אם תחליפו את נתחי התרנגולת שאתם לועסים בנתחי כלב או חתול, תוכלו להיות בטוחים שגופכם יודה לכם על כך. בעלי החיים שאתם נוהגים לאכול גודלו במשקים מתועשים, שבהם ניתן לכל בעל חיים מרחב הגדול אך במעט מנפח גופו (במקרה הטוב). השהייה הממושכת בתנאי צפיפות וחוסר תזוזה, אחראית להיווצרות כמויות ענק של שומן רווי וכולסטרול, הנאגרים בבוא העת בגופכם ומגבירים במידה משמעותית את הסיכון ללקות במחלות כגון: לחץ דם גבוה, אוסטיאופורוזיס, מחלות לב וסוגים מסוימים של סרטן (השד, הרחם, המעי הגס והערמונית). לעומת אותן חיות משק חולות, מצבו של הכלב או החתול שלכם טוב בהרבה. אפילו במקרה שהוא נוהג להתרוצץ רק בין כתלי הבית, הוא שרף די שומנים בכדי שיהיה בריא יותר מכל פרה או תרנגולת שחלקי גווייתה ניתנים לרכישה במכולת הקרובה לביתכם. בנוסף, אתם יודעים בדיוק מה נכנס לגוף של החתול או הכלב שלכם, אך אינכם יכולים לדעת אילו הורמונים, אנטיביוטיקה ושאר כימיקלים הוזרקו לתוך הגוויות שבפריזר, כשעוד היו בחיים.

בעלי-החיים שאתם נוהגים לאכול עברו מסכת כה ארוכה של ייסורים וסבל, שאי-אפשר לתארם במספר משפטים. ובכל זאת, על קצה המזלג: עגלים מופרדים מאמם עם לידתם ונכלאים בארגזי עץ צרים כדי שלא יזוזו ובשרם יישאר לבן ורך; מקורם של תרנגולות נקטם בימים הראשונים לחייהן, ולאחר מכן הן נכלאות לשארית חייהן בכלובים שבהם הן אינן יכולות אפילו למתוח את כנפיהן; אווזים מתקשים לנשום בגלל שהכבד המפוטם שלהם לוחץ על הריאות ומבקע את מערכת העיכול, והעינויים עוד רבים ומגוונים. את אחד הסיכומים המצמררים למציאות זו נתן הסופר היהודי הנודע יצחק בשביס זינגר כשאמר: "עבור בעלי החיים, כל יום הוא טרבלינקה". הכלב או החתול שלכם, לעומת חיות משק אומללות אלה, לא סבל עינויים ממושכים במהלך חייו, אלא זכה לבית חם, ליד מלטפת ולמרחב להניע את גופו כפי רצונו.

תעשיית הבשר היא אחד מגורמי הזיהום העיקריים של האדמה, האוויר והמים. תעשייה זו צורכת מים פי 50 (!) ויותר מהכמויות הנדרשות לגידול מזון צמחי. גז המתאן שפולטות החיות במשקים הוא אחד מן הגורמים העיקריים ליצירת אפקט החממה (פרה אחת פולטת 60 ליטר מתאן מדי יום). ההפרשות של מיליארדי חיות המשק מזהמות את הקרקע ואת מי התהום, וגורמות להיווצרות גשם חומצי. הרחבת שטחי המרעה לבקר עבור תעשיית המזון מחסלת בהתמדה את יערות הגשם בדרום אמריקה ובמקומות אחרים. בן-הבית הפרוותי שלכם נראה לעומת תעשייה זו כידידו הטוב ביותר של כדור-הארץ.

חישבו לרגע על האנשים קשי-היום המועסקים בתעשייה זו, לרוב בתנאי ניצול. האם עלה פעם בדעתכם מה עובר על אדם הנאלץ לשחוט במו-ידיו פרה הנאבקת על חייה (בישראל נהוג לשחוט את בעלי החיים כשהם בהכרה מלאה), כדי לספק לכם מוצר מהודר באריזת ניילון? האם תוכלו לשער מהן ההפרעות הנפשיות שנתגלו אצל אנשים אשר אולצו לקטום יותר מ-400 מקורי אפרוחים בשעה? או לדחוס תירס על ידי צינור מתכת ישירות לקיבת האווזים? או לצרוב בברזל מלובן מספר בגב בהמה, כשהיא מוחזקת מדממת במתקן ריסון? או לדחוס תרנגולים בארגזים קטנטנים על גבי משאיות לצורך הובלה? אכן, המסקנה היא פשוטה – ההגינות מחייבת אותנו לעשות ולו מקצת מן העבודה השחורה בעצמנו כדי לזכות בארוחה המהלכת על ארבע שבביתנו.

משחר ההיסטוריה אכלו בני אדם בשר כלבים וחתולים, ובקהילות רבות במזרח הרחוק (בתאילנד ובקוריאה למשל), בשרם של חתולים וכלבים נחשב למעדן גם כיום. גם אם בסביבתכם הקרובה עלולים לחשוב שהרג חיות-בית ואכילתן הם מעשים מפלצתיים, הרי שמדובר בעצם במעשה טבעי – הטורף מחסל את הנטרף, ממש כמו בג'ונגל. זאת בניגוד לשיטות המתועשות הנהוגות בתעשיית הבשר, שם סילקו המיכון והאוטומטיזציה את כל היופי הטבעי הגלום במגע האישי עם חומרי-הגלם של הארוחה. ומה שטבעי חייב להיות גם טוב, נכון או לא?