קמפיין PETA
ב-13.8.2005 התפרסמה בעיתונות האמריקאית ידיעה, שארגון PETA "ישקול מחדש" את המשך הקמפיין "האם בעלי-חיים הם העבדים החדשים?". זאת בעקבות מחאת אנשים, המפרשים באור שלילי את השוואת העבדים השחורים לחיות. הקמפיין הנודד מורכב מ-12 לוחות, שמופיעים גם באתר האינטרנט "PETA.org/AnimalLiberation/" target="_blank">שחרור בעלי-החיים". הלוחות, ששלושה מהם מופיעים כאן, כוללים טקסטים קצרים עם זוגות של תמונות – מצד אחד דימוי הקשור בניצול חיות ובמקביל לו דימוי הקשור בניצול בני-אדם, רובם עבדים שחורים. נושאי הלוחות הם מכירות פומביות, הכאה, כליאה, הובלה, סימון וכדומה. החל מ-14.7.2005, ביקר הקמפיין ב-17 ערים מתוך 42 ערים מתוכננות. קמפיין קודם של PETA, "שואה על הצלחת שלך", שבמרכזו השוואה בין בעלי-חיים בחקלאות לקורבנות השואה, החל בפברואר 2003 והסתיים בהתנצלות פומבית של נשיאת הארגון (5.5.2005).שאלות זנוחות
אחדות הרוע
שפיגל מעמידה ניצול בעלי-חיים לצד העבדות באמריקה מתוך הנחה, שההשוואה מאירה מהות כללית משותפת. מוקד העניין של שפיגל הוא פחות בדמיון שבין בעלי-החיים לאנשים המשועבדים, ויותר בדמיון שבין מערכות המכוננות דיכוי:"עם כל השונות שעשויה להיות בין ההתאכזרויות והמערכות התומכות בהן, יש ביניהן מן המשותף. הן חולקות מהות בסיסית, הן בנויות סביב אותם יחסים בסיסיים – אלה שבין המדכא למדוכא." (עמ' 28)
"בנוסף לכך, כל דיכוי מסייע לתמוך בצורות שליטה אחרות. לכן זה חיוני לקשר במחשבתנו בין דיכויים, לחפש את ההיבטים המשותפים שהם חולקים, ולפעול נגדם כאחד, במקום לקבוע סדרי עדיפויות של סבלם של קורבנות [...]. כי כאשר אנו קובעים סדרי עדיפויות אנו מתאחדים למעשה עם ה'אדון'. אנו מחליטים שאינדיבידואל או קבוצה אחת חשובים יותר מאחרים, מחליטים שכאבו של אינדיבידואל אחד הוא פחות חשוב מזה של האחר. [...]
"הבה נזכור שעבור אלה שיש להם מנטליות של אדונים, לעתים קרובות יש הבדל קטן מאוד בין קורבן אחד למשנהו. כאשר הן שחורים והן חיות נתפסים בתור 'ברי דיכוי', ההתאכזרות שנהוגה כלפיהם לובשת צורות דומות." (עמ' 30)
"בנוסף לכך, כל דיכוי מסייע לתמוך בצורות שליטה אחרות. לכן זה חיוני לקשר במחשבתנו בין דיכויים, לחפש את ההיבטים המשותפים שהם חולקים, ולפעול נגדם כאחד, במקום לקבוע סדרי עדיפויות של סבלם של קורבנות [...]. כי כאשר אנו קובעים סדרי עדיפויות אנו מתאחדים למעשה עם ה'אדון'. אנו מחליטים שאינדיבידואל או קבוצה אחת חשובים יותר מאחרים, מחליטים שכאבו של אינדיבידואל אחד הוא פחות חשוב מזה של האחר. [...]
"הבה נזכור שעבור אלה שיש להם מנטליות של אדונים, לעתים קרובות יש הבדל קטן מאוד בין קורבן אחד למשנהו. כאשר הן שחורים והן חיות נתפסים בתור 'ברי דיכוי', ההתאכזרות שנהוגה כלפיהם לובשת צורות דומות." (עמ' 30)
אפולוגטיקה של אדונים
שפיגל מקדישה כמחצית מן הספר לתיאורים היסטוריים של הדמיון המנטלי בין האדנות הנהוגה כלפי חיות לאדנות כלפי העבדים. הדמיון משכנע, אם כי השלכותיו המעשיות אינן ברורות. למשל, חלק ממצדדי העבדות הציגו את השחורים כמין ביולוגי אחר מהלבנים, בתור קוף אדם (ape), כחלק מהלגיטימציה לטפל בהם כנהוג בחיות. שחורים כונו בשמות של חיות בתור כינויי גנאי, שחלקם שרדו עד היום. כל עוד תוארו השחורים כעבדים, ייחסו להם "צייתנות כלבית" ותכונות של חיות מבויתות. לעומת זאת, עבדים משוחררים או נמלטים תוארו כחיות בר פראיות, כטבע מאיים וכאוטי שיש לשלוט בו או להשמידו, ואפילו ככלבים חולי כלבת. שפיגל מציגה הקבלות בין המוטיבציות הכלכליות לעבדות ולניצול חיות, אם כי היא טוענת, שלמניע הכלכלי קודמת אדישות מוסרית כלפי הקורבנות; זאת בסיוע תירוצים דתיים והחל מהמאה ה-19 גם מדעיים, ובצירוף עם הסתרת הפגיעה מעיני הציבור.כבשים באוסטרליה לקראת משלוח בים וספינת עבדים, עם עדות מספינת עבדים: "54 אפריקאים נקשרו יחד ואז הושלכו מהסיפון... מכיוון שהיה מותר להרוג חיות עבור בטיחות הספינה, הם החליטו שמותר להרוג עבדים למטרה זו." (PETA)
מסחר
שפיגל מציגה קווי דמיון בין המסחר בעבדים לבין המסחר בחיות, אמנם כמעט ללא טענות על המשכיות היסטורית בין התחומים. חטיפת ילדים באפריקה למכירה בחוף ולמשלוח לארצות-הברית הייתה נפוצה בימי העבדות, כמו גם הפרדת הורים מילדים, הפרדה בין בני-זוג וכפיית נישואין בתוך אמריקה. שפיגל משווה זאת להרס משפחות הנהוג במסגרת ציד חיות בר והמסחר בהן, אך גם מקשרת זאת באופן רופף יותר להרס משפחות של חיות בחקלאות מתועשת ובמעבדות. היא מציינת, שבעלי העבדים ראו בשחורים "רק חיות", שמסוגלות להתגבר בקלות על ההפרדה מקרובי המשפחה, תוך הכחשת האהבה ביניהם וטענה שמדובר ב"תשוקה חייתית" בלבד. החטופים מאפריקה נדחסו לספינות בתוך 3-2 קומות נמוכות, על מצע עץ ללא ריפוד וללא אוורור הולם. כ-15 מיליון חטופים שרדו מתוך 40-30 מיליון איש שנחטפו. תנאים אלה דומים ביותר לתנאי ההובלה הימית של צאן ובקר. שפיגל מזכירה מקרה אחד, שבו הסתמכו סוחרי העבדים על תקדים משפטי מתחום החיות: בעל עבדים שהשליך עבדים לים והפסיד בכך כסף, זכה במשפט בדמי הביטוח, כי לחבר-המושבעים "לא היה ספק... שמקרה העבדים זהה למקרה שבו היו זורקים סוסים מהסיפון" (עמ' 57). מסעות העבדים הסתיימו במכירתם בשווקים, הדומים לשוקי בקר. העבדים הופשטו ועברו מישוש כדי לבדוק את שריריהם והשומן שבגופם, כמו סוסים ובקר בשווקים. לאחר המסע, היו שפיטמו במכלאות עבדים שרזו, בדומה לפיטום חיות שרזו בהובלה ממושכת. עבדים גם סומנו בברזל מלובן, בדומה לצאן ולבקר. הם אולפו לצייתנות (המונח המדויק יותר באנגלית הוא break) בדומה ל"חיות עבודה", והיו אנשים שהתמחו באילוף עבדים "בעייתיים".מכירות פומביות של בקר ושל עבדים, עם ציטוט מדברי הסופרת אליס ווקר, מחברת "הצבע ארגמן" (PETA)















