|
פעילות
לפעול באנונימוס
ביום ג', 6.7.2010, בשעה
19:00, תתקיים פגישת היכרות עם אנונימוס במשרד העמותה בתל-אביב. משך הפגישה
כשעה וחצי, והיא מיועדת למבוגרים ולנוער מגיל 16 ומעלה שמעוניינים להתנדב
בעמותה. פרטים במשרד: 03-6204878.
פעילות תמורת מגורים
 באנונימוס קיימת אפשרות ייחודית של מגורים בדירת פעילים,
בתמורה לכ-20 שעות התנדבות בשבוע. התפקידים מגוונים, השעות גמישות והשותפים
נעימים. נחוץ/ה במיוחד פעיל/ה לפעילות שטח במסגרת קמפיין הרפורמה בתעשיית הביצים.
ייעוץ תזונתי לטבעונות
בריאה
אנונימוס מציעה ייעוץ
על-ידי תזונאית קלינית מוסמכת, למעוניינים/ות בתזונה עם מרב היתרונות
הבריאותיים שיש לטבעונות ולצמחונות להציע. לפרטים: 03-6204878 או info@anonymous.org.il
כדאי לכתוב: נגד הטסת
קופים לניסויים
 בכתבה ששודרה בתכנית "היום
שהיה" ב-28.6.2010 (החל מדקה 17:15), סקרה מרב דוד את ביקורת
ארגונים לזכויות בעלי-חיים נגד חברת אל-על, המטיסה קופים מחוות מזור לאירופה,
שם יערכו בהם ניסויים. אל-על הכחישה בתחילה את הטענות, אך תחקיר חשף
מסמכים המעידים על משלוחי קופים שביצעה החברה בשנת 2009 . לאחר מכן, טענה אל-על כי אין בכוונתה להמשיך להטיס קופים לניסויים
בעתיד, אך להצהרה זו אין תוקף מחייב, כל עוד החברה אינה חתומה על
התחייבות שלא להטיס בעלי-חיים לניסויים, כפי שכבר עשו חברות תעופה רבות
בעולם.
כדאי לכתוב לאל-על
בדרישה לחתום על התחייבות כזו ולהבהיר לחברה שכל עוד לא תעשה כן, תחרימו
את החברה ותעדיפו לטוס בחברות תעופה המחויבות שלא לתמוך בניסויים
בבעלי-חיים.
אל על נתיבי אוויר לישראל
בע"מ, מועדון הנוסע המתמיד, ת.ד. 41 נמל תעופה בן גוריון מיקוד 70100,
ישראל; פקס: 03-7604043
הרצאה בירושלים
ביום א', 11.7.2010,
בשעה 20:00 תתקיים בזנגביל – מרכז קהילתי לצמחונות (רח' בלפור 8)
– הרצאתה של ד"ר נעמה הראל על ייצוג בעלי-חיים ביצירתו של פרנץ קפקא. קפקא
הרבה לייצג בעלי-חיים ביצירותיו, והדבר נתפס לרוב כאלגורי לתכנים
אנושיים. בהרצאה נבחן את סיפורי החיות של קפקא באופן שאינו אלגורי, תוך
התמקדות בהוויה החייתית וביחס שלה להוויה האנושית. אין צורך בהיכרות מוקדמת
עם הסיפורים. הכניסה חופשית.
לפרטים על כל אירועי
זנגביל: veginger@gmail.com או יוסי
052-2598773
סדנת תזונה
בתל-אביב
 בשבת, 17.7.2010, בין השעות 21:15-19:30, במרכז צ'אנדרה יוגה
(אשתורי הפרחי 4, מתחם בזל), ינחה זהר צמח וילסון סדנה בנושא סוכר, בריאות
והקשר שבין אוכל ומצבי רוח. עלות: 50 ש"ח. להרשמה ולפרטים
נוספים
משחק פייסבוק נגד כלובי
סוללה
 "Farm Rescue" הוא
משחק פייסבוק חדש המדמה ניהול של מקלט לשיקום תרנגולות שחולצו מכלובי סוללה,
ומאפשר ללמוד עובדות על תעשיית הביצים ורעיונות מעשיים על סיוע לתרנגולות
בעולם האמיתי.
תורמים לאנונימוס – ומקבלים זיכוי ממס
 ניתן לתרום לאנונימוס ולהזדכות על התרומה בתשלום מס ההכנסה ("סעיף
46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת הזיכוי, מלאו טופס 116
וצרפו את הקבלות מאנונימוס.
תורמים באמצעות טופס
מאובטח; או שולחים
אלינו פרטי התקשרות.
פעילויות קבועות; התנדבות
באנונימוס; היכרויות
לטבעונים/ות ולצמחונים/ות
הניקור בעידן המודרני
מאבק הלולנים בחיתוך מקורים,
1950-1949 (כתבה ראשונה בסדרה)
באמצע המאה ה-20 ניטש בישראל מאבק בין הלולנים הוותיקים לבין
משרד החקלאות בעניין חיתוך ("קיטום") מקורים. במאבק נחשפו גישות מנוגדות
לגידול בעלי-חיים ולניצולם. שני הצדדים האמינו שניצול התרנגולות לגיטימי,
אולם בעוד שמשרד החקלאות צידד בתיעוש מהיר, הלולנים הוותיקים נטו לראות בלול
התעשייתי בית-סוהר משמים ומענה, הבוגד בערכי המשק המסורתי. חיתוך המקור,
כשיטה אלימה ואכזרית, עמד במוקד המאבק כי המחיש פגם מהותי בלול התעשייתי. על
רקע שורת מדינות באירופה שאסרו לאחרונה את חיתוך המקור, בוחן חגי כהן כיצד
התחיל החיתוך בישראל.
תרנגולות קטומות מקור בלול סוללה במושב בשרון, ינואר
2010.
"מחלה על בסיס סוציאלי-פסיכולוגי"
ביות
התרנגולים החל לפני למעלה מ-5,000 שנה. במהלך תקופה זו, לא התעורר מעולם צורך
לחתוך את מקורי העופות – עד לפני כשישים שנה. בעבר חיו התרנגולות בלהקות
קבועות וקטנות לאורך שנים, כשהן בריאות וחופשיות באופן יחסי.
בתנאים אלה שררה ביניהן היררכייה יציבה, שמנעה מאבקים מיותרים. התרנגולות
יכלו לממש את הדחף שלהן לנקר ולחטט באדמה, בצמחייה ובמזונות מגוונים – ולא
נאלצו לפרוק דחף זה על הנוצות והבשר של שכנותיהן. כל זאת עד למאה ה-20, אז
אולצו להתקיים בצפיפות רבה ובמספרים גדולים, ועד מהרה נכלאו בכלובים זעירים
וחשופים. העלייה בתדירות הניקור ההדדי בין
התרנוגולות ניכרה מיד.
הלולנים הוותיקים (והנשים הלולניות – שדחיקתן מהמקצוע הושלמה במקביל
לתיעוש הלול) לא התקשו להבחין בגורמים ל"מגיפה" החדשה של ניקור התרנגולות זו
בזו: הצפיפות, ומניעת האפשרות לבצע פעולות טבעיות. הבעיה הייתה, כמובן, שאלה
הם שניים מהמאפיינים המהותיים למשק-החי התעשייתי. הלולנים הוותיקים לא היססו
להסיק מסקנות שתאמו את ערכיהם המסורתיים:
"בעיית הניקור ומניעתו מעסיקה את מגדלי העופות מאז שהתחילו לגדל
תרנגולות בצורה האינטנסיבית [התעשייתית] החדישה. העובדה, שהניקור איננו
מופיע בעופות המוחזקים בשיטה האקסטנסיבית [המסורתית], מלמדת, כי הוא קשור
עם גורמים הקובעים את האינטנסיביות [...] יש פה יותר 'הרגל מדבק' או, כמו
שאני מעדיף לקרוא לזה, כעין מחלה על בסיס 'סוציאלי-פסיכולוגי', דוגמת
התופעה הידועה אצל בני-האדם בשם 'בהלה המונית'...
"ברוב המקרים נגרמת
ההופעה של ניקור בתוך להקה מפאת צפיפות יתירה של העופות על פני השטח
המצומצם של הלול. על אף כל ההוראות של מדריכים ומורים עדיין מצויים הרבה
חוטאים [בציפוף-יתר], ובמיוחד – במושב." (רטה, 1949, עמ'
143-142)
מדוע דווקא במושב? משום שבמושבי העולים שוכנו עולים רבים ללא רקע חקלאי,
ששאבו את כל הידע וההכשרה בעיסוקם ממדריכי משרד החקלאות, ולכן ביטאו במובהק
את מגמות התיעוש ה"חדישות". הלולנים המסורתיים כינו את מצופפי-העופות החדשים
"חוטאים", ומדריכי משרד החקלאות השיבו להם שהקיטום הוא – "מצווה".
מימין: לול משנות הארבעים;
משמאל: "צפיפות כזאת אינה מביאה ברכה בכנפיה" – צילום
אילוסטרציה במשק העופות, כרך א', חוברת ז', 1949, עמ' 199.
הצפיפות כסיבה לאלימותהלולן הוותיק התלונן
על הלולנים מהדור החדש, "המאמינים כנראה כי לקביעת שטח המינימום, למשל 1 מ'
רבוע ל-5-4 תרנגולות מטילות, אין כל חשיבות." שטח המינימום שהוקצב לתרנגולות
בלול המסורתי על סף התיעוש היה, כמסתבר, גדול במקצת מהשטח ב" לולי החופש" של ימינו,
אך הלולן הוותיק ידע מניסיונו כי הגדלת הצפיפות מעל לרמה זו, תוליד בהכרח
נזק:
"הם מצופפים מספר גדול של עופות על שטח קטן מדי בהרבה, אולם במקום
'לרמות' את העופות כביכול, הם מרמים את עצמם, כי התוצאות הן לפעמים קשות
ומצערות. ברור, כי סיבת הניקור במקרים אלה היא המלחמה למרחב החיים של
העופות, ז.א. סיבה פסיכולוגית-סוציאלית גרידא, שיש בידה להביא ל'מלחמת כולם
בכולם'. הלא מכירים אנו אותה התופעה גם אצל בני-האדם; אם הם גרים בצפיפות
יתירה בשכונות העוני של הערים הגדולות, הרי הצפיפות עצמה גורמת ריב
והתקוטטות מתמידים. לפעמים מצליחים להפסיק את הניקור, אם בעוד מועד משנים
את תנאי השיכון של העופות ונותנים להם את המינימום הדרוש לשיכונם." (רטה, עמ' 143)
איור למאמר של רטה, "בעיית הניקור בעופות",
1949.
נגד עצבנות ושעמוםהלולן הוותיק ביטא גישה
מסורתית כלפי החיות שבמשק. לפי גישה זו, האנלוגיה בין תרנגולות לבני-אדם
וההתייחסות לתרנגולות במושגים נפשיים וחברתיים, אינם טאבו. לפני צמיחת "מדע
החקלאות" המנוכר, איפשרה גישה אינטואיטיבית זו לזהות את הקשר הפשוט שבין תנאי
מחיה גרועים לבין התפתחות בעיות התנהגות ובריאות:
"עוד צורה אחרת של החזקה אינטנסיבית גורמת במידה חריפה להופעת הניקור
[...] זוהי שיטת הלול האינטנסיבי עם רצפת רשת וטפחות [פסי עץ ורווחים
ביניהם, ראו להלן]. לעומת זאת, הניקור כמעט אינו מופיע בשיטת הרפד העמוק
[מצע נסורת, קש, גזרי עץ, וכדומה על קרקע הלול].
"המיון הזואולוגי של
התרנגולות, המונה אותן בקהל הציפורים המחטטות, מעיד כבר, כי פעולת החיטוט
היא אופיינית לה. אם לוקחים מהתרנגולת את התוכן העיקרי של חייה, מעצבנים
אותה באמת. זו היא הרעה הנעשית לתרנגולת המוחזקת בלולים סגורים על רצפת רשת
וטפחות בלי חצר. אין לתרנגולות שום אפשרות לחטט ולנקר. [...] אם בספרות
המקצועית הישנה היה מדובר על 'שעמום' של העופות כסיבת הניקור, היה בזה מידה
של אמת. לעומת זאת, נותן הרֶפֶד הגבוה לתרנגולת, אפשרות רבה מאוד לפעולה
האהובה עליה, ואנו רואים אותה עסוקה כל היום ב'עיבוד' הרפד [...] כמו-כן
נותן הרפד העמוק לתרנגולת הזדמנות טובה ל'אמבטיית אבק'." (שם)
הניקור כסימפטום של לול "חולה"
העניין
שהפגין הלולן הוותיק בהתנהגות התרנגולת ובצרכיה, הוביל להבנה שניקור
התרנגולות זו את זו הוא סימפטום של מניעת האפשרות להתנהג בטבעיות; הבנה כזו
לא יכלה להתפתח בקרב העולים, שהפכו בין-לילה לבעלי לולים ולעתים בקושי הכירו
תרנגולות מחוץ לכלובים. ומה חשב הלולן הוותיק על חיתוך המקור כפתרון לניקור
ההדדי?
"אמנם יש בידינו אמצעים 'מיכניים' ויעילים ל'ריפוי' הניקור: קיטום
המקור והרכבת מסנוורים [לוחית המוצמדת למקור ומגבילה את הראייה]. אינני
רוצה להביע דעה עליהם, אבל אני רואה בהם אמצעים 'המרפאים' רק את הסימפטומים
של 'המחלה' ולא את סיבותיה. יש בידנו אפשרות למנוע מראש את הופעת הניקור או
לחסלה באמצעים 'טבעיים' יותר, המבוססים על הסיבות ועל התנאים הגורמים
לניקור." (שם)
הכותב אינו טוען שהקיטום מחטיא את מטרתו – אלא מבקר את המטרה עצמה. אנשי
משרד החקלאות היו עשויים שלא להבין את ההבחנה בין "ריפוי" לבין "טיפול
בסימפטומים", שכן מבחינתם הבעיה היא ה"סימפטומים" בלבד, כפי שהם באים לידי
ביטוי בפגיעה ברווחים. הגישה המסורתית, לעומת זאת, מניחה כי מעבר לסימפטומים,
יש בתיעוש משום הפרת "חוזה", שנכרת כביכול בין האדם לבין החיות שהוא מגדל,
ולפיו מותר לנצל ולהרוג את את החיות – אך "בתמורה" יש לספק להן חיים טובים.
בין דורות הלולנים התנהל ויכוח ערכי בשאלות יסודיות: האם חקלאות טובה נשפטת
רק במבחן התוצאה הכלכלית, או שמא חקלאות טובה היא תהליך המשמר את ההרמוניה עם
הטבע? האם התיעוש יגבה מחיר גם מבני-האדם? האם יש מקום להבחנות בין "טבעי"
ו"מלאכותי"? ומי מהשניים עדיף?
מתוך: ד. גלזמן, נ. רנד וי. זמברג, "כיצד לגדל הודיים
בהצלחה", הוצאת "המשק החקלאי", 1961, עמ' 49.
"אנחנו עושים משגה"
תיעוש הלולים בישראל
הואץ מאוד עם הקמת המדינה. התיעוש המואץ הוליד ביקורת מוגברת כלפי התיעוש,
שעד אז לא נתפס כאיום קיומי על הלול המסורתי ועל התרנגולות. סוג הקרקע שעליה
עומדים העופות, למשל, עמד במוקד של מחלוקת. הלולנים הוותיקים גינו את המעבר
מגידול על האדמה לכליאה על רצפת טפחות – מוטות עץ דקים שביניהם רווחים צרים,
המוגבהים מעל הקרקע כדי לאפשר את ניקוי ההפרשות לעתים רחוקות (זהו שלב מעבר
בדרך אל כלובי הסוללה). העובדה שהשימוש ברצפת טפחות "חייב" לקטום את מקורי
התרנגולות, היוותה הוכחה להיותו פסול:
"לא יכולתי להשתחרר מההרגשה שאנחנו עושים משגה בזה שאנחנו ממשיכים
לבנות בלולים שלנו רצפת טפחות [...] רצפות כאלה התחלנו להתקין רק בשנת
1937-1936; המגמה הייתה, למצוא דרך בשביל לחסוך עבודה, ולהקל על העובדים
בלול [...] הלול עם רצפת הטפחות בא, איפוא, לפתור את הבעיה הקשה הזאת
[ניקוי ההפרשות], ולא כפי שרבים סברו – וסוברים עדיין – כי השיטה הזאת
הונהגה למען בריאותם של העופות. [...]
"בלול עם רצפת טפחות אנו שוללים
מהתרנגולות את תחושת הקרקע, שכן אנו מחזיקים אותה באוויר על שלבים. לא מעט
הן התרנגולות אשר אנחנו צריכים להוציא מן הלול [כלומר, לשלוח לשחיטה] מפני
שהן מקבלות יבלות מחמת דריכה מתמדת על שלבי העץ. הן אינן יכולות לחטט בזבל,
והרי זהו אחד הדברים האהובים עליהן. על כן הן מתחילות להתקוטט ולנקר זו את
זו [...] אין כל ספק כי רצפת הטפחות היא הגורם העיקרי בזה שמכת-הניקור הפכה
אצלנו, בחינת מכת-מדינה [...] הרפד הגבוה, עם או בלי רצפת בטון, נותן
לתרנגולת את האפשרות להתפלש, להיות עסוקה, לחטט ולמצוא שם בתוך הריפוד
מינראלים וויטאמינים [...] כאן אין התרנגולות סובלות כל-כך בימי החום, כי
הרפד והקרקע מצננים אותן, ואילו בחורף הן מתחממות בתוך הרפד." (הררי, 1950, עמ' 135)
גם כאן ניתן לראות בבירור כי הביקורת אינה מופנית כלפי יעילותה של שיטת
הטפחות. נהפוך-הוא: הלולן הוותיק מדגיש כי השיטה נוחה לעובדים ולא רומז אפילו
כי היא בעייתית מבחינה כלכלית. אולם לשיטתו אין די בכך: תחושת אי-הנוחות של
התרנגולות, האלימות ביניהן, הפציעות והמוות, כמו גם החשיבות שבעצם סיפוק
צרכיהן הטבעיים, הן סיבות בעלות משקל מכריע נגד הטפחות.
איור מתוך משק העופות, כרך ג', חוברת ד', 1950, עמ'
83.
מקורות
ד"ר ש' בורנשטיין, הלול, תשי"ח-1958, עמ' 299.
סנדר הררי,
"היש צורך ברצפת טפחות?", משק העופות, 1950, חוברת ה', עמ' 135.
אבידן, "אל תרמה את העופות", משק העופות, 1950, חוברת א', עמ' 15.
ה.
רטה, "בעיית הניקור בעופות", משק העופות, 1949, חוברת ה', עמ'
143-142.
"ה'גישה לעוף'" (מאמר המערכת), משק העופות, 1949, חוברת ד', עמ'
114.
חדשות
 ynet אנטיביוטיקה במשקים. בכתבה " FDA: הפחיתו
השימוש באנטיביוטיקה לחיות" (30.6.2010) מספרים ארז ארליכמן ו-AP על
הביקורת שמתח מנהל התרופות והמזון האמריקאי על השימוש באנטיביוטיקה
בתעשיות המזון מהחי. אנטיביוטיקה ניתנת לבעלי-חיים במשקים דרך קבע ומשמשת
בעיקר כזרז גדילה. השימוש באנטיביוטיקה במשקים מביא להתפתחות חיידקים
עמידים יותר, הפוגעים בבריאות הציבור. עם זאת, FDA לא נקט שום צעדים
להגבלת השימוש באנטיביוטיקה, אלא הסתפק בקריאה כללית לתעשיות המזון להפחית את
השימוש באנטיביוטיקה באופן וולנטרי.
 שריפות. בשבוע החולף פרצו שריפות רבות, שפגעו באלפי דונמים
של חורש טבעי. חיות בר רבות נספו בשריפה, ובכלל זה חיות קלות תנועה,
כגון תנים ופרות. חיות הבר שנותרו בחיים, יעמדו מול מחסור במזון. בשריפה
שפרצה באזור בית שמש ב-29.6.2010, עלו באש מספר לולים; זאת לאחר
ששמונה ימים קודם לכן ניזוקו באופן קשה וקרסו ארבעה לולים בקריית מוריה. המוות בלולים קשה
במיוחד, כי העופות הכלואים אינם יכולים אלא לחכות לאש המתקרבת, ללא
אפשרות לברוח. בקרן הקיימת לישראל חושדים שחלק מהשריפות נגרמו על-ידי הצתה
מכוונת, וקוראים להקמת גוף פיקוח בעל סמכויות שיטור, שיפעל למניעת
הצתות.
מקורות
 nrg מעריב הרעלה. בכתבה " בגלל
שרפות והרעלות: פחות נשרים בצפון הארץ" (27.6.2010) מדווחת עדי חשמנואי
על כך שמספר הנשרים בארץ ירד בכ-60% מאז שנה שעברה. לדברי אקולוג רשות
הטבע והגנים, הירידה במספר הנשרים היא בעיקר תוצאה של הרעלות על-ידי
חקלאים: "חקלאים מרעילים תנים, מכרסמים, בקר של שכנים שעמם הסתכסכו על
שטחי מרעה, ומי שמשלם את המחיר אלו הנשרים, שניזונים מבעלי-החיים
המורעלים."
 ynet הגנת חיות בר. בכתבה " לפעמים, גם
דורבנים ושועלים מזיזים בניינים" (27.6.2010) מספרים יעל דראל וארז
ארליכמן על תכנית לשימור חיי הבר של נחל שקמה (בין הרי יהודה לחוף אשקלון)
שמקדמת רשות הטבע והגנים. באזור חיות חיות בר ממינים רבים, ביניהם דרבן
הודי, תן זהוב, חזיר בר, חתול ביצות, חתול בר, גירית מצויה, נמיה מצויה, שועל
מצוי, זאב אפור וצבוע מפוספס.
nrg מעריב ריסוס.
בכתבה " חומרי
הריסוס יוחלפו כדי להציל את הציפור" (27.6.2010) מדווחת עדי חשמונאי על
תוכנית להחלפת שיטות הריסוס של שדות הבוטנים בעמק החולה, שם מקננות שדמיות
אדומות-כנף. כיום נפגעות חיות הבר בשדות אלה הן מהריסוס והן מהטרקטורים
שמפזרים אותו.
ynet הרס הטבע. בכתבה " אושר: הכביש
ינגוס בגן הלאומי הרי יהודה" (30.6.2010  ) מספרת יעל דראל כי הכנסת אישרה הרס חלק מהגן הלאומי הרי יהודה לשם
סלילת כביש גישה עבור העבודות להנחת מסילת הרכבת בין ירושלים
לתל-אביב. בחברה להגנת הטבע מבקרים את העובדה שהאישור ניתן לפני שעדיין הובהר
אם יש צורך בסלילת הכביש. אם תצא לפועל, צפויה סלילת הכביש לגרום נזק רב לבית-הגידול של חיות בר
באזור – בין השאר, מזהירים בחברה להגנת הטבע כי מפני הרס בלתי הפיך של
נחל יתלה.
 ynet נזקי הנפט.
בכתבה " כתם הנפט:
מבצע ענק לחילוץ 70 אלף ביצי צבי ים" (1.7.2010) מדווחים ארז ארליכמן
ו-AP על מבצע לפינוי ביצי צבי-ים מכ-800 קנים לאורך חופה הדרום-מזרחי של
ארה"ב, והעברתם לסביבה אחרת. זאת בגלל הסכנה שנשקפת לצבים מדליפת הנפט במפרץ
מקסיקו, שנגרמה בעקבות טביעת אסדת קידוח של חברת BP לפני כעשרה שבועות.
תזונה ומתכונים
 ynet בשר והתפתחות מינית. בכתבה "מחקר: בשר
גורם לבגרות מינית מוקדמת בבנות" (30.6.2010) סוקר ד"ר איתי גל מחקר
שנערך באוניברסיטת ברייטון, המראה כי צריכת למעלה מארבע מנות בשר שבועיות
בקרב ילדות מאיצה את ההתבגרות המינית שלהן, דבר המגביר את
הסיכון להתפתחות סרטן השד, סרטן השחלות ומחלות לב בגילאים מאוחרים יותר.
גורם אפשרי לכך הוא כמות ההורמונים הגבוהה הניתנת לבעלי-חיים בתעשיית
הבשר.
 הארץ מש. בטור "מונג:
קטנייה כתחליף חומוס" (גלריה / עכבר העיר 1.7.2010) ממליצה רחל טל-שיר על
מש ("מונג"), קטניה קלה לבישול ולהנבטה שמוצאה בהודו, ומצרפת מתכון לסלט עם
נבטי מש.
ynet סלט. בטור "סלק, פלפל
ותפו"א: סלט בשלל צבעים" (29.6.2010) מציע שי ילין מתכון לסלט
תפוחי אדמה, סלק חי ופלפל אדום חרוך.
ynet קינואה. בטור "בלי להזיע:
סלט קינואה, חמוציות ואגסים" (27.6.2010) מציע השף יקי בביץ' מתכון פשוט
לסלט קינואה.
פינת התזונה
שקשוקת
טופו
 מרכיבים
200 גרם טופו
200 גרם פטריות בולטה או שמפניון, טריות או משומרות
בצל סגול גדול
2 עגבניות
2 כפות אבקת שמרי בירה
כף שיבולת שועל
הכנה
- קוצצים את הבצל ומאדים אותו במחבת עם מעט מים, עד שהוא מתחיל להיעשות
שקוף.
- חותכים את הפטריות והעגבניות ומוסיפים אותן למחבת.
- מגרדים את הטופו בפומפייה, מוסיפים למחבת ומערבבים היטב. במידת הצורך,
ניתן להוסיף עוד מים, כדי למנוע מהטופו להידבק למחבת.
- לאחר כמה דקות, מוסיפים את שמרי הבירה ושיבולת השועל, מערבבים עוד מעט,
ומגישים.
מתכון וצילום: דדי שי
|
מערכת זכויות בעלי-חיים השבוע: אריאל
צֹבל (עורך), דדי שי, כנען עוזיאל וחגי
כהן
לתגובות: info@anonymous.org.il. אין
להשיב (reply) לכתובת השבועון!
אנונימוס: ת.ד. 11915 תל-אביב, מיקוד 61119.
טל' 03-6204878 פקס 03-6204717
גיליונות קודמים
ניתן לקרוא בארכיון
להרשמה לאנונימוס באמצעות טופס
מאובטח
אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו
אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י
כאן |
|
