מנהג הכפרות משמעותו גרימת סבל קשה לעשרות אלפי תרנגולים ותרנגולות. טקס ה"כפרות" עצמו כולל טלטול העופות סביב הראש ושחיטתם. אך סבלם לא מתמצה בזאת. ראשית, הסבל קשור בתנאי גידולם: מרבית העופות מגיעים מלולים תעשייתיים, שם נשללים מהם מרבית צורכיהם ומערכות שונות בגופם נפגעות כתוצאה מן הצפיפות הרבה ומן ההפרשות בהן הם מתבוססים. סבל נוסף עובר על העופות עם הובלתם לשווקים. בסופו של התהליך, מרבית העופות מוחזקים במשך שעות (ואפילו ימים) בכלובים דחוסים, כשהם ממתינים ללא כל מים או מזון להוצאתם מהכלובים שמיד לאחריה יישחטו.

ראשית ההתנגדות לטקס אכזרי זה לא צצה מתוך העולם החילוני. כמה מחשובי הפוסקים בכל הזמנים ראו במנהג ה"כפרות" מעשה פסול, הגורם צער בעלי-חיים ללא כל הצדקה: כך, למשל, בעל השולחן ערוך - ר' יוסף קארו, הרשב"א, הרמב"ן ואחרים. מבין הפוסקים בני דורנו שהתנגדו למנהג הכפרות בתרנגולים ניתן להזכיר את הרב חיים דוד הלוי, שהאריך בדברים נגד המנהג (בספרו עשה לך רב, חלק שלישי, עמ' ס"ב-ס"ח), ובין השאר כתב: "ולמה צריכים אנו דוקא בערב היום הקדוש, להתאכזר על בעלי-חיים, ללא כל צורך, ולטבוח בהם ללא רחמים, בשעה שאנו עומדים לבקש חיים על עצמנו מאת אלקים חיים" (שם, עמ' ס"ז). וכן העיר רב פנחס זביחי: "כל עיקר ענין הכפרות בעיו"כ אין לו שורש בש"ס, ופוסקים ראשונים ואחרונים צעקו מרה על מנהג זה דנראה כעין דרכי האמורי" (שו"ת עטרת פז, חלק ראשון כרך ב - יו"ד, הערות סימן ג הערה א ד"ה "וגם הלום").

מה אפשר לעשות?
(את הפעילות רצוי להתחיל לקיים כחודש לפני יום הכיפורים)

אם יש לכם מכרים דתיים הנוהגים לקיים את מנהג ה"כפרות" (שכנים, הורים וסבים, ידידים וכו'), ידעו אותם בצער בעלי-חיים שהם גורמים, ללא כוונתם, על-ידי השתתפותם בטקס. זכרו: האלטרנטיבה (המקובלת בעולם הדתי והחרדי) למנהג "כפרות התרנגולים" הוא מנהג של "פדיון כפרות" (תרומה). הדגישו בפניהם את יתרונותיה של התרומה לעומת חסרונותיה של ההתאכזרות לבעלי-חיים. תוכלו להדפיס את הכרוז (שתוכנו מופיע למטה): "הצלת נפשות ולא נפש תחת נפש". כרוז זה מיועד לחלוקה ולקריאה לקהל דתי, והוא מסתמך על פסקי הלכה השוללים את מנהג הכפרות. כרוז זה ניתן לחלק באזור בתי-כנסת, או פשוט יותר, לתלות על לוחות מודעות של בתי-כנסת באזור מגוריכם. לפרטים נוספים, עצות והדרכה פנו למשרד: info@anonymous.org.il.

כרוז (לקהל דתי)

בס"ד

הצלת נפשות
ולא נפש תחת נפש

על המנהג לשחוט תרנגול כפרות ערב יום כיפורים נטושה מחלוקת הלכתית. רבים מהפוסקים מתנגדים לו.

אומר ר' יוסף קארו, בעל השולחן ערוך:
"מה שנוהגים לעשות כפרות בערב יום כיפורים לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים יש למנוע המנהג"

וכך גם הרשב"א:
אני מצאתי ענין זה פשוט בעירנו עם שאר דברים שהיו נוהגין כיוצא בזה, שהיו שוחטין תרנגול זקן לכפרה על נער היולד וחותכין ראשו ותולין הראש בנוצתו בפתח הבית עם שומים וחבלים שרבה שנראו בעיני כדרכי האמורים, וריחקתי כל זה הרבה, ובחסד עליון נשמעו דברי ולא נשאר מכל זה וכיוצא בזה בעירנו מאומה"

גם הרמב"ן התנגד למנהג הכפרות (כמובא אצל הבית יוסף, אורחות חיים סימן תר"ה), ואילו הרמב"ם אינו מזכירו כלל ועל כן גם לא היה נהוג בתימן.

מבין הפוסקים בני דורנו שהתנגדו למנהג הכפרות בתרנגולים נזכיר את הרב חיים דוד הלוי, שהאריך בדברים נגד המנהג (בספרו עשה לך רב, חלק שלישי, עמ' ס"ב-ס"ח), ובין השאר כתב: "ולמה צריכים אנו דוקא בערב היום הקדוש, להתאכזר על בעלי-חיים, ללא כל צורך, ולטבוח בהם ללא רחמים, בשעה שאנו עומדים לבקש חיים על עצמנו מאת אלקים חיים" (שם, עמ' ס"ז). וכן העיר הרב פנחס זביחי: "כל עיקר ענין הכפרות בעיו"כ אין לו שורש בש"ס, ופוסקים ראשונים ואחרונים צעקו מרה על מנהג זה דנראה כעין דרכי האמורי"

לעומת שחיטת התרנגולים קיים מנהג "פדיון כפרות", הנהוג בעיקר בעדות הספרדים. במקום התרנגול בא ממון הניתן לצדקה.

אנו מאמינים, שאת יום הכיפורים, יום בו אדם עושה חשבון נפש ומבקש להרבות במעשים טובים, לא ראוי לציין במעשה שהוא בבחינת צער בעלי-חיים. סבלם של תרנגולי הכפרות ראשיתו בתנאי הצפיפות בהם מגודלים, המשכו בהובלתם לשווקים בכלובים קטנים ובהמתנה הממושכת בתנאים אלו, וקיצו בהקפות סביב ראשו של מבקש הכפרה ובשחיטה עצמה.

לעומת זאת, המנהג לעשות כפרות בממון הוא מנהג יפה שמרבה אושר בעולם, מבטא נדיבות וערבות הדדית.

עדכונים
כפי שפורסמו בעיתונות וסוקרו בזכויות בעלי-חיים השבוע

יום הכיפורים 2004

בכתבה "פעילי 'אנונימוס' לא הצליחו להציל התרנגולים" (nrg מעריב, 23.9.2004) מספר אבישי בן-חיים על פעילות אנונימוס בבני ברק במחאה על מנהג הכפרות שבו שוחטים בני-אדם תרנגול כדי לכפר על חטאיהם.

בידיעה "כפרה עליך" (הארץ, 23.9.2004) מדווח אסף זלינגר על מנהג הכפרות בירושלים.

בכתבה "כפרה עליהם" (כל הזמן, 29.9.2004 עמ' 47) מספרת יפעת מנוס על מחאת פעילי אנונימוס בשוק מחנה יהודה בירושלים, נגד מנהג שחיטת התרנגולים כחלק ממנהג הכפרות היהודי. עוד על ההפגנה בירושלים

יום הכיפורים 2005

בידיעה "פנייה לרב יוסף: תציל התרנגולים ממנהג הכפרות" (ידיעות אחרונות, 29.9.2005, עמ' 27) מדווח צבי אלוש על פניית תנו לחיות לחיות לרב עובדיה יוסף. הרב התחייב להשיב

בידיעה "פנייה למועצה הדתית בכפר סבא: הפסיקו את מנהג הכפרות ביום כיפור" (צומת השרון, 23.9.2005, עמ' 35) מדווחת שרון סולומון על פניית חבר מועצת כפר סבא מסיעת שינוי אל המועצה הדתית בעיר

בכתבה "תרנגול אחד לכפרות לכל בית סוהר" (ידיעות חיפה, 6.10.2005) מדווח חדיד רשי ששירות בתי הסוהר מקצה השנה לכל בית סוהר תרנגול, שאמור "ליטול עליו את חטאיהם של כל אסירי הכלא".

בכתבה "עניי עירך קודמים" (מעריב, 11.10.2005, עמ' 10) מדווחת עדי כץ על תשובת הרב עובדיה יוסף לפניית תנו לחיות לחיות בעניין ההתעללות בתרנגולים בטקס הכפרות, ב"הבטחה מפורשת שיתייחס לנושא בדרשה שלו בערב יום הכיפורים".

בכתבה "אפשר גם בלי תרנגול" (nrg מעריב, 12.10.2005) מדווחת עדי הגין שהרב לא העלה לבסוף את הנושא בדרשתו. דוברו מסר, שהנוהג הוא "לחלוטין לא חובה על פי ההלכה אלא מנהג מארצות אשכנז", וש"יש הנוהגים לעשות את הכפרות במעות, ולתרום כסף לגופים המסייעים באוכל למשפחות נזקקות, ובכלל לא להזדקק לבעלי-חיים לשם כך". עוד מציינת הגין, שהרבנים בני-זמננו, חיים דויד הלוי, כדורי ושלמה אבינר, הביעו הסתייגות מהמנהג. עם זאת, הרב הראשי האשכנזי, יונה מצגר, לא יוצא כנגד המנהג אלא מסתפק בדרישה לשמור את העופות בתנאים טובים; והרב הראשי הספרדי, שלמה עמר, אומר כי קיום מנהג הכפרות כהלכתו מתבצע עם תרנגולים, ופוסק כי יש להשקות ולהאכיל אותם לפני הכפרות

בידיעה "לא לכפרות" (nrg מעריב, 10.11.2005) מדווח אריק בנדר על הצעת חוק שהגיש ח"כ רשף חן (שינוי), שמטרתה לאסור שימוש בתרנגולים במנהג הכפרות. נציגי המפלגות הדתיות הביעות התנגדות.

יום הכיפורים 2006

השבוע סיקרו כלי התקשורת בהרחבה את ניצול התרנגולים במנהג הכפרות. רוב העיתונים תיארו את המנהג וסקרו את ההיסטוריה הארוכה של ההתנגדויות לו מטעמים דתיים. רבים הזכירו גם את עינוי התרנגולים, ובכמה מקומות ציינו הכתבים, שהעופות מגיעים מלולים תעשייתיים. רוב העיתונים הזכירו את הפגנת אנונימוס נגד הכפרות, שנערכה ב-27.9.2006 בשוק הכרמל בתל-אביב מול מעני העופות. המפגינים ספגו קילוחי מים. בעיתונות הובאו ידיעות על תגובת רבנים:

הרב הראשי לישראל, יונה מצגר, פנה לרבנויות ברחבי הארץ: "בני ישראל – רחמנים בני רחמנים – מצווים לנהוג בחמלה וברחמים גם כלפי בעלי-החיים". לדבריו, בעלי-החיים הם יציריו של בורא עולם, ויש לחוס עליהם כפי שהבורא עצמו חס ומרחם עליהם, וכן: "בפרט בימים אלו שאנו מבקשים שהקדוש-ברוך-הוא ינהג עימנו ברחמים, עלינו לדאוג ליחס הולם וראוי לכל ביריה וביריה, ובכלל זה לעופות שנועדו להגיע לשחיטה". הרב מצגר הורה לרבנים האחראים על המשחטות בעריהם, לשלוח מפקחים מטעמם לשווקי הכפרות, כדי לוודא שהשחיטה שם תתקיים לפי הוראות ההלכה והדין. (עידן יוסף, Nfc, 27.9) רב העיר צפת, שמואל אליהו, הצדיק שחיטת בעלי-חיים וניצולם אולם הוסיף "וצריך להיזהר שזה לא יהיה בצורה שמתעללת בהם". (נטע סלע ורועי מנדל, ynet, 27.9)

שתי ידיעות תיארו את התפשטות המנהג: מאיר תורג'מן (ידיעות אחרונות, 27.9) מוסר שמאות אנשים וביניהם ידוענים, השתתפו בכפר חב"ד בטקס כפרות הכולל שחיטת עופות, ביוזמת הרב יעקב גלויבמרמן; ואהוד אמיר (Local, 28.9) מדווח, שהשנה יספק שירות משלוחים תרנגולים לתושבי ערים חרדיות, שרוצים לבצע את טקס הכפרות בביתם. במספר כתבות הובאו עדויות ממקור ראשון על מצב התרנגולים:

חדווה ונדרברוק מתארת: "ליד ביתי בירושלים זרוקים בצידי הדרך כלובי תרנגולות, ללא מים. התרנגולות שמובלות לשחיטה מגיעות בכלובים צפופים במשאית, ללא מים, בשמש הקופחת. מחצית מהן מתות בדרך." (סלע ומנדל, ynet, 27.9) שלומית צור מתארת: "הם יושבים דחוסים בכלובים צפופים בשווקים וברחובות הראשיים של הערים הגדולות. שלט מאולתר תלוי מעל הכלובים האפורים, נושא את המילה: 'כפרה'. אם תביטו מספר שניות, תבחינו כי ברובם יושבים התרנגולים כשמקורם פתוח, לאחר שהם שוהים בכלובים הלא מוצלים שעות רבות ללא מים ומזון. חלקם כבר לא זזים, ופרט לעיניים הממצמצות מדי פעם, עוד תטעו לחשוב שהם אינם חיים." (Local, 26.9) נתן תראל מתאר שחיטה במאה שערים, במסגרת הכפרות: "השוחט החרדי, בסרבל מלא בנוצות ובדם, תפס את הציפורים באופן זהה בכל פעם. בתחילה הוא לפת את הכנפיים שלהן מאחורי גבן ואז השכיב אותן על הגב ומשך את ראשיהן בחוזקה אחורנית. הוא מרט קווצה של נוצות מצווארן, שיסף את הכתם שנחשף זה עתה, סגר את המקור שלהן בצביטה ושמט אותן עם הראש למטה לאחד מ-21 הכלים הפתוחים שבשולחן. רוב הציפורים המשיכו להתעוות ולהיאבק, לפעמים הרבה מעבר לדקה, לפני שהוכנסו למתקן המכני למריטת נוצות ועברו קיצוץ רגליים והוצאת קרביים." (Jerusalem Post, 29.9)

מקורות:
אבי מוססקו, "בנימיני: 'למה צריכים אנו דווקא בערב היום הקדוש, להתאכזר על בעלי-חיים'", השבוע בנתניה (mb1 מקומונים בשרון), 25.9.2006.
שלומית צור, "תרנגול כפרות - מדוע לא?", Local, 26.9.2006
"זו כפרתי", nrg מעריב, 27.9.2006.
נטע סלע ורועי מנדל, "שחיטת תרנגולות - בניגוד לרגש היהודי", ynet (ידיעות אחרונות), 27.9.2006.
"גם ביהדות יש התנגדות למנהג ה'כפרות'", וואלה!, 27.9.2006.
עידן יוסף, "הרב מצגר הורה על פיקוח נגד התעללות בתרנגולי כפרות", Nfc, 27.9.2006.
הדר פרבר, "הפגנה: טקס הכפרות הוא התעללות", Nfc, 27.9.2006.
מאיר תורג'מן, "כפרה שלי", ידיעות אחרונות, 27.9.2006, עמ' 24.
אהוד אמיר, "משלוח תרנגולים לעינוי בבית", Local, 28.9.2006.
יעל שמש, "אלוהים מרחם על בעלי החיים", נענע, 28.9.2006.
"הרב מצגר: גם בתרנגולי הכפרות יש לנהוג בחמלה", הארץ, 29.9.2006, עמ' א10.

למידע נוסף בנושא תפיסת צער בעלי-חיים ביהדות

פורסם לראשונה ב"זכויות בעלי-חיים השבוע", שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים. להרשמה לשבועון לחצו כאן.