מסע רצחני אל השחיטה כשרה
בכתבה אחרת סקרנו חשיפת משלוחים חיים מאוסטרליה למזרח התיכון, שנערכה ב 27.7.2003 בתכנית "60 דקות" האוסטרלית, ואשר כללה תמונות של התאכזרות שיטתית לכבשים בישראל, שצילם צוות אנונימוס. חלק מזעמו של הציבור האוסטרלי מופנה אל שיטות ההרג הפולחניות (המוסלמית והיהודית כאחד), הנהוגות במזרח התיכון, אשר גורמות לחיות סבל רב יותר מן השיטות הנהוגות באוסטרליה. וטרינרית מאנגליה, בעלת דרכון מצרי, ד"ר פטרה סידהום, סקרה בשלוש השנים האחרונות מקומות שונים על פני נתיב ההובלה והשחיטה בין אוסטרליה למצרים, ובכלל זה המשחטה הגדולה ביותר במצרים, הנמצאת בבסאטין שבפרברי קהיר. בתקופת הביקור בשנת 2001, עבדו במשחטה 69 וטרינרים ויותר מארבע מאות שוחטים במשמרת, ושחטו שם כשלוש מאות בני-בקר מאוסטרליה ביום. סידהום ראתה שם אכזריות עצומה, שאינה קשורה כלל בשחיטה הפולחנית. אנו מצטטים מתוך דברים, שפרסמה בכתב-העת הווטרינרי המוביל של אוסטרליה (יוני 2003):

"שוחטים מצריים רגילים לבקר ולבופאלו המאולפים של מצרים, שלעתים קרובות מובלים למשחטה בידי ילדים. לכן הבקר האוסטרלי הבלתי מאולף יוצר איום רציני, בין השאר משום שהם גרמו פציעה רצינית ומוות לכמה שוחטים בשנים האחרונות. "פחד מפני הבקר הענק, הבלתי ניתן לשליטה, הביא לשיטות שחיטה אכזריות באופן בלתי נתפס. למשל בבסאטין, בתחילה ארבעה או חמישה בני בקר מובלים מתוך המכלאות שלהם לתוך מעבר צר. היציאה למעבר זה נותרת נעולה והחיות מסודרות בשורה זו מאחורי זו. אז מגיע מן הצד שוחט וחותך את גיד אכילס ברגל ימין האחורית של כל החיות, כעשרים סנטימטרים מעל קו הטלף. זה נעשה כדי שהחיות לא יוכלו לברוח כאשר הן יובלו על מעבר חול, דרך שיפוע, אל רחבה שמול חדר השחיטה. הרחבה מוקפת במוטות אופקיים; הרצפה ספוגה בדם ובצואה, והיא חלקלקה מאוד. קבוצה של ארבעה או חמישה בני בקר מובלת לתוך הרחבה, והשוחטים מתפזרים סביב החיות המצופפות ומתחילים לחתוך עוד גידים ברגליים הקדמיות והאחוריות. בכל הזדמנות שבה מצליח שוחט להתקרב לחיה מאחור או מהצד, הוא מסתער עם הסכין שלו על גיד. אז מנסה החיה הפגועה לצלוע בכיוון הנגדי, שם ממתין לה שוחט אחר כדי להסתער. גם מפרקי הברך והמרפק משמשים כמטרה להשמדה, והעיניים מוכות או נשלפות החוצה בדקירה. כדי להביא את החיה הפצועה לגרור את עצמה לתוך אולם השחיטה המרכזי, ראיתי את האנשים בועטים בהן בפנים בכל הכוח של רגל עם מגף או דוקרים אותן בפי-הטבעת ו/או באיבר-המין. ראיתי שוחט, חותך את הלשון של חיה ומכניס אותה לחולצתו מיד לאחר שגרונה נחתך וכאשר החיה הייתה עדיין בהכרה ונאבקת כשראשה עדיין מעל הקרקע. הוסבר לי, שעבור חלק מעובדי הסיוע, חלקי גוף הם התמורה היחידה שהם מקבלים על עבודתם."

הבטחות ללא פעולה
במרץ 2001, דנה סידהום עם נציג LiveCorp (התאחדות יצואני החיות מאוסטרליה) על שיפור המצב במשחטה, אך השיפורים שתוכננו לא הוצאו אל הפועל. גם המצרים משתפים פעולה - בתכניות בלבד. ב 10-11 בפברואר, 2002, נערך כנס באוניברסיטה המצרית הגדולה אל אזהאר, על ההיבטים הדתיים של שחיטת בעלי-חיים. בכנס השתתפו כמה מן הבכירים שבין אנשי הדת, הווטרינריה והאקדמיה במצרים. אחד מן הנושאים המרכזיים שנדונו בכנס הוא ממצאיה של ד"ר סידהום, אשר עומדים בניגוד חריף לעמדה הרשמית של האיסלאם, כפי שהובעה שם. למרות מעמדם הרם של המשתתפים, ההחלטה העיקרית שדווח עליה בעקבות הכנס היא לגבש תכנית לימודים באוניברסיטת אל אזהאר, שתכלול לימוד שיטות שחיטה מבחינה מעשית ודתית; צעדי מניעה מיידיים לא ננקטו. סידהום טוענת, שהמצרים זקוקים לעזרה מבחוץ כדי להביא לשיפורים ממשיים, ומפנה את האחריות בחזרה לאוסטרליה. בחודש יוני, זמן קצר לאחר פרסום הדיווח של סידהום, הוצגו עיקרי דבריה בישיבת הסנאט האוסטרלי - ללא תוצאות מעשיות, ככל הידוע לנו.

פעולות לשיפור, כזה כאילו
ב LiveCorp מגיבים על חשיפת העובדות בהצהרה, שיש להם עניין רב ברווחת בעלי-חיים ושהם השקיעו כסף רב ברווחת בעלי-חיים. הם גם מתאמצים נואשות למצוא דופי במבקריהם (למשל, לדבריהם, סידהום ממומנת על-ידי יצואן בעלי-חיים מאירופה), ולטעון שעדותה של סידהום כבר לא מעודכנת. נציג התעשייה, קווין שיל מ LiveCorp, טוען שבקהיר עובד מטעמם וטרינר על תכנית שיפור. למעשה, מדובר בווטרינר אחד, הממונה על פעילות LiveCorp במזרח התיכון - לשם נשלחים יותר משישה מיליון כבשים ובני בקר בשנה (מצרים הייתה בשנים האחרונות היבואנית השנייה בגודלה של בקר - יותר ממאתיים אלף בשנה). שיל מתפאר במיליוני דולרים אוסטרליים, המושקעים במחקר הקשור ב"טיפול" בחיות - אולם כסף זה מושקע בייעול רווחי ולא ברווחת החיות. ב LiveCorp הקציבו, אמנם, 150,000 דולרים אוסטרליים לפרויקט של "רווחת בעלי-חיים", אולם למעשה זהו סכום סמלי בלבד, בתעשייה המגלגלת כמיליארד דולרים אוסטרליים בשנה, והמושתתת על תנאים רצחניים לכל אורך הדרך. בכל מקרה, מעט המאמצים שנעשו מטעם האוסטרלים לא הניבו כל שינוי בשטח, כפי שראתה סידהום בביקורה האחרון בבסאטין, ביוני 2002, וכפי שדיווח במרץ 2003 ראש השירותים הווטרינריים של מצרים, ד"ר חסן איידרוס.

מתקני הריסון
הפעולות שלפני השחיטה מגיעות במצרים למידה כה גדולה של אכזריות כי השוחטים פוחדים מהחיות. במערב, בדרך-כלל מובילים את הפרים ואת הפרות לתוך תיבות מתכת מסיביות, המונעות מהחיה כל יכולת תקיפה לקראת השחיטה. גם שיטה זו גורמת לחיות סבל רב, אך היא "עדיפה" בעליל מול חיתוך הרגליים ועקירת העיניים, הנהוגים בבסאטין. ב LiveCorp מפרסמים, שהם שלחו מתקן ריסון משוכלל לבסאטין; המתקן אכן נשלח, אולם השימוש בו נערך, משום מה, באופן לא סדיר - בימי שבת בלבד. שמונה תיבות ריסון שיש בבסאטין אינן שמישות. מסתבר, שאפילו בתקופת ביקורה של סידהום, היו במקום ארבע תיבות ריסון לבקר, אך רק לעתים נדירות השתמשו בהן, בגלל אחזקה לקויה ומשום שהשוחטים, שמקבלים שכר לפי מספר החיות שהם שוחטים (ולא לפי זמן העבודה), אינם רוצים להאט את עבודתם עם מתקני ריסון; הם נמנעים משימוש בציוד מודרני ואף מחבלים בו. בכל מקרה, בבסאטין עובדים שוחטים עצמאיים, שאינם מחויבים להשתמש בשיטות כלשהן. המאמץ של LiveCorp הוא אפוא יותר בגדר מהלך של יחסי ציבור מאשר פעולה משמעותית.

אתר חדש של התאחדות הארגונים Animals Australia בשם "Live Animal Export: Indefensible" מציג את תוצאותיהן של חקירות סמויות שנערכו במזרח התיכון בעקבות כבשים ובקר שנשלחו מאוסטרליה.

8 חודשים ללא משלוחים חיים
בפברואר 2006 עצר שר החקלאות האוסטרלי, פיטר מקגורן, את המשלוחים החיים למצרים. זאת לאחר שחוקרי Animals Australia תיעדו את ההתעללות השיטתית בבקר במשחטת באסאטין בקאהיר, והביאו את הממצאים לשידור בתכנית "60 דקות". השיטה שבה השתמשו בבסאטין להשתלט על הבקר כללה חיתוך גידי הרגליים וניקור עיני החיות.

ממשלת אוסטרליה חידשה את המשלוחים החיים למצרים באוקטובר 2006, לאחר חתימה משותפת על מזכר הבנה. עם פתיחתו המחודשת של המסחר, אמר השר מקגורן: "מצרים סיפקה ביטחונות להגנה על בריאותן ורווחתן של חיות המשק האוסטרליות בהתאמה עם סטנדרטים בינלאומיים מוסכמים." הכוונה היא להנחיות האלמנטריות של הרשות העולמית לבריאות בעלי-חיים (OIE). נציגי Animals Australia והארגון המצרי "הגנת זכויות בעלי-חיים מצרים" (SPARE) פנו לראש ממשלת אוסטרליה, ג'ון הווארד, והתריעו על כך שבמצרים אין חוקי רווחת בעלי-חיים ותשתית הולמים כדי לאפשר לה לעמוד בדרישות מזכר ההבנה. הממשלה התעלמה מנתונים אלה.

התעללות מחודשת, דצמבר 2006
החקירה האחרונה של Animals Australia נערכה בקאהיר בין 26 ל-30 בדצמבר 2006, בימים שלפני חג הקורבן. במהלך ארבעת ימי החקירה בסוף 2006 תועדו הפרות רבות ומהותיות הן של מזכר ההבנה והן של הנחיות OIE. החוקרות תיעדו את הטיפול בכבשים מאוסטרליה בכל נקודות המכירה בקאהיר. בכל המקומות גררו הלקוחות את הכבשים שקנו ברגליים, בקרניים, בצמר או בראש, ולאחר מכן הפילות הכבשים לקרקע וקשרו את רגליהם בחבל. הכבשים הקשורים הונפו בסל ונשקלו. במאות מקרים, תועדו כבשים שהוכנסו לתא המטען של רכב פרטי (בתמונה למעלה) – במקרים רבים שניים-שלושה כבשים בתא מטען אחד. נראו גם כבשים שנקשרו לגג של רכב.

החוקרים תיעדו גם שחיטת כבש ופר. לפני השחיטה, הפילו השוחטים את הפר לכביש מרכב כשרגליו קשורות. לאחר מכן חתכו את גידי אחת מרגליו וגררו אותו, תוך סיבוב עז של זנבו כדי לגרום לו לשתף פעולה מכאב. ארבעה אנשים הכריעו אותו לקרקע וחתכו את גרונו.

ממשלת אוסטרליה מתעלמת
ב-Animals Australia מציינים 11 הפרות מתועדות של כללי OIE בארבעת ימי החקירה. בינואר נפגשו נציגי הארגון עם השר מקגורן והציגו בפניו את ממצאי החקירה והמלצות של הארגונים הרלוונטיים באוסטרליה ובעולם להפסיק את המסחר. למרות זאת, בפברואר הודיעה ממשלת הווארד שתמשיך לשלוח צאן ובקר למצרים. לדברי הארגון, הממשלה מטעה את החקלאים ושאר האזרחים האוסטרליים בטענות שהאוסטרלים מסוגלים לשנות את התנאים במזרח התיכון. בפועל, הדבר בלתי אפשרי.

המצרים והאוסטרלים מגלגלים את האחריות אלה לאלה, כפי שעושים הישראלים והאוסטרלים בעניין ההובלות המחרידות למפרץ אילת. כדי לשנות את המצב, יש חשיבות רבה ללחץ ציבורי מתוך ישראל. אנו מבקשים מהקוראים/ות לכתוב:

לשר החקלאות ובקשו ממנו לפעול להפסקת המשלוחים. כתובתו: שר החקלאות ופיתוח הכפר, מר שלום שמחון, דרך המכבים, ראשל"צ, ת.ד. 30, בית-דגן 50250. sima@most.gov.il

לשגריר אוסטרליה בישראל והבהירו לו שכישראלים, איננו רוצים שהקשרים בין מדינותינו יהיו מבוססים על התעללות בבעלי-חיים:

לסיכום, חשוב להדגיש שמשלוחי הכבשים למצרים ולמדינות ערביות אחרות אינם עניין פרטי שבין אוסטרליה למדינות אלה. מאחר שכבשים רבים שנשלחים למזרח התיכון מקורם בתעשיית הצמר, צרכני הצמר ברחבי העולם, ובכלל זה ישראל, אחראים להתעללות לא פחות מהמצרים בקאהיר.

מקורות