מיליון וחצי גוויות בשנה
לפי הנתונים שהוצגו בפני הוועדה, מתים בישראל מדי שנה כמיליון וחצי עופות - רובם המכריע תרנגולים - במהלך ההובלה מהמשק למשחטה. שיעור תמותת התרנגולים בהובלה למשחטה בישראל - כאחוז אחד בממוצע שנתי - גבוה, לפי ההערכות, פי שניים עד פי שישה משיעור התמותה בגרמניה ובבריטניה. בנוסף לאלה שמתים תוך כדי ההובלה, מגיעים למשחטה כשבע מאות אלף עופות כשהם פצועים. התמותה מעידה על הסבל שעברו אותם תרנגולים ששרדו את הנסיעה. בין הגורמים לסבל: האופי האלים של האיסוף מהלול, עצמות שנשברות או יוצאות ממקומן בעת ההעמסה, הצפיפות, הטלטולים, הרעש ועוד.
עומס החום
גורם מרכזי לסבל הוא עומס החום. כדי לחסוך בעלויות, מעמיסים הלולנים מספר מרבי של תרנגולים על כל משאית. התרנגולים מוחזקים בכלובים, הנערמים זה לצד זה וזה מעל זה (או שהם מלכתחילה רבי קומות). כל תרנגול פולט חום גוף ולחות, ובתוך המוני הכלובים העמוסים מתפתח אקלים פנימי של חום כבד ולחות גבוהה (תופעה דומה למה שקורה באוטובוס דחוס בנסיעה ארוכה). גם כאשר המשאית נעה, הרוח שנוצרת אינה עוברת באופן שווה בכל נפח הכלובים, ואינה מצליחה לסלק את החום והלחות שפולטים העופות. בבריטניה, למשל, נמדדו למעלה מ 30 מעלות צלזיוס ויותר מ 80 אחוזי לחות במשאיות, שהובילו עופות במזג אוויר חורפי מתון. סגירת דפנות המשאיות הייתה מביאה להחרפת המצב ולתמותה גבוהה; התוצאה היא, שהעופות בלב המטען סובלים מעומס חום כבד, ואילו אלו שבשוליים סובלים מרוח חזקה, מקור, מגשם או משמש קופחת.
ההמלצות שבמגירה
חוק צער בעלי-חיים מ 1994 מטיל על שר החקלאות להתקין תקנות, בין היתר לעניין הובלת בעלי-חיים. בשנת 2000 מינה מנהל השירותים הווטרינריים ועדה לעסוק בנושא. הוועדה ישבה על המדוכה במשך שנה, ובחודש מרץ 2001 הגישה את המלצותיה. בין ההמלצות: הגבלת משך הזמן מרגע העמסת העופות במשק ועד לרגע שחיטתם (ההגבלה נועדה למנוע הובלות ממושכות או המתנה ממושכת במשחטה, שהיא פוגענית לא פחות); קביעת סטנדרטים לגבי מבנה הכלובים ותחזוקתם, וחובה להתקין מערכת אוורור מכאנית במשאיות ההובלה. ההמלצות הועברו להערותיהם של גורמים שונים, עודכנו, ובאוקטובר 2001 הועברו ללשכה המשפטית של משרד החקלאות.
חברי הכנסת, היהדות ובעלי-הכנף
ארבעה חברי-כנסת הגיעו לדיון (או לחלקו) בוועדה לפניות הציבור: הרב ישראל אייכלר (יהדות התורה), יעקוב מרגי (ש"ס), עמרי שרון (ליכוד) ואחמד טיבי (חד"ש) שלא הביע דעה בדיון. ח"כ הרב אייכלר פתח את הדיון בדברים על חשיבותו של נושא
צער בעלי-חיים ביהדות. הוא ציין, שצער בעלי-חיים אסור מן התורה. "צער בעלי-חיים", אמר הרב, "הוא מבחן לחברה איך מתייחסים לבני-אדם ואיך מתייחסים למעשי ידיו של הקדוש ברוך הוא". בנוגע להובלת העופות, אמר: "הייתי רואה את המשאיות המובילות את העופות והצטמררתי". הוא העלה בפני נציג הרבנות את השאלה, אם עופות המגיעים במצב גופני ירוד לבתי-המטבחיים, גוססים למעשה, אינם בבחינת טריפה. הוא אמר עוד, שהתקנות שעליהן המליצה הוועדה נראות בעיניו סבירות. ח"כ מרגי מש"ס ציין, שהוא מכיר מקרוב משחטות, והביע עניין מיוחד בשאלה, אם התקנות המוצעות מתייחסות לנושא הכלובים, שהמראה שלהם, לדבריו, מצמרר. הרב יעקב סבג, ראש ענף כשרות ברבנות, המשיך קו זה בהדגישו את החשיבות של צער בעלי-חיים ביהדות ובהביעו תמיכה בתקנות, שיגבילו (למשל) את מרחק ההובלה של העופות.
הגישה החקלאית של עמרי שרון
ח"כ שרון ניסה להגן על האינטרסים של החקלאים, אך הסכים שיש להתייחס באורח הומאני לבעלי-החיים, וסיפר על הפסיכולוגיה שלהם מנקודת מבטו כחוואי. לדבריו, "כשאתה מעלה עגלים למשאית ושולח אותם לטיול מבחינתי [כאן הסביר שהוא אינו עוסק בשחיטה עצמה] הם שמחים ועליזים. כשאתה מעלה פרה היא יודעת שהיא נוסעת למקום שהיא לא חוזרת ממנו." שרון גם הוסיף, שפרות הן סקרניות ואינדיווידואליות באופיין - לעומת כבשים, למשל, שהן יותר עדריות.
כולם מסכימים
כמעט כל הנוכחים בדיון הסכימו שנחוצה פעולה. אפילו נציג המועצה לענף הלול אמר, כי יקבלו כל הצעה ל"הובלה הומאנית במסגרת כלכלית". נציג משרד הבריאות ציין, שלגרימת סבל לבעלי-החיים עלולות להיות גם השלכות בריאותיות. נציגת הרשות להגנת הצרכן בהסתדרות אמרה, שיש לעשות בדיקה לכל נושא תנאי ההחזקה של בעלי-חיים. יו"ר הוועדה להובלת בעלי-חיים, עו"ד יוסי וולפסון, הדגיש שהתקנות שהציעה הוועדה לא ימנעו את הסבל אלא רק יפחיתו אותו, ושבכל עניין ועניין הודרכה הוועדה קודם כל על-ידי השיקולים הכלכליים של הענף. נציגת ארגון נח בדיון, ענת רפואה, דרשה שהתקנות בעניין הובלת עופות יובאו לאישור ועדת החינוך של הכנסת. היא הדגישה את החשיבות שבהתקנת אוורור מכאני במשאיות, ובשיתוף הארגונים באכיפת התקנות.
מתרצים את המחדל
עם התפתחות הדיון, הופנו העיניים אל מיכל סגן-כהן מהלשכה המשפטית של משרד החקלאות, שהצעת התקנות המעודכנת מונחת על שולחנה מזה כשנה וחצי. סגן-כהן הטילה את האחריות - לעתים במפורש, לעתים במשתמע - לכל הכיוונים: על ועדת החינוך של הכנסת (כאן היא הציגה את ההליכים המתמשכים בפרסום התקנות בעניין המתת בעלי-חיים, וכמעט שכחה לציין, שעיקר העיכובים נבעו משינויי נוסח ביזמת משרדי ממשלה); על ארגונים למען בעלי-חיים (שעושים למשרד חיים קשים בוועדת החינוך); על הוועדה שניסחה את התקנות (וכללה בהם דרישות שהן לא מספיק ברורות, לדעתה, כגון זו שקובעת, שכאשר מונעים מזון מעופות יש להרחיקו מטווח התפיסה החושית שלהם); ועל עומס העבודה הכבד המוטל עליה ככלל.
במבט לעתיד
מיכל סגן-כהן הציעה להיפגש עם יו"ר הוועדה שניסחה את הצעת התקנות כדי לקדם את בדיקתן. יו"ר הוועדה הסכים לכך, ובלבד שלא מדובר במהלך שבא לעקוף את ההכרעות שכבר נעשו על-ידי הדרג המקצועי במשרד החקלאות. ח"כ הרב אייכלר הודיע, שיכנס את הוועדה שוב לדון בנושא בתוך חודש לראות אם יש התקדמות בהתקנת התקנות.
