חיות במצוקה משמיעות קולות ומדענים מנסים להגדיר באופן חד-משמעי את הקשר בין הקולות לבין רגשותיהן של החיות - לכאורה במטרה להפחית ממצוקתן של חיות בתנאי ניצול חקלאי. אולם כיצד משיגים את הידע הדרוש? התשובה, לפי מאמר מקיף של קבוצת חוקרים מגרמניה, חושפת את הבעייתיות שבמדע רווחת בעלי-חיים.

אינטואיציה ומדע. רובנו מאמינים שאין צורך במחקרים כדי לגלות, שחיות במצוקה משמיעות קולות. משמעותם של רבים מקולות אלה ניתנת לזיהוי מתוך צפייה בהתנהגותה של החיה הנתונה במצב מסוים ומתוך ניסיון קודם. למדענים העוסקים ברווחת בעלי-חיים לא די בכך. הם רוצים תשובות חד-משמעיות על הקשר שבין קולות למצבים נפשיים. Manteuffel, Puppe ו-Schon מ"מכון המחקר לביולוגיה של חיות משק" (FBN) שבגרמניה, פרסמו לאחרונה סקירה של הספרות הקיימת בנושא זה. במאמר "השמעת קולות בחיות משק כמדד לרווחה" בכתב-העת Applied Animal Behaviour Science (ספטמבר 2004) מציגים החוקרים את קולות בעלי-חיים במשקים כמדד מבטיח ולא פולשני (ולכן פוגע בחיות פחות משיטות אחרות) למצוקתם. אולם באופן טיפוסי למחקרים ברווחת בעלי-חיים, מנטופל, פופה ושן מסתמכים על מחקרים המבוססים על פגיעות בחיות ואף תובעים לקיים מחקר פוגעני נוסף.

קולות כתקשורת נראה שקולות מעידים על מצבה הפנימי של החיה והם משפיעים על חיות אחרות ממין ביולוגי זה - מושכים, מזהירים, מרתיעים וכדומה. הקולות התפתחו בהקשרים אבולוציוניים מסוימים, עובדה המקשה על השימוש בהם כמדד לרווחה במציאות החקלאית, השונה מן ההקשר הטבעי. עם זאת, מניחים שהקולות לא השתנו באופן ניכר במהלך הביות, ושקיים דמיון בין ההקשר המקורי של הקול לבין משמעותו בתנאי ניצול. למשל, פרה הגועה כשעטיניה מלאים, עשויה עדיין להשתמש בקולה - לשווא - למשיכת העגל; ובדומה לכך, פרות הגועות מרעב, עשויות להשתמש בקול למשיכת האדם המאכיל אותן, כמו עגלים הקוראים לאמם.

מהו קול? האוזן האנושית קולטת הבדלים גדולים בין קולות של חיות בנות מין ביולוגי אחד, אולם לא די בזה. גם תיאורים מילוליים כגון "נהמות" או "צווחות" אינם מספקים; ניתוח קולות מחייב תיאור פורמלי שלהם. הקלטה הייתה התנאי הראשון לתיאור מדויק. לאחר מכן, תרגום קולות מוקלטים לתמונה דמוית גלים (סונוגרמה) איפשר תיאור מדויק יותר של מרכיבי הקול. החל מ-1965 מקובל עיבוד דיגיטלי של קולות, דהיינו תרגום הקול לנתונים מספריים, באופן המאפשר ניתוח סטטיסטי. הניתוח נועד לזהות מאפיינים של הקולות, מהפשוטים ביותר כגון משכי זמן, רצף ועוצמה, ועד להרמוניות ואי-סדירויות שונות. המטרה היא להגדיר באופן מספרי נתוני קולות ולקשור אותם למשמעות כגון הבעת מצוקה מסוג מסוים. קיימות הנחות פשוטות - ועדיין לא משכנעות לגמרי מבחינה מדעית - לגבי קשרים כאלה, למשל: אי-סדירויות מסוימות בקול קשורות במצוקה או במאמץ רב להשמעת הקול; ובעגלים וחזירים, קצב קריאות מוגבר בסביבה לא מוכרת מעיד על דרגת הפחד. אחת מן השיטות לברר את משמעות הקולות היא להשמיעם לחיות אחרות מאותו מין ולצפות בתגובותיהן. מנטופה, פופל ושן מייחסים ערך רב לקשר שבין הפיסיולוגיה של המצוקה להשמעת קולות מצוקה, ומסתמכים על ניסויים רבים ופוגעניים בחיות. למשל:

הזרקת תרופות המעוררות פעולות עצביות המעורבות ברגשות ובמצבי רוח, גרמה עלייה ברמת הקולניות גירוי חשמלי ישיר של אזורים במוח, המקושרים עם רגשות מסוימים, גרם לקופים להשמיע קולות השמעת קולות אימהיים למכרסמים, גרמה עלייה ניכרת בפעילות מטבולית באזורי מוח המקושרים לרגשות מסוימים

חזירים. חזירים משמיעים לפחות 14 טיפוסי קולות מובחנים. באופן כללי, קולות נמוכים כגון נחירות נועדו לשמור על קשר בין חברי הקבוצה, ואילו קולות גבוהים כגון צווחות קשורים בהתרגשות ובמצוקה. חוקרים בדקו קולות בתדרים גבוהים הקשורים בבידוד חברתי, בסירוס ובגמילה. התוצאות הכלליות (אשר ודאי אינן דורשות מכשירים וכלים סטטיסטיים כדי לזהותן!) מעידות על כך שהקולות חזקים יותר ככל ש"גורם העקה" חזק יותר. עם זאת, בכמה מצבים חשובים, כגון בגורים שנמנע מהם אוכל, הקולות לא היו חזקים יותר. מסקנת הצוות הגרמני היא, שהשימוש בקולות חזירים כמדד לרווחתם מצריך הבנה של משמעותם ולא רק מדידת משתנים. המידע הדרוש כאן הוא התנהגותי גרידא, אולם נערכו גם מחקרים פיסיולוגיים, הכרוכים בהכרח בפגיעה בחזירים. מחקר אחד לא מצא התאמה בין קולות מצוקה לתגובות מצוקה פיסיולוגיות, ומחקר אחר הראה שתגובות מצוקה גופניות כגון הפרשת אדרנלין ועלייה בקצב פעימות הלב, קשור בשינויי קולות מטיפוס מסוים. במחקר נוסף, הזריקו לחזירים הורמון שמעורר פעלתנות, וגילו שהדבר מגביר גם את תדירות קריאותיהם.

בקר. מספר הקולות המובחנים שזוהו בבקר קטן - 6 בלבד, לפי מחקר אחד. עם זאת, ההבדלים האישיים הגדולים בין קולותיהן של פרות שונות, מקשים על הגדרת קולות כמדד למצוקה. קיימות הצעות כלליות ולא מדויקות למדדי רווחה כאלה: למשל, כאשר יותר מ-5% מן העדר משמיע קולות, זהו רמז לבעיה. חוקרים זיהו קולות מיוחדים הקשורים בכאב עז, שהוקלטו במהלך צריבת מספר ברזל מלובן. קולות מצוקה אחרים זוהו בפרות שבודדו בסביבה לא מוכרת. קולות מצוקה זוהו הן בפרות והן בעגלים בתגובה על הפרדה ביניהם, וקולות של פרות לאחר ההפרדה גרמו לעלייה בקצב פעימות הלב בעגלים.

תרנגולות. מגוון הקולות השונים שזוהו בתרנגולי בית הוא גדול - כ-30. קולות מטיפוס מסוים (gakel-call, לחצו לשמיעה) נמצאו קשורים בתסכול ומושמעים כאשר נשללו מתרנגולות מזון, אמבט חול והתנהגות הטלה נורמלית. קולות התסכול הוחלפו בקולות מצוקה מובהקים כשהניסוי נערך בסביבה מפחידה. קיים הבדל בשימוש בקולות בין זנים שונים; למשל, לגהורן לבן משמיע קולות אזעקה רבים יותר מוורן חום. בניסוי אחר, הפעם בתרנגולות מתעשיית הבשר בלהקות רבייה, שללו מתרגולות חומרי קינון ומצאו, שהתרנגולות בעלות דחף הקינון העז יותר (שנחשף לאחר שניתן להן חומר קינון) השמיעו קולות מצוקה רבים יותר. זוהי, לדעת הצוות הגרמני, עדות לכך שהקולות אינם תלויים רק בסביבה אלא גם בחוויה הסובייקטיבית של החיה. עוד נמצא בתרנגולות, שפרטים שבודדו למשך זמן רב, אינם משמיעים עוד קולות מצוקה רבים, לאחר ששקעו בתחושת חוסר-אונים ודיכאון; כאשר נתנו להם תרופות נגד דיכאון, חזרו קולות המצוקה. בניסויים אחרים, גרמו לעופות להפיק קולות מצוקה באמצעות כימיקלים.

יישומים מפוקפקים. החלום המהפכני של מנטופה, פופל ושן הוא מערכת אוטומטית לזיהוי בעיות רווחה של חיות. קולות של תרנגולים, למשל, יהיו מקודדים וממוינים לפי משמעותם במחשב. מכשירים המפוזרים בלול יקלטו את הקולות, וזיהוי קולות המצוקה ייערך באופן אוטומטי במחשב. אם יומצא פטנט כזה, הוא ישמש למניעת אסונות בעלי משמעות כלכלית ולא לשינוי מהותי במצב העופות. בכל מקרה, חזון מתקן השליטה-רווחה הקולי עדיין רחוק. קיימים הבדלים בין קולותיהם של חיות בנות מין אחד - בגיל, בזוויג, בסטטוס החברתי, בנסיבות הייחודיות וכן הבדלים אישיים יותר. כל אלה מקשים על יצירת מפתח קולות אחיד. לעתים משמעות הקולות אינה מובנת אף כשצופים בחיה בפועל. הצוות הגרמני רואה מחסור זה בידע כהצדקה להסתער על החיות עם ניסויים רבים יותר ומבוקרים יותר, בדגש על מחקרי מוח: הכנסת חיות למכונות המספקות תמונות של המוח בפעולה, גירוי חשמלי של אזורי מוח מסוימים, הזרקת כימיקלים למוח ועוד. המוטיבציה הכללית של המחקר היא לכאורה עניין בהפחתת עינוין של חיות במשקים, בהובלה ובמשחטות, אך קשה לחשוב על שיטות הרחוקות יותר ממטרה מוצהרת זו.

מקור