כפרות התשס"ט בעיתונות

הפגנת אנונימוס נגד השימוש בתרנגולים בטקס הכפרות, 6.10.2008 (תצלום: מני ברמן) 

דיווחים מהשטח

הכתבה "מנהג הכפרות: מזווית הראייה של בעלי-החיים" (נענע 10) מציגה בפירוט יחסי את הפגיעה בעופות. הכתבת עלמה איגרא מצטטת בהרחבה את ראובן לדיאנסקי:



הכתבה כוללת גם סיקור של חלוקת עלונים על-ידי אנונימוס בבתי-הכנסת, וכן התייחסות לעבירות על "תקנות מחלות בעלי-חיים" ולתקדים משפטי בעניין, ולעבירות על חוק צער בעלי-חיים. פעילי הרשימה שבראשה עומד לדיאנסקי בבחירות לעיריית תל-אביב, תיעדו וצילמו טקסי כפרות בשוק בשכונת התקווה בתל-אביב, בכוונה להגיש תלונה במשטרה בגין עבירות על חוק צער בעלי-חיים.

בדיווחים אחרים אין עניין בתרנגולים עצמם. רק תרנגול אחד הגיע לכותרות לאחר שנמלט מהשוחט במהלך הטקס בנצרת עלית, והצליח לדחות את הריגתו בשלושה ימים. מקרה אחר הגיע לכותרות כי השוחט התעלף, עקב עומס השחיטה. הכתב, משה שמאי (mynet) לא התייחס לסבלם של העופות תחת העומס שהכריע את השוחט, ואף העדיף לראיין רק את עורכי הטקס. עם זאת, מצלמתו קלטה עינוי טיפוסי של תרנגולים במהלך הטקס: העופות תלויים בחוסר אונים באוויר, ביד השוחט המוחץ את שתי הכנפיים זו לזו באגרוף אחד.

מתקדמים

דיווח אופטימי הציג נמרוד בוסו (mynet) על מנהג שנערך זו השנה ה-22 ברעננה ביוזמת בית חב"ד המקומי:

מחשבות על כפרות

העיתונות הציגה מבחר גדול של טורי דיעה על הכפרות. לדברי ד"ר יעל שמש (ynet) "גדולי ישראל בכל הדורות התנגדו למנהג הכפרות בתרנגולים (שאינו נזכר במקרא או בתלמוד) מהסיבות הבאות: ההיבט המאגי שבו, חשש הטרפה וצער בעלי-חיים." שמש מצטטת את ר' יוסף קארו שקבע כי "מנהג כפרות בערב יום כיפור מנהג של שטות הוא"; את הרב עובדיה יוסף שהסביר כי ריבוי השחיטה בערב יום הכיפורים מביא לפגימת הסכינים והשוחטים "מאכילים נבלות לישראל"; ואת הרבנים חיים דוד הלוי ויצחק כדורי שיצאו כנגד האכזריות שבמנהג.

ynet מפרסם מול שמש טור של מנחם ברוד, שקובע כי "אמנם היו מגדולי ישראל שערערו עליו [על מנהג הכפרות], אך רובם ככולם של הפוסקים תמכו בו." הטענה שרוב הפוסקים בהיסטוריה תמכו במנהג אמנם אינה מספקת את ברוד, אלא שהטיעונים היחידים שהוא מציג לטובת הרג התרנגולים הם שמדובק במנהג ותיק, ושהביקורת נגדו היא "צדקנות מזויפת".

פרופ' אורציון ברתנא (nrg מעריב) מציג ניתוח משלו לעניין הכפרות: "המושג שעיר לעזאזל ומה שקרה איתו בדרך ממקורו העברי אל העברית של היום הוא כל הסיפור שצריך לספר לקראת טקס הקרבת הקרבנות בערב יום הכיפורים. ממושג המציין את הקרבן המוקרב עבור כל העם, עבור כל הקהילה, כדי למחוק את החטאים שלהם, הוא הפך למושג המציין קרבן-שווא, מציאת חלש ועלוב כדי שהוא ישלם את מחיר החטאים והשגיאות של החזק, של החזקים."

גם דדי שי (וואלה!) מצטרף אל הדיונים על מעמד הכפרות ביהדות, והוא מתרכז בסיפוריו של שלום עליכם, ובעיקר בסיפור "כפרות", המביא תיאור דמיוני של תרנגולים המחליטים להתארגן למרד נגד מנהג הכפרות, ובורחים מהעיירה ערב יום הכיפורים. לאחר משא-ומתן מוזר עם רודפיהם, הכוח מנצח.

סליחות

לקראת יום הכיפורים התפרסמו גם טורים אישיים מיוחדים של חשבון נפש. ריבי רונן (הארץ) כותבת ש"רגשי אשמה מציקים במיוחד קשורים בדרך-כלל במבטו של כלב עזוב אחד, בזיכרון שהותיר אחריו חתול אהוב, בסיפור לא-פתור שקשור בחיית המחמד הפרטית." ואילו עידן סייר מציע פרספקטיבה רחבה יותר, ואומר: