תזכיר החוק
פיטום אווזים אסור בישראל החל מ-1.4.2005, אולם בפועל הפיטום ממשיך בניגוד לחוק ובגיבוי משרד החקלאות, שאינו מבצע את המוטל עליו, דהיינו אינו אוכף את האיסור. השבוע היו אמורים להתקיים בבית-משפט השלום ברמלה דיונים בשתי בקשות נפרדות לצווי-מניעה (כלומר, צווים מטעם בית-המשפט להפסקת הפיטום) שהוגשו נגד מפטמים שונים. הדיונים נדחו לאור בקשת המפטמים, ולאחר שהוגשה בקשה לאיחוד הדיון בשתי הבקשות. ובעוד המאבק המשפטי להוצאת צווי-מניעה נגד המפטמים נמצא בעיצומו, הכין משרד החקלאות תזכיר חוק לפיטום אווזים, הכולל הצעת חוק: חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (הלעטת בעלי-חיים) (הוראת שעה), התשס"ה – 2005. מטרתו של תזכיר זה, שהוגש ב-25.5.2005, לעקוף את פסיקת בג"ץ (מ-11.8.2003) אשר הבהירה שפיטום האווזים אינו חוקי. התזכיר מבקש לעגן בחקיקה את ההתעללות באווזים, וכל זאת במסגרת חוק הגנה על בעלי-חיים: הוא קובע שסעיף 2(א) בחוק צער בעלי-חיים, האוסר על התעללות בבעלי-חיים, לא יחול על פיטום אווזים לתקופה של שלוש שנים. במילים אחרות – החוק המוצע מאשר שפיטום אווזים הוא "עינוי, התאכזרות והתעללות בבעלי-חיים" (כלשון חוק צער בעלי-חיים), אך מציע שתעשיית הפיטום תעמוד מעל החוק, ושהמפטמים יזכו לחסינות מפני העמדה לדין על העבירה שימשיכו לבצע.

ללא מראית-עין של חמלה
בתזכיר נאמר אמנם שהפיטום חייב להתבצע בהתאם להוראות המפורטות בחוק, אולם בניגוד לתקנות שבג"ץ פסל, הפעם משרד החקלאות כלל אינו מתיימר ליצור מראית-עין של הפחתת הסבל מן האווזים. בשנים האחרונות הורגלנו למצוא במסמכי משרד החקלאות מראית-עין של דאגה לרווחת האווזים, בתוך הוראות קונקרטיות בדבר שיטות הפיטום: סוג מכונת הפיטום, אורך הצינור, הכמויות היומיות המרביות של מזון שיולעט, מניעת ניפוח הכבד מעל גודל מקסימאלי וכיוצא באלו. הוראות אלה כלל אינן מופיעות בהצעת החוק החדשה, וככל הנראה בכוונת משרד החקלאות אף להימנע מלקבוע הוראות פרטניות כאלה במסגרת תקנות. הסמכות לעניין זה מועברת כולה למנהל השירותים הווטרינריים ולמדריך של שירות ההדרכה והמקצוע (ככל הנראה פנחס מליס, שבעבר התעקש שהאווזים כלל אינם סובלים מהפיטום). אנשים אלה, שהם עובדי משרד החקלאות, הם שייתנו הוראות למפטמים, ומשמעות הדבר היא, שהוראות אלה לא יופיעו בפרסומים רשמיים של המדינה ולא יהיו פתוחות לידיעה ולביקורת ציבוריות. נראה, שהכישלונות החוזרים של משרד החקלאות בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת (אשר ממונה על אישור/דחיית תקנות חוק צער-בעלי-חיים) לא שכנעו אותו שהגיע הזמן להפסיק את הפיטום, אלא שהגיע הזמן להפסיק את הביקורת הפרלמנטרית. ליתר ביטחון, למקרה שיידרשו תקנות הטעונות אישור בוועדה מוועדות הכנסת, מבקש התזכיר להחליף את ועדת החינוך, שיצאה פעם אחר פעם נגד פיטום האווזים, בפורום משותף של ועדת החינוך ושל ועדת הכלכלה של הכנסת. ועדת הכלכלה עוסקת בקביעות בענייני חקלאות, וללובי החקלאי יש בה אחיזה חזקה.

מראית-עין של תוכן משפטי
כדי לרכך את המשמעות של חוק, המעניק למעשה פטור מציות לחוק, עמוס התזכיר בהוראות פיקוח, רישוי ואכיפה – אולם מבט מקרוב מגלה, שרובן מהוות חזרה על סמכויות הקיימות ממילא על-פי חוקים אחרים. כך, למשל, נדרשים אישורים הדרושים ממילא לפי תקנות מחלות בעלי-חיים; נאסרת שחיטה שלא בבית שחיטה – איסור הקיים גם כיום לפי תקנות מחלות בעלי-חיים; ו"ניתנות" לשוטרים סמכויות הקיימות בידיהם ממילא בהתאם לחקיקת סדר הדין הפלילי... הוראה אחרת קובעת, ש"בעל מפטמה יעביר מיידית לשחיטה כל עוף מים שמראה סימני עקה". לכאורה, מחייבת הוראה זו לשחוט את כל העופות מיד עם תחילת הפיטום (לולא היו העופות סובלים ממצוקה, לא היה כל צורך במתן חסינות מהוראות חוק צער בעלי-חיים). אלא שכותבי התזכיר ידעו, כנראה, שהוראה זו היא כה כללית ועמומה, שלא ניתן יהיה לאוכפה, ומכל מקום אין כל כוונה לאוכפה.

מפטמים בשקרים
דברי ההסבר להצעה כוללים שורה ארוכה של פרטי מידע מסולף. כך, למשל, מנופח מספר העובדים בענף הפיטום ומוסתרת העובדה, שרוב העובדים בפיטום הם עובדים זרים ושכירים זמניים. בנוסף לכך, מוצהר בתזכיר כי "אין בידינו מידע מוסמך על מדינה בה קיימת הלעטת אווזים כענף חקלאי ושהוחלט להפסיקה מלבד מדינת קליפורניה בארה"ב". לא רק שקיימות מדינות אירופיות – איטליה ופולין – שאסרו תעשיות פיטום קיימות, אלא שמידע בנוגע לפולין אף מוזכר בבקשה שהגיש משרד החקלאות לבג"ץ בחודש מרץ! משרד החקלאות גם טורח להסתיר בדברי ההסבר את המסקנה המרכזית של הוועדה המקצועית, אשר מינה משרד החקלאות בעניין. הוועדה קבעה, בזמנו, כי על-סמך המידע שהונח בפניה לא ניתן לכתוב תקנות שיסדירו את הלעטת האווזים מחד גיסא, ויעמדו ברוח פסיקת בג"ץ מאידך גיסא. בדברי ההסבר לתזכיר נטען, כי הוועדה ביקשה לדחות את המלצותיה עד לאחר השלמתו של מחקר בנושא. למעשה, כל שהוועדה אמרה הוא, שהוצגו בפניה הצעות לשינוי פרקטיקת ההלעטה, וכי אם מחקר בעניין יצליח, ניתן יהיה לבחון אם השיטות עומדות במבחן בג"ץ. הוועדה הציעה להאריך את תוקף התקנות עד 31.3.2005 – אך לא מעבר לכך.

המאבק בניסיון החקיקה
שר החקלאות מטיל את כל כובד משקלו הפוליטי להצלחת ניסיון החקיקה. מנגד, הארגונים להגנה על בעלי-חיים, ובראשם אנונימוס, עושים כל שביכולתם להכשיל הצעה מסוכנת זו. בשלב הראשון, התבקשו המשרדים השונים, כמו גם גורמים משפטיים ואקדמיים, להעביר את הערותיהם בעניין התזכיר. לאחר מכן תידון ההצעה בוועדת השרים לענייני חקיקה. זוהי ועדת המורכבת מכמחצית משרי הממשלה, כשבראשה עומדת שרת המשפטים, ציפי לבני. ועדה זו היא שתחליט האם הממשלה מאמצת הצעה זו כהצעת חוק ממשלתית. אם תאמץ הוועדה את הצעת החוק, תועלה ההצעה למליאת הכנסת לקריאה ראשונה (ללא קריאה טרומית), כשכל חברי הקואליציה לא יוכלו להצביע נגדה – אנוסים בידי המשמעת הקואליציונית. גם אם ההצעה תעבור בוועדת השרים לענייני חקיקה, עדיין אין פירוש הדבר שהחקיקה תתקבל – רוב גדול של הציבור מתנגד לפיטום האווזים, והדבר משתקף גם בעמדותיהם של חברי-כנסת רבים. עם זאת, בשלב הנוכחי מושקעים מרב המאמצים במניעת קבלת ההצעה בוועדת השרים.

תודה לעו"ד יוסי וולפסון על העזרה בהכנת הכתבה