חקירה – חשיפה – תגובה

צילמו אותך? תקוף!  נתפסת? שפר את עצמך! 

חקירה סמויה: הסרט

ניצול ממוסד של בעלי-חיים נערך במתקנים סגורים ומבודדים, ואחד ממקורות הידע העיקריים על הנעשה במתקנים אלה הוא חקירות סמויות שעורכים ארגונים להגנה על בעלי-חיים. החקירות החשובות ביותר מבוססות על השתלת סוכן סמוי מטעם הארגון בתור עובד זוטר במתקן חקלאי גדול. הסוכן הסמוי מתעד את הנעשה במתקן בכל אמצעי שעומד לרשותו. גולת הכותרת של החקירה הטיפוסית היא סרט וידיאו, אולם בגלל הצורך להשתמש בציוד סמוי, איכות הסרט גרועה מאוד בדרך-כלל. אמנם, שעות מצטברות של צילום מספקות עדות ברורה למתרחש, אבל התמונה מטושטשת ודלת-פרטים, וכאשר מקפיאים מתוך הסרט תמונות סטילס, בקושי אפשר להבין מה רואים שם.

החקירה הופכת ל"חשיפה" בעזרת חוות-דעת של מומחים אוהדים, חומר משפטי לתביעה, סלבריטי בתור דובר ומאמץ לזכות בסיקור בכל אמצעי התקשורת. כל זאת בתקווה להשיג אפקט תחיקתי, משפטי או צרכני. הסרט אמור לשמש בתור הבסיס העובדתי של החשיפה, שאי-אפשר להתווכח עליו. משהו שמנצלי החיות – כמו גם הרשויות שאמורות לפקח עליהם – ייאלצו להתמודד איתו ברצינות. אבל האם זה באמת עובד כך? כמעט כל החברות שעברו חקירה וחשיפה, מגיבות בהודעה פומבית – אם לא ביוזמתן אז בתגובה לשאלות עיתונאים. אולם עיון ב-17 חקירות סמויות שונות, כפי שהוצגו על-ידי הארגונים שערכו אותן ועל-ידי העיתונות, מראה שקשה לצפות כיצד תעשיות בעלי-החיים יגיבו לחקירה. קיים טווח גדול של תגובות, החל בהתעלמות או הכחשה כלאחר-יד, עבור בניסיון לערער על תוצאות החקירה, וכלה בהתנצלות פומבית ובביצוע רפורמה.

שלוש תמונות ממשחטת Pilgrim Pride, ספקית של KFC מווירג'יניה המערבית. מתוך חקירת PETA ב-2004.
למעלה: תמונה מחקירת PETA במתקן של חברת Smithfield בקרוליינה הצפונית, 2007. 

צילמו אותך? תקוף!

"הצמחונים האלה!"

אם אתה מנהל עסק פוגעני, השמצת היריב היא הסחת-דעת טובה במקרה שמאשימים אותך. אלא שהטקטיקה הזו אינה יעילה במיוחד נגד ארגון שביצע חקירה סמויה, כי הסרט מושך את תשומת-הלב הציבורית לממצאי החקירה ולא לארגון. למשל, הארגון HFA ביצע חקירה סמויה במשק חזירים ענק ברוזבאד שבדקוטה הדרומית (2003), בבעלות Bell Farms. החוקר תיעד מכלאה צפופה ומזוהמת ביותר, ועובדים שהורגים חזירים במכות פטיש ובריסוק על הרצפה. מנכ"ל החברה אמר בתגובתו לעיתונות, שעובדים דיווחו כי הציעו להם כסף כדי לומר דברים מסוימים; זאת, יש לזכור, לנוכח שפע של עדויות מצולמות לזוועות במשק. המנכ"ל אף התלונן על HFA: "מה הם עושים כדי לשפר את החיים ברוזבאד, מה הם עושים?" דוברים של חברות אחרות שעברו חקירה הגדילו לעשות ו"חשפו" שהארגון החוקר הוא... צמחוני!

השמצות כאלה אינן תגובה שכיחה לחקירות סמויות; אולי דוברי החברות מרגישים בעצמם שזה לא משכנע. אולם יש להדגיש שזהו המצב בחברות גדולות. התגובה לחקירות במשקים קטנים עלולה להתנהל לפי נטיות אישיות פרועות – כמו במקרה ההתנהגות האלימה של משפחת אשתר ממושב שתולים נגד חוקרי אנונימוס, שחשפו במשק אשתר פיטום אווזים האסור לפי חוק.

"אנטישמים!"

יש תחום אחד שבו ההשמצות מקובלות יותר: משחטות כשרות. המשחטות ומשגיחי הכשרות שלהן מרבים להציג את החקירה כ"אנטישמית", תוך ניסיון להסיח את הדעת מממצאי החקירה ותוך התעלמות ממכלול פעילותו של הארגון החוקר. PETA הוא הטרף הקל ביותר להתקפות לא-ענייניות בקרב קהילות יהודיות, בגלל הקמפיין "שואה על הצלחת שלך" (2003) שבו הציג הארגון תמונות ממחנות ריכוז והשמדה לצד תמונות ממשקים תעשייתיים. ב-PETA מתמודדים עם הבעיה על-ידי שילוב יהודים רבים ככל האפשר – כדוברים, כתומכים ואפילו כחוקרים. בשנים האחרונות ערך הארגון שתי חשיפות משפיעות במיוחד בעקבות חקירות במתקנים כשרים: חשיפת שיטות הרג איטיות ביותר במשחטה הכשרה למהדרין הגדולה בעולם, AgriProcessors, איווה (2004); וחשיפת שיטת ההרג המקובלת בדרום אמריקה, "כבילה והנפה" – תליית פרות בהכרה ברגל אחת לפני שחיטתן (פברואר 2008). אחת התגובות הייתה האשמת הארגון באנטישמיות – לא רק מצד המשחטות, אלא גם מצד סמכויות דתיות, שממונות על הכשרת השחיטה. אפילו הרב הראשי האשכנזי, יונה מצגר, שטרח על תגובות ענייניות לחשיפה, צוטט בפורטל Nfc באומרו: "ישנם מאכלים שונים ומשונים כמו פירות ים, שדרך הכנתם כרוכה בהמתה תוך התעללות רצינית, אך משום מה קולם של ארגונים אלו נשמע רק כשמדובר בשחיטה יהודית."

פר שחוט לאחר שהונף ונתלה ברגלו, במשחטה ליד מונטוידאו, אורוגוואי. מתוך חקירת PETA 

ב-PETA צפו מראש את הבעיה, ולאחר החקירה ב-Agriprocessors הראה הארגון את החומר לרבנים בולטים, ביקש את תגובתם וצירף אותה לחשיפה. אולם הסולידריות היהודית חזקה יותר, כמו גם המסורת שמחברת שיטות הרג מסוימות עם זהות לאומית-דתית. בדצמבר 2004 ציטט גלובס בהרחבה דברים מפי הרבנים שאר ישוב כהן, עזרא הררי רפול ומאיר רוזנטל, שכולם התנערו מציטוטיהם במסמכים של PETA, שם נעשה שימוש בדבריהם כדי לקבוע שהשחיטה ב-AgriProcessors אינה כשרה. הרבנים נזהרו שלא לחלוק על הארגון שנותן הכשר למשחטה, Orthodox Union. כזכור, הסרט שצולם ב-AgriProcessors מראה שהשחיטה שם מתבצעת בתנועות ניסור של גרון הפר, שלאחריהן קורע עובד המשחטה את הוושט ואת קנה הנשימה של החיה. למרות הפציעה האנושה, רבים מהפרים שבסרט הפגינו סימני הכרה מובהקים עד כמה דקות לאחר השחיטה, עד כדי ניסיון לקום וללכת.

"תוכיחו ש..."

הארגונים יוצאים מגדרם כדי להשיג תיעוד וידיאו של הפגיעה בחיות, בהנחה שהתמונות הן עובדות שידברו בעד עצמן. אבל סרט איננו "עובדות", הוא בסך הכל תמונות נעות בפרק זמן מוגבל ומנקודת-מבט מוגבלת. דוברי התעשייה קופצים על מגבלותיו של המדיום. למשל, ב-6.5.2008 פרסם הארגון Mercy for Animals חקירה סמויה בלול Gemperle Enterprises בקליפורניה, וחשף שם זוועות סטנדרטיות של כלובי סוללה בתעשיית הביצים: ציפורים חולות ונכות ללא טיפול רפואי, ציפורים שנותרו ללא מים ומזון, זוהמה קשה, גופות נרקבות בכלובים עם ציפורים חיות, ועוד. בתגובה, אמר בעל הלול לעיתון Los Angeles Times, ש"קבוצת בעלי-החיים השתמשה בסרט וידיאו מגורען וחשוד."

תרנגולות מכוסות בהפרשות של התרנגולות בסוללה שמעליהן בלול Gemperle Enterprises, קליפורניה.
מתוך חקירת Mercy for Animals 

במקרה של חשיפת משק החזירים בדקוטה הדרומית, הגיב המנכ"ל באופן מפורש יותר, תוך הפגנת גישה מקורית להיבט הסמוי של החקירה הסמויה: "שאלתי את המנהל [של המשק] אם מישהו עם מצלמה נכנס למתקן והוא אמר לא. אני צריך הוכחה כדי להראות שהצילומים באו מהמשק שלנו." הדוברים של חברות אחרות אומרים במפורש את מה שרק נרמז בדברים אלה. דובר AgriProcessors אמר לעיתון Feedstuffs ש"רוב הווידיאו איננו AgriProcessors", ושלחברה אין מושג היכן צולם הסרט או מדוע נכלל בסרטון שהפיץ הארגון PETA. ובאמת, כיצד אפשר להוכיח היכן צולם הסרט? מתקנים חקלאיים דומים מאוד זה לזה, והסרטים אינם כוללים סימני זיהוי מובהקים... מלבד המקרה AgriProcessors: משחטה זו משתמשת במתקן ריסון מתהפך, שאינו משמש משחטות אחרות בארצות-הברית.

ואפשר גם להגיב בהאשמה נועזת יותר: לאחר שהארגון Global Action Network חשף הרג סדיסטי של ברווזים במפטמה לייצור כבד שומני ליד מונטריאול (2007), מסרה סוכנות The Canadian Press: "בעל החברה הכחיש את ההאשמות, ואמר שפעיל Global Action סידר לפחות אחד מהעובדים שלו [...] הנער אולץ לחזור על מעשיו מספר פעמים לטובת המצלמה."

"בדקנו, הכל בסדר!"

תגובה מסוג אחר היא הצהרה של החברה על כך שהיא ביצעה תחקיר פנימי בעקבות החשיפה – וגילתה שהמצב אינו גרוע כפי שתועד בחקירה הסמויה. תגובות כאלה אינן נפוצות – הן טיפוסיות יותר לגופי פיקוח, כמו משרד החקלאות, גופים המעניקים תו כשרות ואפילו מפקחים "בלתי תלויים". אלה מגיעים למתקן החקלאי, מתרשמים מההצגה שעורכים עבורם ומדווחים שהכל "תקין". בכך משרתים גורמים אלה את התעשייה, גם במקרה שלא התכוונו לכך.

פר גוסס בהכרה לאחר "שחיטה כשרה" במשחטת AgriProcessors, איווה. מתוך חקירת PETA ב-2004. 

גם ארגוני רווחת בעלי-חיים נקלעים לעתים לעמדה דומה. הארגון הבריטי RSPCA מעניק למוצרי בעלי-חיים את התווית "מזונות חופש" (Freedom Foods) שאמורה להעיד על תנאי גידול טובים. ארגון אחר, Hillside Animal Sanctuary, ערך ב-2007 חקירה סמויה במשק ברווזים שמקבל תווית "מזונות חופש", ומצא שעובדי המשק נוהגים לזרוק ברווזים, לבעוט בהם ולתפוס אותם בצוואר. RSPCA מצא את עצמו בעמדה האופיינית למחלקת הפיקוח של משרד החקלאות או לגוף המעניק תו כשרות. אולם בניגוד להם, מנכ"לית הארגון לא ניסתה לגונן על המשק שנחשף ועל התווית "מזונות חופש". היא הדגישה עד כמה RSPCA משקיע בפיקוח על המשקים, אך הודתה: "ישנן כמה דוגמאות לרווחת בעלי-חיים גרועה מאוד במשקים האלה ולחיות שסובלות באופן מובהק [...] אנחנו לא יושבים 24 שעות ביממה במשק ומפקחים, אז אנחנו לא רואים מה קורה כל הזמן. אז באופן בלתי נמנע משהו ישתבש."

נתפסת? שפר את עצמך!

"זו לא המדיניות שלנו!"

כאשר מתקן המנצל חיות נחשף בעקבות חקירה סמויה, תגובה סטנדרטית היא הצהרת מחויבות לטיפול טוב בחיות. עובדי חברת תרנגולי ההודו הגדולה ביותר באנגליה, Bernard Matthews, צולמו כשהם חובטים במוטות בתרנגולי הודו חיים בתור "משחק בייסבול" (אפריל 2006). שבוע לאחר הרשעת שניים מהעובדים בבית-המשפט, פרסמה החברה מודעה על פני עמוד שלם בעיתון מקומי, ונכתב בה ש"העובדים שלנו לא מתעללים בתרנגולי הודו", ו"אנו לא נסבול ואיננו סובלים התאכזרות לתרנגולי ההודו שלנו." ומה לגבי העובדים שהורשעו? עליהם נכתב, שהם היו למעשה שכירים של חברה קבלנית!

עובד לול של Bernard Matthews באנגליה זורק תרנגול הודו חי לחברו החובט בתרנגול במוט.
מתוך חקירת Hillside Animal Sanctuary 

לעתים קרובות החברה אינה מגיבה ישירות על ממצאי החקירה אלא מסתפקת בהצהרה כללית על האופן שבו אמורים מתקניה להתנהל. למשל, מכון ויצמן למדע, בתגובתו על חקירה סמויה של תנו לחיות לחיות במעבדות לניסויים בקופים ובחתולים, לא התייחס לעובדות שנחשפו (דצמבר 2007). לפי הצהרתו, המכון פועל על פי כל החוקים והכללים הרלוונטיים, ו"הארגון הבין-לאומי לפיקוח על הטיפול בחיות ניסוי, AAALAC, סקר באחרונה בקפידה את כל הפעילות בניסויים בחיות במכון וקבע כי מכון ויצמן למדע עומד בתקנים הגבוהים ביותר בעולם לטיפול בחיות ניסוי ולדאגה לרווחתן."

מכון ויצמן, כמו חברות רבות בתעשיות המזון, לא הסתפק בלשון הצטדקות יומיומית אלא התאמץ להפגין שליטה במונחים "רציניים". ועדות עם שמות מרשימים והליכים מוגדרים של פיקוח – או פיקוח לכאורה – קיימים בתחום הניסויים בחיות משנות השבעים בקירוב, במספר מדינות. בתעשיות המזון החלו תנאים כאלה להיווצר בעיקר לאחר שנת 2000. דוגמה לכך היא תגובת מנהל Murphy-Brown מקרוליינה הצפונית, חברת-בת של ענק הבשר Smithfield. התגובה פורסמה לאחר שבמשק העובד עם Murphy-Brown נחשפו הזנחת חזירים פצועים והתעללות שיטתית, ובכלל זה גרירת חזירים באף, ברגל או באוזן לשחיטה, הכאתם במוטות ברזל ועוד (דצמבר 2007). בתגובתו הזכיר המנהל, כי "ל-Murphy-Brown אין דבר שנמצא בעדיפות גבוהה יותר מרווחת החיות שאנו מייצרים ולכן פיתחנו והפעלנו מערכת ניהול מקיפה לרווחת בעלי-חיים, שתוכננה כדי להבטיח את שלום החיות שלנו." תוכנית כזו אכן פותחה והושקעו בה משאבים; חשיפת ההתעללות היא אפוא יותר מתקרית יחסי-ציבור – זוהי תקלה פנימית בחברה.

עובדת Murphy-Brown בקרוליינה הצפונית סוחבת גור חזירים בצווארו לפני שהיא מסרסת אותו ללא הרדמה.
מתוך חקירת PETA 

"סליחה!"

ברוב החברות בתעשיות המזון אין ועדות והליכים מוגדרים לנפנף בהם, והתגובות מובעות בשפה פחות בירוקרטית – ולעתים מרגשת. למשל, מנהל משק ביצים בקליפורניה, שזוועות כלובי הסוללה שיש בו נחשפו במאי 2008, אמר: "מה שראיתי בווידיאו איננו מה שהחברה שלנו עושה. אנחנו לא מקבלים שום התעללות בחיות משק. זה מנוגד לערכים ולמוסר שלנו." תגובה דרמטית עוד יותר פרסם מנהל החברות Hallmark/Westland מקליפורניה, לאחר שהארגון HSUS חשף שם נהגי מלגזה הגוררים על הקרקע פרות שאינן מסוגלות לקום, נוגחים בהן בלהבי המלגזה, מכים אותן ומתעללים בהן בדרכים שונות כדי להקימן. לדברי מנהל החברות, "מילים אינן יכולות לבטא היטב עד כמה נדהמתי והזדעזעתי מהתיאורים שנכללו בווידיאו שצולם על-ידי אדם שעבד במתקן שלנו מ-3 באוקטובר עד 14 בנובמבר, 2007."

"צולמת – פוטרת!"

חלק מהחברות שנחשפו, אינן מסתפקות בהצהרות כלליות אלא מתחייבות לפעול. פיטורי עובדים הם תגובה נפוצה במידה מפתיעה: מתוך 11 חקירות במתקנים חקלאיים שתוצאותיהן זכו לפרסום נרחב ונגיש, הוזכרו תגובות כאלה בשישה מקרים:

• במקרה Hallmark/Westland, הכריז מנהל החברה ימים אחדים לאחר החשיפה ש"ננקטו צעדים מהירים" נגד שני העובדים שזוהו בסרט.
• במקרה Murphy-Brown, הודיעה החברה 11 יום לאחר החשיפה, שהיא פיטרה את האחראים ל"הפרת המדיניות" של החברה. לא נמסר כמה עובדים פוטרו.
• ביולי 2007 חשף הארגון GAN התעללות בברווזים במשק הפיטום הגדול בקנדה, Elevages P?rigord: הרג אפרוחים בשקית ניילון, הרג אפרוח במשיכת הצוואר והטחת ראשו של ברווז בקיר. בעל החברה מיהר להשעות את העובד שזוהה בסרט, ותוך עשרה ימים פיטר אותו.
• שני עובדי הלול של Bernard Matthews שצולמו כשהם "משחקים בייסבול" בתרנגולי הודו חיים, הורשעו בבית-משפט לאחר מספר חודשים, אז פורסם שהם "כבר לא עובדים עבור Bernard Matthews".
• עובד במשק המוכר ברווזים לחברת Manor Farm Ducklings באנגליה פוטר לאחר חשיפת צילומים שהראו אותו אוחז ברווז בצווארו ומכה בחוזקה באגרוף בראשו (מרץ 2007).
• ביולי 2004 פרסם הניו יורק טיימס חשיפה במשחטת עופות ענקית של חברת Pilgrim's Pride שבווירג'יניה המערבית. חקירת הארגון PETA גילתה עובדי משחטה המטיחים תרנגולים בקירות, קופצים על תרנגולים, יורקים טבק לעוס בעיניהם, לוחצים בעוצמה על גופם עד שההפרשות מותזות מן הגוף החוצה, ועוד. תוך שלושה ימים דווח בעיתונות ש-11 עובדים פוטרו עקב ההתעללות שנחשפה: 8 מהם שכירים לפי שעה, ושלושה בדרגות גבוהות יותר בהיררכיה של המשחטה.

הפיטורים מסלקים סדיסטים מהעבודה ומעבירים מסר ברור לשאר העובדים. אך יש בהם גם משום הסחת-דעת. בחמישה מתוך ששת המקרים שלעיל, הפיטורים כוונו להתעללות סדיסטית שנקלטה במצלמה, מבלי לגעת בעובדים שנהגו בחיות באלימות במסגרת "הלגיטימית" של העבודה, למשל: עובדי משק הברווזים האנגלי, שצולמו כשהם סוחבים ברווזים בצווארם, שניים בכל יד, וזורקים אותם לארגזי הובלה. חריגים הם מפוטרי Hallmark/Westland, אשר ההתעללות שביצעו הייתה חלק מהעבודה של הזזת הפרות ממקום למקום, בדומה לעובדי משק הברווזים האנגלי; עובדי Hallmark/Westland פוטרו בתור "שעירים לעזאזל", עקב הסערה הציבורית שנבעה מחשש לבריאות הצרכנים. אולם בדרך-כלל, כפי שטען להגנתו אחת מנאשמי Bernard Matthews, התעללות היא חלק מה"תרבות" של המתקן החקלאי. לכן ההנהלה אחראית גם לסדיזם.

הובלת ברווזים שגרתית במשק העובד עם Manor Farm Ducklings, אנגליה: תופסים בצוואר, שניים בכל יד.
מתוך חקירת Hillside Animal Sanctuary 

שינויים נוספים

סביר להניח, שהחקירה הפנימית שמבצעת כל חברה גדולה בעקבות חשיפת חקירה סמויה, מנערת את האחראים בשטח ומצמצמת לזמן-מה הזנחה בוטה וגילויי סדיזם. אך יש גם תגובות ספציפיות יותר. כך, למעלה מחצי שנה לאחר החשיפה במשחטת Pilgrim's Pride, הודיעה הנהלת החברה שכל 25 המשחטות שבבעלותה קיבלו הוראה לעצור את ה"ייצור" בכל משמרת ו"לחנך את העובדים בעניין מדיניות רווחת בעלי-החיים של החברה". גם חברת Murphy-Brown הכריזה על תגובה כוללת בעקבות החקירה שנערכה באחד ממשקיה; מיד לאחר החשיפה הודיע המנהל, שכל עובדי החברה בהווה ובעתיד מחויבים מעתה לחתום על התחייבות שלא להתעלל בחיות. כדאי להזכיר כאן גם תגובות משתי החשיפות המובהקות שנערכו בישראל, של ניסויים בקופים באוניברסיטה העברית ובמכון ויצמן. במקרה הראשון (שנחשף על-ידי האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי-חיים, בנובמבר 2001) הודיעה האוניברסיטה שארבעת הקופים יועברו לשיקום בתום הניסוי; ובמקרה מכון ויצמן, כשלושה חודשים לאחר החשיפה נמסר על העברת שני קופים לשיקום.

התעללות בברווז במפטמת Elevages P?rigord, קוויבק. מתוך חקירת Global Action Network 

לקוחות לוחצים

חברות לממכר בשר ולהשגחת כשרות, רגישות לתדמיתן יותר ממשקים וממשחטות, ולכן תגובותיהן החלטיות יותר. למשל, לקוח חשוב של משחטת Pilgrim's Pride הוא חברת-הענק KFC, אשר מיהרה להכריז בעקבות החשיפה שהיא הפסיקה לקנות עופות מהמשחטה עד שיוכח שאין שם התעללות. במקרה דומה, הודיעה חברת Denny's – רשת המסעדות המשפחתיות הגדולה ביותר בארצות-הברית – שהיא השעתה את קשריה עם משחטת House of Raeford Farms שבקרוליינה הצפונית, בעקבות חשיפה במאי 2007. בחקירת הארגון הארגון MFA תועדו עובדים כשהם תולשים ראשי תרנגולים, רומסים אותם בטרקטור, דוחפים ידיים בכוח לביב (פתח המין וההפרשות) של התרנגולים, ועוד. בשני המקרים, של KFC ושל Denny's, החשיפות היוו פתח למשא-ומתן, אמנם ללא תוצאות מעשיות, בעניין מעבר לשיטת הימום בגז. שיטה זו אמורה לגרום לעופות פחות סבל מההימום החשמלי המקובל.

אפילו החשיפה במשחטה הכשרה AgriProcessors שבאיווה, שעוררה התגייסות של רבנים ומשגיחי כשרות להגנה על המשחטה ועל שיטותיה בשם הדת, כביכול, הניעה את ארגון משגיחי הכשרות OU לדרוש שינוי מעשי, שהנהלת המשחטה הסכימה לו: כיום, אמורים עובדי AgriProcessors לירות בראשו של כל פר שלא איבד הכרה מיד לאחר השחיטה, במקום להותיר אותו גוסס באטיות.

נסיים את הסקירה בהזכרת התגובה הדרמטית של הרבנות הראשית לישראל לחשיפת PETA מתוך http://www.anonymous.org.il/magazine/ARTW_23.2.2008.html.html">משחטה כשרה באורוגוואי (פברואר 2008). בצילומי הסתר נחשפה קשירת פרים ופרות ברגל אחת בשרשרת ותלייתם באוויר בעודם בהכרה מלאה, ושחיטתם במצב זה. ימים אחדים לאחר החשיפה, כינס הרב הראשי, יונה מצגר, את יבואני הבשר והורה להם "להפעיל לחץ מסיבי על כל בתי המטבחיים איתם הם עובדים, לחדול מלהשתמש בטכניקה זו" ולעבור במהרה למתקני ריסון מתהפכים.

סיכום

תהא זו תמימות לצפות שחקירה סמויה, אפילו כשהיא נחשפת עם הד תקשורתי גדול ובליווי עבודה משפטית יסודית, תמוטט משחטה או תביא לשינוי יסודי בשיטות העבודה המקובלות במשק. זו תמימות גם להניח שהצהרות על שינוי מבוצעות כלשונן, או שמבדקים רשמיים מלמדים על המצב היומיומי. אולם מצד אחר, גם שינויים מוגבלים אינם עניין של מה בכך. בסיכומו של דבר, חקירות סמויות הן הרבה יותר ממקור למידע. בעזרת חשיפה נכונה, הן גורמות שינויים בשטח. למעשה, הן אחד מהאמצעים הבודדים שיש להביא שינוי בתוך תעשיית בעלי-חיים.