"רווחת המטילות" לפי משרד החקלאות

צוות יח"צ

ב-24.6.2007 קיבלה ממשלת ישראל החלטה בעניין הרפורמה בתעשיית הביצים בישראל. משרד החקלאות קיבל לידיו את המשימה והחל לגבש תוכנית לשינוי התעשייה – תוך התעלמות מוחלטת מחוק צער בעלי-חיים. בעקבות התערבות אנונימוס, מינה המשרד "צוות מקצועי לבחינת רווחת המטילות", והורה לו להגיש את המלצותיו תוך פחות מחודשיים, עד 1.3.2009. דו"ח הצוות נחתם באיחור של ארבעה חודשים, ובינתיים התקדמו הליכי תכנון אחרים. על פי לוח-הזמנים שפרסמה ועדת ההיגוי של הרפורמה, היא כבר הייתה אמורה לאשר את מסמכי התכנון הסופיים של הלולים ב-23 ביולי – ארבעה ימים בלבד לאחר שהוציא משרד החקלאות הודעה לעיתונות בנושא דו"ח "הצוות המקצועי". קשה שלא להסיק מכך, שעבודת הצוות לא נועדה להשפיע על תכנון הרפורמה אלא לשמש ליחסי ציבור בלבד.

אחת מאפשרויות התנועה הבודדות בכלוב סוללה היא לשרבב ראש דרך החריץ שמיועד לביצים שיתגלגלו מרצפת הכלוב למסילת איסוף. (כל התמונות בכתבה זו צולמו בפברואר 2009 בכפר הירוק) 

"הצוות המקצועי"

משרד החקלאות הבטיח מראש, שהמלצות "הצוות המקצועי" לא יתנגשו עם סדר-היום הכלכלי שלו, וזאת על-ידי מינוי אנשים שמומחיותם היא קידום האינטרסים הכלכליים של החקלאות תוך ניצול בעלי-חיים. ארבעה מבין שבעת חברי הוועדה הם אנשי ענף הלול, אחת היא משפטנית ואחת כלכלנית. החברה האחרונה היא הממונה על חוק צער בעלי-חיים, שעבודתה הממושכת בתפקיד זה הייתה אמורה להקנות לה הבנה מסוימת בתחום, אם כי ניסיון העבר מלמד שהיא נאמנה למשרד החקלאות על חשבון תפקידה כממונה על חוק צער בעלי-חיים. ההרכב הבלתי סביר של הצוות בא לידי ביטוי בעבודתו, והתוצאות ניכרות בסעיף הסיכום וההמלצות בדו"ח הצוות, שבו מוצגת טבלה גרוטסקית של יתרונות וחסרונות בשיטות שונות לכליאת תרנגולות. מסביר הצוות כיצד גובשה הטבלה:



והשורה התחתונה: הקטגוריה "רווחת העוף" מהווה רק 20% מבין כלל שיקוליו של "הצוות המקצועי לבחינת רווחת המטילות"! שאר השיקולים הם: "איכות הביצים", "בריאות הציבור", "כלכלה", "שטחים נדרשים", "איכות הסביבה" ו"וטרינריה" (רק הסעיף האחרון רלוונטי – בחלקו – לרווחת התרנגולות, והוא תופס 15% ממשקל השיקולים בסיכום).

המלצות

לפי הודעה ארוכה במיוחד ששלח משרד החקלאות לעיתונות בעקבות סיום עבודת "הצוות המקצועי",



550 סמ"ר (פחות משטח דף A4) הם השטח המזערי שמוקצב לכל תרנגולת בלולי סוללה ישנים באיחוד האירופי מאז ראשית שנת 2002, אולם בראשית 2003 נאסר להכניס לשימוש כלובים חדשים כאלה. הכלובים החדשים, וכל הכלובים המותרים לשימוש החל מראשית 2012, מקציבים לכל תרנגולת 750 סמ"ר. כלובים אלה, שנקראו לפי הדירקטיבה האירופית (Council Directive 1999/74/EC) "כלובים מועשרים", מכונים כיום במסמכי האיחוד בשם טכני יותר: "כלובים מאובזרים" (או "מצוידים", furnished במקור). לפי הודעת משרד החקלאות, הכלובים שייבנו במסגרת הרפורמה בארץ יוכלו להתאים להגדרה האירופית של כלובים מאובזרים באמצעות ארגון מחדש של המחיצות בתוך סוללות הכלובים והכנסת אבזרים לכלובים. אולם הכלובים המאובזרים, לפי הדירקטיבה האירופית, חייבים להיות בגובה 45 ס"מ לפחות – ולהוראה זו נמנע משרד החקלאות מלהתייחס (גובה הכלוב מוזכר רק בדו"ח פנימי, שכתב ד"ר נאדר מובראכי עבור הצוות; הניסוח העילג שלו מעורר חשד שהכותב לא קרא היטב את הדירקטיבה, וממילא הצוות לא יכול להבין מהכתוב במה מדובר). כל עוד לא נקבע במפורש גובה הכלובים, משרד החקלאות מטעה בטענתו שתכנון הלולים החדשים נעשה תוך היערכות להרחבה עתידית לפי המינימום הנדרש באירופה.

על כל פנים, משרד החקלאות אינו מתחייב כלל שהכלובים יאובזרו בעתיד ושהשטח המוקצב לתרנגולת יגדל ל-750 סמ"ר. לפי הודעת המשרד, השיפור היחיד שמובטח בלולים שיוקמו הוא הפחתה קלה בצפיפות – שממילא קשה ביותר לאכוף אותה. ומאחר שבאירופה הקצבת 550 סמ"ר לתרנגולת היא פשרה זמנית ביחס ללולים הקיימים בלבד ואילו בניית לולים חדשים כפופה לדרישות נוספות, "הצוות המקצועי" המליץ למעשה להקים מערכת נחותה בהשוואה למקובל באירופה. הצהרת משרד החקלאות, ש"ישראל מתאימה עצמה לתקן האירופאי", אינה אמת.

אין לאן לברוח: תרנגולת דורכת על חברתה לכלוב. השטח לתרנגולת בכלוב זה נחשב כמרווח, ודאי יותר מ-550 סמ"ר לכל אחת – בכלובים הסמוכים מוחזקות שלוש תרנגולות. 

אג'נדה התקפית

עיקר דו"ח "הצוות המקצועי" הוא ניסיון לערער על השיטות המקובלות בעולם בתור חלופה משופרת לכליאת תרנגולות בכלובים. כותבי הדו"ח מתאמצים לשכנע, שכלובים מאובזרים פוגעים בתרנגולות פחות מכליאה במתקנים ללא כלובים (מאמץ זה הוא רטורי גרידא ומכוון נגד לולים ללא כלובים; בסופו של דבר, הדו"ח אינו ממליץ על הקמת לולי כלובים מאובזרים!). הדברים מבוססים על הניסיון לגבש מסקנות מקוריות על מצב התרנגולות בתעשייה, תוך הפגנת בורות במתודולוגיה של מדע רווחת בעלי-החיים. למשל, בסעיף 3 למבוא, מתלוננים מחברי הדו"ח על הקושי למדוד ולכמת רווחה של תרנגולות, "בהיעדר פרמטרים פיסיולוגיים קבועים ומוסכמים המבטאים רווחה או העדרה;" כמובן, עצם הציפייה למדוד ולכמת מצב שהוא נפשי בעיקרו כפי שמודדים משקל גוף, מעידה על חוסר הבנה בסיסי של התחום.

לולי חופש, כאילו

הטיעון החזק של צוות משרד החקלאות הוא שלא רק לולי כלובים, אלא גם לולים מסחריים נטולי כלובים, הם סביבת חיים גרועה מאוד לתרנגולות. צרכני "ביצי חופש" ו"ביצי אסם" (באירופה) רוצים להאמין שהכל טוב ויפה בלולים אלה (אם מתעלמים מהרג האפרוחים הזכרים והתרנגולות בגיל שנתיים...). אולם הדבר רחוק מאוד מן האמת, כי גם בהיעדר כלובים, מדובר בלולים תעשייתיים, צפופים ביותר והמוניים. לכן קיים בחלקם סיכון גבוה יותר מאשר בלולי כלובים למספר תופעות שליליות: אלימות קטלנית בין התרנגולות, חנק כתוצאה מהתגודדות מפוחדת של המוני תרנגולות, שברים זעירים כתוצאה מהתנגשות בעצמים, אבק סמיך בתוך המבנה, התפשטות מחלות מדבקות, התפשטות טפילים וחדירת טורפים. פרויקט LayWel של הנציבות האירופית סיכם חסרונות אלה, ו"הצוות המקצועי" עט עליהם בדו"ח שלו כמוצא שלל רב.

פתרון לבעיית הצפיפות בכלוב או לכאב שגורמת רצפת הרשת – עבור תרנגולות חזקות בלבד: לעמוד על השותפה לכלוב. לדברי הצלמת "זה יכול להימשך שעה". 

מאובזרים קלות

לעומת הפירוט שלעיל, הדו"ח מסתפק בסקירה תמציתית וחלקית של החסרונות האופייניים לכלובים מאובזרים. הכותבים התחמקו מדיון בשורה התחתונה: אף אחת מהבעיות שעליהן בא התכנון של הכלוב המאובזר לענות, אינה נפתרת בו. גובהם ושטחם המצומצמים של כלובים אלה מונעים מהתרנגולות מחוות גוף אלמנטריות, כגון נפנוף בכנפיים, התמתחות או ריצה; תיבות ההטלה הקבוצתיות מספקות את הצורך להטיל בפרטיות באופן מוגבל מאוד; המתקן הזעיר לאמבטיות חול מותיר את הדחף להתפלש בחול בלתי מסופק ברובו; והמוטות האופקיים שקבועים בסמוך לרצפת הכלוב, אינם מספקים את הצורך לנוח וללון על ענפים גבוהים. מעבר לכך, הכלובים המאובזרים מונעים מהתרנגולות לחלוטין לספק את סקרנותן בחיפוש מזון (אחת הפעילויות החשובות ביותר לתרנגולות גם אם מספקים להן מזון ללא הגבלה, לפי דו"ח הפאנל המדעי לבריאות בעלי-חיים ורווחתם, באיחוד האירופי). הכלובים גם יוצרים תחושת חוסר-אונים תמידית בגלל היעדר אפשרות לברוח, לבחור מקום ולבחור פעילויות מכל סוג, כמעט.

שאלת הפוטנציאל

שרה שילדס ואיאן דאנקן, מומחים לרווחת עופות ולהתנהגותם, סיכמו עבור הארגון HSUS את החסרונות והיתרונות של שיטות כליאה שונות, והגיעו למסקנה שרוב החסרונות הקיצוניים שבולטים יותר בלולים נטולי כלובים, אינם מהותיים לשיטה. אבק (הגורם בעיות נשימה ונושא חיידקים ווירוסים) מחלות וטפילים, מהווים בעיה עקב טיפול לא נכון במצע שעל הקרקע, בלשלשת ובחצר; וניקור הדדי ניתן להפחתה משמעותית על-ידי מבנה לול הולם וטיפול מקומי בבעיות. לעומת זאת, התסכולים האופייניים ללולי כלובים הם מהותיים לשיטה. אמנם, ניתן לבנות כלובים מאובזרים גדולים יותר, עם תיבות הטלה משופרות, מוטות עמידה משופרים, משטחים מוגדלים להתפלשות וכדומה – והחיים בכלובים אלה לא יהיו גרועים יותר בהשוואה לחיים בלול נטול כלובים שמנוהל גרוע. אולם לעומת השיפורים האפשריים בלולים נטולי כלובים, לולי כלובים מאובזרים לפי הסטנדרט האירופי אינם מאפשרים מלכתחילה מרחב מספיק ומתקנים סבירים כדי לספק את הצרכים הבסיסיים ביותר של התרנגולות הכלואות בהם. כליאה בלולים כאלה נותרת התעללות גם כאשר הם מנוהלים באופן מיטבי. דו"ח "הצוות המקצועי" של משרד החקלאות מתעלם מכך.

עוד בעיה בכלובים: התקרחות, ודאי כתוצאה מהניסיון לבצע "אמבט חול" על רצפת התיל תרנגולת בודדה זו "נהנית" ממרחב גדול יותר מזה הנדרש בכלובים מאובזרים באירופה. 

לסיכום: הם מפחדים!

הדיון בדבר היתרונות האפשריים של כלובים מאובזרים מסוימים על פני לולים נטולי כלובים מסוימים – נותר תיאורטי. בפועל, משרד החקלאות בחר לעודד הקמת כלובי סוללה עירומים מאבזרים ולהתיר צפיפות מחרידה בתוכם. כלובים אלה הרבה יותר גרועים מכל שיטת כליאה אחרת – כמעט בכל פרמטר של רווחה – כפי שקובעים גם המקורות שבהם השתמש "הצוות המקצועי". הנימוקים שהכריעו דווקא לטובת כלובים אלה, מתעלמים ממחקרי הרווחה מחו"ל ומחוק צער בעלי-חיים בישראל, והם נשענים על תחזיות פסימיות בהיבטים כלכליים, מנהליים וסביבתיים. אולם אפילו נימוקים אלה – הראויים לסקירה ביקורתית נפרדת – אינם מבוססים היטב ואינם מוצדקים ברובם. נראה שהשיקולים העומדים מאחורי הדו"ח וההחלטה שבעקבותיו אינם ענייניים, אלא מבוססים על פחד משינוי והתנגדות אידיאולוגית לעצם ההכרה בתרנגולות כיצורים בעלי רגשות וזכויות. במצב זה, השינוי חייב לבוא מתוך לחץ צרכני ואזרחי, בליווי לחץ משפטי ותחיקתי.