"בשר אורגני" מקורו בעופות, שהרגו אותם לאחר שבחייהם ניתנה להם גישה לחצר פתוחה. ביקור במשקים אורגניים מעורר רושם, שעופות אלה, נכים מרוב כובד וגדילה מהירה, אינם מנצלים את החצר. מה באמת מעדיפות תרנגולות? על כך במחקר חדש.

ללא תנועה. לפני כשנתיים, ביקרו שניים מפעילי אנונימוס בלול אורגני בכפר-יהושע, שבו מוחזקים תרנגולים לתעשיית הבשר. בהתאם לדרישת התקן האורגני, הייתה לתרנגולים גישה לחצר פתוחה (בתעשיית הבשר הרגילה, העופות כלואים אך ורק בתוך מבנה סגור) אולם העופות כלל לא ניצלו את החצר, שהייתה חשופה לגמרי מצמחייה. גם כאשר הלולן התאמץ להוציאם, נראו העופות אפתיים ומיעטו מאוד לזוז - בהשוואה לתרנגולות הפעלתניות בלול האורגני הסמוך, מן הזן המנוצל בתעשיית הביצים. נראה היה כי תרנגולים מזן זה, שעבר ברירה מלאכותית לגדול במהירות רבה ולפתח בשר על חשבון שאר מערכות הגוף, אינם מסוגלים לזוז גם אם ניתנת להם אפשרות כזו. המדובר בתופעה ידועה: בדו"ח של הוועדה המדעית לבריאות בעלי-חיים ורווחתם (נציבות אירופה, 2000) נכתב, שהתרנגולים בתעשיית הבשר כיום נבררו כך, שאינם רוצים עוד לזוז. להנחה זו, שהתרנגולים אינם רוצים (או אף אינם מסוגלים) לזוז, עלולה להיות השלכה מסוכנת: אם אנשים ישתכנעו שבמצב הנוכחי אין התרנגולים יכולים להפיק תועלת מחצר פתוחה, לא יספקו להם חצר כזו.

המחקר. בתעשיית הבשר בישראל, לולים עם חצר הם נדירים ביותר. אולם בבריטניה ובמדינות אירופיות נוספות, יש לא מעט לולים כאלה. צוות מאוקספורד בראשות אחת מן החוקרות הוותיקות והחשובות בעולם בתחום רווחת בעלי-חיים, מריאן סטמפ דוקינס, פרסם לאחרונה מחקר מרתק וחלוצי בנושא. המחקר נערך בבריטניה, בשבעה לולים אורגניים דומים מאוד זה לזה, כולם מחולקים לשתי חצרות פתוחות, שבתוכן מבנה עם תאורה, מזון, שתייה, בקרת אקלים וכו'. בכל מבנה כזה הוחזקו עשרים אלף תרנגולות, לא מן הזן המנוצל בלולי בשר רגילים - שם נשלחים העופות לשחיטה בגיל שישה שבועות ואף פחות מכך - אלא מזן "טבעי" וחסון מעט יותר, שגדל לאט יותר. את התרנגולות הללו הורגים בגיל 56 יום. החוקרים שבו ללולים בעונות שונות וסקרו ארבעים להקות - כל להקה במשך יום מלא אחד - וספרו (בעזרת תצלומים) כמה תרנגולות נמצאות בחוץ בכל שעה.

לפי בחירת הציפורים. לכאורה זהו מחקר פשוט מאוד. אולם למעשה, הצוות מאוקספורד הצליח להתגבר על לא מעט דעות קדומות. למשל, במחקר משנת 1994 נתנו החוקרים לעופות לצאת לחצר במשך שעה אחת ביום בלבד, לפני הצהרים. מי שמכיר/ה מעט ציפורים בטבע, עשוי/ה להתפלא על כך, שכן רוב ציפורי היום אינן פעילות ביותר בשעות אלה ולכן צפוי היה שימעטו לצאת לחצר. החדשנות במחקר בראשות דוקינס היא הניסיון לעקוב אחר בחירות שביצעו התרנגולות מול מגוון האפשרויות הגדול ביותר שקיים במשק אורגני, בשיטות שמקובל להשתמש בהן למחקר באוכלוסיות של ציפורים בטבע. הנחת החוקרים הייתה, שלציפורים יש העדפות משלהן, ובמקום לכפות עליהן לפעול בתנאי ניסוי מבוקרים, יש לעקוב מרחוק אחר הבחירה שלהן. "אנו מקווים ששיטה זו תאומץ כמכשיר למדידות רווחה בלתי פולשניות ובלתי מפריעות", נכתב במאמר.

יוצאים לחצר! לפני שנפנה לממצאים יש להבהיר, שגם במשקים האורגניים שנחקרו, היציאה לחצר מוגבלת מאוד. בשבועיים הראשונים לחיי האפרוחים, אין מאפשרים להם לצאת כלל; בשבועיים הבאים, מאפשרים להם לצאת ל"מרפסת" - אגף בתוך המבנה, שאחד מקירותיו החיצוניים הוא רשת פלסטיק - כלומר, האפרוחים יכולים לראות את החצר ולנשום אוויר צח. רק לאחר מכן פותחים דלתות לחצר במשך היום. בשלב זה בחיי האפרוחות (במקרה שלפנינו מדובר בנקבות) נערך המחקר. ואלה הן התוצאות: בשעות היום, שהו בחוץ בו-זמנית כמה מאות עופות בממוצע - אמנם מספר קטן. בקיץ (האנגלי! בישראל יהיו ודאי תוצאות שונות) העופות יצאו הרבה יותר מאשר בחורף - פי שבעה. כצפוי, בשעות הבוקר ואחר-הצהרים הם יצאו הרבה יותר מאשר בצהרים. ההפתעה הגדולה הייתה התנהגותם לאחר השקיעה; החוקרים ציינו, שרבים ממנהלי הלולים התעניינו מאוד בהתנהגות העופות וברווחתם, ולכן השאירו להם את דלתות הלול פתוחות לחצר מעבר למינימום הנדרש בתקן האירופי ללולים אורגניים (8 שעות). כך בחרו עופות רבים לצאת דווקא בשעות בלתי מקובלות - בעיני בני-אדם (עמ' 155):

"לאחר השקיעה, כשהיה חשוך מכדי לצלם או לספור את העופות במדויק ללא תאורה מלאכותית, ציפורים רבות נוספות יצאו החוצה בהשוואה לאלה שנראו במשך שעות האור. אלפי עופות זרמו אל מחוץ למבנים כאשר היה חשוך לגמרי, אף על-פי שהאורות דלקו עדיין במבנים."

מבוקשים: עצים. גם הרכב הצמחייה בחצרות השפיע מאוד על נטיית התרנגולות לצאת לחצר. לעיניים האנושיות, חצר פתוחה עם מרעה בעשב נראית כמקום סביר. אך לא כך בעיני התרנגולות. בחצרות חשופות מצמחייה הן מיעטו לצאת, ואלה שיצאו, נותרו בקרבת המבנה. התרנגולות העדיפו סביבת עצים ושיחים, והרבו לצאת רק בתנאים אלה. תרנגולות רבות אף העדיפו לעמוד ב"מרפסת" ולהביט החוצה מבלי להסתכן ביציאה לשטח הפתוח, אם העצים היו רחוקים מהן. בכך נראה שהן שמרו על הנטיות הטבעיות של עוף הג'ונגל הבורמזי האדום - הוא המין שממנו בויתו תרנגולי הבית. עופות הג'ונגל חיים בין סבכי במבוק, וכאשר הם יורדים לרעות על הקרקע, כל סימן לסכנה מבריח אותם לסבך. בתוך הלולים, הסכנה הנשקפת לעופות היא כמעט רק מבני-אדם, אולם אפילו שם נותר יתרון לאינסטינקט הקדום, מאחר שבשטח הפתוח הותקפו תרנגולות לא פעם על-ידי עורבים, לעתים עד מוות.

מסקנות. מובן מאליו: המחקר של הצוות מאוקספורד אינו עוסק בזכויות בעלי-חיים, משום שכל עניינו הוא שיפורים קטנים בחיי ציפורים לפני הריגתן. הלולים האורגניים, משופרים ככל שיהיו, אינם מספקים לעופות תנאים טובים באמת ובסופם מחכים חטיפה, דחיסה למשאיות והרג תעשייתי. מגבלה אחרת של המחקר - טכנית, הפעם - היא חוסר ההתייחסות להעדפות אישיות של תרנגולות: ודאי יש תרנגולות, שהיציאה החוצה חשובה להן ביותר, בעוד שאחרות לא יצאו כלל במשך כל ימי חייהן הקצרים. בהכירנו במגבלות אלה של המחקר, כדאי לראות את יתרונותיו:

בלימת המגמה המסוכנת של התכחשות לצורך של עופות בתעשיית הבשר בחצר פתוחה: התברר שהם אכן זקוקים לחצר (וזאת, יש לזכור, כשסיפקו להם מזון רק בתוך המבנה!) גם אם הם פעילים פחות מעופות מזנים חסונים יותר. למחקר שתי המלצות טכניות חשובות, העשויות להשפיע על עתיד העופות בלולים אורגניים: לפתוח את הגישה לחצר בכל שעות היממה ולטעת עצים ושיחים בחצרות. לעניין מרכזי זכו העדפות של העופות, מתוך התבוננות בבחירות שהם מבצעים בין אפשרויות מגוונות ולא מתוך הסתמכות על ניסויים מוגבלים או על מה שנראה נוח לעיניים אנושיות בלבד. ככל שחוקרים יפתחו יחס כגון זה כלפי החיות, עשוי הדבר לחלחל לתוך התעשייה.

מקור