תורמים לאנונימוס – ומקבלים זיכוי ממס

ניתן לתרום לאנונימוס ולהזדכות על התרומה בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת הזיכוי, מלאו טופס 116 וצרפו את הקבלות מאנונימוס.

תורמים באמצעות טופס מאובטח; או שולחים אלינו פרטי התקשרות.

 

פעילויות קבועות; התנדבות באנונימוס; היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות 

---

אשה בורחת מבשר
אכילת בשר, צמחונות וביות בספרו של דויד גרוסמן, "אשה בורחת מבשורה" 

הרומן "אשה בורחת מבשורה" הוכתר עם פרסומו כאחד מהרומנים החשובים של העשור וכביטוי ל"נהמת השבט הישראלי" בימינו. אך לצד המטען הפוליטי המוכר, ולמעשה כחלק ממנו, עוסק הרומן בצורה רגישה וייחודית ביחסי האדם עם חיות אחרות כבסיס וכסמל ליחסינו עם אויבינו האנושיים.

 

חגי כהן

 

הזדאבות
עלילת "אשה בורחת מבשורה" עוסקת בסיפור התבגרותו של חייל בשם עופר. הסיפור מסופר מפי אימו, אורה, באוזני אהוב נעוריה, אברם, במסע משותף שהם עורכים לאורך שביל ישראל. אחד מהאירועים שבהם מתמקדת אורה הוא הפיכתו של עופר לצמחוני. במהלך הסיפור מתגלה הצמחונות כבעלת השלכות מרחיקות-לכת – לא רק על הקשר שבין עופר כצרכן לבין בעלי-חיים, אלא גם על היחסים שבינו לבין הוריו וסביבתו הקרובה ועל יחסיו כחייל עם הפלסטינים. למעשה, זהותן של הדמויות העיקריות בספר מקבלת אפיון משמעותי סביב סוגיית הצמחונות. מהו אדם, מהו ילד, מה הם גבר, אישה, אם או אב – שאלות אלה, על השלכותיהן המוסריות, מתבהרות על רקע יחסן של הדמויות לאכילת בשר.

 

תהליך הפיכתו של עופר לצמחוני החל כשהיה בן ארבע בלבד. הוא שאל בתמימות ממה עשויים כדורי בשר, והתחמקה אימו מתשובה, הוא לא הרפה. "אז אמרתי לעופר שזה סתם, כלום, בשר. בקול הכי סתמי אמרתי את זה, זה שום דבר מיוחד, בשר. אתה יודע, כמו שאנחנו אוכלים כמעט כל יום. בשר." (עמ' 306). החשד החדש גרם לעופר התרגשות גוברת בעוד שאימו, שלא רצתה להתמודד עם השאלות שהעלה, חשה מצוקה: "ואני תקעתי את הראש במקרר וניסיתי להתחמק ממנו, מהמבט שהיה לו, אבל הוא לא ויתר, ושאל ממי לקחו את הבשר הזה." אורה "תקעה את הראש במקרר" כדי שלא להביט בעופר. כלומר, היא התעקשה להביט אך ורק במוצרי הצריכה שעל המדפים ולא לענות לשאלה איך הגיעו לשם.

 

אורה החליטה לכתוב את סיפור הפיכתו של עופר לצמחוני. "דבר כזה אסור שיישכח, גם מפני שתמיד הציקה לה תחושה שבארוחת-הצהריים ההיא התחיל עופר אחר, חשאי ומסובך יותר." היה זה ניצוץ האינדיבידואליות, נביטת עולמו הפנימי.

"ועופר חשב עוד קצת ושאל אם הפרה, שלוקחים לה את הבשר, אם היא מגדילה בשר חדש [...] ואני התפתלתי ואמרתי שלא ממש [...] ואז הוא שאל אם לוקחים את הבשר מפרה שכבר מתה ולא כואב לה, אומרת אורה. הוא ממש ניסה למצוא איזה מוצא מכובד מהעניין, אתה מבין, מוצא מכובד בשבילי, אבל איכשהו גם בשביל האנושות כולה, ואני כבר תפסתי שאני חייבת להמציא לו מיד איזה שקר לבן, ואחר-כך, עם הזמן, כשהוא יתחזק קצת ויגדל ויתמלא מספיק חלבון מן החי, יגיע הזמן לגלות לו את מה שאתה פעם קראת לו 'עובדות החיים והמוות'. ואילן מה-זה כעס עלי אחר-כך, על זה שלא הצלחתי לפברק משהו." (עמ' 308-307)

הביטוי "עובדות החיים והמוות" מתאר בספר אלימות כלפי אנשים וחיות כאחד. ההסתרה של אלימות העולם מפני הילדים היא חלק מניסיון שיטתי וחסר סיכוי להדוף את רוע העולם הלאה מן הבית, ובכלל זה משולחן האוכל המשפחתי. עופר, בהתאם לכך, הגיב באופן קשה עם קריסת הניסיון לגונן עליו מפני אכזריות העולם:

"ועופר רץ לקצה המסדרון [...] ומשם הוא צרח, אתם הורגים אותה? אתם הורגים פרה בשביל לקחת לה את הבשר? תגידי! כן? כן? בכוונה אתם עושים לה? ובאותו רגע אני קלטתי, היא אומרת, אולי בפעם הראשונה בחיי תפסתי מה זה שאנחנו אוכלים יצורים חיים, שאנחנו הורגים אותם בשביל לאכול אותם, ואיך שאנחנו מאלפים את עצמנו לא להבין שבצלחת שלנו יש רגל כרותה של תרנגולת, ועופר לא היה מסוגל לרמות את עצמו ככה, אתה מבין? לגמרי חשוף הוא היה, היא לוחשת, אתה יודע מה זה ילד כזה, ככה, בעולם החראי הזה? [...] והפנים שלו בבת-אחת נסגרו, ננעלו, ככה [...] בכל הכוח בעט לי ברגל וצרח, אתם כמו זאבים! אנשים כמו זאבים, אני לא רוצה להיות איתכם! [...] ככה הוא אמר? כמו זאבים?" (עמ' 310-309)

הרעיון של הפיכה מאדם לזאב המשיך להטריד את עופר וחזר בשיחות שניהל עם אחיו, אדם:

"אבל אדם, מצטייץ עופר, אני לא הבנתי, אדם-זאב זה ילד שנולד ממשפחה של זאבים? יכול להיות ככה, משיב אדם בכובד-ראש, [...] מסביר לו באריכות על המחלה שהופכת בני-אדם, או דמויי-אדם, לחיות-אדם." (עמ' 429-428)

 

צמחונות כאיום על הגבריות
כפי שקורה במקרים רבים לילדים צמחונים בבתים אוכלי בשר, צמחונותו של עופר עוררה התנגדות מצד הוריו. אביו החורג התאמץ לשכנע אותו לוותר על עקרונותיו ולחזור לאכול בשר:

"בהתחלה זה היה קשה [...] המאבקים שהיו לאילן אתו כדי שיטעם בשר או לפחות דג, והצעקות והמריבות בארוחות, והעלבון האישי של אילן מזה שעופר הפסיק להיות טורף [...] שזה, נו, נגדו, נגד הגבריות, שזה משהו נשי, להיגעל מבשר." (עמ' 333)

"הוא ענק בעיניה, הבית קטן עליו, וראשו הגלוח לְזיפים, ומצחו קמור מעל עיניו, משַׁווים לו מראה מאיים [...] אבל אתה בטח רעב! היא מצטהלת בגרון יבש, למה לא הודעת שאתה מגיע בצהריים [...] הייתי מספיקה להפשיר לך סטייק.
עד היום לא התרגלתי שהוא חזר לאכול בשר, היא אומרת לאברם. בגיל שש עשרה בערך, פתאום החליט. וזה שהוא ויתר על הצמחונות היה איכשהו יותר קשה לי מאשר לו. אתה מבין את זה? [... כי צמחונות זה] מין ניקיון. אני לא אגיד טוהר, כי עופר, גם כשהיה צמחוני, תמיד הוא היה גם [...] ארצי כזה [...] והייתה לי הרגשה שחלק מההתבגרות שלו היה לפנות בבת-אחת ובכל הכוח לכיוון הזה, לַהיפך מצמחונות, מין אנטי כזה [...] אולי לעדינות? לשבירות? [...] כאילו הוא החליט להיות כמה שיותר – אני יודעת? – קשוח, וגברי." (עמ' 579-578)

"ועופר אמר בשקט מקפיא, אמא תקשיבי טוב, פעם אחרונה שאני אומר לך: תרדי ממני! תרדי ממני! ועיניו היו מתכת אפורה, ושפתיו חוט ברזל, וגולגלתו הגלוחה כדור של אש קרה, ואורה נרתעה מפני כוחו, מפני קשיותו, ויותר מכל מפני זרותו, והוא הפך אליה את גבו והסתלק." (עמ' 602)

nrg מעריב התעשייה האורגנית. בכתבה "אריק החליט לגדל בדרך הטבע" (20.8.2010) מראיינת בילי מוסקונה-לרמן את אריק מלמד, בעליו של לול אורגני של עופות בתעשיית הבשר. הכתבה חושפת כמה מהפגיעות בעופות בתעשיית הבשר הקונבנציונלית; מלמד אף מספר שהפסיק לאכול בשר עוף לאחר שנחשף לתנאי הגידול של העופות בלול של הוריו, שבו עבד בילדותו. עם זאת, הכתבה נעדרת כל ביקורת ביחס לפגיעה בעופות בתעשייה האורגנית. למשל, גם בתעשייה האורגנית משתמשים בעופות שעברו ברירה מלאכותית לגידול מהיר באופן ההורס את בריאותם; וגם בלול של מלמד כלואים העופות בצפיפות גבוהה – שישה עופות למטר רבוע. למידע נוסף על תעשיית העופות האורגנית

nrg מעריב סכנה לצבאים. בכתבה "על הכוונת: ציד לא חוקי מאיים על הצבאים בנגב" (16.8.2010) מספר שמעון איפרגן על הציד הלא-חוקי שמאיים על אוכלוסיית צבאי הנגב, שירדה בארבעים השנים האחרונות מכמה אלפים לכ-200 בלבד. ברשות הטבע והגנים מתקשים להתמודד כראוי עם הציד הלא-חוקי בשל מיעוט הפקחים האחראים על אכיפת החוק, והעונשים הקלים המוטלים על עבריינים שנתפסו.