ב-14.08.05 הוגשה עתירה לבג"ץ נגד כל הגופים האחראים לכך שפיטום האווזים נמשך בישראל למרות חוק צער בעלי-חיים ופסיקת בג"ץ בעניין. העתירה מדגישה כיצד פוגעות הרשויות בשלטון החוק ומתעכבת על חוסר התוחלת שבהצעת שיטות פיטום חלופיות לכאורה.

מה מבקשת העתירה?
בתאריך ה-14.08.05 הוגשה לבג"ץ עתירה למתן צו על תנאי בעניין אכיפת האיסור על פיטום אווזים בישראל. העתירה מוגשת בשם אנונימוס, תנו לחיות לחיות ונח, והיא נכתבה על-ידי עו"ד יוסי וולפסון. העתירה מוגשת נגד כל הגורמים האחראיים לפיטום האווזים תוך הפרת חוק צער בעלי-חיים (להלן – המשיבים): היועץ המשפטי לממשלה, שר החקלאות, משטרת ישראל, מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, הממונה על חוק צער בעלי-חיים ומפטמי עופות מים בישראל. העתירה מבקשת מבית-המשפט להורות למשיבים, לנמק מדוע אינם אוכפים את חוק צער בעלי-חיים בכל מה שנוגע לפיטום אווזים; ובכלל זה:

מדוע אינם מנהלים חקירות פליליות כנגד מי שעוסקים בפיטום אווזים לאחר 31.3.2005; מדוע אינם מעמידים לדין פלילי את מי שקיימות בעניינו ראיות, לרבות הודאות בפה מלא ובפומבי, שהם עוסקים בפיטום אווזים לאחר 31.3.2005; מדוע אינם מפסיקים בפועל את פיטום האווזים בכל מקום שבו הוא מתקיים, למשל, על-דרך של החרמת ציוד הפיטום; מדוע השירותים הווטרינריים אינם נמנעים מלתת היתרים (לפי פקודת מחלות בעלי-חיים) להעברת אווזים למפטמות, שם הם יודעים שיפוטמו.

הכוח לשנות את המצב נמצא בהישג יד, כדברי העותרים:

"הכלים הנתונים בידי המשיבים לאכיפת החוק רבים הם ומגוונים. בידיהם הכוח לסגור את מפטמות האווזים, לתפוס את האווזים המיועדים לפיטום, לתפוס את מכונות הפיטום, להימנע מליתן היתרים להעברת אווזים למפטמות ולנהל חקירות פליליות נמרצות שבסיומן העמדה לדין של מי שממשיך בפיטום האווזים. בהיעדר שימוש באמצעים אלו, יורה בית-המשפט למשיבים לפעול."

בית-המשפט מתבקש לקבוע דיון דחוף לשמיעת העתירה:

"עניינה של העתירה ביישומו של פסק-דין חלוט של בג"ץ; בעניין שכבר נדון ולובן. על-פניו נראה, כי מחדלי הרשויות נועדו 'לקנות זמן' עבור ענף הלעטת עופות המים. 'רווח' צדדי זה יש למנוע מהן.
"מאז כניסתו לתוקף של פסק-דינו של בג"ץ, האוסר פיטום אווזים, עברו למעלה מארבעה חודשים. לפי הערכה, סבלו בתקופה זו מהתעללות קשה ומעינויים למעלה ממאתיים אלף (200,000) אווזים. כל חודש שעובר ופסק-דינו של בג"ץ אינו נאכף משמעו שעוד כחמש רבבות בעלי-חיים יעברו עינויי תופת במפטמות, עינויים שבית-משפט נכבד זה כבר קבע שהם אסורים לפי הדין הישראלי."

היסטוריה של מחדלים
העתירה סוקרת את תולדות רמיסת חוק צער בעלי-חיים, הן מצד הרשויות והן מצד המפטמים, מאז אוגוסט 2003. את עיקרי הדברים כבר סקרנו בעתם והם מופיעים באתר אנונימוס. נביא כאן את תמצית האירועים:

11.8.2003 שופטי בג"ץ פסקו (בג"ץ 9232/01) שפיטום האווזים לפי תקנות משרד החקלאות מהווה הפרה של חוק צער בעלי-חיים. לפיכך התקנות בטלות ופיטום האווזים אסור. עם זאת, מתוך התחשבות בפרנסת המפטמים, קבע בית-המשפט ש"ההחלטה בדבר בטלות התקנות ואיסור השימוש בפרקטיקה האמורה, תושעה עד ליום 31.3.2005." השופטים הותירו פתח לכתיבת תקנות חדשות בתקופה זו, בתנאי שיבטיחו "שהסבל הנגרם לאווזים על-ידי הפרקטיקה הקבועה בתקנות, יופחת במידה משמעותית"; כמו כן, דרש בית-המשפט לקיים פיקוח על הפיטום, שיבטיח "ביצוע מלא, מדויק ורצוף של התקנות ככל שתהיינה בתוקף במהלך תקופת ההשעיה ושל כל הוראות הסדר חקיקתי שיבוא במקומן."

2.3.2004 ועדת החינוך והתרבות של הכנסת (הממונה על אישור/דחיית תקנות לפי חוק צער בעלי-חיים) הודיעה שהיא "סבורה כי יש להגיע להפסקה מוחלטת של פיטום אווזים בישראל. גם אם תקבענה תקנות חדשות שתפחתנה את ההתעללות באווזים ואת הסבל הנגרם להם – מטרת החוק שהיא הגנה על בעלי-חיים נפגעת."

8.8.2004 הוגש למנכ"ל משרד החקלאות מסמך אחרון מטעם ועדת מומחים שמינה שר החקלאות באוקטובר 2003. הוועדה מונתה לבחון אפשרות להתקין תקנות, שיפחיתו באופן משמעותי את סבלם של האווזים בתעשיית כבד האווז, ויאפשרו לקיים את התעשייה מבלי שיופרו הוראות חוק צער בעלי-חיים ופסק-הדין. במסמך נכתב: "על סמך המידע שהונח בפני הוועדה, לא ניתן לכתוב תקנות שיסדירו את הלעטת האווזים מחד ויעמדו ברוח פסיקת בג"ץ מאידך."

3.1.2005 ועדת החינוך והתרבות החליטה שלא לאשר עוד את הארכת התקנות בדבר פיטום האווזים (אותן תקנות שפסק-הדין קובע את בטלותן) עד תום מועד ההשעיה. הוועדה דרשה ממשרד החקלאות להיערך עד 31.3.2005 למתן פיצוי לחקלאים העוסקים בפיטום.

24.3.2004 היועץ המשפטי לממשלה ושר החקלאות הגישו לבג"ץ בקשה להארכת תקופת ההשעיה שנקבעה בפסק-דין האווזים: הארכה "לעת הזו" בשנה נוספת, תוך הבהרה שצפויות בקשות נוספות, המצטברות לעשר שנים, ומטרתן לכאורה היא עריכת ניסויים למציאת שיטת פיטום, שתפחית באופן משמעותי את סבל האווזים. המפטמים הצטרפו לבקשה. כעבור שבוע, ב-31 במרץ, דחה בג"ץ את הבקשה.

1.4.2005 איסור בג"ץ על פיטום האווזים נכנס לתוקף אך ללא כל שינוי בשטח. פעילים הגישו חמש תלונות במשטרה נגד מפטמים. תלונה אחת הועברה לטיפול משרד החקלאות, ואחרת לטיפול המשרד לאיכות הסביבה. באופן רשמי, הנושא עדיין נתון בחקירה – ללא תוצאות. אנונימוס ותנו לחיות לחיות פנו ב-10.4 וב-16.5 לבית-משפט השלום ברמלה בבקשה להוציא צווי-מניעה אישיים נגד שורה של מפטמים. הבקשות תלויות ועומדות.

3.4.2005 המפטמים חתמו על "אמנה", שבכותרתה הצהרה על טכניקה הכרוכה בפחות סבל, ובפועל אין הבדל משמעותי בינה לבין התקנות שפסל בג"ץ, מלבד מספר נקודות שבהן ה"אמנה" אף גרועה יותר לעופות.

4.4.2005 מנהל השירותים הווטרינריים מסר, שהנחה את הווטרינרים הממשלתיים שלא לספק היתרים להעברת אווזים למפטמות. תוך זמן קצר בוטלה החלטה זו והשירותים הווטרינריים משתפים פעולה עם העבריינים.

6.4.2005 אנונימוס ונח פנו ליועץ המשפטי לממשלה, בבקשה שיורה לכל הרשויות לאכוף את האיסור על פיטום עופות מים בישראל, בהתאם לפסיקת בג"ץ, ולבלום כל ניסיון לעקוף פסיקה זו. מכתב נוסף נשלח ב-2 במאי. כתשובה, נמסר שה"אמנה" מהווה עילה לדחיית האכיפה כדי לבדוק אם היא מקטינה משמעותית את סבלם של האווזים. בינתיים, אפילו מומחי משרד החקלאות הודו, כי לא ניתן לקבוע שה"אמנה" עושה זאת.

25.5.2005 היועצת המשפטית של שר החקלאות הפיצה "תזכיר הוראת השעה", שמטרתו לעקוף את החוק ואת פסק-הדין של בג"ץ, ולהעניק פטור מפני אחריות פלילית לכל העוסקים בפיטום עופות מים לתקופה בת שלוש שנים. הוראות הכלולות בתזכיר מחזירות חלקים מהתקנות שנפסלו, וקובעות מנגנון לקביעת הוראות נוספות בנוגע לפיטום, אשר עוקף את ועדת החינוך והתרבות של הכנסת. היועץ המשפטי לממשלה נדרש להתייצב כנגד ההצעה, הפוגעת בשלטון החוק ובשוויון באכיפתו. אולם לשכת היועץ נתלית בתזכיר דווקא כעילה שלא לקבל החלטה בנושא אכיפת החוק, תוך שהפיטום נמשך.

קריסת שלטון החוק
העתירה מבהירה, שהמפטמים זוכים כיום בפועל בחסינות מפני החוק, חסינות שאינה ניתנת לאזרחים אחרים. מעבר לפגיעה האנושה בעופות, זוהי גם פגיעה בשלטון החוק. בראשית העתירה נכתב:

"בית-המשפט הכריז על בטלותן מרישא עד סיפא של תקנות שהסדירו את הפיטום, וקבע שמדובר בפרקטיקה אסורה.
"פסק-הדין נכנס לתוקפו ב-1.4.2005, אולם המשיבים לא קיבלו עליהם את הדין. פסק-הדין נותר כאבן שאין לה הופכין, מילותיו עקרות וציווייו מבוזים.
"עתירה זו לא הייתה צריכה לבוא לעולם. מושכל יסוד הוא שמשאומר בית-המשפט את דברו, על הצדדים לפעול בהתאם, ובתום לב, גם אם עמדתם נדחתה. עליהם לקבל על עצמם את הדין. אם כך הוא בכל אדם, על אחת כמה וכמה ברשויות השלטון, ובראש ובראשונה ביועץ המשפטי לממשלה, המופקד על קיומו של שלטון החוק. ובאין ציות להחלטות בית-המשפט העליון, קורסת השיטה המשפטית כולה."

הפרק האחרון בעתירה עוסק בפגיעה בשלטון החוק שהרשויות גורמות לה בהתנהלותן בפרשה. בציטוט מתוך בג"ץ 551/99, נכתב:

"אכיפת החוק היא אחד התפקידים העיקריים של כל שלטון. הרשויות המוסמכות אינן רשאיות להתנער מתפקיד זה. [...] 'ההימנעות מלממש ולהגשים חוק קיים ומחייב, אינה מדיניות ואינה יכולה להיות מדיניות מכל בחינה שהיא; היא רק גורמת לדמורליזציה ביחסי השלטון והאזרח, וגוררת אחריה פריקת עול של כל חוקי המדינה'."

ומצוטט גם בג"ץ 53/96:

"חוק שהרשויות אינן עושות לאכיפתו כהלכתו, יפה היה לו שלא נחקק משנחקק. חוק שאינו נאכף מוטב לו שלא ייחקק, משייחקק ולא ייאכף [...] חוק המבוזה בשער בת-רבים יביא לרפיון גם מעבר לתחומיו, ובית-המשפט לא ישלים עם תופעה זו."

נקווה שבית-המשפט העליון ימלא את תפקידו כהלכה, כפי שכבר עשה בעבר, וכתיקון חיוני מול התעלמות הרשויות האחרות מכל מערכות הצדק.

מקור
נח ואח' נגד היועץ המשפטי לממשלה ואח', עתירה לבג"ץ למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף, אוגוסט 2005.

פורסם לראשונה ב"זכויות בעלי-חיים השבוע", גיליון מס' 215, אוגוסט 2005. להרשמה לשבועון לחצו כאן.

עדכון (14.8.2005): בג"ץ דחה את הדיון בעתירה