|
אריאל צֹבל
איך להציל חיות רבות ככל האפשר? מעט מאוד חיות ניתן להציל באופן ישיר. חדירה למשקים ולמעבדות וביצוע "הצלה גלויה", מתגלה כמבצע תיעוד וחשיפה יותר מאשר הצלה ישירה. כמו כלבתולים? רבים מן הקוראות והקוראים ניסו ודאי להציל גור חתולים נטוש או גוזל שנפל מקן. יש שהפכו את ההצלה לפעילות קבועה והצטרפו לאגודה המצילה חיות. אולם חיות רבות יותר סובלות אף הן מגורל קשה, ובהן לא נתקל איש במקרה ומבקש להצילן. לעתים קרובות, הן שורדות שבועות וחודשים בפחד ובכאב שאינם נופלים מאלה של חתול או כלב בידי סדיסט. חיות אלה רבות כל-כך, שהדרך היעילה ביותר להיאבק בפגיעה בהן דורשת לשמור על מרחק מסוים מהן ולפנות אל הצרכנים, המחוקקים והמנצלים הישירים. אולם אין זה הכרחי להתרחק ממגע עם החיות הסובלות עכשיו, בקרבת מקום. אפשר להגיע אל החיות ולנסות לעזור להן - בדרכים שונות לחלוטין מהשיטות המוכרות להצלת חתולים וכלבים.
לאו דווקא שחרור. פעולת ההצלה הפשוטה ביותר היא שחרור החיה לטבע. במדינות שבהן מחזיקים חורפנים (מינקים) במשקים לייצור פרווה, נערכות מדי פעם פשיטות שחרור. רבים מן החורפנים מצליחים לשרוד לאחר השחרור, ומכאן המוטיבציה לשחרורים המוניים - אשר גורמים לבעלי המשקים נזק כלכלי גדול ונושאים עונשים חמורים למשחררים.
אולם בתעשיות המזון המצב שונה. החיות המנוצלות שם הן תוצאה של עיוותים תורשתיים רבים על-ידי ברירה מלאכותית. כאשר מוסיפים לכך תנאי חיים קשים ביותר, החיות חלשות מכדי שיוכלו לשרוד אם ישחררו אותן, ולעתים קרובות הן אף זקוקות לעזרה רפואית כדי לשרוד. לכן אין אפשרות להציל מתוך משקים אלא חיות בודדות, בהתאם לתנאי המקלט שניתן יהיה לספק להן למשך כל ימי חייהן. היקף השחרור המצומצם - של חיות פגועות ממילא - כלל אינו מורגש על-ידי בעלי המשק, ובהתאם לכך ממעטות הרשויות להעניש את מסיגי הגבול. אולם החדירות למשקים, כשהן נערכות בתבונה, מורגשות היטב על-ידי התעשייה כולה. מטרתן העיקרית היא תיעוד הזוועות היומיומיות במשק, ובכלל זה הפרות חוק בוטות. לכן מנסים בעלי המשקים להילחם בתופעה של "הצלה גלויה" - שכוללת יותר תיעוד וחשיפה מהצלה. הפעילים שנכנסו לתעד ולהציל, נאלצים לאחר מכן לחשוף את עצמם ככל האפשר - כדי לזכות בסיקור תקשורתי נרחב. לפניך סיפורים אחדים של הצלה/תיעוד, לפי אתר האינטרנט Open Rescue, המפרסם פעולות הצלה מכל העולם.
קליפורניה וניו יורק: תקווה לברווזים. הצעת החוק לאיסור על פיטום עופות בקליפורניה התקבלה בספטמבר 2004. במסגרת המאבק שהתקיים לקראת החקיקה, התארגנו פעילים ממספר ארגונים לתעד את המתרחש במשקי הפיטום. לתיעוד היה משקל מכריע במאבק לאיסור על הפיטום, כי הטקטיקה של המפטמים היא הצגת שקרים בוטים ועקביים על שיטות הפיטום ועל מצב העופות. מאחר שלא נמצאה דרך חוקית להיכנס למפטמות - נכנסו הפעילים בחשאי, ותיעדו, כצפוי, שורה ארוכה של זוועות (ספטמבר, 2003). בדרכם החוצה הם שחררו 15 ברווזים (מבין רבבות) כפי שדיווחו:
יש להעיר, שהמשחררים לא ציינו באיזה שלב של הפיטום הצילו את האווזים. בשלבים מתקדמים, נראה שלא היה סיכוי להצילם. בעל המשק בקליפורניה הגיש תלונה נגד מסיגי הגבול, אולם הנתונים שנאספו נגדו על הפרת חוק רווחת בעלי-החיים מהווים קלף מיקוח, והתלונה בוטלה.
אוסטריה: תקווה לתרנגולות. ביולי 2003 יצאו שלושה צוותים של "הארגון נגד מפעלי חיות" (Verein Gegen Tierfabriken) לצילומים ליליים בתעשיית הביצים האוסטרית. במשך שבועיים הם ביקרו ב-47 משקים, המחזיקים יחד 43% מכלל התרנגולות שבכלובי הסוללה באוסטריה, ותיעדו את התנאים בלולים. התיעוד נערך במטרה לחשוף את הפרות החוק הן בפני הרשויות האמורות לטפל בכך מיידית, והן בפני הציבור והפוליטיקאים, בניסיון לקדם איסור על השימוש בכלובים בתעשיית הביצים האוסטרית. פעילי הארגון אכן מצאו הפרות חוק גורפות. למשל, ב-91% מהמשקים צופפו את התרנגולות מעבר למותר לפי חוקי האיחוד האירופי. למרות החדירה למשקים בלילה ללא אישור, היה זה פרויקט פומבי ביותר. ד"ר מרטין באלוך, נשיא הארגון, התראיין והצטלם לעיתונות ולטלוויזיה, והדגש הציבורי ניתן לממצאים ולא לשיטות להשגתם. החשיפה הצליחה עד כדי כך, שעיתונאים החלו להצטרף לצוות VGT בסיוריו בלולים, ותחת מצלמות הטלוויזיה שחררו הפעילים חמש תרנגולות מכלובים עמוסים תוך הפרת החוק, ועוד ארבע תרנגולות שנזרקו חיות לערמות זבל. התרנגולות הובלו עם צוות הטלוויזיה לווטרינר, שהעיד כי מותן היה קרוב אלמלא השחרור, ומשם הן נשלחו למקלט. המשחררים דיווחו לבעלי הלול ולרשויות על שחרור התרנגולות בצירוף הוכחות להפרת החוק. לא כל פעילויות הארגון עוברות בשלווה שכזו: באפריל 2003 חדרו 35 פעילים למעבדה באוניברסיטת וינה, תיעדו במהירות את הנעשה במעבדה - ושחררו תשע חולדות. כחלק מן התכנית, כמה מן הפעילים התבצרו, תלו שלטים וערכו הסברה ברמקול. עובדי המעבדה דיווחו משום מה למשטרה שהם "הותקפו בגאז" - וכך הוצף המקום ביותר ממאה שוטרים וכבאים, וכמובן - בכלי התקשורת. הפעילים שוחררו למחרת.
אוסטרליה: אין תקווה לתרנגולים? המאבק לרפורמה כלשהי בתעשיית בשר התרנגולים מפגר בעשרות שנים אחרי מאבקים אחרים, כי מקור הפגיעה העיקרית בתרנגולים הוא הברירה המלאכותית שעיוותה את מבנה גופם - נושא כה זר למציאות האנושית, עד שקשה להמחישו ולהבינו. בספטמבר 2003 נכנסו פעילי Animal Liberation NSW ללול בניו סאות' ויילס (דרום אוסטרליה) כחלק מקמפיין נגד חברת קנטאקי פרייד צ'יקן, שקונה עופות מלול זה. "הפשיטה", כפי שכונה האירוע בעיתונות, זכתה לחשיפה נרחבת ואוהדת בעיתונות האוסטרלית, שתיארה בהרחבה את המציאות בלול ואף פרסמה תמונות של אפרוחים שאינם מסוגלים לעמוד על רגליהם וסובלים מכוויות כי גופם שקוע ללא תנועה בהפרשות. הפעילים לקחו עמם 15 אפרוחים (מבין רבבות). וטרינר בדק 11 מהם ודיווח לעיתון סאנדיי טלגרף, שרק שניים היו מסוגלים ללכת - בעקבות הברירה המלאכותית לגוף עתיר בשר, רגליהם אינם מסוגלות לשאת את משקל גופם. מצב כולם היה כה קשה, עד שהווטרינר בחר להרוג את כולם כהמתת חסד. ה"פשיטה" בספטמבר נערכה לאחר שבינואר ביקרו פעילי הארגון בלול אחר של ספקי קנטאקי פרייד צ'יקן, במטרה לאסוף נתונים - ולהגישם למשטרה בבקשה שתחקור בעניין. הפעילים ניסו להציל עשרים אפרוחים, אך גם במקרה זה החליט הווטרינר להמית את האפרוחים בגלל מצבם הקשה. "שניים מהעופות היו מסוגלים ללכת, אבל רק צעדים מעטים בכל פעם, והם עשויים לשרוד לזמן קצר עם טיפול סדיר", נאמר בדיווח. אם כן, כיום צמחונות היא "הפעולה הישירה" ביותר להצלת אפרוחים מתעשיית הבשר. בעקבות החשיפות, יש גם לקוות שמדינות יתחילו לבצע שינויים במדיניות הברירה המלאכותית.
לדיווחים מישראל על סיוע ישיר ותיעוד באתרי פגיעה המוניים:
|
