תעשיית הפרוות היא אחת מתעשיות החי האכזריות, ומהבודדות שנמצאות בסימן הצטמצמות. אולם עשרות מיליוני חיות עדיין כלואות, נלכדות ונטבחות בשיטות האכזריות ביותר.
חדשות טובות.
בימים האחרונים (סוף שנת 2001) הגיעה ידיעה מניו-יורק, שלפיה אסרו שני המועדונים האופנתיים ביותר במנהטן על הכנסת פרוות לתחומם. המבקרים במועדונים צריכים לבחור אם להיכנס ללא מעיל הפרווה, או להישאר בחוץ. ובבריטניה, שם נמצאת התנועה לשחרור בעלי-חיים במצב מתקדם הרבה יותר, אישרה לאחרונה הממשלה חוק, האוסר בתחומי אנגליה וויילס על החזקת חיות במשקים עבור תעשיית הפרוות. החוק ייכנס לתוקפו באחד בינואר 2003. במהלך שנת 2002 זכאים בעלי חוות הפרוות לתבוע פיצויים מן הממשלה - ובכך מקבל האיסור ממד מעשי.
הצטמצמות.
המאבק בתעשיית הפרוות הגיע להישגים המרשימים ביותר מבין כל המאבקים נגד ניצול ממוסד של בעלי-חיים (בתעשיות המזון, הבידור והלבוש ובמעבדות המחקר). אמנם, בשנים האחרונות מתפרסמים נתונים על חזרה של הפרוות לאופנה. לא תמיד קל להבחין אם מדובר בפרסומת במסווה של ידיעה עיתונאית, או בנתונים אמיתיים. אולם המגמה הכללית היא של הצטמצמות. חברת אוונס, החברה הבולטת ביותר בתעשיית הפרוות האמריקאית, הודיעה לאחרונה על פשיטת-רגל. לאחר 70 שנות קיומה התמוטטה החברה בעקבות מאבק שניהלו נגדה פעילי זכויות בעלי-חיים במשך למעלה מעשור. כיום פועלים בארצות-הברית כ-500 משקים המגדלים בעלי-חיים לצורך פרוותם, לעומת 1,615 בשנות השבעים. גם מכירות הפרוות בארצות-הברית נמצאות בירידה מאז שנות השמונים. כיום פועלים ברחבי ארצות-הברית כ-1,350 סוחרי פרוות לעומת כ-2,400 באמצע שנות השמונים. גם בישראל נסגרו בעשור האחרון מספר חנויות פרווה, בזכות מאבק עיקש של פעילי זכויות בעלי-חיים ומודעות ציבורית הולכת וגוברת.
אירופה מול אמריקה.
באירופה כבר קיימים הישגי חקיקה, מלבד החוק הבריטי החדש: לכידת חיות באמצעות מלכודת ברזל התופסת את הרגל נאסרה במדינות האיחוד האירופי, ופרלמנט האיחוד האירופי החליט לאסור ייבוא פרוות ממדינות, שבהן נמצאת מלכודת הרגל בשימוש. ארצות-הברית (עם קנדה ורוסיה) מנסה להביא לביטול החלטת האיחוד האירופי. בארצות-הברית אין כמעט איסורים על ניצול תעשייתי של בעלי-חיים, ותעשיית הפרוות בכלל זה, אם כי איסור על השימוש במלכודת הרגל קיים במספר מדינות, וביניהן פלורידה ואריזונה. עם זאת, השינויים העיקריים בארצות-הברית מתנהלים כיום כתוצאה מלחץ צרכנים ויוזמה של חברות פרטיות - לא דרך חקיקה.
השיטה האמריקאית.
יותר מכל מאבק אחר למען בעלי-חיים, המאבק נגד תעשיית הפרוות מתנהל סביב תדמיות: שבירת התדמית הזוהרת של נשים במעילי פרווה - ויצירת תדמית זוהרת למי שוויתרו על השימוש בפרוות. בעשור האחרון הוביל ארגון PETA האמריקאי (אנשים למען יחס אתי לבעלי-חיים - הארגון הגדול ביותר לזכויות בעלי-חיים) מסעות פרסום, המבוססים על צילום דמויות מפורסמות, המופיעות בעירום עם הכיתוב "אני מעדיפ/ה ללכת עירומ/ה מאשר ללבוש פרווה". רעיון זה נפוץ גם בהפגנות ברחבי העולם, שבהן צועדים המפגינים והמפגינות כשהם מכוסים בשלט בלבד (גם אנונימוס הפגינה במתכונת זו, ב 1997). ארגונים שונים נוהגים, כמובן, שיטות מסורתיות יותר, כגון לחץ על רשתות כלבו להימנע ממכירת מוצרי פרווה.
שחרור החיות.
החיות הכלואות במשקים לפרווה אינן מזנים מבויתים (רובן מינקים). לכן, בניגוד לתרנגולות, פרות וחזירים, אם משחררים אותן מהכלובים, יש להן סיכוי טוב לשרוד בטבע, מבלי שיש צורך להכין עבורן מחסה. כך הופך שחרור החיות למשימה מושכת עבור קומץ אנשים בעלי תעוזה ברחבי העולם. באוגוסט 2001, למשל, שוחררו 17 אלף מינקים ממשק בהולנד, ושלושת אלפים מינקים ממשק בספרד. גם בארצות-הברית שוחררו אלפי מינקים בשנים האחרונות. מעבר לשחרורם של אותם מינקים, משקים רבים נסגרו כתוצאה מן הנזק הכלכלי.
לכתבה על המאבק המתחדש בתעשיית הפרוות בחורף 2002
מקורות
פורסם לראשונה ב"זכויות בעלי-חיים השבוע", גיליון מס' 27, ינואר 2002.
להרשמה לשבועון לחצו כאן.