המסעות
בנובמבר 2004 התקבלה באיחוד האירופי תקנה, שתאפשר את המשך המשלוחים החיים של יונקים גדולים ללא שינוי ממשי למשך שמונה שנים נוספות, לפחות. היונקים הגדולים, וביניהם כבשים, בקר, חזירים, סוסים וחמורים, הם אלה שזכו לעיקר העניין הציבורי מבין קורבנות המסעות הממושכים. מסעותיהם נמשכים באופן שגרתי עד 90 שעות מצפון אירופה וממזרחה למדינות הדרומיות. רשימת הייסורים של החיות יכולה למלא כרכים שלמים; נזכיר כאן בכותרות כלליות בלבד את הנושאים העיקריים:

• צפיפות עצומה בכלי-הרכב ללא מקום לזוז
  
• עומס חום עצום במרכז כלי-הרכב, ובחורף – קור עז בשוליים
  
• טלטלות קשות, הגורמות בחילה והקאות, נפילות, פציעות ורמיסה הדדית
  
• רעב והתייבשות
  
• אלימות רבה בהעמסה, בפריקה ובשיטות השחיטה במדינות היעד

ההבטחה שנכזבה
הקמפיין נגד הובלת בעלי-חיים למרחקים ארוכים החל בשנות השבעים. הציבור במספר מדינות, ובעיקר בבריטניה, הפגין התנגדות רבה למשלוחים החיים. ביקורת זו הביאה לניסוח תקנות הובלת בעלי-חיים באיחוד האירופי ב-1991 וב-1995. בשנים האחרונות התגבשה ההכרה, שתקנות אלה אינן מביאות לתוצאות שלשמן נוצרו: הן חלשות מדי, עמומות מדי ואינן מכוננות מגנון אכיפה יעיל. שתי ועדות מדעיות אירופיות קבעו, ב-2002 וב-2004, שדרושה הפחתה משמעותית בזמן ההובלה המותר, וגם בדרג הפוליטי הסתמנה הבטחה לשינוי; בנובמבר 2001, קרא הפרלמנט האירופי להגביל את זמן ההובלה המותר לשמונה שעות ואת מרחק ההובלה ל-500 ק"מ, בהתאם לחוות-הדעת המדעיות, ובמרץ 2004 חזר הפרלמנט על עמדה זו. אולם לפרלמנט אין סמכות הכרעה, אשר מצויה בידי המועצה החקלאית, שבה מכהנים שרי החקלאות של אירופה. אף על-פי שברור על אילו אינטרסים צפויים שרי החקלאות להגן, בספטמבר 2002 היה רוב אפילו במועצה החקלאית להטלת ההגבלות האמורות על טווחי ההובלה. אולם כבר ביולי 2003, פרסמה הנציבות האירופית (European Commission, שגם היא גוף ללא סמכות הכרעה) הצעה לצמצם את טווחי ההובלה ולהרחיב את זמני המנוחה של החיות במידה מעטה בלבד. המכה הסופית ניחתה לקראת ההצבעה במועצת החקלאות ב-22.11.2004: המשלחת ההולנדית הציגה הצעה, שדוחה לחלוטין כל הכרעה בעניין טווחי ההובלה, זמני המנוחה והצפיפות בכלי-הרכב. רק המשלחת מדנמרק התנגדה להצעה; גרמניה, שבדיה, בלגיה ולוקסמבורג – נמנעו, וכל שאר מדינות האיחוד, וביניהן אפילו בריטניה, הצביעו לטובת ההצעה ההולנדית. ראש ממשלת דנמרק, אנדרס פוג רסמוסן, אמר בצער, שכדי להשיג שינוי יש צורך בחוקה אירופית חדשה, שתקנה לפרלמנט האירופי סמכות הכרעה ולא תותיר את כל ההכרעה בידי שרי החקלאות.

הנזק
התקנה שהתקבלה בנובמבר 2004 כוללת שינויים חשובים לטובת החיות, אולם ללא הגבלה מוחלטת של טווחי ההובלה, היא לא תצליח למנוע את עיקר הסבל מן החיות, וממילא יהיה קשה לאכוף אותה: אם אסור למשאית עמוסה בחיות להתרחק יותר מ-500 ק"מ מנקודת היציאה, קל לפקחים לזהות הפרה של החוק כשהמשאית פשוט הגיעה למקום אסור. אולם אם מותר למשאית להגיע לכל מקום בתנאי שהתקיימו עצירות למנוחה מדי פעם, קל למובילים לשקר בעניין העצירות, והאכיפה דורשת משאבים לא ריאליים (התקנה מתירה – ללא שינוי – הובלה של בקר וכבשים במשך תקופות של 14 שעות, שביניהן עצירות לשתייה ולהאכלה במשך שעה אחת). בנוסף לכך, מותרת כיום צפיפות רבה בכלי- הרכב; יש הגבלות על הצפיפות המותרת, אך קשה ממילא לאכוף אותן, כי הדבר מחייב מדידות מסובכות (למשל: לפר במשקל חצי טון מוקצב שטח רצפה של מטר וחצי רבועים בלבד). התקנה תיכנס לתוקף בתחילת שנת 2007, ורק לאחר ארבע שנים מחויבות הרשויות להציג דיווח – עם אפשרות לרענון התקנה – לגבי מצב החיות בהובלה בשנים שחלפו. אם יוחלט על שינויים ב-2011, יידרשו לפחות שנתיים נוספות עד שייכנסו לתוקף.

שינויים לטובה
אין ספק שמועצת החקלאות החליטה לטובת "עסקים כרגיל" על חשבון בעלי-חיים, והקפיאה את האפשרות לערוך שינויים מהותיים. אולם התקנה החדשה כוללת גם שורה ארוכה של שיפורים.

• התקנה מגדירה כללי רישוי לגורמים השונים במנגנון ההובלה, תוך הגדרת תחומי אחריות באופן ברור יותר מבעבר. אנשים הבאים במגע עם החיות – נהגים ואחרים – יחויבו לעבור הכשרה בנושא רווחת החיות בהובלה ולהיבחן על-ידי גורם עצמאי כתנאי להחזקת רשיון.
  
• מפעילי שווקים שבהם נמכרות החיות – מקום המועד להטלת אחריות הדדית בין המוכרים, הקונים, המובילים ובעלי השוק – יוגדרו כאחראים לרווחת החיות בשוק. הם גם יחויבו לוודא, שכל האנשים המעורבים במסחר בחיות, יודעים כיצד למזער את סבלן.
  
• התקנה תחייב כל חברה העוסקת בהובלת חיות להראות שיש לה צוות וציוד מתאימים, ושלא ביצעה בחמש השנים האחרונות "הפרות רציניות" של תקנות הקשורות ברווחת בעלי-חיים. אלה הם התנאים למתן רשיון הובלת חיות לחברה.
  
• המשאיות למרחקים ארוכים (שמונה שעות נסיעה ומעלה) יחויבו להיות מצוידות במתקני שתייה ובמערכות לבקרת טמפרטורה ולהתראה במקרה של בעיות. משאיות אלה יחויבו (החל מ-2007 במשאיות חדשות, ושנתיים לאחר מכן בכל המשאיות) לשאת מתקני איתות, שיאפשרו לרשויות לעקוב אחר מיקומן המדויק באמצעות לוויין. מערכת זו אמורה לאפשר זיהוי של כל חריגה מהמסלול ואי-ציות לתקנה בדבר זמני מנוחה בין הנסיעות.
  
• העובדים יחויבו להחזיק את רשיונותיהם האישיים ורשיון כלי-הרכב במהלך ההובלה, וכן אישורים לכל הפרטים הרלוונטיים – כגון נקודת המוצא ושעת היציאה. הם גם יחויבו לנהל יומן מסע. כל המסמכים הללו יונפקו בפורמט אחיד ברחבי אירופה, באנגלית ובשפה המקומית (לעומת המצב שבו הבדלי מסמכים הופכים את עבודת הפקחים לבלתי אפשרית). בנוסף לכך, תיבנה מערכת תקשורת אלקטרונית כלל אירופית, שתספק לרשויות בכל מדינה גישה למידע על הפרות חוק ושלילת רשיונות, שהתבצעו במדינות אחרות.
  
• הרשויות בכל מדינה יחויבו לבדוק את מצב החיות ואת כשירות המשאית לפני כל העמסה למרחקים ארוכים; השירותים הווטרינריים יחויבו לבדוק במעברי הגבול את הרשיונות, כשירות כלי-הרכב ומצב החיות – ולהורות על מנוחה והזנה במקרה הצורך.
  
• תיאסר הובלת עגלים בני פחות מעשרה ימים, חזירים בני פחות משלושה שבועות וטלאים בני פחות משבוע – למרחק העולה על מאה קילומטרים.
  
• תיאסר הובלת עגלים בני פחות משבועיים למשך יותר משמונה שעות.
  
• נקבות ייחשבו בלתי כשירות למסע בתקופה של 10% האחרונים של הריונן ושבוע לאחר הלידה.

השלכות נוספות
תקנות הובלת בעלי-החיים האירופיות אינן מסוגלות למנוע את רוב הסבל מהחיות גם אילו אכפו אותן היטב, ובבכל מקרה רמת האכיפה שלהן נמוכה. כפי שניתן לראות, התקנה החדשה מבקשת לפתור את הבעיה האחרונה בלבד, בהציעה כלים מבטיחים לרשויות האכיפה. אולם הדרך לאכיפה בפועל עדיין ארוכה, ועוברת הן בתרגום התקנה לחוקים פנימיים של המדינות החברות באיחוד, והן בנטייה לציית לחוק או להתעלם ממנו בכל מדינה ומדינה. ניתן לקוות, שהכלים הבינלאומיים שייבנו – האחדת הרשיונות, מאגר מידע בינלאומי ומעקב לווייני – יסייעו לקהילה האירופית להפעיל את החוק גם במקומות שעד כה התעלמו ממנו. יש לציין, שלתקנה החדשה צפויות השלכות בינלאומיות רחבות יותר, משום שארגון בריאות בעלי-החיים העולמי (OIE) מכין תקנים בינלאומיים תקדימיים לרווחת בעלי-חיים, וסביר להניח שהוא יתייחס לתקנה האירופית. ההצבעה על ההצעות לתקנים אלה תיערך במאי 2005.