בעלי-חיים בסין

לחיות בסין בלי חוק  קורבנות המודרניזציה בסין  סין והמסחר הבינלאומי בחיות 

לחיות בסין בלי חוק

סין, אסון בינלאומי

בסין חיים יותר בני-אדם מאשר בכל מדינה אחרת, ואלה מתחרים עם תושבי ארצות-הברית על התואר המפוקפק של מנצלי בעלי-החיים הגדולים ביותר בעולם. בשנים האחרונות מתעורר העניין בסין כי היא מענה ומשמידה חיות לא רק בשטחה, אלא גם יותר ויותר מייצאת תוצרי עינוי לעולם. כך צומחות בסין – כמו במדינות אחרות בדרום-מזרח אסיה – תעשיות מסוגים שנדחקים בהדרגה ממדינות המערב: פרווה, פיטום עופות מים וקופים למעבדות. סין היא גם המקור למגיפות המתוקשרות ביותר בשנים האחרונות: סארס ושפעת העופות. במקביל לכך, המדינה מייבאת מהמערב טכנולוגיות והרגלי תזונה מערביים, והיא הופכת בהדרגה למרכז של תיעוש בעלי-חיים.

צמחונות יחסית

במערב מצטיירת סין כמדינה אכזרית ביותר לבעלי-חיים. ההאשמות נכונות, אך למעשה סין עדיין פחות גרועה מהמערב, בהתחשב בהיקף הפגיעה בחיות, שהאדם הממוצע בסין מממן. לפי נתוני משרד החקלאות האמריקאי (1998), הסינים צורכים פחות חלבון מן החי בהשוואה למדינות אסייתיות שכנות, ורק 1/11 מהצריכה הממוצעת לאדם בארצות-הברית. מצב זה משתנה במהירות: בין שנת 1985 ל-2000, עלתה צריכת הבשר לאדם ב-250%. הצמיחה הכלכלית של סין צפויה לחזק מגמה זו.

הכרה מוסרית?

הצמחונות היחסית של הסינים נובעת ודאי מטעמים כלכליים ולא אידיאולוגיים. עם זאת, בחודש מרץ 2005 פרסמה הקרן הבינלאומית לרווחת בעלי-חיים (IFAW) סקר שנערך לפי הזמנתה בסין, בדרום-קוריאה ובוייטנאם. הסקר עסק בעמדותיהם של אנשים בעניין היחס לחיות, והוא מצא ש-90% מהנשאלים אמרו ש"יש לנו חובה מוסרית למזער סבל". הרוב המכריע של הנשאלים גם ישמחו אילו נחקקו במדינתם חוקים להגנה על חיות. תוצאות אלה דומות לתוצאות משאלים מקבילים בבריטניה. IFAW מציג את העמדה השלילית של הממשלה בתור הבעיה העיקרית; טענה זו מועילה בהפעלת לחץ בינלאומי על סין לחוקק חוקים להגנה על חיות, אולם היא לא משכנעת ביותר.

אימה ודם ברחובות

במקומות רבים ברחבי סין פועלים שווקים, שבהם מוחזקות חיות בתנאים מחרידים. תרנגולים, ברווזים, כלבים, חתולים, ארנבונים, חיות גדולות יותר ומגוון עצום של חיות בר – כל אלה מוצעים למאכל בעודם בחיים. לפי כתבה בעיתון Taipei Times (מאי 2004), הלקוחות צועקים איזה חלק מהחיה הם רוצים, ואז הורגים אותה לעיניהם ולעיני שאר החיות הממתינות למותן. שיטות ההרג כוללות, בין השאר, חנק, דקירה לדימום איטי והשלכה למים רותחים. גם במסעדות נפוץ הרג במקום. הלקוחות רואים הכל ומסתובבים בתוך הדם והגוויות. אנשים במערב בהחלט רגישים יותר למראות כאלה – אולם הרגישות אינה מועילה הרבה לחיות, כי היא לא מונעת את הזוועה אלא בעיקר דוחקת אוותה אל מאחורי דלתיים סגורות. אף על-פי כן, כאשר האוכלוסייה האנושית נחשפת מינקות לאלימות כזו כעניין שבשגרה, הסיכוי לרפורמות נמוך, ועם התרחבות תעשיות החי, עלולה סין להפוך לגיהינום גרוע עוד יותר מהמערב.

שלט במשק להרבעת כלבים בשוגואנג. את הכלבים יהרגו למאכל. (צילום: Asian Animal Protection Network) 

גרעין רגישות מוגבל מדי

לפי נתוני ארגון גדול שבסיסו בהונג קונג, Animals Asia, כ-10 מיליון כלבים וחתולים נטבחים מדי שנה בסין, רובם למאכל ומיעוטם לתעשיית הפרווה. קיים גם הרג חיות בר מכל מין למאכל, בהיקף עצום. החיות מומתות לעיני לקוחות שבחרו במודע להרוג חיות אלה. הסלידה במערב מעינוי ומהרג כלבים וחתולים, יוצר גרעין של רגישות ועניין מוסרי גם כלפי חיות אחרות. בסין, הכלבים הושמדו בהמוניהם בימי מהפכת התרבות, מאחר שנחשבו בעיני השלטונות כסימן "בורגני". רק בשנים האחרונות מדווחים על עליית "חיות מחמד" בסין. עם זאת, כפי שקובע מאמר בעיתון China Daily (דצמבר 2005):



הדיון הציבורי על מקרים של התעללות סדיסטית וחריגה, נמצא בסימן התרחבות בסין. בסוף שנת 2005 נחשף הרג 30 גורי חתולים בידי בוגר אוניברסיטת פדואן, ובפברואר 2006 פורסם באתר באינטרנט תיעוד של הרג מכוון של גור חתולים תחת נעליה של אישה. מקרים אלה עוררו סערה ציבורית, במידה רבה משום שאין חוק שמאפשר להרשיע את המתעללים. יש לציין, שבמפתח World Animal Net מצוינים בסין רק 41 ארגונים הקשורים בהגנה על בעלי-חיים – מספר מגוחך למדינה כה גדולה (אם כי סביר להניח, שארגונים מקומיים לא מפרסמים באנגלית).

חתולה בחנות בשוק זיגונג. מהכיתוב לתמונה לא ברור אם החתולה מוחזקת שם כ"חיית מחמד" או שמתכוונים להרוג אותה. (צילום: Asian Animal Protection Network) 

חוק הגנת חיי הבר

החוק היחיד שמגן על בעלי-חיים בסין הוא חוק להגנה על חיי בר, שנכנס לתוקף ב-1988. בפועל, חיות ממינים מוגנים נמכרות בהמוניהן למאכל בראש חוצות. לפי סוכנות AFP (נובמבר 2003), כאשר שררה בסין בהלת הסארס, נערך בקרב תושבי שנחאי סקר, שמצא כי 83% מהם הודו שהם אוכלים חיות בר. רק 57.5% אמרו שיוציאו חיות בר מהתפריט בעקבות אזהרות בריאותיות, ו-1.9% בלבד אמרו שיפסיקו לאכול חיות בר כי יש להגן עליהן. במהלך התפרצות הסארס, הממשלה הכריזה שאסור לצוד ולמכור חיות בר, אולם לא קבעה איסור מחמיר יותר בחוק. בעיתונות נפוצים סיפורים על מעורבות השלטונות במסחר הבלתי חוקי. לפי כתבה בעיתון אמריקאי (Houston Chronicle), במחוז קיאנגסי ידועים נציגי המפלגה הקומוניסטית בחיבתם לבשר ינשופים בסכנת הכחדה. ב-Taipei Times דיווח תושב סין העוסק בהגנה על חיות בר:



בצפון סין הכריחו השלטונות שדרני טלוויזיה טיבטיים לקנות פרווה ולהופיע לבושים בה – לאחר שהדלאי לאמה קרא לטיבטים לשרוף בגדי פרווה כדי לעצור את המסחר בחיות המתות, שמביא להכחדת מינים (פברואר 2006). אמנם השלטונות גם פועלים לא פעם נגד הציד. למשל, באפריל 2003 פשטו סוכני הממשלה על מסעדות בדרום סין והחרימו יותר מ-70,000 חיות בר, רבות מהן חיות מוגנות בחוק. מבצעי אכיפה נערכו גם לפני המגיפות. למשל, בדצמבר 2002 ערכו השלטונות "מבצע ציפורים נודדות" במזרח סין ובמשך עשרה ימים החרימו 100,000 ציפורים בשווקים ובמסעדות. מבצעים אלה נוגעים רק בקצה הקרחון של התופעה.

החוק המהפכני שנגנז

הלחץ הציבורי ועיני העולם המופנות לסין לקראת האולימפיאדה, הביאו בחודש מאי 2004 לפרסום טיוטת תקנות להגנה על חיות בבייג'ינג. התקנות שהוצעו היו מהפכניות: הן התייחסו גם לחיות מבויתות, ובכלל זה חיות המנוצלות בחקלאות. הן כללו פירוט על תנאי אחזקה מזעריים, תנאי הובלה, הגבלות על שיטות השחיטה המותרות והוראות למזעור הפגיעה בחיות בניסויים. ארבעה ימים לאחר פרסום הטיוטה באינטרנט, היא הוסרה ללא הסבר ציבורי. העיתונים הצליחו להוציא מפיו של אחד מאנשי הממשל הסבר, שלפיו סין אינה בשלה לחוק כזה כי הוא יאסור על אנשים רבים לטפל בחיות בתנאים העומדים לרשותם באופן מעשי, וממילא התקנות לא יעברו בחמש השנים הקרובות. אמנם, בשנת 2006 מתפרסמות בעיתונות הסינית קריאות מתוך הממשל לחוקק חוק להגנה על בעלי-חיים. אולם בין קריאות לבין חקיקה בפועל, קיים פער גדול.

התקדמויות מקומיות בחקיקה?

בינואר 2006 נשא וואנג וויי מהמחלקה לשימור חיי בר בסין נאום על "שיפור ברווחת חיות הבר בסין". הנאום פורסם על-ידי שגרירות סין בארצות-הברית. וויי טוען שחלו שיפורים רבים בפעולת הרשויות לרווחת בעלי-חיים. לדבריו, הממשלה הקימה 16 מקלטים לחיות בר וסייעה לרשויות מקומיות להקים עוד 31 תחנות הצלה. הוא סיפר על הגבלות שחלו בתחום ניצול החיות למטרות בידור – וכאן תומכות בדבריו גם ידיעות עיתונות על ביטול "מלחמות פרים" בסגנון ספרדי, שנועדו להיערך בבייג'ינג החל מאפריל 2004. ווי אמר, שפורסמו הנחיות להובלת חיות בר שבויות, שנועדו להגדיל את בטיחותן. לדבריו, הוגבר הפיקוח ושופרו התנאים במשקים לדובים – בסין מחזיקים דובים במשך שנים בתנאי כליאה קשים, כשבבטנם נעוץ קטטר ששואב מהם את מיץ המרה, שממנו מכינים תרופות סיניות. לדברי וויי, מספר משקי הדובים ירד מ-480 ל-68. גם פרסומים בעיתונות ביוני 2005 מדווחים על הגבלות שהטילה הממשלה על מסחר בנוזל המופק מהדובים. עוד מסר וויי בנאומו, שפורסמו תקנות מקיפות להחזקת חיות במשקים לפרווה, ושפשיטת עור החיות בעודן בהכרה היא תופעה חריגה. במקביל לכך, ב-28.2.2006 מסר לשירות החדשות SINA גורם רשמי במשרד היערנות, שהמשרד התקין תקנות לשיפור תנאי החיים של חיות בר במשקים לפרווה, והממשלה תפתח קורסים להכשרת החקלאים.

כל אלה הן לכאורה התפתחויות חיוביות, אך יש להתייחס להודעות כאלה בזהירות. מדובר בהצהרות המשרתות אינטרס כלכלי, ללא פרסום החוק עצמו באנגלית וללא הוכחות לפעילות בשטח. מכותרות התקנות שמזכיר וויי אף עולה, שהן בעיקרן הנחיות טכניות לניצול יעיל ולא להגנה על בעלי-חיים. חוק מובהק להגנה על בעלי-חיים עדיין חסר בסין ולא ניתן להחליפו בסעיפים טכניים במסגרת הנחיות חקלאיות.

קורבנות המודרניזציה בסין

הכנסה ומוצרים מן החי

רמת ההכנסה בסין עולה, ובעקבותיה עולה גם צריכת המוצרים מן החי. הצרכנים בוחרים להשקיע את הכסף הנוסף במוצרים מן החי, תעשיות-החי זוכות לעידוד ממשלתי, ומדינות מערביות מציפות את סין במוצרים מן החי ובטכנולוגיות תיעוש. דו"ח משרד החקלאות האמריקאי על משק החי בסין (1998) קובע, שבין 1986 ל-1996 עלתה כמות המוצרים מן החי הנצרכת בסין כמעט פי שלושה. הצריכה בערים גדולה פי שניים-שלושה מהצריכה בכפרים. בשר חזיר, הנפוץ בסין באופן מסורתי, מהווה עדיין כ-75% מכלל הבשר שצורכים הסינים, אך דגמי הצריכה משתנים. הסיני הממוצע, בעיקר בכפרים, צורך יותר בשר חזיר מבעבר, אך העלייה בצריכת חיות אחרות, ובעיקר עופות, מהירה יותר. בין 1980 ל-1996, גדלה פי שלושה צריכת בשר העופות לנפש. צריכת הביצים והדגים לנפש גדלה פי 2.5. הסינים ממעטים לאכול בשר בקר וצאן, אך גם כאן גדלה הכמות פי 3-2. הסינים צורכים מעט מאוד מוצרי חלב, אך המצב משתנה במהירות בעקבות השימוש במקררים בחנויות – תופעה חדשה בסין, שהפכה את כל מוצרי החלב לנגישים, לעומת השימוש הבלעדי כמעט באבקת חלב, בעבר. השינויים הללו נותנים את אותותיהם בסינים עצמם: לפי העיתון China Today (יוני 2005) כמעט 200 מיליון סינים סובלים ממשקל-יתר, ו"מחלות עודף", כגון מחלות לב וסוכרת, מתפשטות במהירות.

התמערבות המטבח הסיני

אוכל מערבי ומנהגי אכילה מערביים מתפשטים בסין, בעיקר בערים בגדולות. רשת המזון המערבית המצליחה ביותר היא KFC (קנטאקי פרייד צ'יקן), שחדרה לסין בראשית שנות ה-80. בינואר 2005 כבר פעלו בסין 1,200 סניפי KFC, והם מתרבים בקצב של 200 לשנה. מקדונלד'ס פתחה סניף ראשון בבייג'ינג ב-1991, ובראשית שנת 2005 כבר ניהלה בסין 640 סניפים, עם 120 סניפים חדשים בשנה. התאגידים האמריקאיים התקבלו בערים הסיניות בהססנות; אולם משהכניסו לתפריט מנות סיניות מסורתיות ועיצבו את הסניפים בסגנון סיני יותר, החלו KFC ומקדונלד'ס להתפשט במהירות. כיום הם גורפים 8% מרווחי המזון המהיר במדינה והם מתגברים במהירות על כל משבר – למשל, חשיפת צבע מאכל מסרטן במוצרי KFC במרץ 2005. אמנם, המעבר למזון מהיר ועתיר בשר בסין רק החל. נראה שהרוב המכריע של המוצרים מן החי עדיין אינו ממותג, ולפי משרד החקלאות האמריקאי (1997), משפחות בסין מעדיפות לבשל בבית עופות מגזעים מסורתיים.

עולם הולך ונעלם: תרנגולות חופשיות שבחרו לרבוץ יחד בסל, מתוך יומנו של מטייל, ג'וליאן טוד, באזור יאנגשו, מאי 2005. גם במשק כזה עלול גורלן להיות מר. לדברי המטייל, "מר וואנג [המארח] התעצבן על הרעש שלהן בוקר אחד ואסף את השש שלו בקבוצה, קשר את רגליהן יחד וזרק אותן תחת סל בבוץ." אחת מהן נהרגה. במשק היו גם חזירים ופרות המנוצלות לחריש. 

יותר חיות מנוצלות

השינויים בהרגלי הצריכה נותנים את אותותיהם הדרמטיים במספר החיות הנשחטות בסין. העלייה ההמונית ביותר היא במספר התרנגולים. לפי נתוני האו"ם, בשנת 2005 נשחטו בסין מעל 9.6 מיליארד תרנגולים – לעומת כ-5.7 מיליארד בשנת 1995 וכ-1.6 מיליארד בלבד עשור קודם לכן. בשנת 2005 שחטו הסינים 651,653,532 חזירים – עלייה של יותר מפי 2.5 לעומת 1985. עליות תלולות קיימות גם במינים אחרים. ההתמקדות בניצול חיות במקום טיפוח חקלאות צמחית בת-קיימא, קשורה ישירות לליברליזציה של הכלכלה החקלאית בסין. לפי משרד החקלאות האמריקאי, יזמים פרטיים, בתמיכתה המלאה של ממשלת סין, שיפרו את השיטות לגידול מזון צמחי, שנתח גדל והולך ממנו מוקדש להזנת בעלי-חיים. הממשלה התמקדה בהקלות כלכליות לתעשיות העופות, שלמרות ה"בזבזנות" שלהן במשאבים לעומת הזנת בני-אדם בגידולים צמחיים, הן "חסכוניות" יחסית לתעשיות אחרות מן החי. במקביל לכך, לפי דו"ח האו"ם (1998), התפשט ניצול הבקר למאכל; לפני שנות ה-80 נחשבו פרים ככוח עבודה חקלאי, ועם העלייה בשימוש במכונות לעיבוד הקרקע, החלו לשחוט אותם במהירות.

משק חזירים מתועש בסין (מתוך: Livestock Environment and Development Virtual Centre) 

משקים תעשייתיים

העלייה במספר החיות המנוצלות בחקלאות הסינית, קשורה בתיעוש המשקים. לפי דו"ח האו"ם מפברואר 2006, 80% מהגידול בענפי משק-החי באסיה מאז 1990 מתמקד במשקים מתועשים. ריכוז משקים אלה בסין כבר דומה למצב בצפון אמריקה ובאירופה. כל זאת כאשר ב-1980, לפי דו"ח האו"ם (1998) כמעט כל התרנגולות בסין גודלו עדיין בחצרות, בשיטות מסורתיות; ולפי משרד החקלאות האמריקאי, ירד שיעור החזירים שגודלו בשיטות מסורתיות מ-95% באמצע שנות ה-80 ל-80% תוך עשור אחד. סין ממעטת מאוד לייבא מוצרים מוגמרים מן החי, אך היא מרבה לייבא טכנולוגיות של תיעוש בעלי-חיים, וכן בעלי-חיים מגזעים שעברו עיוות תורשתי ל"תפוקה" מוגברת. במילים אחרות: המדינה מחליפה בהדרגה את החיות הבריאות שיש בה בחיות מעוותות וחולות. לפי משרד החקלאות האמריקאי (פברואר 2006) פועלים בסין 127 לולי רבייה (עופות שנכדיהם יישחטו למאכל) כשעופות אלה מיובאים מארצות-הברית, המשווקת, כידוע, תרנגולים שעברו עיוות תורשתי לגדילה מהירה ולפרופורציות גוף מעוותות. גם ישראל תורמת לאסונם של בעלי-החיים בסין. בסתיו 2001 ביקרה בסין משלחת מטעם משרד החקלאות הישראלי בראשות השר, שלום שמחון. השר חנך "רפת מודרנית בבייג'ינג" ובה 650 פרות, אחד משלושה משקים שהוקמו בסין בטכנולוגיות ישראליות. הסינים התעניינו ברכישת זרע מפרים בישראל, כדי להוריש לפרות בארצם עיוותי גוף, המאפשרים |מכ:h-atinim|ייצור חלב מוגבר(הרפתנים בישראל סוחטים מכל פרה חלב בכמות הגדולה פי שלושה מהכמות משמצליחים לחלוב עמיתיהם ברפתות העירוניות בסין). העיתונות הישראלית ציטטה את הצהרתו של נשיא סין, ז'אנג זאמין: "שיתוף הפעולה החקלאי בין ישראל לסין הינו אחד הגורמים העיקריים לפיתוח החקלאות בסין" (Nfc). דוגמאות אחדות למשקים מתועשים בסין:

• דו"ח האו"ם מ-1998 מתאר משק אחד בבעלות המדינה בפרברי בייג'ינג, ובו 7,900 פרות לחלב ו-900 חזירות לרבייה. במשק נשחטים גם 840,000 ברווזים בשנה.
• Beijing Review מדווח (2004) על המשקים סביב העיר ווייפאנג במחוז שאנדונג, אשר בו פועלים 53 לולים מתועשים. בכל לול יותר מ-100,000 עופות, ובאחד מהם מתוארים 10 מבנים המחזיקים עד 6,000 עופות ללול, עם מתקני הזנה והשקיה אוטומטיים. כל לולי תעשיית בשר התרנגולים ו-90% מכלל לולי הביצים באזור עברו "סטנדרטיזציה", כלומר תיעוש.
• דו"ח מאוניברסיטת נברסקה-לינקולן (1998) מתאר תיעוש משק חזירים במחוז גויזאו בסוף שנות ה-90, על בסיס חזירים שיובאו מנברסקה: "כל פרט קטן, החל בכמה מטרים רבועים מוקצבים לחזירים ועד לתאריך שבו יתבצע כל חידוש, הוסבר בפירוט רב. עדר המקור [מנברסקה] של המשק ישמש לא רק לאספקת עדר רבייה, אלא ישמש גם כפרסומת שתעודד משקים מחוזיים אחרים להעתיק את השיטות..."

איכרים במחוז סיצ'ואן תופסים חזיר באוזניים ובזנב ומעמיסים אותו בדרכו לשחיטה, "בחיפזון למכור את חזיריהם במחיר נמוך בשל חשש מסטרפטוקוקוזיס החזירים II". (רויטרס) 

שפעת העופות

מגיפות הסארס, שפעת העופות, מחלת הפה והטלפיים והסטרפטוקוקוזיס (בחזירים) עצרו באופן זמני את ייצוא המוצרים מן החי. אולם ממילא הייצוא תופס רק נתח זעיר מהתעשייה הסינית. למעשה, המגיפות הזיקו לחיות יותר משהועילו. בספטמבר 2005 דיווח People's Daily על חוק חדש, שנועד לכאורה למנוע מחלות. חלק משמעותי מהחוק מעניק עדיפות להקמת משקים גדולים ומתועשים, בטענה שבמשקים קטנים "חסרה המודעות למניעת מחלות" והם אשמים בהפצת מחלות. הממשלה השתמשה במגיפות כמנוף לקידום התיעוש, תוך התעלמות מהעדויות לאחריות המשקים המתועשים למגיפות (לצד אחריות השווקים הפתוחים, שאכן צומצמו בעקבות המגיפות). בראשית שנת 2004 התגייסו בכירי הממשל ליחסי-ציבור "בסגנון מערבי" לטובת תעשיות הבשר. אפילו סגן שר הבריאות, גאו קיאנג, הפסיק 30 שנות צמחונות כדי לאכול תרנגול לעיני התקשורת.

תעשיית הכלבים

לא קל לקלוט דרך הכללות כלכליות-טכנולוגיות את משמעות השינוי שעובר על בעלי-החיים בסין. הנושא עשוי להיות מובן יותר אם נשוב לדון באחת מתעשיות הבשר הקטנות ביותר – "ייצור" כלבים לבשר. מסביר ד"ר גו'ן וודרברן בכנס "אסיה למען בעלי-חיים" (ספטמבר 2003):



וודברן מתאר גידול כלבי שמירה מעטים במשקים ביתיים, כשגורים "עודפים" נמכרים למסעדות, שם הם מוחזקים בכלובים עד שהורגים אותם לבקשת לקוחות. כיום המצב משתנה:



וודברן מתאר ביקור נדיר במשק כלבים:



גורל דומה צפוי ליותר ויותר בעלי-חיים בסין בשנים הבאות.

סין והמסחר הבינלאומי בחיות

החצר האחורית של המערב

בשנות ה-80 של המאה ה-20 נפתחה סין למסחר בינלאומי, כשנקודת הציון הבולטת היא הצטרפותה לארגון הסחר העולמי (WTO) בדצמבר 2001. עבור החיות, שנחשבות כסחורות, המסחר הבינלאומי מביא עמו אסונות. חולשתם של התנועה הציבורית להגנה על בעלי-חיים ושל החקיקה להגנה עליהם בסין, הופכים את המדינה הענקית לחצר האחורית של המערב, שם מבצעים עבור לקוחות מערביים זוועות, המקובלות פחות ופחות במדינות המערב עצמן.

תעשיית הפרווה

אחד הנושאים הבולטים ביותר בתקשורת העולמית הוא הסחר בפרווה, נושא שסקרנו בהרחבה בכתבה נפרדת. חקלאים סיניים הורגים לפחות 10 מיליון חורפנים, שועלים, שועלי רקון, כלבים וחתולים מדי שנה, בנוסף על מספר לא ידוע של ארנבונים. שיטות הגידול וההרג מחרידות, ו-95% מהשמדה זו, בנוסף על עיבוד פרוות של חיות מתות שיובאו מחו"ל, מיועדת לייצוא למדינות עשירות יותר. העיתון People's Daily Online מוסר, שתעשיית הפרווה הסינית מתפשטת במהירות מסחררת: בשנת 2005 גדל היקף המכירות ב-40% לעומת אשתקד. עם זאת, עדיין מדובר בחלק קטן מתוך כלל הייצוא של תעשיית העורות הסינית (פחות מ-2 מיליארד דולר לעומת קרוב ל-33 מיליארד דולר מכירות בתעשייה כולה). יותר ממחצית הייצוא של עורות הוא בצורת נעליים.

המסחר בפרוות חתולים וכלבים

המסחר הבינלאומי עורר מחאה בינלאומית, המתמקדת בעיקר בפרוות חתולים וכלבים ומתעלמת כליל מעור פרות, למשל. ארצות-הברית חוקקה בשנת 2000 חוק פדרלי נגד מסחר בפרוות חתולים וכלבים, אולם הנושא ממשיך לתפוס שם כותרות (למשל: סקירה נרחבת בתוכנית CNN של לארי קינג, בדצמבר 2005). זאת מאחר שהחוק אינו יעיל כל עוד נפוצות תוויות מזויפות, ואין הגבלה על המסחר בפרוות של חיות ממינים אחרים, אשר לא ניתן להבדיל בינן לבין פרוות חתולים וכלבים אלא בבדיקות מעבדה. גם אוסטרליה, שוויץ, איטליה, דנמרק, צרפת, בלגיה, יוון ואסטוניה אסרו ייבוא פרוות חתולים וכלבים. לפי סקירה בנושא ב-Ireland On-Line (מאי 2006) זוהו פרוות חתולים וכלבים המוצעות למכירה במדינות אירופיות רבות, וביניהן צרפת, איטליה, גרמניה, ספרד, אוסטריה, הולנד, בלגיה ודנמרק. העיתון מוסר, שאבזרים רבים, שבתווית שעליהם כתוב שהם עשויים מחיקוי פרווה, עשויים למעשה מפרוות חתולים וכלבים. בינואר 2006 סימן הנציב האירופי החדש, מרקוס קיפריאנו, תפנית בגישת האיחוד האירופי, כשהצהיר שרשויות האיחוד שוקלות איסור על ייבוא פרוות חתולים וכלבים. סטרואן סטיבנסון, איש המפלגה השמרנית בסקוטלנד וחבר הפרלמנט האירופי, מזרז את החקיקה תוך דילוגים בין אירופה לסין (בתמונה, מחזיק פרוות חתול שהוצעה למכירה וכרזה נגד המסחר בפרוות). סטיבנסון ביקר לאחרונה בבייג'ינג והראה לבכירים במשרד היערנות (האחראי על תעשיית הפרווה) סרט המתעד פרקטיקות בתעשייה הסינית, ובכלל זה פשיטת עורן של חיות בעודן בהכרה. לדברי סטיבנסון, חברי הצוות הזדעזעו, וסגן השר, זאו קסואמין, אמר לסטיבנסון שפשיטת העור של חיות בעודן בחיים אינה חוקית בסין, וש"המקרים האלה שהזכרת הותירו בנו רושם עז ואנו נבצע מאמצים מחודשים למגר את הפרקטיקות הברבריות האלה." קשה לדעת עד כמה הצהרות אלה ריאליות, אך סטיבנסון שב לאירופה אופטימי: "כעת אדווח לנציבות האירופית שלא תהיה בסין התנגדות להצעת דירקטיבה באיחוד האירופי לאסור את הייבוא, הייצוא והמסחר בעורות חתולים וכלבים ברחבי אירופה." לעמדה זו של סין חשיבות רבה על רקע חששם של האירופי מהפרת הסכמי סחר בינלאומיים.

פיטום אווזים

חקלאים סיניים למדו מחקלאים צרפתיים לפטם אווזים בכפייה. לפי נתוני האו"ם, סין החלה לייצא כבד שומני ב-1994. בעוד שבמערב מתקדם המאבק להוציא את הפרקטיקה אל מחוץ לחוק, סין הפכה במהירות לאחת המפטמות הגדולות בעולם ועלתה לכותרות בשנת 2000, כשב-Herald Tribune פורסמה כתבה על הקמת משחטת ענק לאווזים על גבול וייטנאם, שאמורה "לייצר" כבד שומני בכמות הכפולה מזו של צרפת כולה. שנת השיא לייצוא כבד שומני מסין הייתה 2001, אולם במקביל לירידה קלה במסחר הבינלאומי בשנים האחרונות, יש עלייה בצריכה בסין עצמה. באפריל 2006 פורסמו בעולם סקירות רבות על חוזה שותפות, שחתמה חברת ז'יפא הסינית עם חברת Delpeyrat הצרפתית, מפטמת הברווזים השנייה בגודלה בצרפת. נציג ז'יפא מסר, שבמתקן הגדול ביותר בסין פיטמו 200,000 אווזים בשנה, וכוונת היזמים היא להכפיל את מספרם פי עשרה. הסינים מתכוונים לייצא את הכבדים השומניים למדינות אסיה.

עובדי ממשלה בסין אוספים אווזים בכוונה להשמידם, בעקבות בהלת שפעת העופות 

ביוטכנולוגיה וניסויים בחיות

ממשלת סין מעודדת פיתוח תעשיית ביוטכנולוגיה גדולה. אחד מגורמי המשיכה למשקיעים הסינים הוא הקלות היחסית בעריכת ניסויים בחיות במדינה. עיתון העסקים והטכנולוגיה, Red Herring, מבהיר זאת בתיאור ההתרחבות של אחת מחברות הביוטכנולוגיה הסיניות (אוגוסט 2005):



אחת האפשרויות הפתוחות בפני חסידי הביוטכנולוגיה בסין היא שימוש בלתי מוגבל בקופים. ביולי 2003 דיווח כתב-העת Nature על הקמת מרכז עולמי למחקר בקופים באוניברסיטת יאט-סן בגואנגזאו שבדרום סין. ליד האוניברסיטה יש משק רבייה לשני מיני מקוק. המשק יספק למרכז המחקר קופים בעשירית מהעלות המקובלת בארצות-הברית. התוכנית היא לבצע מחקרים במאות קופים, שהתבצעו עד כה בעכברים, למשל: בניית מאגר לתאי גזע ויצירת קופים טרנסגניים למחקר במחלות עצבים. המרכז מוקם בשיתוף-פעולה הדוק עם חוקרים אמריקאיים, הנלהבים מהאפשרויות לבצע בקופים מחקרים, שקשה יותר לבצע בארצות-הברית בגלל העלות והביקורת הציבורית. אחד מהאמריקאים, ברוס לאהן, "מאמין שהמרכז יהיה מסוגל להגדיר מחדש את המחקר בפרימאטים". בעיתונות בעולם מופיעים בשנים האחרונות יותר ויותר "הישגים" של הביוטכנולוגיה הסינית, כגון, לידת תאומים לעז המשובטת הראשונה בסין, גידול רקמת שלפוחית שתן על גב של עכבר, ויצירת חזיר גמדי כתוצאה מזיווגי אחים, אחיות או הורים במשך מחזור שיא של 23 דורות. למותר הוא לציין, שבכל המקרים מדובר בטכנולוגיות, שמביאות לעולם בעיקר בעלי-חיים חולים ונכים.

גור חזירים מהדור ה-23 לזיווגי קרובים, באוניברסיטה החקלאית של יונאן (צילום: Zeng Yangzhi) 

סארס, חיות בר וחקלאות

סארס (תסמונת נשימה חריפה חמורה) והנגיף הקטלני H5N1 של שפעת העופות הם ודאי "מוצרי" הייצוא הידועים ביותר של תעשיות בעלי-החיים הסיניות, שניהם ממחוז גוואנדונג שבדרום המדינה. מקור הסארס מעורפל: ככל הנראה, המחלה הופיעה בנובמבר 2002, לאחר שעברה מעטלפים לחיות בר, שגופותיהן נמכרו בשווקים. בהלת הסארס הביאה לחיסול רבבות חיות בר ו"חיות מחמד" בידי השלטונות, אך ההשפעה הזמנית על המסחר בחיות בר הייתה חיובית. סין היא מרכז עולמי לסחר בחיות בר, הניצודות בעיקר עבור בשרן או להפקת מוצרים, שהסינים מייחסים להן סגולות רפואיות. עיקר המסחר הוא מאסיה, אך הלקוחות הסיניים אחראים, למשל, גם להשמדה המונית של צבים בארצות-הברית, ולהשמדת פילים באפריקה. בעקבות בהלת הסארס, התעוררו השלטונות לפעולה משמעותית יותר נגד המסחר; לפי Conservation International, עד ינואר 2004 החרימו השלטונות 800,000 חיות בר שנסחרו באופן לא חוקי (רובן בתוך סין) וייתכן שהמגיפה תביא להקטנת היקף המסחר גם בטווח הארוך. זאת, כאמור, בניגוד לשפעת העופות H5N1, שהמקור שלה הוא חקלאי. היקף ייצוא העופות מסין בשנת 2004 ירד בלמעלה ממחצית – 19 מיליון "בלבד", כמו ב-1980. אולם המסחר הבינלאומי בתרנגולים חוזר לממדיו הקודמים. ארצות-הברית, שהיא יצואנית התרנגולים העיקרית לסין, שבה לייבא ממנה ב-24.5.2006: התרנגולים גדלים ונשחטים באמריקה, גופותיהם נשלחות לעיבוד בסין, ולאחר מכן הן מוחזרות לארצות-הברית כדי להיאכל שם. בחשבון הסופי, אפילו מגיפה גלובלית אינה מסוגלת להגן על העופות מפני הגלובליזציה.

צבים מוצעים למכירה בשוק בבייג'ינג (צילום: WWF-Canon / Michel Gunther)