ציד כלבי ים בקנדה

תוכן הכתבה: ראשית הציד ההמוני אביב 2004  גרמניה מצטרפת לחרם אוקטובר 2006  2009: רואים את הסוף? 

ראשית הציד ההמוני

תירוצים

אפריל 2004: בימים אלה נטבחים מאות אלפי גורים של כלבי ים בחסות ממשלת קנדה. זהו טבח כלבי הים הגדול ביותר שנערך אי-פעם. הממשלה ביטלה את אחד ההישגים הגדולים בהיסטוריה של המאבקים להגנה על בעלי-חיים, והתירה להרוג כמיליון כלבי ים במשך שלוש שנים. התירוץ הרשמי הוא, שכלבי הים בחופי ניופאונדלנד ולברדור (מזרח קנדה) פוגעים בענף הדיג בכך שהם אוכלים דגי בקלה. אולם בפועל, דילול אוכלוסיית הבקלה, שניכר היטב כבר בתחילת שנות התשעים, הוא תוצאה של דיג לא מבוקר. לכלבי הים השפעה מעטה מאוד על אוכלוסיית הדגים, והם אינם סובלים מ"התפוצצות אוכלוסין", כפי שהציגה זאת הממשלה. ככל הנראה, סיבה מרכזית להיתר הציד היא התמוטטות רתיעתם של יצרני בגדים משימוש בפרוות, שניכרה היטב בחורף 2002/3 ובחורף 2003/4.

היסטוריה

המאבק בציד כלבי ים החל בסוף שנות השישים. חשיפות של שיטות ההרג עוררו מחאה עולמית. ב 1972 אסרה ארצות-הברית לייבא מוצרים שהופקו מכלבי ים. אירופה פיגרה אחריה באופן ניכר, ולאחר עשר שנים, אסר האיחוד האירופי על ייבוא פרוות לבנות של כלבי ים. אלה הן הפרוות שנפשטות מגופם של גורים בני 12 יום ומטה, לפני שצבע הפרווה מתחלף לאפור. הקנדים נאלצו לבטל את הציד המסחרי. הם התירו ציד 15,000 גורים בשנה, בעיקר ל"צריכה עצמית". הממשלה הקנדית העבירה תקנות יונקים ימיים, הכוללות הנחיות שאמורות להביא להרג מהיר של הגורים. המחאה הבינלאומית שבה והתעוררה בחורף שעבר, עם פרסום ההרג ההמוני המתוכנן. ניסיון להעביר בסנאט של ארצות-הברית קריאה רשמית לממשלת קנדה להפסיק את הציד (נובמבר 2003) לא הוביל לתוצאות המקוות. כך נכשל גם הניסיון הבריטי לעצור את הציד באמצעים דיפלומטיים, לאחר ש 160 חברי פרלמנט חתמו על הצעה לדיון בנושא בבית הנבחרים. התקווה V אמנם כבר לא לכלבי הים שנולדו השנה - עשויה להגיע דרך חרם על קנדה. The Humane Society of the United States, למשל, פרסמה בעיתונים האמריקאים מודעה על עמוד שלם, הקוראת לאזרחי ארצות-הברית שלא לנסוע לקנדה.

תקנות על הנייר, התאכזרות בשטח

ארגונים שונים, ובראשם IFAW) International Fund for Animal Welfare) המשיכו לעקוב מקרוב אחר הציד. בשנים האחרונות נאספו עדויות על 660 הפרות של התקנות בידי ציידים. בין השאר, תועדו:

• פשיטת עורם של גורים בעודם בחיים;
• הימנעות מבדיקה אם הגור חי לפני שפושטים את עורו (התקנות מחייבות לבדוק אם רפלקס המצמוץ של הגור עדיין פועל);
• חבטה בגורים בזה אחר זה מבלי להורגם;
• ירי בגורים מבלי להורגם;
• איסוף גורים מתים וחיים יחד בערמות;
• גרירת גורים חיים בקרסים על פני הקרח.

כל הפעולות הללו אינן רק מחרידות, אלא גם בלתי חוקיות בקנדה. החומר המתועד הוגש למחלקה למדגה ולאוקיאנוסים, שאמורה לטפל בכך – והיא סירבה לעשות דבר. לא הוגש אפילו כתב אישום אחד, והחזרה לשטח הציד לא נאסרה אפילו על צייד אחד, אף על-פי שזהות העבריינים ידועה. אם לא די בכך, בשנת 2001 נכח צוות וטרינרים בינלאומי בציד ומסקנותיו הן, שהציידים אינם מכבדים את התקנות ושהן אינן נאכפות. בין ממצאי הצוות:

• 79% מהציידים לא בדקו אם הגורים מתים לפני פשיטת העור
• ב-40% מהמקרים, הצייד היכה את הגור פעם שנייה, ככל הנראה כי היה ברור שהוא עדיין בהכרה לאחר המכה הראשונה או הירייה
• בבדיקות של גולגלות גורים שעורם נפשט מעליהם, ל-42% לא היו שברים משמעותיים בגולגולת, עובדה המצביעה על סבירות גבוהה, שעורם נפשט מעליהם כשהם בהכרה

חסרי הגנה

כלבי הים הם יונקים נודדים, המגיעים לחופים המערביים של צפון האוקיינוס האטלנטי כדי ללדת על גושי קרח צפים ומוגנים לכאורה. הנקבות נותרות עם הגורים במשך תקופה קצרה ונודדות עם הזכרים. הגורים לומדים לשחות לבד, ועד אז הם חסרי אונים לחלוטין, ללא אמצעי הגנה ומוטלים על הקרח כשיכולתם לנוע מוגבלת מאוד. פעילת IFAW, שיצאה לראות את הגורים לפני הטבח, כתבה שהם הביטו בה בסקרנות בחליפת ההצלה הכתומה שלה וכעבור זמן קצר נרדמו בנוכחות האנשים. פעילה אחרת מתארת גור שנבהל וניסה - ללא הועיל - לאמץ תנוחת איום.

דיווחים מהשטח

צוות IFAW החל בחודש מרץ להוביל צוותי עיתונות מהעולם לאתרי הרבייה/הציד, בתקווה שהחשיפה תעצור את המשך הציד. המסע למקום אורך כשעה במסוק. ב-22.3.2004 הגיע הצוות לשטח לראשונה, לפני תחילת הציד, ומצא שרבים מן הגורים עדיין לבנים, כלומר V ודאי בני פחות מ 12 יום. ב-24.3 החל הטבח. הדרך לספינות הציידים סומנה בשבילים של דם. קפטן של ספינת ציד התקרב לעיתונאים וביקש להתראיין ולספר שהוא עושה זאת מכיוון שהוא זקוק לכסף, ושכלבי הים מחסלים את הבקלה. כשענו לו, שכלבי הים אחראים לציד 2% בלבד מאוכלוסיית הדגים, לא ידע מה להשיב. אנשיו עסקו בפשיטת עורות של גורים בתוך הספינה, בניסיון להסתיר את פעילותם מעין המצלמות. אולם המצלמות קלטו את הגופות הנזרקות למים. כשסיימו ושטפו את הסיפון, הים הפך לאדום. למחרת צילם הצוות הרג, שנערך באמצעות חבטות אלה. הציידים צעקו על חברי הצוות וניסו להפחיד אותם. למחרת תקפו הציידים צלם מתוך רכב קרח, הפילו אותו והצליחו לגרום נזק למצלמה. נערכה מלחמת התשה על המרחק שיישמר בין הצלמים לציידים: הצלמים זקוקים לצילום מקרוב, אך אם יתקרבו לפחות מעשרה מטרים, הם עלולים לאבד את הרשיון שלהם להיות במקום (והממשלה ממילא מעכבת מתן רשיונות כאלה). רבּקה אלדוורת', ראש צוות IFAW, תיארה את אחד מרגעי הסיפוק המעטים במהלך המשימה, שרובה ככולה עדות לטבח ללא יכולת לעזור לקורבנות:



גור אחד ניצל. לפחות ליום נוסף.

איסורים על מסחר בפרוות כלבי ים, אוקטובר 2006

כלב ים שצולם לפני הטבח בשנת 2005. למטה: הטבח במבט מהאוויר. תמונות: Respect for Animals 

במשך השנים 2002 עד 2006, הרגו ציידים קנדיים יותר מ-1,250,000 כלבי ים בציד מסחרי – מתוכם כ-350,000 באביב 2006. זהו ציד היונקים הימיים הגדול בעולם, הנערך בחסות ממשלת קנדה. התקנות הקנדיות מתירות רק הרג מהיר של גורים מעל גיל שלושה שבועות, אולם קיימות עדויות רבות על הפרה שיטתית של התקנות, והרשויות הקנדיות מצדן אינן טורחות כמעט לאכוף את התקנות כאשר מתגלות הפרות כאלה.

מאז שהתירה ממשלת קנדה את חידוש הציד בממדים עצומים, החל מאביב 2004, מגיב העולם בהדרגה נגד הציד. ארצות-הברית, מקסיקו, קרואטיה, איטליה, בלגיה, הולנד וגרמניה אסרו מסחר בפרוות כלבי ים או שהן נמצאות בהליכי קביעת איסור. ב-6.9.2006 יצא הפרלמנט האירופי בהצהרה התומכת באיסור על המסחר במוצרים מכלבי ים. עדיין לא מדובר בהחלטה מחייבת; לשם כך דרושים עוד מספר הליכים, שראשיתם ניסוח תקנה על-ידי הנציבות האירופית. שר המדגה הקנדי הגיב להצהרה בזלזול. השווקים הבולטים לפרוות כלבי ים הם אמנם נורבגיה (שאינה חברה באיחוד האירופי), וכן רוסיה וסין, אולם מובן שלאיחוד האירופי יש השפעה רבה.

ב-19.10.2006 הצביע הפרלמנט הגרמני פה-אחד לטובת איסור על ייבוא מוצרים מפרוות כלבי ים. בכך נמחקה גרמניה מרשימת השווקים של הציידים הקנדיים. עד כה, ייבאו חברות גרמניות אלפי פרוות כלבי ים בשנה. לגרמניה, בתור המדינה בעלת האוכלוסייה הגדולה באירופה, יש חשיבות מיוחדת באיחוד. בהחלטתו מ-19 באוקטובר, קורא הפרלמנט הגרמני לממשלה לפעול לקידום האיסור הכלל-אירופי. הפרלמנט אף ניסח טיוטת איסור עבור רשויות האיחוד האירופי. גרמניה תכהן כנשיאת האיחוד במחצית הראשונה של שנת 2007, וזוהי הזדמנות עבורה לקדם את האיסור הכלל-אירופי.

ברבל הן (Barbel Hohn), מראשי מפלגת הירוקים בפרלמנט הגרמני, קידמה את האיסור בארצה. הן הייתה פוליטיקאית יחידה במשלחת של צלמים ועיתונאים ממדינות שונות, שהגיעה לקנדה לחזות בציד בחודש מרץ 2006, ביוזמת International Fund for Animal Welfare. בדיווח שלה מהמשלחת, מספרת הן שחורף 2005-6 היה חם במיוחד ולכן הקרח באזור ההמלטות היה דק. הקרח הדק איפשר לציידים להגיע בסירות אל הגורים ולירות בהם. היריות אינן מדויקות והגורים גססו לאטם או גררו עצמם למים וטבעו. לאחר מכן היא ראתה שדה קטל מלמעלה, והמראה המחריד תרם לנחישותה לקדם את איסור המסחר בגרמניה. לעיתונות הגרמנית היא מסרה: "אנחנו לא יכולים להכריח את הקנדים לבטל את הציד, אבל אנחנו יכולים להבטיח שמוצרים מהחיות האלה לא יימכרו בגרמניה."

הרג כלבי ים, 2009: רואים את הסוף?

(צילום: Tom Brakefield, Stockbyte, Getty Images) 

ירידה במספר הקורבנות

באביב 2004 פתחה ממשלת קנדה בציד המוני של גורי כלבי ים, שנולדו על משטחי הים הקפואים שליד החופים האטלנטיים של קנדה. ב-15.5.2009, נסגרה עונת ההרג החמישית, כשהממשלה מקדמת את ההשמדה בעזות-מצח יותר מאי-פעם. אולם לחץ הארגונים והצרכנים ברחבי העולם עושה את שלו. לפי הארגון האמריקאי HSUS, ממובילי המאבק נגד ההרג, השנה נהרגו באופן רשמי "רק" 57,622 כלבי ים. בהתחשב בכך שהמכסה שקבעה ממשלת קנדה לעונה זו היא 338,200 כלבי ים, יותר מרבע מיליון גורים ניצלו השנה בזכות הלחץ הבינלאומי. מה קרה אפוא בתקופה האחרונה, שהביא לשינוי?

רוסיה מובילה

חלק מאוכלוסיית כלב ים הצלצל, שהוא המין העיקרי שהורגים ציידי תעשיית הפרווה, נודד לים הלבן במערב רוסיה ושם ממליטות הנקבות את הגורים. בתקופה הסטליניסטית נשלחו אסירים לטבוח באוכלוסייה זו, אולם הציד הצטמצם מטעמים כלכליים. בשנת 2006 לא נערך ציד כלל, אולם הארגון הרוסי לזכויות בעלי-חיים, ויטה (Вита) מוסר, שבשנת 2007 חתם השלטון במחוז ארכנגלסק על חוזה עם החברה הנורבגית הגדולה בעולם לשיווק פרוות כלבי ים, GC Rieber Skinn AS. הנורבגים ציידו ארבע ספינות בטכנולוגיה קנדית ותכננו לבנות עשרות ספינות ומפעל לעיבוד גופות כלבי ים. בשנת 2008 אישרו השלטונות הרג 30,000 גורים לבני פרווה (בני פחות מ-12 יום) שהם הקורבנות העיקריים של הציידים הרוסיים.

הארגון הבינלאומי IFAW פועל נגד ציד כלבי הים ברוסיה מ-1994, וויטה הצטרף אליו במרץ בראשית שנת 2008. ויטה ערך מסיבת עיתונאים מצליחה עם 5 ידוענים במחאה על ציד כלבי הים, וב-9 במרץ יצאה משלחת של ידוענים ועיתונאים לאתרי ההמלטה/הציד בים הלבן. הביקור המתוקשר עורר עניין ציבורי גדול וגל של הפגנות, ראשונות מסוגן ברוסיה. ויטה קידם את המאבק באמצעות סרטונים בטלוויזיה. במקביל לכך, IFAW מדווח שארגן הפגנות ב-25 ערים ומשלוח רבבות מכתבים לראש הממשלה, ולדימיר פוטין.

מרץ 2008: סלבס רוסים שוכבים על הקרח בים הלבן, עם כרזה "רוסיה ללא אכזריות". (צילום: Vladimir Melnik, VITA) 

ב-16.1.2009 פרסמה הסוכנות הפדרלית למדגה צו האוסר הרג של כלבי ים לבני פרווה. כך ניצלו השנה ממוות 35,000 גורים. פוטין אישר את הצו, וסוכנויות הידיעות ברחבי העולם פרסמו את תגובתו: "זהו עסק עקוב מדם ואין ספק שהוא היה צריך להיפסק מזמן." החשש, שקטל הגורים המבוגרים יותר והאפורים יחליף את הרג לבני הפרווה הצעירים, כפי שקרה בקנדה, נגוז במהירות: ב-18.3.2009 קבעה ממשלת רוסיה איסור מלא על ציד כלבי ים עד גיל שנה (לא קיימת תעשייה של פרוות כלבי ים מבוגרים יותר). השר למשאבים טבעיים ולאקולוגיה, יורי טרוטנב, הצהיר:

קטל גורים ברוסיה, אביב 2008. (צילום: Vladimir Melnik, VITA) 

הקשר הנורבגי

רוסיה הייתה אחת מהמדינות האחרונות שעסקו בציד מסחרי של כלבי ים. באוקיינוס האטלנטי, נורבגיה וגרינלנד (שבשליטת דנמרק) עדיין הורגות יחד כ-50,000 כלבי ים בשנה. נורבגיה גם עומדת מאחורי חלק מן ההרג בקנדה, שהוא הרג היונקים הימיים ההמוני ביותר. לפי HSUS, החברה הנורבגית רוכשת קרוב ל-80% מעורות כלבי הים שניצודים בקנדה, באמצעות חברת-בת קנדית. עורות אלה נשלחים לעיבוד בנורבגיה, וממשלת נורבגיה מסבסדת את החברה הזו. למרות זאת, הקמפיין הבינלאומי מתעלם מהמקום שממלאת נורבגיה בטבח. נורבגיה, רוסיה וסין הן הצרכניות הגדולות של פרוות כלבי ים.

כמה עולה ההרג לקנדים?

גם בהיעדר מחאה בינלאומית, ספק אם הרג כלבי הים משתלם לקנדים. לפי HSUS, עוד בטרם החל הציד ההמוני, בין 1995 ל-2001, סבסדה הממשלה את תעשיית כלבי הים ב-20 מיליון דולר קנדי. התמיכה גדלה עם הגדלת היקף הציד. קיימת תמיכה כלכלית ישירה בתעשייה, וכן תמיכה עקיפה גדולה. למשל, בשנת 2007 הוציא משמר החופים הקנדי 3.5 מיליון דולר על חילוץ כלי שיט של ציידים. הממשלה מממנת בקביעות גם שוברות קרח עבור ספינות הציד, ומשלחות למדינות שונות במטרה לעודד את הסחר בפרוות.

במקביל למימון הישיר של ההרג מכספי ציבור, דווקא תעשיית המדגה סופגת את ההפסדים הכספיים הגדולים ביותר – כתוצאה מהלחץ הבינלאומי. רשת ארגונים בשם ProtectSeals פתחה בסוף מאי 2005 קמפיין להחרמת מוצרי מדגה מקנדה. HSUS, שהוא אחד מארגוני הרשת, מציין שעד כה הצטרפו לחרם יותר מ-5,000 מסעדות וחנויות לממכר מזון. חלק מהן מחרימות את כל מוצרי המדגה מקנדה, חלק מחרימות מוצרים ממחוזות ציד כלבי הים, ויש המסתפקות בסרטנים מהמין שמהווה את מקור ההכנסה הגדול ביותר של ענף המדגה בניופאונדלנד. מוקד הקמפיין הוא ארצות-הברית, שמייבאת 2/3 ממוצרי המדגה של קנדה. השלכות החרם ברורות, לאור השוליות הכלכלית של ציד כלבי הים. לדברי HSUS, מאז ראשית החרם, ספגה תעשיית המדגה הפסד של 750 מיליון דולר קנדי בערך הייצוא של סרטנים לארצות-הברית.

הרג גורים בקנדה: צוות HSUS המשיך לעקוב בעונה זו אחרי ההרג, וחזה שוב ושוב בהרג אטי. גורים פצועים ברחו למים כדי למות שם מבלי שאפילו ייספרו במסגרת המכסה. הירי והמכות מאוד לא מדויקים, והמוות אטי. (צילום: HSUS) 

התעשייה מצטמקת

הסנטור מאונטריו, מק הרב (Mac Harb), הגיש הצעת חוק לאיסור על ציד מסחרי של כלבי ים, וגייס נתונים כלכליים בניסיון לשכנע את עמיתיו להפסיק את הציד. לדבריו, בשנת 2007 הכניס ענף המדגה 2.5 מיליארד דולר קנדיים, בעוד שציד כלבי הים הכניס 8 מיליון דולר בלבד. אפילו עבור העוסקים בהרג, מדובר בהכנסה שולית: 1,100 דולר בממוצע עבור כל אחד מהטובחים בכלבי הים. מעבר לכך, הלחץ הבינלאומי מוריד את הרווחיות של התעשייה. הרב מדווח, שהפרוות נערמות במחסנים: 50,000 בניופאונדלנד ו-140,000 בגרינלנד; ובמכירות פרווה בינלאומיות בשנתיים האחרונות לא נמכרו פרוות כלבי ים.

ההשלכות הדרמטיות ביותר של החרם מתבטאות במחיר הפרוות. בשנת 2006 נמכרה פרוות כלב ים ב-97 דולר קנדיים. ב-2007 ירד המחיר ל-62 דולר, ב-2008 – 33 דולר, והשנה 15 דולר בלבד. בשנת 2008 הרגו הציידים 207,000 כלבי ים, אך השנה, לאור המחירים, רובם לא טרחו לצאת לציד, ולכן הרגו רק מעט יותר מרבע ממספר הקורבנות דאשתקד. למרבה הצער, הפרלמנט הקנדי מעדיף בינתיים להתעלם מנתונים אלה – איש לא תומך בהצעת החוק של הרב.

הסנטור מק הרב זקוק למריצה כדי להוביל עצומות, מכתבים וגלויות לפרלמנט – של קנדים הקוראים לעצור את הטבח.
אולם עמיתיו של הרב מתעקשים להיאטם בפני קולות המצפון, הציבור וההגיון הכלכלי. 

האיסור האירופי

התפתחות דרמטית לטובת כלבי הים אירעה ב-5.5.2009 בפרלמנט האירופי, שאישר ברוב סוחף (550 בעד, 49 נגד) הצעת חוק האוסרת על סחר במוצרים שהופקו מכלבי ים. האיסור חל על כל מוצרי כלבי הים ועל כל סוגי הסחר, והוא יבטל גם את העברת הסחורות דרך אירופה, אשר עד כה היוותה תחנת מעבר לשליש מהסחר במוצרים מכלבי ים. ההצעה, שהוגשה על-ידי חבר הפרלמנט קרל שלייטר (בתמונה) לאחר שהשתתף בסיור לשדות הקטל, מתירה עדיין סחר בכלבי ים שניצודו על-ידי קהילות מסורתיות. אולם בכל הנוגע לציד המסחרי העיקרי, האיסור חד-משמעי. זאת לעומת העמדה הקודמת של האיחוד האירופי, שהתירה סחר בכלבי ים אם "הובטח" שהומתו באופן "הומאני". ההצעה החדשה עדיין זקוקה לאישור מועצת השרים, שצפויה לאשרה כך שהאיסור ייכנס לתוקף לפני עונת ההמלטות של שנת 2010.

איסור על הסחר במוצרים מכלבי ים לבני פרווה (הגורים הצעירים) התקבל באירופה ב-1983 והביא להפסקת ציד לבני הפרווה בקנדה. האיסור החדש, על כלל המוצרים מכלבי הים, עשוי להביא לתוצאות דומות, אך ב-HSUS מזהירים, שעלולים להימצא שווקים חדשים ולכן כדי למנוע את הציד, הוא חייב להיאסר בקנדה.

באנר הקמפיין (HSUS) 

תגובות

ארצות-הברית, שמקדימה את אירופה ביחס לכלבי הים (האיסור על סחר בהם התקבל בארצות-הברית כבר ב-1972) חזרה למוקד תשומת-הלב, שלושה ימים לאחר החלטת הפרלמנט האירופי: הסנאט האמריקאי אישר פה-אחר החלטה, הקוראת לקנדה להפסיק מיד את ציד כלבי הים. הקנדים, שהפכו את העניין מזמן למאבק לאומני, מיהרו להגיב ליוזמה האירופית דווקא באיום לתבוע את האיחוד האירופי בארגון הסחר העולמי, על הפרה לכאורה של הסכם סחר. יומיים לאחר ההחלטה באירופה, הפרלמנט הקנדי השיב בהחלטה משלו: להשתמש בפרוות כלבי ים כחלק מהמדים האולימפיים באולימפיאדה שתארח קנדה בשנה הבאה. למרבה המזל, הוועד האולימפי הקנדי דחה מיד את הרעיון. אין ספק, שהלחץ הבינלאומי חייב להמשיך. כדאי לכתוב לשגריר קנדה בישראל ולבקש ממנו למסור לממשלתו את הסתייגותכם מהטבח: