אמוניה בבריכות - כמה ולמה? במערכות מים טבעיות קיימת מערכת מאוזנת, שבה מפרקים חיידקים, אצות וכד' את מעט הרעלים וחומרי הפסולת, הנוצרים על-ידי הפרשות הדגים. בבריכות הדגים, לעומת זאת, לא יכולה להתקיים מערכת אקולוגית יציבה. הדגים בבריכות מצופפים בעשרותיהם לכל מטר מעוקב; הצפיפות גדולה עד פי 17,500 (!) בהשוואה למצב במקווי מים טבעיים. התנאים האינטנסיביים גורמים ישירות להגדלת הזיהום. בתנאים אלה לא מתאפשר פירוק טבעי ובלתי מזיק של הרעלים (הכוללים, בין השאר, חומרי הדברה ופסולת של מפעלים), הפרשות הדגים ושאריות המזון שלא נאכלו, וכל אלה מצטברים בכמויות ענק. זוהמה זו מתפרקת לאמוניה, הממשיכה להתפרק לתרכובות חנקן (ניטראט וניטריט), שאף הן פוגעות קשה בדגים. הדגים שוחים בתוך תרכובות הרסניות אלה יומם ולילה, ללא מפלט.

זיהום = מוות. לפי הספרות החקלאית, אם חלה תקלה במערכת המגדילה את כמות החמצן במים, "זמן התגובה הוא 10 דקות בלבד לפני שהדגים מתחילים למות". זיהום המים, ובעיקר נוכחותן של תרכובות חנקן, מגבירים את הפגיעה בדגים גם לטווחים ארוכים יותר: המערכת החיסונית שלהם נפגעת, הם גדלים לאט יותר, סובלים ממחלות ורבים מהם מתים. למעשה, המחסום היחיד המונע כיום מן החקלאים להוסיף ולצופף את הדגים בבריכות, הוא שיעור כה גבוה של תחלואה ותמותה כתוצאה מריכוזי האמוניה, עד שציפוף גדול מעט יותר כבר הופך את "העסק" לבלתי-כלכלי. מדגים זאת היטב הציטוט הבא:

"...כיום נראה שלא ניתן להגדיל עוד את הצפיפויות בבריכות העפר. תופעות של עיכוב בגידול הדגים, התפרצויות של מחלות ותמותה בצפיפויות גבוהות קשורים בקשר הדוק עם הצטברות חומר אורגאני וירידה באיכות המים בבריכות העפר… עם העלייה בצפיפות האכלוס יש ירידה משמעותית באיכות המים בבריכות אלו… תחלופת מים גבוהה וצפיפות רבה מונעים התפתחות חיידקים ואצות המסוגלים לפרק את החומר האורגאני המוסף לבריכה." מתוך: רונן אלקלעי, טרנספורמציות מיקרוביאליות של חנקן, 1996.

הרס העור. את הדגים עוטפת באופן טבעי שכבת מגן רירית, המונעת מטפילים ומחיידקים לפגוע בקשקשיהם ובגופם. האמוניה, המסיסה בריר המופרש על-ידי הדגים, נספגת בשכבת המגן ופוגעת ביעילותה. השהות הממושכת בבריכה מלאת אמוניה, הופכת את עור הדגים לפגיע יותר ויותר לטפילים המתרבים בבריכות ולחומרי ההדברה המשמשים נגדם, כמו גם לכלור הנמצא במים. לא נדיר למצוא בבריכות דגים רבים, שטפילים גרמו פצעים פתוחים בעורם, נפיחות, ואף דלקות בעור ובזימים. עצם המצוקה שגורמת האמוניה, בנוסף לצפיפות האדירה, גורמת להתפשטותן של מחלות. למשל, קרפיונים במצוקה ("עקה", בעגת החוקרים), הנתונים במים מזוהמים ללא כמות חמצן מספיקה, סובלים מחטטת - מחלת עור שמאפייניה הם: נמק והופעת כיבים על העור, ניוון הכליות והכבד ולעתים דימומים בכל הגוף.

הרס העיניים. הזיהום המצטבר גורם פגיעות בעיני הדגים וצריבה כואבת וממושכת, שבמקרים רבים מובילה לעיוורון. בנוסף לכך, האמוניה, המסיסה בהפרשות ריריות, נספגת היטב בריר המגן על העין ופוגמת בו. העין הפגועה מפתחת רגישות גם לגורמים אחרים המצויים בבריכה, ובראשם הכלור, המוזרם לבריכות עם המים מן המוביל הארצי. כלור, אפילו בריכוזים נמוכים ביותר, פוגע בעיניהם של הדגים וגורם להם צריבה וכאב מתמשכים, ולעתים גם עיוורון.

הרס מערכת הנשימה. האמוניה ותוצריה, ההפרשות והפחמן הדו-חמצני שבבריכה הצפופה פוגעים בזימים של הדגים (אברי הנשימה העיקריים של הדג). כשהגנת הזימים נפגמת, הם נחשפים להרס מואץ מצד טפילים מסוגים מסוימים, וכתוצאה מכך - להפרעות בנשימה. הפרעות נשימה חמורות עוד יותר נגרמות מעצם החשיפה לחומרים הרעילים. תוצרי האמוניה יוצרים בגוף הדג קשרים כימיים, הפוגמים באספקת החמצן שלו. הניטריט נקשר להמוגלובין שבדם, וחוסם בכך את קשירת החמצן בתאים. דגים הנחשפים ממושכות לניטריט סובלים מתחושת חנק תמידית.

עוד על אמוניה: פגיעת האמוניה בתרנגולים בלולים מתועשים

מקורות
רונן אלקלעי, טרנספורמציות מיקרוביאליות של חנקן במערכת 'בריכה אינטנסיבית - מאגר' לגידול אינטנסיבי של דגים, עבודת גמר בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בי-ם, יוני 1996.
רנה רמרסוואל, "גידול דגים במערכות סגורות: מה הכיוונים", דיג ומדגה בישראל, יוני 1998, עמ' 89-93.
ר. היינס, "מחלות דגים", האנציקלופדיה לחקלאות, כרך רביעי, בעלי-חיים, חלק שני, הוצאת זמורה ביתן-מודן 1981, עמ' 386-388.
גדי זעירא, ביצועי ביופילטר לסילוק אמוניה ממערכות אינטנסיביות לגידול דגים, עבודת גמר בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה

פורסם לראשונה ב"זכויות בעלי-חיים השבוע", שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים. להרשמה לשבועון לחצו כאן.