הך. לתרנגולת אין שעון, לא אכפת לה אם מגישים את הדייסה פעם בבוקר ופעם אחר
הצהריים ויש אשר לפעמים אין נותנים דייסה בכלל [...] מגדלי עופות מודרניים
למדו כי בכלל לא צריך לנקות ולשמור על הסדר, ואין צורך להקפיד על כללי
ההיגיינה: הרי הלכלוך והזבל הם מזון משובח ועשיר בוויטמינים. בקיצור, נעשה
את חיינו נוחים יותר, כי את התרנגולת אפשר לרמות והיא לא תרגיש.
הוי,
חבר! אתה טועה טעות יסודית ומסוכנת. נכון הדבר, התרנגולת חלשה בתורת
החשבון, שעון אין לה והיא גם לא גמרה קורס לניהול משק בית נקי ומסודר. אבל
היא יודעת מה זה טיפול טוב, מסודר, נקי וקבוע. היא לא תיתן לרמות את עצמה
ואם לא תדאג לה כהלכה, היא תגמול לך מידה כנגד מידה ולא תדאג גם לך. הזהר
כי בסופו של דבר תישאר אתה הרמאי המרומה." (אבידן,
1950)
הכותב מבקר את המגמות השואפות לנוחות מרבית לחקלאי על חשבון
התרנגולות. הפרת ה"הדדיות" כדי להרוויח יותר – תוך הזנחת המחויבות המסורתית
של הלולן לתרנגולות – נועדה לכישלון. התרנגולת מצטיירת כאוטונומית, וכמעניקה
חסדים שאותם היא יכולה גם לשלול.
גידול תרנגולות בתנאים שכמעט נעלמו ממדינות מערביות
במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20.
(צולם בגרמניה ב-1963 על-ידי Christa Hochneder.
מקור: Deutsches Bundesarchiv).
יתרון הצביעות
מובן כי אתוס
שיתוף-הפעולה ורעיון החוזה לא גילמו הדדיות אמיתית. הלולנים ניהלו את חיי
התרנגולים בהתאם לשיקוליהם, ולא להפך. "שיתוף-הפעולה" הוא אידיאולוגיה שנועדה
להסוות יחסים נצלניים ולהצדיקם. עם זאת, ניתן לראות כיצד היא תרמה, במסגרת
מגבלותיה, לטיפוח הדאגה לעופות, להקלת סבלם, ולמאבק (קלוש וחסר סיכוי אמנם)
כנגד התיעוש המהיר שנכפה על הלולנים בשנות החמישים. תיאור דמות "הלולן
האמיתי" ערב התיעוש מגלה, שאהבה וחמלה לעופות הן מרכיבים חיוניים
בדמותו:
"ההבדל [בין לולן טוב לרע] הוא כמעט תמיד בתכונה אישית
אחת המציינת את מגדל העופות האמיתי, ואשר אפשר לכנותה במושג 'גישה לעוף'.
סגולה זו היא הקובעת במידה הרבה ביותר, את הצלחתו של הלולן בעבודתו. אלה
שיש להם גישה אמיתית לענף, הם קודם כל, אוהבים את היצור עצמו; אהבתם
לתרנגולת אינה דבר מקרי וחולף. האנשים האלה אוהבים את התרנגולת כשלעצמה,
ולא מפני שהיא 'מייצגת' את הסיכוי להכנסה מסוימת. אלה שבוחרים בענף העופות
וה'חשבון בבנק' הוא מדריכם העיקרי נדונים מראש לאי-הצלחה [...] בני-האדם
שיש להם גישה לעוף שואפים בכל לבם להבטיח את התנאים הללו, כיוון שהם נהנים
מהעבודה למען התרנגולות, על כן הם עובדים." ("ה'גישה לעוף'",
1949)
דעיכת אתוס שיתוף-הפעולה
בחלוף
השנים שרד בשיח החקלאי רק צל חיוור ומרוקן מתוכן של אתוס שיתוף-הפעולה: לא
עוד כתוכחה התובעת להעניק לחיה את "המגיע לה" אלא כהצדקה צינית לכל פגיעה
נפוצה, בטענה שתוצרת רבה מעידה על טיפול נאות. אתוס שיתוף-הפעולה שנכחד,
התבסס על פנטזיה עמוקה של שותפות בין בעלי-החיים לבין החקלאים, שלא תעלה על
הדעת כיום, מעצם היעדרם של שני צדדים. בספרות החקלאית כיום לא קיימות
תרנגולות, במובן שבו היו קיימות פעם: כיום הן לא נבדלות ממכלול הציוד שנמצא
בלול. תרנגול יחיד הוא פריט זול, וסבלו כבר אינו קשור עוד בקשר ישיר בתפוקת
הלול – ואין עוד מקום לייצוגו.
רשימת המקורות לכתבה תובא עם פרסומה באתר אנונימוס
חדשות
 nrg
מעריב יו"ר ועדת החינוך. הכתבה "יו"ר ועדה חדש,
תקווה לתרנגולות" (10.11.2010) מספרת שח"כ אלכס מילר (ישראל ביתנו) התמנה
ליו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, הוועדה שאמורה לדון בתקנות
להחזקת תרנגולות שמציע משרד החקלאות. התקנות המוצעות כיום מתירות להקים לולים
שבהם כלואות התרנגולות בכלובים כה קטנים עד שאין להן אפשרות אפילו לפרוש
לרוחב את כנפיהן. כלובים כאלה נאסרו לשימוש ב-31
מדינות. בתחילת השבוע, נפגש
מילר עם השחקנית ופעילת זכויות בעלי-החיים, פמלה אנדרסון, שביקשה ממנו שלא
לאשר את התקנות הנוכחיות ולדרוש במקומן תקנות האוסרות את השימוש
בכלובים: "שוורצנגר שיחרר את התרנגולות מהכלובים
בקליפורניה, אתה יכול להיות השוורצנגר הישראלי." מילר עצמו התבטא
בנושא: "לא יעלה על הדעת שישראל תפגר אחר
המדינות המפותחות [...] עלינו להתקדם, ואני ממש לא רוצה להשאיר את ההחלטה
לבג"ץ."מקורות
נוספים
 ynet ממכלאות
– לניסויים. בכתבה "במקום המתה:
כלבים נטושים נשלחים לניסויים" (9.11.2010) מספר ארז ארליכמן שכלבים
הכלואים במכלאות עירוניות, מועברים משם למוסדות מחקר המבצעים בהם ניסויים,
וזאת בניגוד לחוק.
מספר ארגונים להגנת בעלי-חיים פנו לשרי החקלאות והסביבה בבקשה לעצור את העברת
הכלבים לניסויים, והצהירו על נכונתם לפנות לבג"ץ אם הדבר לא
ייפסק.
גלובס. תעמולת
דייגים. הכתבה "תחקיר G:
אלפי קורמורנים מחסלים את דגי המושט בכינרת" (6.11.2010) מעבירה
דברי תעמולה לקידום הדיג בכינרת, בתגובה להחלטת משרד החקלאות להפסיק שם
את הדיג באופן זמני. הכתבה מציגה את הכחדת הדגים בימה תוך היטפלות לקורבן הקל
– הקורמורנים – במקום להכיר בדיג כאחראי להשמדת הדגים. זאת בתמיכת טענות
מופרכות כגון "לראשונה הגיעו הקורמורנים לארץ לפני כשמונה שנים." בתגובה,
נזכיר כאן מעט מהעובדות: "עד לראשית שנות ה-50 היה הקורמורן הגדול חורף שכיח
באגם החולה, בכינרת, בשפכי הנחלים אל הים התיכון ובבריכות דגים. ציד על-ידי
דייגים, שראו בקורמורנים מזיקים קשים לברכותיהם, בעיקר בעמק החולה, השמידם
כמעט עד תום."
מקור: עזי
פז, החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 6 עופות, 1986, עמ' 55-54.
ynet פלמחים. בכתבה
" הפור
נפל: כפר הנופש בחוף פלמחים בוטל" (8.11.2010) מדווחת יעל דראל
שב-8.11.2010 החליטה הוועדה המחוזית מרכז, שכפר הנופש שתוכנן בחוף פלמחים
יבוטל במיקומו המתוכנן, באזור הכולל בית-גידול ייחודי של צבי ים. תחת זאת
ייבחנו הצעות לבנייה, אך מחוץ למרחב החוף והגן הלאומי.
מניעת הבנייה בחוף היא תוצאה של מאבק ציבורי, בתמיכת המשרד להגנת
הסביבה.
ynet
פיצויים. בכתבה " פרשת הכלבים
מאוזבקיסטן: המייבא ישלם ביוקר" (11.11.2010) מספר גיל נדל על פסק-דין
המחייב סוחר כלבים לפצות את "תנו לחיות לחיות" ב-110 ש"ח.
ב-2005 ייבא הסוחר 38 גורי כלבים מאוזבקיסטן בניגוד לתנאי הרישיון
שלו, ובעקבות זאת  הוחזקו הגורים בהסגר בתנאים ירודים במשך 5 ימים, בכוונה להחזירם לאוזבקיסטן,
תוך סיכון חייהם. התערבות "תנו לחיות לחיות" מנעה את החזרת הגורים.
הפיצויים נפסקו עבור הוצאות הטיפול בגורים, שבהן נשאה
העמותה.
 ynet שריפה. בכתבה " הערכה: 30
שנה להתאוששות מהשריפה בגולן" (7.11.2010) מספרים בילי פרנקל וחגי עינב
על שריפה שפרצה בדרום רמת הגולן, בעקבות רשלנות של מטיילים שהדליקו נייר
טואלט. השריפה פגעה קשה בחיות הבר באזור,
ביניהן צבי יבשה, לטאות, נחשים, גרבילים,
דורבנים, חולדים, צבאים, חזירי בר, ארנבות, שפני סלעים, צבועים,
זאבים ותנים. גיא איילון, מנהל מחוז צפון ברשות הטבע
והגנים, מזהיר מפני הדלקת אש בטבע וקורא
להכרזה על יותר שטחים פתוחים כעל שמורות טבע, בהן הדלקת אש אסורה מלבד מקומות
שיועדו לכך.
תזונה ומתכונים
 על השולחן סלק. בטור " 3
דרכים להכין סלטי סלק" (4.11.2010) מציעה מיכל מוזס מתכונים לסלט סלק עם
כוסברה וכמון, סלט שורשים אסיאתי עדין וקרפאצ’ו סלק ונבטוטים בשמן
שומשום.
 ynet עדשים. בטור " אל תהיו
אדישים לעדשים" (8.11.2010) מסבירה מרב ברזילי על החשיבות התזונתית של
עדשים כמקור לחלבון, ברזל, סידן, אבץ ומגנזיום, ומציעה ארבעה מתכוני עדשים,
שלושה מתוכם טבעוניים: סלט עדשים חם, פטה עדשים ומרק עדשים בכמון.
פינת התזונה
פאייה
עגבניות
מרכיבים
 250 גרם אורז עגול 4 עגבניות
גדולות בצל 2 שיני שום כף רסק עגבניות שמן
זית זעפרן פפריקה מלח פלפל פטרוזיליה לעיטור
הכנה
- חותכים את העגבניות לפלחים, מניחים בקערה, ומפזרים עליהן כף שמן
זית, מלח ופלפל.
- קוצצים את הבצל ומטגנים אותו בסיר עם מעט שמן זית, עד להזהבה.
- מוסיפים את שיני השום, רסק העגבניות, והתבלינים וממשיכים
לערבב.
- מוסיפים את האורז לסיר, ומטגנים גם אותו מעט. מוסיפים שלוש כוסות מים
ומערבבים היטב.
- מניחים את פלחי העגבניות בתוך הסיר, מעל האורז.
- מכניסים לתנור שחומם מראש לחום גבוה ואופים במשך כ-15 דקות,
עד שהמים מתאדים והאורז מתרכך. במידת הצורך, ניתן להוסיף מים.
- מעטרים בפטרוזיליה קצוצה
ומגישים.
|
מערכת זכויות בעלי-חיים השבוע: אריאל
צבל (עורך), כנען עוזיאל, דדי שי
לתגובות: info@anonymous.org.il. אין
להשיב (reply) לכתובת השבועון!
אנונימוס: ת.ד. 11915 תל-אביב, מיקוד 61119.
טל' 03-6204878 פקס 03-6204717
גיליונות קודמים
ניתן לקרוא בארכיון
להרשמה לאנונימוס באמצעות טופס
מאובטח
אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו
אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י
כאן | |
ניתן לתרום לאנונימוס ולהזדכות על התרומה
בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת הזיכוי, מלאו