בכתבה אחרת תיארנו באופן כללי את השלכותיו החמורות של המסחר הבינלאומי על בעלי-חיים. הזכרנו, שהסכמי מסחר כלליים בינלאומיים עלולים להפוך לאסון עבור בעלי-החיים. בכתבה הנוכחית נתאר את השלכות ההסכם הגדול ביותר, של ארגון הסחר העולמי (WTO), כפי שניכרו בפברואר 2003.

WTO, קווים לדמותו
בשנת 1994 נוסד ארגון הסחר העולמי (World Trade Organization), ובקיצור - WTO. יותר מ 140 מדינות חברות בארגון, וכשלושים מדינות נוספות מבקשות להצטרף אליו. ה WTO הפך במהרה לכוח השולט במסחר הבינלאומי, והוא חולש כיום על יותר מ 97% ממסחר זה. התפיסה המרכזית של הארגון וחוקיו היא עידוד המסחר החופשי בין מדינות, תוך קידום האינטרסים של גופים מסחריים.

חופש המסחר נגד בעלי-חיים
המדינות החברות בארגון חתומות על הסכם GATT (General Agreement on Tariffs and Trade) שהוא גרסה מעודכנת של הסכם משנת .1947 לפי סעיף I בחוקי GATT, -כל המדינות החברות ב WTO, זכאיות ליחס "מועדף" באופן דומה בייבוא ובייצוא; סעיף III אוסר העדפה של מוצרים מתוצרת מקומית על-פני מוצרים מיובאים; וסעיף XI אוסר הגבלת ייבוא של מוצרים מ"טריטוריה" כלשהי החברה בהסכם. יחד, יוצרים שלושה סעיפים אלה את החזית שפועלת נגד בעלי-החיים, וכן נגד בני-אדם והסביבה הטבעית. כדי לאכוף את הסכמיו, יכול ה WTO-להפעיל צעדים כלכליים נגד המדינות המפירות את ההסכמים, בנסותן להגן על בעלי-חיים, בני-אדם או הסביבה. צעדים אלה מרתיעים אף את המדינות העשירות ביותר בעולם. כך הפך ה WTO בשנים האחרונות לגורם משמעותי, המעודד פגיעה בבעלי-חיים ומעכב שיפורים ברווחתם.

אירופה: תרנגולות תחת איום
ארגונים אירופיים להגנה על בעלי-חיים רואים ב WTO-את האיום הגדול ביותר על מפעלם. אחד מהישגי החקיקה המשמעותיים ביותר בעולם בתחום רווחת בעלי-החיים הוא החלטתו של האיחוד האירופי לאסור בהדרגה את השימוש בכלובי סוללה - אותם כלובי רשת זעירים, שבהן כלואות התרנגולות כל עוד הן מטילות ביצים. החוק האירופי, שהתקבל ביוני 1999, כולל איסור על הכנסת כלובי סוללה חדשים לשימוש החל מינואר 2003, ואיסור מוחלט על השימוש בכלובי סוללה החל מינואר 2012. אולם החוק כולל גם סעיף נוסף: בשנת 2005 יישקל האיסור מחדש, והוא עלול להידחות או אף להתבטל.

ה-WTO וכלובי הסוללה
במרכז הדיונים על עתיד התרנגולות יעמוד המסחר הבינלאומי. ביצים מכלובי סוללה זולות יותר מביצים שמקורן בשיטות חלופיות, המקציבות לתרנגולות יותר מרחב והדורשות עבודה רבה יותר מן הלולנים; אם ייובאו לתחום האיחוד האירופי ביצים שמקורן בכלובי סוללה, הן יהיו זולות יותר מן הביצים האירופיות, שמקורן בלולים המשופרים. כדי למנוע הפסדים כספיים ללולנים המקומיים, יצטרך האיחוד האירופי להטיל מכס על הביצים המיובאות או לאסור כליל את ייבואן. אולם מדינות המעוניינות להציף את השוק האירופי בביצים מכלובי סוללה, יוכלו לעתור ל WTO ולטעון, שהגבלת המסחר מפרה את חוקי GATT. ועדה של ה GATT היא שתכריע, אם האיחוד האירופי הפר את ההסכם. כדי להציל את התרנגולות מכלובים, יידרשו המנהיגים האירופיים להפגין תעוזה בלתי צפויה מול ה WTO. הקלף האחרון יהיה בידי הצרכנים: אם יותר ויותר צרכנים יחרימו ממילא את הביצים הזולות מכלובי הסוללה, יעמדו ממשלותיהם בפני אתגר פחות קשה.

מוצרים דומים?!
בחוקיGATT יש דקויות, העשויות, באופן עקרוני, לסייע להצלת בעלי-חיים. סעיף 4:III קובע, שמדינה אינה רשאית לתת עדיפות כלשהי למוצרים מתוצרת מקומית על-פני "מוצרים דומים" מתוצרת זרה, שמקורה בחבֵרת WTO. אך מה הם "מוצרים דומים"? ודאי רובנו נסכים לכך, שביצים אשר מקורן בכלובי סוללה אינן דומות כלל לביצים, שמקורן בשיטות חלופיות, כי במקרה אחד מדובר בשיטה אכזרית ביותר, ובמקרים אחרים מדובר בשיטות אכזריות פחות. הגיוני? לא לפי ועדות שהתמנו לפרש את חוקי GATT, ואשר מתפקדות למעשה כבית-דין עולמי עצמאי. הוועדות קבעו, שתהליכי העיבוד והייצור של מוצרים כלל אינם רלוונטיים לסוגיית הדמיון בין מוצרים - הדמיון הרלוונטי הוא אך ורק במוצר הסופי. ביצה היא ביצה, לפי עיקרון זה, ואין זה משנה אם היא נגזלה מתרנגולת בריאה שמסתובבת בחצר או מתרנגולת גוססת בכלוב.

טונה היא טונה
הסירוב של ה- WTO להכיר בכך, שתהליכי עיבוד וייצור שונים רלוונטיים לסוגיית ה"דמיון" בין מוצרים, כבר פעל נגד בעלי-חיים. המקרה הבולט הוא המאבק על השיטות לדיג טונה בשנות התשעים. שיטה נפוצה לדיג טונה היא הקפת להקת הדגים ברשת ענקית, אשר מניפים אותה לאחר מכן וחונקים כך כל חיה ימית שהייתה בשטח זה. באזורים הטרופיים המזרחיים של האוקיינוס השקט, נוהגות הטונות לשחות מתחת לדולפינים. הדייגים מאתרים את הטונות לפי הדולפינים, ואז מכתרים והורגים את כולם. לדגי הטונה, שאינם יונקים חביבים ואינם בסכנת הכחדה, אין סניגורים. אולם ממשלת ארצות-הברית מבקשת להגן על הדולפינים. חוק משנת 1972 מתיר להשתמש רק בשיטות דיג, המאפשרות כמעט לכל הדולפינים להימלט; החוק האמריקאי גם התיר ייבוא רק ממדינות, שאימצו חוק דומה והשיגו תוצאות דומות. כך אסרה ממשלת ארצות-הברית בשנים 1990 ו 1991 לייבא מוצרי טונה ממקסיקו. ממשלת מקסיקו פנתה לעזרת חוקי GATT,-בטענה שמדובר בהגבלה אסורה על הייבוא. האמריקאים טענו להגנתם - ולהגנת הדולפינים - שטונה אשר נידוגה תוך הרג דולפינים היא מוצר שונה מטונה שנידוגה ללא הרג דולפינים. ועדת ה GATT דחתה נימוק זה וטענה, ששיטת הדיג אינה יכולה להשפיע על המוצר כשלעצמו. טונה היא טונה, ולא חשוב איך לכדו והרגו אותה. תביעה דומה הוגשה נגד ארצות-הברית בעקבות חרם שערכה על מוצרי טונה מאיטליה ומספרד - ושוב פסקו שופטי ה-GATT נגד ארצות-הברית - ונגד הדולפינים.

ניצוץ של תקווה?
ה- WTO-מקיים בית-דין לערעורים, שהגיע בשנים האחרונות לכמה הכרעות פחות דרקוניות מאלה של בית-הדין הרגיל - אולי בהשפעת המחאה העממית החריפה נגד ה WTO. בהחלטה משנת 2001 (בעניין דרישתה של קנדה לשווק לאירופה אזבסט, הידוע כחומר מסרטן), קבע בית-הדין לערעורים, שלא רק תכונות המוצרים הסופיים יקבעו מהי מידת הדמיון ביניהם, אלא גם אופן השימוש הצפוי בהם וכן טעמם והרגליהם של הצרכנים - אשר משתנים מארץ לארץ. לפי החלטה מעודדת זו, יש משקל מכריע לסירובם של הצרכנים להחליף מוצר אחד במוצר הדומה לו לכאורה. במילים אחרות, אם האירופים מחרימים ביצים שמקורן בכלובי סוללה, יכיר ה WTO-הבדל שבינן לבין ביצים משיטות חלופיות, ולא יתערב בחרם. זוהי, על כל פנים, עמדה עקרונית חדשה למדי, שעדיין לא עמדה במבחן המציאות מול הגישה הוותיקה יותר ב WTO.

מקורות