תוכן התחקיר: ברירה מלאכותית נופלים מהרגליים קריסת הלב והריאות
התרנגולת הקפואה שמוצגת על מדפי הסופרמרקט כיום אינה דומה לתרנגולת שנועד לה גורל דומה לפני 50 שנה. "טיפוח גנטי", שהחל להיערך עוד קודם לכן אך הואץ מאוד במחצית השנייה של המאה ה-20, שינה לחלוטין את האנטומיה ואת הפיזיולוגיה של התרנגולות. העיקרון פשוט למדי: מגדלים עופות רבים בתנאים מבוקרים, ובוררים מתוכם את אלה שמראים תכונות רצויות מבחינה מסחרית. את העופות הנבחרים מרבים בינם לבין עצמם ומבצעים ברירה נוספת, עד כי לאחר מספר דורות מתקבל יצור השונה מאוד מן התרנגולת המקורית. תנאי האחזקה המלאכותיים מאפשרים שימור של תכונות, השונות ביותר מאלה שמתפתחות תחת ברירה טבעית. קצב ההתרבות הגבוה של עופות אִפשר התפתחות מהירה מאוד של התחום. למרות זאת, כדי ליצור שינויים קיצוניים נדרש מספר עצום של עופות - ככל שמספרם גדול יותר, כך סביר יותר שיימצאו ביניהם פרטים בעלי תכונות חריגות. הדרישה למספר עופות גדול ולתנאים מבוקרים היטב הביאה לריכוז של הטיפוח הגנטי בידי חברות מעטות - שלוש חברות בלבד שולטות על כ-80% משוק הפטמים בעולם.



בלול, בהזנה שאינה מאיצה את התפתחות המחלות וכד'. במקביל לכך, האצת הגדילה ועיוות מבנה הגוף נמשכים במלוא המהירות. העיוות נותר כאחד מיסודות תעשיית הבשר. הניסיונות לפתור את הבעיות הם נקודתיים, כגון שינוי הרכב המזון של העופות באופן שיפחית מעט את תפוצת המחלה. "ייצור" של תרנגולים מן הזנים שלפני עידן הברירה המלאכותית המואצת הוא עדיין פתרון נדיר מאוד. אמנם, בשנים האחרונות נשמעים קולות "לשוב אחורנית" לעופות מ"קווים גנטיים" בריאים יותר, מטעם יצרנים של "חקלאות אורגנית". אולם גם מגזר זה בחקלאות (שנמצא בחיתוליו בישראל) אינו מתייחס ברצינות לברירה מלאכותית, ומסתפק בהתנגדות להנדסה גנטית, שכמעט אינה רלוונטית עדיין לתעשיית העופות. הפתרון, כרגיל בענייני חקלאות, נמצא בידי הצרכנים, שבכוחם להחרים את תעשיית העופות ובכך לצמצם את היקפה.
1. ברירה מלאכותית
ברירה מלאכותית
מה רוצים בתעשייה
ככל ש"מתקדם" מדע העופות, כך "מטופחים" עופות לתכונות פרטניות ומדויקות יותר. בתוך עולם זה של טכנולוגיה גבוהה, ניתן לזהות שלוש תכונות כלליות, שאליהן מכוון ה"טיפוח" של חיות המנוצלות בתעשיות הבשר:- גדילה מואצת: צבירת משקל במהירות רבה ככל האפשר.
- נצילות מזון מוגברת: יכולת להפיק משקל רב יותר מכמות מצומצמת יותר של מזון.
- שינוי פרופורציות הגוף: גדילת חלקי גוף בעלי ערך מסחרי רב, במקביל לצמצום חלקי גוף בעלי ערך מסחרי פחות.
"מטפחים" נכויות
תוצאותיו של "טיפוח גנטי" לתכונות אלה הן הרות אסון עבור העופות. ה"טיפוח" גורם להחלשת המערכת החיסונית, עד כי העופות כיום רגישים למחלות הרבה יותר מן העופות שחיו בעבר. מערכות הגוף הפכו פגיעות יותר, וגברה הרגישות לחום, לקור ולגורמי מצוקה שונים. במקביל לכך סובלים העופות מעצם עיוות מבנה הגוף הנורמלי. קצב גדילה בלתי אחיד של מערכות שונות בגוף ושינוי הפרופורציות הגוף הביאו ליצירת מומים ונכויות מלידה. התופעות הבולטות בפטמים הן התמוטטות כתוצאה מכך שהרגליים אינן מסוגלות לשאת את משקל הגוף, ואי-ספיקת לב, תוצאה של גדילת שרירים מואצת, המביאה לאספקת דם לקויה לחלקי גוף מסוימים ולמוות איטי, או למוות מהיר - "התקף לב".הבעיות ידועות
מצבם החמור של העופות מטריד מזה שנים את אנשי התעשייה, בגלל ההפסדים הכספיים שנגרמים להם כתוצאה משיעור תמותה גבוה ונכויות הניכרות גם ב"מוצר" - התרנגולת המתה. כך נראים הדברים מנקודת המבט של התעשייה:עם ההתקדמות הגנטית בקצב גדילה ותפוקת הבשר, חלה עלייה משמעותית בשיעור התמותה של פטמים. העלייה בתמותה נובעת מהתגברות הרגישות של הפטמים לעקות סביבתיות כגון טמפרטורות סביבה קיצוניות. [...] יכולת ההתחסנות בגיל צעיר של פטמים מהירי גדילה כמו גם יכולת ההישרדות להם, יורדת. [...] לממצאים אלה חשיבות מרובה שכן הם מראים שהסלקציה לגדילה מהירה משפיעה בצורה שלילית על התפתחות המערכת החיסונית ועל יכולתם הכללית של העופות להגיב כנגד אנטיגנים שונים.
מתוך: י. לביא, ד. הלר וא. כהנר, "הקשר בין קצב הגדילה הפוטנציאלי של פטמים ותפקוד מערכת החיסון שלהם", משק העופות - ביטאון מגדלי העופות בישראל, פברואר 1999, עמ' 21.
מתוך: י. לביא, ד. הלר וא. כהנר, "הקשר בין קצב הגדילה הפוטנציאלי של פטמים ותפקוד מערכת החיסון שלהם", משק העופות - ביטאון מגדלי העופות בישראל, פברואר 1999, עמ' 21.
התחשיב הכלכלי
למרות הנזקים הכלכליים הקשורים בסבלם, לא צפויה לעופות ישועה מצד תעשיית הבשר. הסיבה לכך פשוטה: הגדילה המואצת ושאר התכונות המעוותות של כלל הלהקה "מפצות" את החקלאים על תמותת חלק מהעופות. הנכות, המחלות ואפילו מותם של אחוזים ניכרים מן העופות נלקחו בחשבון בתחשיב הסופי. שינוי במצבם של הפטמים לא יוכל לבוא אפוא מתוך התעשייה, אלא רק על-ידי הפעלת לחץ מבחוץ. ברית הארגונים להגנה על בעלי-חיים בבריטניה, שבחרה בשנת 2001 להתמקד בתעשיית העופות לבשר, היא מופת להפעלת לחץ פוליטי לשינוי התנאים בתוך התעשייה עצמה. הימנעות מצריכת בשר היא האמצעי להקטין את ממדי התעשייה ולצמצם בכך את מספר העופות המתייסרים בה.2. נופלים מהרגליים
העצמות החלשות אינן נושאות את משקל הגוף הגדל במהירות
האצת הגדילה
פטמים ותרנגולי הודו הם היצורים שעוותו באופן המשמעותי ביותר לצורכי חקלאות בהיקף המוני. בשלושים השנים שחלפו בין תחילת שנות השישים ותחילת שנות התשעים הוכפל משקלו של הפטם (תרנגול-הבית) בהגיעו לגיל 56 יום, פי ארבעה. במושגים אנושיים, מצב זה למצבו של תינוק בן חודשיים שמשקלו 18 ק"ג.עיוות הפרופורציות
אחת ממטרותיה העיקריות של הברירה המלאכותית הייתה לשנות את מבנה גוף העוף: להגדיל את שיעור הבשר מתוך כלל משקל הגוף, ובו-זמנית להפחית את שיעור העצמות. שיעורו של משקל החזה (החלק המבוקש והיקר ביותר) מתוך כלל משקל הגוף הוכפל במהלך יובל שנים של ברירה מלאכותית: ב-1940 היווה החזה 19.7% ממשקל גופו של ה"הודי", וב-1980 הגיע משקל החזה ל-38.2% ממשקל הגוף. כיום מנסים התעשיינים "לייצר" תרנגולי-הודו שיש בהם יותר "שניצל" מאשר כל שאר חלקי הגוף יחד.רגליים חולות
היחס הבלתי אפשרי בין השלד לשרירים גורם לאפרוחים בעיות רבות ביציבה ובתנועה, מעצם המשא הרב שמועמס על העצמות הקטנות. עופות רבים סובלים מעיוותי שלד ומהתמוטטות - "כשילת רגליים" בעגה המקצועית. זהו מצב שבו אין הרגליים מצליחות לשאת את משקל התרנגול המפוטם. במחקרים על עופות בתעשיית הבשר, שנערכו במדינות שונות במהלך שנות ה-90, נמצא, כי צורת הליכתם של רבע עד שליש מהם נראית בלתי נורמלית, באופן המשפיע על יכולת התנועה שלהם - מקרטוע וצליעה ועד לחוסר יכולת להשתמש ברגליים, וניסיון לזחול ולהיעזר בכנפיים במהלך ההליכה. עופות אלה סובלים אפוא מנכות מכאיבה, וזאת עוד בהיותם אפרוחים, בטרם הגיעו לשיא גודלם. הנכויות הנראות לעין הן שלב מתקדם של המחלה, אשר מתחילה להתפתח, בתקופת החיים הקצרה של העופות, בקרב רובם. המחלה מוכרת בשם Tibial Dischondroplasia, כלומר, התפתחות לא נורמלית של העצם כתוצאה מלחץ כבד המופעל עליה. עצם הרגל מתעקמת כלפי פנים או כלפי חוץ והרגל עלולה להסתובב. המחלה גורמת קשיים בהליכה ואפילו בעמידה, והעופות הפגועים נותרים רובצים ללא תנועה במשך הרוב המכריע של זמנם (בניגוד לעופות בני-גילם מזנים בריאים יותר, המבלים את רוב זמנם בתנועה). Tibial Dischondroplasia היא מחלה של "טיפוח גנטי": בהשוואה בין עופות מ"קווים גנטיים" (כלומר, עופות ששווקו לחקלאים על-ידי חברות ה"טיפוח") מתקופות שונות, נמצא כי תפוצת המחלה הוכפלה בין 1958 ל-1992. למידע נוסף על מחלת TD וניסויים הנערכים אודותיה בישראלעופות נכים רצויים לחקלאים, שכן הם ממעטים לזוז ולכן הם משמינים יותר. תרנגולים צעירים רובצים בלול במושב ניר משה, אוגוסט 2009
מפי חוקרי החקלאות
בספרות החקלאית מרבים לעסוק במחלות הרגליים. למשל:"Tibial Dischondroplasia (TD) היא הפרעה מטבולית (מחלה) הפוגעת בשלד של פטמים והודים בשלב הגדילה. המחלה משפיעה על לוחיות הגדילה בקצות העצמות הארוכות ומאופיינת בגוש סחוסי שאינו מתגרם ואינו מכיל כלי דם. כתוצאה מכך, גדילת העצם משתבשת, העצם מקבלת עיוות שהתבטאותו הקיצונית ביותר דמויית וו, ולכן TD גורמת לכשילת רגליים... שיעור הנפיצות של TD בהודיים שנבדקו על ידינו הייתה גבוהה מאוד: 50-100 אחוזים וגבוהה גם בפטמים: 20-100 אחוזים."
ויקטור קנופוב, אריה בר ומרק פינס, "Tibial Dischondroplasia בפטמים ובהודיים", הכנס השנתי ה- 33 של הסניף הישראלי של האגודה העולמית למדע העופות 1995, עמ' 112.
ויקטור קנופוב, אריה בר ומרק פינס, "Tibial Dischondroplasia בפטמים ובהודיים", הכנס השנתי ה- 33 של הסניף הישראלי של האגודה העולמית למדע העופות 1995, עמ' 112.















