כדי שבשרו יהיה רך ולבן, מלעיטים את העגל במזון דל בברזל. הוא נכלא בתא זעיר, שממנו אין הוא יכול להוציא את ראשו. בניסיון להחזיר לעצמו מעט ברזל, הוא מלקק את ברגי המתכת ומנסה ללקק את הפרשותיו. הוא אינו יכול להסתובב, להתמתח, ללקק את עצמו או אפילו לרבוץ בנוחות. כך נמנע ממנו להפעיל את שריריו, ובשרו נשאר רך. בימיו האחרונים תאו כה צר לו, עד שאינו מסוגל אפילו לעמוד בנוחות. בתא שורר חום רב, הגורם לעגל הזעה וצימאון תמידיים, אך מונעים ממנו מים כדי שייאלץ ללגום כמויות גדולות מתערובת הפיטום הנוזלית. את מעט הזמן שבו מאפשרים לו להוציא את ראשו מהכלוב כדי להאביס אותו, מנצל העגל לא פעם כדי ללקק את שכניו וליצור איתם מגע. למרות התרופות המוזרקות לעגלים, הם סובלים משלשול כרוני, גזזת, כיבים, הרעלת דם, אנמיה והפרעות בנשימה.

בעקבות מאבק ממושך שניהלה אנונימוס בתעשיית "עגלי החלב" בישראל – מאבק שכלל תחקירי שטח רבים, עבודה שתדלנית מול משרד החקלאות והכנסת, מכתבי תלונה לרשויות, הפגנות במשקים וסיוע ישיר לעגלים – אושרו בכנסת בנובמבר 2005 "תקנות צער בעלי חיים (החזקה של עגלי חלב)". תקנות אלה אוסרות על כמה מן הפגיעות הקשות ביותר בעגלים, הנהוגות בתעשיית "עגל החלב" (אך אינן אוסרות על ייבוא בשר "עגל חלב" שהופק תוך גרימת פגיעות אלה לעגלים). התקנות ייכנסו לתוקף מלא החל מנובמבר 2008, ולפי מידע שהגיע לידינו בשלהי 2007, ייתכן שרבים מן המשקים בישראל כבר הקדימו וערכו שינויים יסודיים במתקניהם.