תקנות הלעטת אווזים

תוכן הכתבה: אכזריות ללא תקנה: משחקי לשון  מלעיטים בשקרים  "רוח הוועדה האירופית" 

אכזריות ללא תקנה: משחקי לשון

בפיטום אין כל חדש

פיטום אווזים וברווזים גורם לעופות מחלה מטבולית קשה - ניוון שומני של הכבד (hepatic steatosis). מחלה זו הייתה ועודנה מקור הסבל המרכזי לאווזים במהלך הפיטום. המחלה מובילה להתנפחות חולנית של הכבד לממדים עצומים - עד פי עשרה מגודלו הנורמלי. השתמנות זו של הכבד מביאה באופן בלתי נמנע לפגיעה במערכות גוף רבות. דוגמאות לכך הם התבקעות מערכת העיכול, או לחץ הכבד המוגדל על הריאות, המביא לקשיי נשימה ממושכים. האווז נשחט בהיותו גוסס, סובל מחוסר יכולת לנוע ומכאבי תופת. בתחילת ינואר 2001, אישרה ועדת החינוך והתרבות של הכנסת תקנות לפיטום אווזים שניסח משרד החקלאות. התקנות אינן מפחיתות את הסבל שעובר על האווזים. הוכחות לכך ניתן לראות בצילומים ובעדויות הרבות שאספה עמותת אנונימוס משבע מפטמות אווזים גדולות וממפטמת הברווזים היחידה בארץ, לאחר התקנת התקנות. בצילומים נראים אווזים המתנהגים בהיסטריה כאשר המפטם מתקרב לכלוביהם והם נדחקים זה על זה בניסיון להימלט ממנו, אווזים אשר מקורם רועד והם מתקשים לנשום, אווזים המדממים מפי-הטבעת, אווזים אשר אינם יכולים לקום על רגליהם ולצעוד, אווזים חיים ומתים בעלי פצעים פתוחים בצווארם, ועוד. ב 11.8.2003 קבעו שופטי בג"ץ כי התקנות לפיטום אווזים אינן חוקיות.

התקנות: משחקים לשוניים

עד כמה שנראה הדבר מגוחך, משרד החקלאות הוא הממונה על אכיפת חוק צער בעלי-חיים. כלומר, אנשי המשרד - נציגי החקלאים - הם המנסחים את התקנות שעל החקלאים לציית להן. תקנות אלה צריכות לעבור את אישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, ולכן יש צורך לנסחן באופן מתוחכם: שפע של פרטים טכניים שאינם אומרים לפוליטיקאים דבר, העטופים ברטוריקה של רווחת בעלי-חיים. תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (הלעטת אווזים), התשס"א - 2000 - הן יצירת-מופת קטנה בתחום של להטוטנות לשונית זו. התקנות נפתחות בהצהרה: "מטרת תקנות אלה למנוע סבל לאווזים במהלך הלעטתם ופיטומם לשם יצור כבד אווז". אולם בחינה מקצועית ומדוקדקת שלהן מלמדת, שלא זו בלבד שאין הן מציעות שיפור כלשהו, אלא שאין בהן ולו שינוי אחד מן הנוהג הרווח, שאינו נובע משיקולים של ייעול כלכלי. כל מטרתן היא להמשיך ולאפשר ניצול קיצוני ואינטנסיבי של העופות באופן רווחי ויעיל יותר, תוך מיסוד הפרקטיקות הקיימות. מטרה זו הושגה, כאמור, בעזרת משחקים לשוניים, שנביא כמה דוגמאות מהן:

מפטמים במספרים

אחת מן האפשרויות הנוחות ביותר ליצור מראית-עין של שיפור היא הצפת הקורא בערכים מספריים מסתוריים. התקנות לפיטום רצופות במספרים כאלה. למשל:



מספרים אלה, שהם חסרי משמעות לקוראים ממש כשם שהם סתומים עבור הפוליטיקאים, מוכרים היטב דווקא למפטמים. עיון בפרסומי משרד החקלאות מראה, שממילא לא מפטמים בארץ אווזים שגילם פחות משמונה שבועות, וכן שממילא לא פיטמו ולא מפטמים בארץ אווזים שמשקלם מתחת ל-3.6 ק"ג, כי רווחי יותר לפטם אותם שהגיעו לגיל ולמשקל גדולים יותר. גם ההפרדה בין קבוצות משקל שונות עונה על המלצה של משרד החקלאות, כדי לאפשר פיטום יעיל יותר. שימוש זה במספרים חוזר בסעיפי התקנות, העוסקים בסוף תהליך הפיטום:



במציאות, 24 ימי פיטום אינם פרק זמן המונע סבל מן האווזים, שכן בשלב זה הם כבר סובלים מן המחלה הסופנית שנגרמה להם - זהו פשוט פרק הזמן המומלץ על-ידי הספרות החקלאית לפיטום יעיל, בהתחשב ב"איכות" הכבד ובהוצאות הדרושות ליום פיטום. גם המשקל 700 גרם הוא, לא במקרה, המשקל המבטיח רווח מרבי ליצרן, לפי מיטב המחקרים, שכן פיטום נוסף גורם ל"מוצר" להפריש נוזלים ושומן בזמן הבישול.

המכונה המופלאה

אחד מסעיפי התקנות קובע: "לא יולעט אווז אלא במכונת הלעטה פנאומטית." המכונה הפנאומטית היא אחד מן הקלפים החזקים של המפטמים במסע יחסי-הציבור שלהם. כאשר מעלים נגדם תיאורים של החדרת צינור לוושט האווז, הם מסבירים שכך זה היה פעם (וזה באמת היה נורא!), אבל היום יש טכנולוגיה חדשה, שפתרה את כל הבעיות - מכונה פנאומטית! זהו נשק הסברתי יעיל במיוחד מול גורמים דתיים, שהתנגדותם לפיטום אווזים מסתמכת על פסק הלכה ישן של הרב עובדיה יוסף. לא מעט אנשים אינם יודעים מהי משמעותה המדויקת של המילה "פנאומטי", וכאשר ניתן הסבר, שהמדובר בלחץ אוויר, מצטיירת, ככל הנראה, תמונה של נשיפה בלתי מזיקה. אולם למעשה, תעשיית הפיטום כבר עברה ברובה לשימוש במכונות פנאומטיות (שמחליפות את המדחסים הידניים), משום שניתן לדחוס באמצעותן לקיבת האווז - על-ידי החדרת צינור לוושט, כמובן - כמות גדולה יותר של מזון בזמן קצר יותר, באמצעות לחץ רב יותר. ניסויים חקלאיים שונים מלמדים, שהמכונה הפנאומטית מגדילה את תפוקת העבודה ב-70 עד מאה אחוזים, ואת רווחיות הפיטום ב-20 עד 40 אחוזים. בעזרת המכונה, יכול הפועל להגיע ל"הספק" של 450-600 אווזים בשעה. למותר הוא לציין, שהאווזים אינם נהנים כאן משיפור כלשהו במצבם, כפי שקבע גם דו"ח הוועדה המדעית לבריאות בעלי-חיים ולרווחתם של האיחוד האירופי.

מלעיטים בשקרים

ממשחק להונאה

המטרה המוצהרת של התקנות לפיטום אווזים היא להקל על סבלם של האווזים. למעשה, הן אינן יוצרות כל שינוי ולעתים אף מחמירות את מצב העופות. במסגרת מאבקם לקיים את הפיטום כמקודם, נקטו נציגי המפטמים לא רק משחקים לשוניים ובחירה מגמתית בעובדות מסוימות, אלא גם פרסמו טענות שקריות. מתוך שורה ארוכה של טענות כאלה, נביא שתי דוגמאות:

"מתפטמים מרצון"

במהלך הדיונים על התקנות להלעטת (פיטום) אווזים, אחת הדרכים שבהם ניסו נציגי משרד החקלאות לבטל את הדיון כולו הייתה הטענה, שהאווזים מרוצים ביותר ממצבם. במסמך תשובה לעתירה שהגישה עמותת נוח לבג"ץ, כתב ד"ר אהרון חסדאי ממשרד החקלאות:



במסמכים נוספים מטעם משרד החקלאות נכתב כי "האווז מצפה" לפיטום, ושהאווזים "באים מאליהם אל המפטם ומקבלים את מנת המזון ברצון." זוהי אכן התנהגותם הרגילה של אווזים בתנאי האכלה רגילים, ללא כפייה - הם מתקרבים לאדם המאכיל ומפגינים ציפייה למזונם. אולם המצב שונה לחלוטין בהלעטה בכפייה. התופעה הבולטת ביותר כאן היא בריחה היסטרית, תוך צווחות, של האווזים מהמפטם. האווזים רומסים לעתים זה את זה בניסיון להתרחק מהמפטם. יש אווזים המטיחים את גופם על סורגי הכלוב בניסיון לברוח, או משרבבים את ראשם דרך הסורגים רחוק ככל האפשר מן המפטם. גם לאחר הפיטום בורחים האווזים מהמפטם, ואף מנסים להימלט מתוך הכלוב. האווזים מנערים את ראשם, חלקם מתהפכים על גבם ואינם מצליחים לקום. התנהגות זו מתועדת בצורה ברורה שאינה משתמעת לשני פנים בקלטות וידאו שצילם צוות אנונימוס.

"טיפול וטרינרי צמוד"

אותו ד"ר חסדאי ממשרד החקלאות כתב לבג"ץ:



במציאות (כפי שניתן להיווכח מצילומי צוות אנונימוס). מתמצה הטיפול באווזים גוססים ופגועים במיוחד בריכוזם בתוך כלובים מסוימים או על הקרקע (בסמוך לריכוזי גרוטאות, למשל), ובהשארתם לגווע מפצעיהם ומתחלואיהם ללא כל טיפול. הצוות תיעד עשרות, אם לא מאות, אווזים פצועים, גוססים, מדממים, משתנקים, מפרפרים ופגועים בצורות נוספות (וזאת אף מבלי להתייחס לעובדה, שהפיטום כולו גורם בהכרח מחלה קשה). בשום משק ובשום מקרה לא נתקל צוות אנונימוס בעדות לטיפול וטרינרי. מעיד על כך אחד מאנשי הצוות, אלכסנדר אייל:

למה לשקר?

מסירת מידע כוזב מצד נציגי החקלאים היא תופעה רווחת מאוד במאבקים הציבוריים לרווחת בעלי-חיים. לא מדובר כאן רק בניסיון מכוון למסור מידע כוזב כדי להשיג יתרון בעניין מסוים. נציגי החקלאים משוכנעים, שהאנשים העומדים מולם הם בורים גמורים בכל הנוגע לחקלאות (עירוניים עם כלב בבית, שלא ראו אווז בחייהם). הם צודקים בכך, שהפוליטיקאים אינם בקיאים בפרטים, אולם אנשי הארגונים להגנה על בעלי-חיים מפגינים בקיאות משמעותית במהלך המשא-ומתן. נציגי החקלאים מתנהגים כמי שאינם מבחינים בכך, והם פולטים טענות אבסורדיות, כאילו ניתן להעלים בהבל-פה את ה"בעיה". זהו סימן לעובדה, שהאתגר של רווחת בעלי-החיים עדיין זר לחלוטין לאנשי החקלאות בישראל. באירופה, ובמידה גוברת גם בארצות-הברית, כבר נלקחות בחשבון עמדותיהם של ארגוני רווחת בעלי-חיים, במלוא הרצינות וכעניין המובן מאליו - איש אינו מנסה עוד לסלק אותם בביטול. המקצועיות שלהם, עקשנותם במאבק וכוחם הפוליטי כבר הוכחו לאורך שנים, והנוכחות שלהם בתוך החקלאות עצמה היא עובדה. בקרוב - כך אנו מקווים - יהיה מצב דומה גם אצלנו.

"רוח הוועדה האירופית"

לאן נושבת הרוח באירופה?

בשנים האחרונות נמצאת החקיקה האירופית בתנופה. מטרתם המפורשת של חלק מן החוקים היא שיפור ברווחת בעלי-החיים, על אף המחיר הכלכלי של הרפורמה. מתקני התקנות להלעטת אווזים במשרד החקלאות הישראלי נתלו באילן גבוה זה. הסעיף הראשון בתקנות קובע:



אולם מתקני התקנות לא אימצו את "רוח המלצות הוועדה", אלא בררו בקפידה, מתוך התקנות האירופיות, רק את אלו מביניהן שאינן מפריעות לעסקים. ביטוי מובהק לרוח הוועדה המקורית הוא הישענותה על מחקרי רווחה של בעלי-חיים במשקים חקלאיים. מחקרים בתחום זה כמעט שלא נערכים בישראל, ובמחקרים המעטים שנערכו עד כה שולטת התפיסה, שרווחת בעלי-החיים ראויה להתייחסות רק אם היא עולה בקנה אחד עם הרווחים הכספיים של החקלאים. באירופה יש כיום נכונות מסוימת להביט מעבר לרווחים.

פיטום אווזים... ברוח אירופה?

הסילוף המהותי ביותר של רוח הוועדה האירופית קשור בשאלת עצם הלגיטימיות של פיטום עופות בכפייה. אמנם, הלובי של מגדלי האווזים באירופה (בראשות צרפת) הצליח למנוע עד כה את האיסור על פיטום אווזים, וכך נאסר הפיטום "רק" בחוקיהן של מדינות רבות באירופה. אולם תוצאות מחקר הרווחה הן חד-משמעיות. ועדת מומחים באירופה הגיעה למסקנות, שמשמעותן המעשית היא איסור פיטום אווזים וברווזים. הוועדה קובעת, למשל, כי: "יש לאסור תהליכים הגורמים להגדלת הכבד באופן שתפקודו ישתנה באופן משמעותי או הגורמים במישרין או בעקיפין לתמותה גבוהה, כאב או סבל לבעלי-החיים", וכן כי: "יש לאסור על תהליכי הזנה הגורמים סבל לבעלי-החיים". אילו היו מנסחי התקנות במשרד החקלאות אכן מתייחסים ברצינות לתקדים האירופי, לא היו תקנות אלה באות לעולם, ובמקומן היה איסור מפורש על פיטום עופות בכפייה.

כבד מפוטם לעומת כבד נורמלי 

לעופות בישראל אסור לזוז

ועדת המומחים לרווחה קבעה עקרונות בסיסיים, שמטרתם למנוע מתנאי הכליאה להפוך לעינוי ישיר. הוועדה מתנגדת בתוקף, למשל, לכליאת ברווזים בכלובים אישיים. בישראל כלואים ברווזים (תעשייה שמומתים בה כמאה אלף פרטים בשנה) בכלובים אישיים בלבד, צרים ביותר, שבהם אין הם מסוגלים למתוח את כנפיהם או אפילו לעמוד זקופים. התקנות הישראליות מתעלמות מעצם הבעיה של מרחב מחיה מינימלי. הוועדה האירופית גם אסרה כליל הטלת מומים בעופות מים, מעבר להלעטה הכפויה עצמה ולמחלה הסופנית שהיא גורמת. בתקנות הישראליות לא נמצא אפילו אזכור של בעיית המומים: בישראל מונעים מן האווזים לעוף באמצעות חיתוך כנפיהם, בנוסף על חיתוך מקורם, שנועד למנוע מן העופות המצופפים והמבוהלים לנקר זה את זה. החיתוכים גורמים דימומים, התפתחות צלקות וכאבים.

פיטום-יתר ותת-תזונה

כמה מן הבעיות בתעשייה הישראלית חמורות כל-כך, שהוועדה האירופית אף לא ציינה כדוגמתן. למשל: מספר ההלעטות (פיטום בכוח) הנהוגות ביממה. בדו"ח הוועדה המדעית האירופית נכתב: "בעלי-החיים מקבלים שתי ארוחות ביום (ברווזים) או שלוש ארוחות ביום (אווזים)." בישראל, לעומת זאת, מגיע מספר ההלעטות ביממה לחמש, ובמשק אחד שביקר בו צוות אנונימוס היה מספר ההלעטות ביממה גדול עוד יותר. תופעה ראויה לציון היא, שלמרות כמויות המזון העצומות סובלים העופות ממחסור בחלבונים וביסודות תזונתיים אחרים, שכן הם מולעטים בתירס מבושל בלבד. גם לנקודה זו אין התקנות מתייחסות כלל.