חוששות מאדם

הולדת הספר

Man-Shy הוא סיפור חיים של פרה אחת ושל העדר החופשי שבתוכו חיה, ברגע היסטורי טראגי, שבו חוסלו עדרי הבקר החופשיים בקווינסלנד (צפון מזרח אוסטרליה) בתחילת המאה העשרים. הסיפור הוא בדיוני, אך דייויסון (1970-1893) כתב אותו בריאליזם חד, על בסיס היכרות אינטימית עם אזורי הספר. הרעיון לסיפור צץ במוחו בהיותו חייל ומתיישב באזור ספר, כשרכב לחפש בקר ש"איבד":



המפגש עם החיה המסתורית הותיר בדייויסון רושם עז. את הסיפור שרקם בעקבות המפגש, פרסם בהמשכים, אולם נתקל בסירוב המו"לים לפרסם ספר שלם על פרה. דייויסון הדפיס את הספר כדפים נפרדים, כרך אותם במו ידיו ומכר מדלת לדלת כרך מאולתר, אשר זיכה אותו בסופו של דבר בפרס היוקרתי של הספרות האוסטרלית. ב-1931 יצא Man-Shy לאור כראוי ונמכר ברבע מיליון עותקים.

לידה בטבע

הפרה האדומה, גיבורת הספר Man-Shy, הייתה בת הזקונים של פרה קשישה. הבקר באזור חי כמעט חופשי עד ללכידה ולנסיעה למשחטה, והמאבק היום-יומי נערך על הגישה למים. הפרה הקשישה מעדה וטבעה בבור מים תלול ובוצי כשהייתה בתה בת ימים אחדים. למזלה של העגלה היתומה, היא הבחינה בסבך בעגלה אחרת, ישנה שם מוסתרת, לבד. היתומה פנתה לנוח איתה, והאם שחזרה מהמרעה הופתעה למצוא שתי עגלות במקום אחת, ולבסוף החליטה לאמץ את היתומה. כך, במאבק של הפרות עם איתני הטבע, נפתח הספר Man-Shy. מכאן ואילך, יתרכז המאבק יותר ויותר בבני-אדם.

בשולי הביות

הפרה האדומה (שדייויסון לא נתן לה שם) נולדה לבקר כמעט פראלי, כלומר – צאצאי חיות שהובאו לאוסטרליה מבויתות והתפזרו בטבע ללא ברירה מלאכותית. רוב קהילת הבקר שמרה על רוח מבויתת, אך היו בה גם חיות החוששות יותר מבני-אדם (man-shy) והסימנים היחידים שהסגירו את קיומן לעיניים אנושיות היו עקבותיהן ליד מקווי המים. הבוקרים כינו אותן scrubbers (מעין "חיות סבך") וראו בהן הפסד כלכלי ומטרד – חיות שקשה לכנסן למשלוח למשחטה, ושעלולות לעודד בקר מבוית יותר לחזור לחיי הפרא. הן חיו כחיות בר, ורבות מהן מתו כחיות בר – מרובי ציידים.

אות קין

כמעט כל הפרות והפרים עברו צריבת מספר – המגע המשמעותי הראשון שלהם עם בני-אדם. מבצעי הסימון נפתחו בהפחדה מאורגנת של כל העדר לתוך מכלאה על-ידי בוקרים עם שוט בידיהם וכלבים המאומנים לנשוך את רגלי הבקר. במכלאה, הוכרעו החיות לקרקע באלימות, ולעורן הוצמדו תבניות מברזל מלובן. הפרה האדומה חמקה בשנה הראשונה לחייה מסימון המספר, ומפגשה הראשון עם האלימות האנושית נערך בגיל מאוחר, יחסית – סיבה אפשרית לפיתוח אישיותה העצמאית, כפי שמעיר דייויסון כאילו כתב על חיה אמיתית. היא נאבקה במעניה בחירוף נפש, ולאחר שהכריעו אותה בחבלים וטבעו מספר על גופה – הצליחה לקפוץ על הגדר ולשמוט את עצמה בחזרה לחופש.

אקולוגיה של השמדה

פרות ופרים מעטים הצליחו לחמוק מהסימון ומהמשחטה, על-ידי התרחקות שיטתית מקרבת בני-אדם. אולם מנהל הבוקרים החליט להוסיף לרווחיו גם את גופותיהם, ושילח בהם את בוקריו המאצ'ואיסטים. דייויסון מתאר באופן מצמרר את החיות המבוהלות, פצועות משיני הכלבים, נחטפות ממחסה השיחים והסלעים שלהן ומובלות בריצה היסטרית עד שהן מאבדות תקווה ונכנסות למכלאה. הפרה האדומה השתמשה בניסיונה ונמלטה, אך שאר הפרות לא הבינו כיצד להתמודד עם גדר. הן סירבו לאכול והחלו לדעוך – עד להצלתן, שנשוב אליה בהמשך. מאבק הפרות באלימות הישירה של בוקרים, כלבים וציידים הסתיים עם שיטת ההשמדה הסופית: הגידור. הפרות החופשיות שרדו בחיי הבר באמצעות ידע שעבר מדור לדור על מקורות המים והמזון באזור מחיה גדול. אולם משעה שהמתיישבים החלו לגדר את הגישה למקורות המים, גורלן נגזר. הפרה האדומה נאלצה להוביל באישון לילה את שארית הפליטה של העדר לבור המים האחרון, שגדר הולכת וסוגרת את הגישה אליו. הפרות לא יכלו להסתיר את עקבותיהן, ולא נדרשו ימים רבים כדי שיכתרו אותן ויחסלו אותן ביריות. הפרה האדומה נמלטה עם העגל שלה, רק כדי לגווע בצמא.

רעיון החופש

Man-Shy הוא סיפור ייחודי משום שהוא עוסק בחיות ממין ביולוגי, שבדרך-כלל נופל קורבן לחקלאות. אולם שלא כמו "דיוקנו של המבורגר כעגל צעיר", זהו למעשה סיפור על חיות בר. דייויסון הכיר היטב פרות המצויות בשליטת בני-אדם, אך את דמיונו שבו דווקא הפרות שנסתרו מעיניו. כמו סופרים רבים שכתבו על חיות בר, הוא היה אנוס להמציא את סיפור חייהן. מוקד העניין בחיות החופשיות, עבור הסופר ומן הסתם גם עבור רבים מהקוראים, הוא ודאי המשיכה לאידיאה של החופש, אשר מגולמת, כביכול, בפרות שהצליחו לחמוק מידי השליטים האנושיים האטומים להבהיל, המביטים ביצורים חיים ורואים בהם צרור של חתיכות בשר מתומחרות.

פסיכולוגיה של פרות

אולם Man-Shy רחוק מלהיות בדיה רומנטית ואנתרופומורפיסטית. דייויסון כתב בזהירות, תוך העדפה לתיאור פעולות על פני מחשבות, והשתדל להיצמד למה שהוא יודע על יכולותיהן של פרות במציאות, ולא יותר. מצד אחר, הוא גם חף מאימת הביהביוריזם(אשר מן הסתם לא היה מוכר לו אז) השולל בקנאות כל התייחסות לנפשה של חיה. כפשרה בין שתי המגמות, דייויסון מעיר, שהמושגים שבהם הוא משתמש הם תרגום של הפסיכולוגיה הפרתית לשפתנו – ולא האנשה. למשל (עמ' 44):



התוצאה היא דיוקן חודר ומשכנע של הפרות. דייויסון התיר לעצמו לייחס להן מעשים גדולים, בתנאי שיהיו אפשריים במציאות ויוסברו לפי עקרונות סבירים של פסיכולוגיה פרתית. במובן זה, שיא הספר הוא שחרור הפרות הכלואות והגוססות על-ידי הפר הזקן. במקרה, הפר לא נלכד; בחיפושיו אחר פרותיו שנחטפו, הוא הגיע למכלאה ואיבד את כל זהירותו בשמחת המפגש המחודש. הבוקרים המשועשעים פתחו בפניו את השער – ונעלו את הפר עם עדרו. רק בערב, כשהבוקרים כבר הסתלקו, התחיל הפר להבין שנכלא. אז, בניסיונות מבוהלים לברוח, קרס קטע בגדר תחת משקלו העצום, וכך נמלטו איתו הפרות הגוססות. אם כן, דייויסון הצליח ליצור סיפור של שחרור מבלי לכפות על דמות הפר מוטיבציות, תובנות וגבורה אנושיות. הסיפור מצליח לשכנע, וגם לרגש – לא כמטאפורה להתגברות אנושית על פחד אנושי, אלא בזכות הנהרת רגשותיהם האותנטיים, העמוקים והעזים, של הפר ושל בנות העדר שלו, אשר התמודדו עם אסונם ככל יכולתם. הצלחה ספרותית זו עוברת לכל אורך Man-Shy.

החקלאי, הצייד והאמן

הישגו של דייויסון, להיכנס לעולם הבקר, להזדהות עם החיות, להבינן – ולהעביר לקוראים את תובנותיו, מפליא ממש לאור העובדה, שהקשר שקיים עם בקר בפועל, כבוקר, התבסס על שליטה אלימה. אולי הצלחת הסופר נובעת מכך, שאימץ נקודת-מבט של צייד כלפי הבקר החופשי. לעומת השליטה הכמעט-מוחלטת של החקלאי בחיות, צייד אינו יכול להכריע את החיות מבלי ללמוד בסבלנות את אורחות חייהן ולצפות את התנהגותן מראש. ולמעשה, זו לא טביעת-עינו של הצייד שהופכת את Man-Shy לספר כה מרתק, אלא הרגישות המיוחדת של פרנק דאלבי דייויסון, שהצליח להתעלות מעבר למגבלות תרבותו ולהבחין באלימות האדישה והגורפת של בני-מינו, ובאסון שהם גורמים לבני מין אחר.