האיחוד האירופי הוא הגוף המדיני החשוב בעולם בתחום רווחת בעלי-החיים. עשר מדינות חדשות הצטרפו לאיחוד במאי 2004 והן יצטרכו להתאים את עצמן לדרישות הרווחה של האיחוד, אולם הן גם עלולות לעכב את המשך הרפורמות.

כוח חדש. בחודש מאי 2004, הצטרפו לאיחוד האירופי עשר מדינות חדשות והגדילו את מספר המדינות החברות באיחוד ל-25. שמונה מן המצטרפות היו בעבר חלק מן הגוש הקומוניסטי: צ'כיה, הונגריה, פולין, סלובקיה, סלובניה, לטביה, ליטא ואסטוניה. שתי המדינות הנוספות נמצאות באיים בים התיכון: קפריסין ומלטה. ביולי 2004 ייערכו בחירות לפרלמנט האירופי, ולאחר מכן יזכו המצטרפות החדשות לרבע מכוח ההצבעה במוסדות האיחוד, אשר חורצים את גורל בעלי-החיים: הן יקבלו שליטה ב-22% מהקולות בפרלמנט האירופי וב-26% מהקולות במועצת שרי החקלאות של אירופה. כדאי להזכיר, שבשנת 2007 יצטרפו לאיחוד גם בולגריה ורומניה, ואולי גם קרואטיה.

החקיקה האירופית. האיחוד האירופי חייב בשנים האחרונות את המדינות החברות בו לבצע שינויים לטובת רווחת החיות על חשבון אינטרסים כלכליים. ההוראות החשובות אינן מגבילות את העניין ברווחת בעלי-חיים למקרים שבהם שיפורי רווחה מגבירים את הרווחים (למשל: בפיקוח על מניעת מחלות בין החיות) אלא הן דורשות במפורש השקעת כסף (בעיקר בהקטנת הצפיפות במשקים מסוגים מסוימים). החוקים הבולטים הם איסורים על תנאי כליאה צפופים באופן קיצוני לעגלים ("עגל חלב") חזירים ותרנגולות בתעשיית הביצים (כלובי סוללה). עם זאת יש לזכור, שהמדובר בשיפורים מזעריים בתעשיות אחדות, ושהתחשבות ברווחת החיות אינה מהווה עיקרון בסיסי במדיניות האיחוד.

ציות לחוקים. החדשות הטובות עם הרחבת האיחוד הן, שעשר המדינות המצטרפות, חייבות לחוקק בתחומן חוקים לרווחת בעלי-חיים בהתאם לתקנים שקבע האיחוד האירופי בשנים האחרונות. חוקים כאלה לא היו נחקקים בהן עוד שנים רבות אלמלא ההצטרפות. חקלאים ובעלי עסקים לעיבוד מזון במדינות המצטרפות יצטרכו להתמודד עם 80,000 עמודים של תקנות בנושאי סניטריה, רפואה וטרינרית וכן רווחת בעלי-חיים. בעלי משקים שלא יעמדו בסטנדרטים החדשים, לא יורשו למכור את תוצרתם, ומפעלי עיבוד מזון שייכשלו - ייסגרו.

בעיות ישנות. ההישגים בתחום רווחת בעלי-חיים באירופה הושגו בקושי רב. מדינות אחדות, כגון שבדיה, בריטניה וגרמניה, דוחפות קדימה, לטובת שיפורים. אולם גם בין 15 המדינות הוותיקות יותר באיחוד, קשה להשיג רוב לשיפורים וקשה לא פחות מכך לממש הסכמות מבטיחות. האיחוד האירופי כולל גופי מחקר מתקדמים, הממליצים על שיפורים מרחיקי לכת. ההמלצות מאבדות תנופה בדרגים הפוליטיים ובעיקר במועצת שרי החקלאות. הכישלון האחרון אירע ב-27.4.2004, כאשר נחסמה יוזמת השרים מבריטניה ומגרמניה לקבוע תנאי מינימום להובלת בעלי-חיים לשחיטה בתחומי האיחוד. ברחבי אירופה מובלים יונקים גדולים למרחק אלפי קילומטרים, במסעות האורכים עשרות שעות ובתנאים מחרידים. הבריטים והגרמנים ביקשו להגביל את זמן המסע המרבי המותר ל-18 שעות במקום 29 שעות, בין מספר שיפורים נוספים. השרים מצרפת, ספרד ואירלנד התנגדו, ומנעו את האפשרות לשינויים במדיניות ההובלה לפני הגדלת האיחוד. הפערים בין מדינות האיחוד הוותיקות לבין עצמן ניכרו במשך השנים גם בנכונותן לאכוף חוקים קיימים. בספרד וביוון, למשל, תועדו שיטות שחיטה אלימות במיוחד, תוך התעלמות כרונית מהחוק האירופי.

בעיות חדשות. אף אחת מן המצטרפות החדשות אינה מצטיינת במסורת של עניין ברווחת בעלי-חיים. רק ארבע מהן - צ'כיה, סלובניה, קפריסין ומלטה - אשררו את האמנה להגנה על חיות המוחזקות למטרות חקלאות של מועצת אירופה, וכן את האמנות על הובלה ועל שחיטה. המדינות המצטרפות יחזקו את ההתנגדות לרפורמות בתוך האיחוד. ההזדמנות שהוחמצה לאחרונה, להשיג שיפור בתנאי ההובלה של בעלי-חיים, עלולה להתגלות כהחמצה היסטורית. לכך מצטרפות בעיות רבות, וביניהן:

בחלק מן המצטרפות קיים לובי חקלאי חזק, שילחץ להעניק למדינות דחייה למימוש חוקי רווחת בעלי-החיים או פטור מהם בחלק מן המצטרפות, ובעיקר צ'כיה והונגריה, קיימים משקים מתועשים גדולים וצפופים, שפותחו עוד בימי הקומוניזם, וצפוי קושי מדיני וכלכלי לשנותם בצפון-מערב אירופה, צרכנים רבים מעדיפים לרכוש מוצרים מן החי ממשקים שיש בהם תנאים משופרים - והם מוכנים לשלם על כך יותר. אולם צרכנים במזרח אירופה יתקשו בכך: ב-15 מדינות האיחוד הוותיקות, ההוצאה הממוצעת על מזון היא 18% מכלל ההכנסה בכל בית; זאת לעומת 30% בפולין, ו-52% בליטא!

חיסול החקלאות המסורתית. ברבות מהמדינות המצטרפות, נפוצה חקלאות מסורתית: 2-3 פרות במשק, 5-6 חזירים וכדומה - ותנאי החיים של חיות אלה גרועים פחות מאשר במדינות המתועשות יותר. אולם שיטות החקלאות המסורתיות יעמדו מעתה בפני לחצים חסרי תקדים:

בעקבות ההקלות על המסחר בין המדינות, ייאלצו המשקים הקטנים לעמוד בתחרות עם מדינות שנהוגה בהן חקלאות מתועשת יותר משקים קטנים רבים לא יוכלו לעמוד בתקנים גבוהים של ניקיון ובריאות, והם ייסגרו. המשקים הגדולים, העשירים - והמתועשים יותר - הם שיספגו את הדרישות החדשות ביתר קלות חקלאות המבוססת על משקים קטנים ועבודת איכרים רבים, דורשת השקעה גדולה של המדינות האירופיות העשירות (בעיקר גרמניה) בהענקת סובסידיות, והאינטרס שלהן הוא לצמצם את מספר המשקים והאיכרים שזקוקים לתמיכה

בעיות אכיפה בהובלה. בהיעדר מסורת של עניין ברווחת בעלי-חיים, יהיה במדינות החדשות קושי באכיפת החוקים הקיימים (כמו במדינות הים-תיכוניות של האיחוד כיום) גם אם תושג התקדמות על הנייר. מספר ארגונים להגנה על בעלי-חיים עקבו אחר הובלת חיות באירופה בשנים האחרונות, ומצאו כי החוקים הקיימים אינם נאכפים:

חלק מן המסעות אורכים בפועל פי כמה מן המותר - 90 שעות נסיעה ואף יותר מכך במסלולים ארוכים, נהוג זיוף של זמני היציאה וההגעה של המשלוח חלק מציוד ההובלה אינו תקין. במשאיות לעגלים, למשל, נמצאו מערכות לאספקת מים שלא פעלו, או שהמובילים פשוט לא מילאו מים

עם הרחבת האיחוד, צפויה בעיה חמורה חדשה. עד כה, משאיות הנושאות עגלים וסוסים ממזרח אירופה לשחיטה בדרום אירופה, נאלצו לעבור מספר בדיקות במעברי הגבול. בדיקות אלה אפשרו לווטרינרים פיקוח מסוים על ההובלה - למשל, להוריד ממשאיות חיות שנפצעו קשה במשאית ולטפל בהן או להמיתן במקום ולמנוע בכך את גסיסתן במשך שעות. הרחבת האיחוד משמעה ביטול הגבולות והבדיקות שבמעברי הגבול. משאית שיוצאת מצפון פולין, יכולה כעת לנסוע לעומק איטליה מבלי שנבדקה אפילו פעם אחת בדרך. מצב זה ממחיש את הצורך הדחוף בחוקים חדשים להובלת חיות באירופה.

מקורות: