לפעול באנונימוס

פעילויות קבועות

ממפים את המשקים החקלאיים בישראל

המשקים המחזיקים בעלי-חיים הולכים וגדלים בהתמדה, ומספרם הכולל מצטמצם. אנונימוס ממפה את כל המשקים ברחבי הארץ. מכיר/ה משק או מתקן חקלאי אחר המחזיק בעלי-חיים רבים? אנונימוס תשמח לקבל מידע על מיקום המשק ודרכי הגעה אליו: erezkat@gmail.com

 

כדאי לכתוב: נגד חוות מזור

גלעד ארדן, השר להגנת הסביבה, רח' כנפי נשרים 5, ת.ד 34033, ירושלים 95464. דואל sar@sviva.gov.il, פקס: 02-6535958

 

סבלם של בעלי-חיים בתעשיות המזון אינו נושא שהתקשורת המרכזית מרבה לעסוק בו, וחשיפה בזמן צפיית שיא במהדורת החדשות של אחת הרשתות המובילות בארצות-הברית אינו עניין של מה בכך. הישג זה התאפשר הודות לעבודתו של פעיל ארגון Mercy for Animals ("חמלה כלפי חיות", להלן MFA) שהועסק מסוף דצמבר 2008 ועד תחילת פברואר 2009 כמכונאי במחלבת ווילט (Willet), רפת החלב הגדולה ביותר במדינת ניו-יורק, המחזיקה כ-7,500 פרות ומפיקה מהן מדי יום כ-40,000 גלונים של חלב. אחד ממתקני ווילט נמצא לכאורה תחת פיקוח רבני והוא מהווה מקור למוצרים כשרים הנמכרים בניו יורק. במהלך השבועות המעטים שהועסק במקום, תיעד החוקר בצילומי וידאו סמויים שורה ארוכה של פגיעות בפרות – חלקן נובעות מעצם ניצול הפרות לחלב, וחלקן קשורות בתרבות מקומית של הזנחה ואלימות. ממצאי התיעוד נחשפו לציבור קרוב לשנה לאחר סיום החקירה, ולאחר ניסיון – ללא תוצאות – להביא לפעולה רשותית נגד העבריינים.

 

אלפי הפרות במחלבת ווילט אינן זוכות לצאת למרעה במשך כל חייהן. הפעם הראשונה והאחרונה שבה ייצאו לאוויר הפתוח תהיה כאשר תנובת החלב שלהן תתחיל לרדת, והן יועמסו למשאית כדי להישלח לשחיטה. עד אז, הן מוחזקות במבנה סגור בצפיפות רבה – לעתים עד כדי כך שהן לחוצות גוף אל גוף. רצפת בטון מכוסה דרך קבע בהפרשות, חלקלקה מאוד ואינה מותאמת לתנועת מפריסי פרסה כבדים. החוקר תיעד ירידה מרכב הובלה באזור כה חלקלק, עד שכל הפרות מחליקות שם, לעתים נופלות על פניהן ומסתכנות בשבירת רגליים. משטח בטון מוגבה, המחולק ל"תאי רביצה", אמור לספק לפרות מקום נקי יחסית מהפרשות במשך רוב היום, אבל התאים קצרים וצרים מדי לרביצה נוחה, ולעתים קרובות רגלי הפרות משתלשלות החוצה, אל הרצפה המזוהמת. החוקר צילם פצעים ענקיים ומוגלתיים שמכוסים בהפרשות, וכן נפיחויות ענקיות. הזוהמה הכללית ברפת מביאה להתפתחות זיהומים קשים בפצעים הפתוחים, אולם הפרות הפגועות לא קיבלו טיפול רפואי.

 

הפרות נחלבות מספר פעמים ביום, ושמונה פועלים בלבד אחראים על חליבת 500 פרות בכל שעה. לשם כך מובילים אותן מהרפת המרכזית אל מכון החליבה. המעבר מתבצע דרך מערכת שערים אוטומטית, הפולטת זרם חשמלי כשהפרות נלחצות נגדה, במטרה להאיץ בהן להתקדם בכיוון הרצוי. פרות חסרות מזל, שנדחקות במעבר בצפיפות גבוהה מדי, עלולות לספוג שוקים חשמליים חוזרים ונשנים מבלי שיש להן אפשרות להתקדם.

 

כדי לשמור על תפוקת חלב גבוהה, הפרות מוזרעות בתדירות מרבית. העגלים נלקחים מהן זמן קצר לאחר הלידה. בתמונה זו ניתן לראות את ההפרדה האלימה של העגלים מהאמהות: פועל גורר את העגל על קרקע הרפת כשהוא אוחז רק ברגל אחורית של העגל, תוך מתיחה עזה של הרגל וסיכון לפציעת העגל. האם הולכת בעקבות הגור שנלקח ממנה ומרחרחת נמרצות. לאחר ההפרדה, רבות מהאמהות גועות במצוקה, ועובד הרפת הסביר לחוקר שחלקן "משתגעות" ומחפשות את העגלים במשך ימים לאחר שנלקח מהן.

 

בחקירה הוקדשה תשומת-לב רבה להטלת מומים בעגלות – גדיעת קרניים וגדיעת זנב. שתי הפעולות מתבצעות כשהעגלה מרוסנת על-ידי קשירה הדוקה של ראשה לגדר, כשהראש מורם תוך הפעלת לחץ עז על הצוואר; כשהעגלה נופלת תוך כדי מאבקיה להשתחרר, היא נותרת תלויה בראשה. העגלה נמצאת בהכרה מלאה לאורך כל הפעולות הכירורגיות שמתבצעות בגופה, ואינה מקבלת כל אמצעי לשיכוך כאבים. המדובר בעגלות מבוגרות יחסית, והניתוח נחשב קשה ומכאיב יותר ככל שעולה גיל העגלה.

 

גדיעת הקרניים מתבצעת על-ידי הצמדת ברזל מלובן (מלחם) בחוזקה אל ניצן הקרן. בצילומים נראה העובד כאילו הוא ממש חופר בראש העגלה עם המלחם כדי לשלוף את ניצן הקרן. העובד חוזר פעמים אחדות לאותה נקודה ומשהה את הברזל המלובן על ראש העגלה לפרקי זמן המגיעים עד שתיים-שלוש שניות. העגלות מתפתלות ונאבקות ככל יכולתן כדי להשתחרר. כפי שניתן לראות בתמונה זו, העובד נוהג להדק את ריסון העגלה בזמן גדיעת הקרן על-ידי לפיתת ראשה והחדרת אצבע לארובת העין שלה.

 

גדיעת הזנב מתבצעת בעזרת מלקחיים, המשמשים גם לסירוס עגלים. העובד תופס את קצה הזנב (כשליש מאורך הזנב) ומסובב אותו בכוח כמה פעמים סביב נקודת האחיזה, עד שהזנב נשבר בקול פיצוח והעובד תולש את החלק השבור במשיכה חזקה.

רוב הפגיעות שנחשפו בחקירה, נובעות ממבנה תעשיית החלב.  הצפיפות, הפרדת העגלים מאמהותיהם, הזוהמה – אלו הן תופעות שגרתיות במשק החלב המודרני, וברובן לא צפוי להתחולל שינוי משמעותי כל עוד קיים ביקוש למוצרי חלב. בהתאם לכך, התובע המחוזי הגיב לדרישת MFA לחקור את ההתעללות ברפת, בטענה שרוב הפגיעות המוצגות בחומר החקירה הן "פרקטיקות מקובלות בתעשייה." אין ספק שהתובע צודק בהבחנה זו, אולם היא אינה מהווה טיעון תקף מבחינה משפטית: החוק הניו יורקי נגד התאכזרות לחיות אינו מעניק פטור לפרקטיקות בשל היותן מקובלות. למרות זאת, עד כה לא נמסר על כל פעולה רשותית נגד הרפת, עובדיה או מנהליה.

 

החוקר תיעד התעללות רבה בפרות, שחורגת לכאורה מ"פרקטיקות מקובלות" – התעללות סדיסטית. למעשה, גם גילויי הסדיזם שתועדו, מוכרים כתופעה שגרתית במשקי בעלי-חיים, שבהם פועלים מעטים, העובדים בשכר נמוך ובתנאים גרועים, מופקדים כאחראים על חייהן ועל שלומן של אלפי חיות. החוקר הסמוי מדווח, שביום הראשון לעבודתו הבטיח לו הממונה: "אתה תלמד לשנוא אותן." הבטחה זו משקפת את התנהגותם של רבים מהעובדים כלפי הפרות. הממונה על החוקר ברפת הוקלט כשהוא טוען שלקה בדלקת פרקים מרוב מכות אגרוף שנתן לפרות, ומתגאה בכך ששבר את גולגלתה של פרה שהכה באמצעות מפתח צינורות.

 

גם עובדים שלא גילו יחס סדיסטי לפרות, נהגו באדישות מוחלטת לגבי מצוקות שניתן למנוע בקלות יחסית. למשל, מי השתייה של הפרות הושארו דרך קבע עכורים ומטונפים בגושי צואה, מספוא ופסולת נוספת, וזאת רק משום שהעובדים התעצלו לנקות את השקתות  – לדברי אחד העובדים. פרות פצועת לא זכו לטיפול, ופרות קורסות (כלומר, פרות שהתמוטטו מבלי יכולת לשוב ולעמוד) הושארו לגסוס במשך ימים ואף שבועות. בתמונה זו של פרה קורסת, ניתן לראות על-פי התוואי שהותירו רגליה ברפד שסביבה, שהיא נאבקה לקום, ללא הצלחה.

 

החשיפה התקשורתית שקיבלה החקירה, הצליחה לעורר תשומת-לב רצינית ביחס למצב הפרות בתעשיית החלב. רשת ABC, רשת CNN וכלי תקשורת נוספים – פרסמו כתבות הסוקרות את חקירת MFA. גם בקרב הרשויות, הצליחה החשיפה לרשום השפעה: במסיבת עיתונאים שנערכה יום לאחר החשיפה, הודיעה חברת בית המחוקקים של ניו יורק, לינדה רוזנטל, על הצעת חוק שהגישה, שתאסור על גדיעת זנב פרות. להצעה זו יש תקדים אמריקאי טרי, לאחר שחוק דומה התקבל בקליפורניה באוקטובר 2009. אם תתקבל הצעת החוק, יהיה זה צעד קטן אך משמעותי, שיימנע לפחות אחת מן הזוועות שנחשפו בחקירה. אך שינוי משמעותי יותר יתאפשר רק על-ידי מודעות גוברת בקרב ציבור הצרכנים, וסירוב לממן מכיסם את תעשיית החלב.

 

כלבת: ירי וחיסון. בכתבה "לראשונה מת כלב שחוסן מכלבת. המחלה ממשיכה להתפשט בצפון" (הארץ, 25.2.2010) מדווח אלי אשכנזי על מותו של כלב עשירי מכלבת בישראל מאז תחילת השנה, והפעם הקורבן היה כלב מחוסן; וטרינרים "מעריכים כי החיה סבלה מכשל חיסוני." למרות המקרה התקדימי, גורם משמעותי בהפצת המחלה הוא הזנחת החיסון של כלבי בית.

ארז ארליכמן מדווח ("טייסון האהוב זוהה כזאב משוטט – ונורה למוות", ynet, 22.2.2010) שפקחי רשות הטבע והגנים, בהנחיית השירותים הווטרינריים, "מבצעים דילול של אוכלוסיית זאבים, תנים, שועלים וכן כלבים משוטטים מחשש להתפרצות כלבת." אגב כך הם ירו למוות בכלב בית בצפת. מידע זה התפרסם יום לפני שצפריר רינת, בכתבתו "מדענים: האיסור של גלעד ארדן לירות בכלבים משוטטים יגרום להתפרצות כלבת" (הארץ, 23.2.2010), טען ש"אין כיום בישראל פעילות לדילול אוכלוסיות כלבים משוטטים," עקב החלטת השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן. המשרד להגנת הסביבה הוא אחד מהגופים המסמיכים את פקחי הרשות לירות בחיות "למניעת כלבת", ולטענת רינת, "מאז ראשית השנה לא חידש ארדן את ההסמכה ולפיכך הופסקה פעילות הפקחים;" כמו כן, "ארדן אישר אתמול שעיכב את הסמכת פקחי הרשות. 'קיבלתי תלונות של אזרחים מאזורים רבים על ירי בכלבים, ובהם מקרים של כלבים שהושארו גוססים בשטח,' הסביר. 'אני מחויב לדאוג גם לרווחת בעלי-חיים, ולכן ביקשתי שיראו לי באילו נסיבות יש הצדקה לכך.'"
בכתבה נוספת בנושא, "שועלים בת"א; מומחים מזהירים מהתפשטות כלבת" (nrg מעריב, 21.2.2010) מכריז אלכס דורון: "שועלים נראו באחרונה באזור הקריה, בקרבת שכונות נוספות בתל-אביב, באזור מקווה ישראל ובישובים עירוניים אחרים." הכתבה מנסה לזרוע בהלה מפני שועלים, ומזכירה שבגליל העליון השועלים משגשגים במיוחד ליד לולים, עקב "זמינות מזון כמו פגרי התרנגולות שלא טופלו כראוי (הטמנה או שריפת הפגרים)."

 

סחר בפרוות: החקיקה נדחתה. בכתבה "ההכרעה בנושא חוק הפרוות נדחתה בשבועיים" (ynet, 24.2.2010) מדווח ארז ארליכמן: "ועדת החינוך והתרבות של הכנסת דחתה בשבועיים את ההכרעה סביב הצעת חוק איסור ייבוא פרוות. הצעת החוק, של ח"כ רונית תירוש (קדימה), צפויה להפוך את ישראל למדינה הראשונה בעולם שאוסרת לחלוטין ייבוא, שיווק וסחר בפרוות מכל סוג, למעט לשימושים דתיים. בדיון היום אמורה הייתה הוועדה לאשר את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית במליאה. אך בגלל שלא הייתה הסכמה על סוגיית הפיקוח והאכיפה על מוצרים בהם משולבת פרוות בעלי-חיים, הוחלט לבסוף לדחות את המשך הדיון ל-9 במרס." כזכור, האיסור הנדון אינו חל על פרוות של חיות שנשחטו בתעשיות המזון, ופרוות שהשימוש בהן מקובל במגזר החרדי (הנושא מוצג באופן מטעה כ"שימושים דתיים"). תחת הגבלות אלה, הוצגו בוועדת החינוך דברי תמיכה בחוק ששלחו הרבנים הראשיים: "הרבנים הראשיים בעד 'חוק הפרוות'" (ערוץ 7, 23.2.2010).

 

וואלה! חזירים בישראל. בכתבה "גוועלד! בישראל נשחטים יותר חזירים מפרות" (24.2.2010) מדווח רמי שני, בעקבות השירותים הווטרינריים: "לפי הנתונים שנאספו בשנים האחרונות, בכל שנה נשחטים בישראל כ-130 אלף ראשי בקר וצאן וזאת לעומת 180 אלף חזירים." שני מזכיר שחוק האוסר גידול חזירים עבר בכנסת ב-1962; הרשויות המקומיות גם הוסמכו להגביל מכירת בשר חזיר בתחומן, אולם ב-2004 השעה בג"ץ את חוקי העזר העירוניים בנושא. יש להוסיף, שהחזירים בישראל גדלים בתנאים קשים, ומשרד החקלאות מעכב את התקנת התקנות לעניין גידול חזירים.

 

ynet בשר "אחר". בכתבה "בחסות החרדים: כמה מס יגבו על בשר צלופח?" (25.2.2010) מדווח אמנון מרנדה: "על שולחן הכנסת הונח ביום שני האחרון צו המגדיר את תעריפי המכס, הפטורים ומס הקנייה על טובין. [...] בין יתר הפריטים המופיעים בצו ניתן למצוא בשר חזיר, בשר סוסים וחמורים, שפנים, ארנבות, לווייתנים, דולפינים, כלבי ים, סוסי ים, זוחלים – לרבות נחשים וצבים – סרטנים, צדפות, תמנונים ואפילו חלזונות." על הצו, שעדיין לא קיבל תוקף, חתום יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני מיהדות התורה. לדבריו, מדובר בהליך מיסוי שגרתי, אולם "על-פי חוק במדינת ישראל, כמדינה יהודית, אסור לייבא בשר אלא אם כן הוא קיבל תעודת הכשר, כך שלמעשה הצו הזה לא יאפשר ייבוא בשר לא כשר לארץ."

 

nrg מעריב (זמן חדרה) שמורת טבע. בכתבה "חדרה: אושרה תוכנית שמורת טבע חוף גדור" (26.2.2010) מדווח אלעד הופר: "השבוע חתמה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חדרה על מתן תוקף לתוכנית שמורת הטבע וגן לאומי חוף גדור והכללתה בתוכנית המתאר של העיר. מדובר בשטח המשתרע על פני 549 דונם בקטע החוף שבין מכמורת לגבעת אולגה."

 

nrg מעריב חוברות. בכתבה "זן נדיר: החוברה מאבדת את בתי הגידול" (22.2.2010) מתארת שלומית הוך-גרונוול את החוברות – ציפורי מדבר גדולות שרק 150 מהן שרדו בארץ, ומסכמת כיצד יש לסייע להן לשרוד: איסור על איסוף ביצים, והגנה על שטחי מחייתן: איסור מרעה עם כלבים בעונת הקינון, והפסקת הנטיעות והרס שטחי הבר לטובת חקלאות.

 

ynet זיהום. בכתבה "זיהום חמור בצפון איטליה לאחר חבלה במאגר נפט" (25.2.2010) מדווחות סוכנויות הידיעות על דליפת 600,000 עד 2.5 מיליון ליטרים דלק ממפעל ליד מילאנו, איטליה, לנהר הסמוך: "הסניף האיטלקי של קרן השימור הבינלאומי WWF הודיע כי כמה מיני ציפורי מים נמצאים כעת בסכנה חמורה. כמו כן, הזיהום יקטול כמויות גדולות של דגים וישפיע גם על אוכלוסיות של ברווזים ועופות מים אחרים המקננים באזור הנהר פו. כמה עופות מים מכוסים בנפט כבר אותרו והוצאו מהמים המזוהמים, והועברו לטיפול."

 

nrg מעריב לווייתנים. בכתבה "ציד הלווייתנים בדרך לבית הדין הבינלאומי" (22.2.2010) מדווחות סוכנויות הידיעות: "ראש ממשלת אוסטרליה, קווין ראד, הציב בסוף השבוע אולטימטום בפני יפן: הפסקה מוחלטת של ציד הלווייתנים עד נובמבר הקרוב, או תביעה בבית הדין הבינלאומי לצדק. אבל האוסטרלים כבר איימו בעבר, וביפן לא מתרגשים."

 

ידיעות אחרונות ילדים צמחוניים. בכתבה "כיצד צומח הצמחוני" (21.2.2010; לגרסה של הכתבה אונליין) פונה הדיאטנית הקלינית, אורית אופיר, להורים שילדיהם בחרו לעבור לצמחונות או לטבעונות, ומסכמת: "החלטת ילדכם לעבור לצמחונות או טבעונות יכולה להיות החלטה מועילה בריאותית בטווח הקצר והארוך, בתנאי שהיא נעשית באופן נכון ומאוזן. אז לפני הגידופים והחרמות, כדאי לנסות לכבד את החלטתו של הילד, אבל גם להסביר לו שוויתור על מזון מסוג אחד מחייב הכנסת מזון אחר במקום, ולתכנן אתו (ואם אפשר, בסיוע דיאטנית מומחית), כיצד לשלב מאכלים אלו בתזונה היומית. לכו תדעו: אולי בעקבות זה, גם אתם תאכלו פחות ג'אנק." אופיר מסתמכת על נייר העמדה של ארגון התזונה האמריקאי, מסבירה בתמציתיות על יתרונות התזונה הצמחונית ביחס לתזונה הממוצעת, ומפרטת על הצורך לבסס את התפריט בעיקר על ירקות, פירות, דגנים, קטניות, אגוזים וזרעים.

ynet פרג. בכתבה "מכיל פי 15 יותר סידן מחלב. הבריאות של הפרג" (25.2.2010) ממליצה התזונאית שרה בר אשר לאכול זרעי פרג טריים ובלתי קלויים, כמקור עשיר ביותר בסידן, המכיל גם אבץ, מינרלים נוספים ווויטמיני B, וכן קלוריות רבות. 

---

חומרים
ספל קינואה שטופה
בצל בינוני קצוץ
1-2 שיני שום כתוש
גזר חתוך לגפרורים
2 כפות סילאן
שמן לטיגון
2 ספלי מים רותחים

 

 

---

מערכת זכויות בעלי-חיים השבוע: אריאל צֹבל (עורך), כנען עוזיאל, דדי שי, עדי פרידמן לתגובות: info@anonymous.org.il. אין להשיב (reply) לכתובת השבועון! אנונימוס: ת.ד. 11915 תל-אביב, מיקוד 61119. טל' 03-6204878 פקס 03-6204717 גיליונות קודמים ניתן לקרוא בארכיון להרשמה לאנונימוס באמצעות טופס מאובטח אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י כאן