תמונת מצב.
בספטמבר 2001 חוקק הפרלמנט הסקוטי חוק האוסר על ציד בעזרת כלבים. החוק צפוי להיכנס לתוקפו בחודשים הקרובים. אמנם בינתיים יוכלו הציידים הסקוטיים להמשיך ולצוד באין מפריע באנגליה ובוויילס, אך גם שם צפויות התפתחויות דומות: במרץ 2002 הכריע בית הנבחרים (House of Commons) ברוב משכנע (386 מול 175) לטובת איסור על ציד באמצעות כלבים. על הצעת החוק לעבור בנוסף לכך את אישור בית הלורדים (House of Lords), שם צפויה התנגדות רבה יותר לחוק.
רודפי שועלים.
כמאתיים להקות כלבים משתתפות באנגליה ובוויילס בציד 21-25 אלף שועלים מדי שנה. הקורבן מותקף על-ידי עשרות כלבים ועשרות אנשים על סוסים או בכלי-רכב. בקיץ צדים שועלים צעירים (בני 4-5 חודשים): הכלבים נשלחים אל מקום שבו ידוע כי יש משפחת שועלים, ורוכבים מקיפים את האזור כדי להבריח את השועלים הנמלטים בחזרה אל הכלבים. בחורף צדים שועלים בוגרים. באופן טבעי, נוהגים שועלים לברוח מאויביהם למרחקים קצרים בלבד ולהסתתר במחילות, אולם הציידים מעדיפים למשוך את המרדף ככל האפשר, והם חוסמים את המאורות מבעוד מועד. המרדף עלול להימשך כשעה, על פני כעשרה קילומטרים, ובסופו השועל המותש נקרע לגזרים על-ידי הכלבים.
חופרי שועלים.
כ 50,000 שועלים נוספים ניצודים באנגליה מדי שנה בתוך מחילותיהם, בעזרת כלבי טרייר. ציד גיריות בשיטה דומה כבר נאסר על-פי חוק, אך אכיפתו לא מלאה. הכלבים זוחלים למחילה ותוקפים את השועלים המסתתרים. המאבקים ממושכים, ובמהלכם נפצעים קשה הן השועלים והן הכלבים. לעתים מחסלים הכלבים גם גורים שנמצאים במחילה. שועל שהביס את הכלב צפוי למוות בירייה, לאחר שהציידים חפרו ושלפו אותו החוצה.
איילים, ארנבות ומינקים.
ציד איילים בעזרת כלבים נאסר בסקוטלנד בשנת 1959, אולם באנגליה עדיין צדים כך כ 160 איילים מדי שנה. הציד אורך שלוש שעות בממוצע (ועלול להגיע ליום שלם), ונפרש על-פני כ 18 קילומטרים. לאחר שהאיל התשוש מאט את קצב מנוסתו או מתמוטט מאפיסת כוחות, תופסים אותו הכלבים ופוצעים אותו, או שהוא נורה. התשה עד מוות נהוגה גם בציד ארנבות, אשר בשל הפחד לעזוב טריטוריה מוכרת רצות במעגלים, עד שהן נחלשות. נהוגים גם מרדפי מוות מאורגנים יותר לארנבות hare) (coursing, שבמהלכם משולחים בארנבת כלבים, ונערכים הימורים על תוצאות המרדף. גם מינקים ניצודים בעזרת כלבים )400-1400 בשנה), במרדפים על-פני גדות נחלים.
שריד היסטורי.
הציד בעזרת כלבים הוא שריד עיקש מימים, שבהם נהנתה האצולה מזכויות-יתר ללא עוררין, וביניהן הזכות לצוד. בתחילת המאה ה 19 החל תהליך של חקיקה נגד סוגי "ספורט" אכזריים, שהיו נפוצים אז, בעיקר בקרב המעמדות הנמוכים. בתחילה נאסר שיסוי כלבים בפרים, ואחר-כך שיסוי כלבים בדובים, קרבות תרנגולים, קרבות כלבים ושיסוי כלבים בגיריות. המחוקקים לא נגעו ב"ספורט" של המעמדות הגבוהים, אלא במקרים שבהם ריחפה סכנת הכחדה מעל המין הניצוד, כמו הלוטרות, אשר בשנת 1978 חל איסור לצוד אותן. לאחר מלחמת העולם השנייה הוגשו הצעות חוק פרטיות רבות לאיסור על הציד, אך כולן נכשלו. גם כאשר עברו הצעות החוק ברוב מוחץ בבית התחתון, הן נחסמו בבית הלורדים. בדצמבר 2000, עם התחזקות הלחץ הציבורי, הגישה הממשלה עצמה הצעת חוק לאיסור על ציד בעזרת כלבים. גם הצעה זו נדחתה בבית הלורדים.
לחץ ציבורי.
הייאוש מאטימות הציבור, הפרלמנט ואף הארגונים להגנה על בעלי-חיים (ב"אגודה המלכותית למניעת התאכזרות לחיות" - RSPCA - אף היה רוב לציידים עד סוף שנות השבעים!), הביא בתחילת שנות השישים אלפי אנשים לחבל בציד באופן ישיר, על-ידי הטעיית הכלבים והגנה אישית על החיות הנרדפות. עם הזמן השתנה יחס הציבור בכללו לנושא, וכיום משמשים סקרי דעת-קהל כאחד מכלי-הנשק הבולטים במאבק. במרץ 2001 הראה סקר, כי 65% מהציבור האנגלי חושבים כי יש לאסור את הציד בעזרת כלבים, ונמצא רוב לאיסור הציד אפילו באזורים שבהם מגדלים כלבי ציד. סקר מפברואר 2002 קובע, כי 72-81 אחוזים מהאנגלים תומכים באיסור על סוגי ציד שונים.
טיעונים מעשיים.
העימות בין הציידים לארגוני ההגנה על חיות אינו מתקיים, ברובו הגדול, במונחים של זכויות בעלי-חיים. הלובי של הציידים תוקף את הצעות החוק לאיסור הציד בטיעונים שונים: הגנה על חופש הפרט, הגנה על החקלאות מפני נזקיהן של החיות הניצודות, והגנה על מקומות העבודה של אנשים שעיסוקם קשור במתן שירותים לציידים. ארגוני ההגנה על חיות משיבים, שההגנה על חופש הפרט אינה יכולה להצדיק אכזריות, ובנוסף לכך, כרוכים מסעות ציד רבים בחדירה לשטחים פרטיים, בהרג של חתולים וחיות "מחמד" נוספות על-ידי הכלבים, בהשחתת רכוש ובגרימת טראומה לילדים. על הטענה, כי החיות הניצודות מזיקות לחקלאות משיבים, כי יש שיטות יעילות יותר "לדלל" אוכלוסיות (הם ממליצים על ירי!), ולמעשה מונעים השועלים מן החקלאים נזקים, שערכם נאמד במאה מיליון ליש"ט בשנה, על-ידי טריפת מכרסמים, בעוד שרק לעתים רחוקות הם טורפים "חיות משק". ומקומות העבודה? כאן מגישים הארגונים דו"חות, המראים כי מחוסרי העבודה יוכלו למצוא עבודות אחרות. בנוסף לכך, מזכירים הארגונים - הציד פוגע בדימוי החיובי של אנגליה כאומה נאורה וכמדינה המשמשת מופת עולמי בתחום רווחת בעלי-החיים.
רוצים הוכחה מדעית.
דיונים מוזרים במקצת התפתחו סביב השאלה - האם החיות נפגעות בכלל בציד? מומחי רווחת בעלי-החיים עקבו אחר אירועי ציד, ערכו נתיחות רבות לאחר המוות והגיעו למסקנה ה"מפתיעה": קורבנות הציד סובלים במרדפים הממושכים והמתישים עד מוות, הם סובלים משלילת אפשרויות הבריחה הטבעיות שלהם, ולעתים קרובות הם סובלים פציעות חמורות ומתים לאט. מסקנות אלה הוגשו, בין השאר, על-ידי ועדה ממלכתית לנושא הציד (ועדת Burns), אשר הגישה את ממצאיה ביוני 2000, בניסוח מאופק, לפיו ציד בעזרת כלבים מביא ל"פשרה חמורה עם רווחת החיות".
סוחבים לעתיד?
אם ייאסר ציד בעזרת כלבים אנגליה, 180 שנה לאחר חוק ההגנה הראשון על בעלי-חיים, מצפים לפריחתו של drag hunting - ספורט שהופך לאחרונה לפופולארי. המדובר ב"ציד" של סימני ריח שהותיר רוכב, הגורר אחריו סחבה ריחנית, בשיטות הזהות למקובל בציד שועלים - ללא השועלים. רק הכלבים והסוסים ימשיכו לרוץ.
מקור עיקרי
Royal Society for Prevention of Cruelty to Animals and The International Fund for Animal Welfare and The League Against Cruel Sports, "Countdown to the ban: campaigning to protect hunted animals", 2001. In:
http://banhunting.rspca.org.uk.
פורסם לראשונה ב"זכויות בעלי-חיים השבוע", שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים.
להרשמה לשבועון לחצו כאן.
עדכון:
מסתמנת הצעת "פשרה" שתתיר ציד שועלים
ממשלת בריטניה, העוסקת בסוגיית הציד בעזרת כלבים בחמש השנים האחרונות, מציעה "פשרה", בעקבות הפגנת-ענק לתמיכה בציד, שנערכה ב 22.9.02: ציד ארנבים ואיילים ייאסר, אך ציד שועלים יותנה ברשיון. לקבלת רשיון, יצטרך הצייד להוכיח, שפעילותו "נחוצה" ושהיא "אינה מתנגשת" בחוק למניעת התאכזרות לבעלי-חיים.
מקורות:
