תעשיית החלב "מייצרת" עגלים. גופן של הפרות מניב חלב רק בעקבות הריון, עבור העגלים. אולם בעולם תעשייתי, ברירה מלאכותית והזרעה מלאכותית, העגלות הן מכונות הייצור של הדור הבא, בעוד שהעגלים הם תוצר-לוואי של התהליך. זוהי תקופת הינקות התעשייתית: הפרדה מהאם מיד לאחר הלידה, כליאה בכלוב, פיטום ושחיטה. רפת עשויה להיות מנוהלת טוב פחות או יותר, והעובדים עשויים להיות מסורים, אדישים או אכזריים, אך סדרי האלימות והניצול הבסיסיים בכל הרפתות זהים.
בסתיו 2007 יצא צוות אנונימוס לתעד תמונות ואירועים מחייהם של העגלים בשבע רפתות שבקיבוצים בנגב, באזור בית שמש, בעמק חפר ובעמק יזרעאל. כל הרפתות הללו ודאי נחשבות כמתקנים המנוהלים היטב, והרפתנים גאים בטיפול שהם מעניקים לפרות ולעגלים. מי ששוכח שעגלים נולדו מטבעם לחיות במרעה, קרוב לאמם במשך חודשים רבים, יוכל אפילו להתפעל עד כמה העגלים ברפתות נראים טוב. הזוועה התעשייתית איננה באלימות זועקת לעין או בכוונות רעות, אלא היא טמונה בכך שהתעללות כמו שליחת גור בן יומו לבידוד נתפסת כדבר המובן מאליו, כאילו זהו טבע העולם.
התמונות והדיווחים לקוחים מתוך ביקורי צוות אנונימוס ברפתות.
למטה: שלוש צורות כליאה לעגלים לאחר הפרדתם מהאם: כלובי יחיד זעירים (בקיבוץ צרעה), כלובי יחיד עם "חצר" (בקיבוץ הרדוף), ומכלאות קבוצתיות פתוחות (בקיבוץ גבעת חיים מאוחד). ברפת אחת משמשים סוגי כליאה שונים לגילאים שונים.
רשמים מקיבוץ צרעה (באזור בית שמש), 8.9.2007:
"חזינו בעגל שרק נולד. זעקות האם נשמעו. פועל שכיר הכה אותה במקל באכזריות כדי לזרז אותה להסתלק ולהעבירה משם. העגל הוכנס מיד לכלוב כשהוא עדיין מדמם מחבל הטבור. גודל הכלוב כמטר על מטר, כמעט בלי מקום לזוז. פועל אחר מרח דיו על האזור המדמם בגוף העגל (חבל הטבור). לאחר מכן הוא לקח צינור מחובר לדלי עם נוזל ותקע אותו בתוך הפה והגרון של הוולד. בהתחלה העגל שתה, אבל לאחר מכן התחיל להתנגד. שאלנו מה קורה, והפועל אמר: 'אין דבר כזה לא רוצה, אני מכריח אותו'. העגל חלוש ורגליו כושלות, והוא המשיך להתנגד. בשלב מסוים, הפועל לחץ עליו למצב שכיבה והמשיך בהלעטה. שאלנו את הפועל למה העגל מתנגד, והוא אמר, 'כי הוא כבר קיבל מנה'. לדבריו, העגל כבר קיבל 4 ליטר. זה נראה המון בשביל עגל שרק נולד, ואכן העגל שכב תשוש לחלוטין לאחר סיום ההלעטה. לאחר מכן שמו עליו רצועה.
"בכלובים הסמוכים היו עוד שלושה עגלים שנולדו בימים האחרונים. הפועל אמר שכל העגלים נמכרים, והם יחיו בכלובים הקטנים כמה ימים עד שיבואו לקחת אותם."
"בכלובים הסמוכים היו עוד שלושה עגלים שנולדו בימים האחרונים. הפועל אמר שכל העגלים נמכרים, והם יחיו בכלובים הקטנים כמה ימים עד שיבואו לקחת אותם."
רשמים מקיבוץ גבעת חיים מאוחד (בעמק חפר), 1.9.2007:
"העגלים היותר מבוגרים, בני שבוע-שבועיים לדברי הרפתן, מוחזקים מספר פרטים בכל תא. התא מרופד בקש, חציו מוצל וחציו מעין 'חצר'. העגלים מרבים לגעות. אוכל ומים לא היו בנמצא, ובזמן שהותנו שם הגיע רפתן להאכילם. ההאכלה מתבצעת בגיל זה פעמיים ביום.
"המבנה השני סגור ונעול – מעין קרוואן עם חלונות קטנים וסגורים, שאוכלס בעגלים שנולדו בימים האחרונים, כולל שניים שנולדו באותו יום. הם מוחזקים בבידוד בתאים קטנים וצרים, שמתאימים בדיוק למידות גופם – העגלים יכולים לעמוד או לרבוץ אך ודאי שלא ללכת או להסתובב. שאלנו את הרפתן מדוע תאי העגלים קטנים כל-כך במבנה מרווח כל-כך, והוא השיב שצריך שיהיה מקום בעונת ההמלטות.
"המבנה השני סגור ונעול – מעין קרוואן עם חלונות קטנים וסגורים, שאוכלס בעגלים שנולדו בימים האחרונים, כולל שניים שנולדו באותו יום. הם מוחזקים בבידוד בתאים קטנים וצרים, שמתאימים בדיוק למידות גופם – העגלים יכולים לעמוד או לרבוץ אך ודאי שלא ללכת או להסתובב. שאלנו את הרפתן מדוע תאי העגלים קטנים כל-כך במבנה מרווח כל-כך, והוא השיב שצריך שיהיה מקום בעונת ההמלטות.
"ראינו עגל שחבל הטבור עדיין מחובר אליו. ראינו בנפרד גם את האם, שגם לה השתלשל חבל טבור מאחוריה והיא נראתה אפאתית ומבולבלת. מצע הכלובים הוא נסורת, ולדברי הרפתן לא מנקים את המצע מהפרשות אלא מוסיפים נסורת נוספת. זאת אף על-פי שלעגלים אין מקום לברוח או לזוז מהפרשותיהם.
"העגלים מרבים לגעות וכמהים למגע וליחס. אין במקום אוכל ומים מלבד בזמן ההאכלה שמתבצעת שלוש פעמים ביום – אבקת חלב מדוללת במים. לאחר ההאכלה השנייה נותנים לעגלים מים. חשוב לציין שהיינו שם בשעה שלוש אחר-הצהריים ביום לוהט, כלומר, העגלים היו אמורים לשתות מים רק בסביבות שלוש וחצי או ארבע!
"העגלים אוכלים בשקיקה ובמהירות רבה. כאשר נגמר דלי האוכל הם מטלטלים ומשקשקים אותו כדי 'לקבל ממנו' אוכל נוסף ומחדירים את ראשם שוב ושוב לתוכו. כל העגלים מסומנים בשתי אוזניהם בתגיות.
"העגלים אוכלים בשקיקה ובמהירות רבה. כאשר נגמר דלי האוכל הם מטלטלים ומשקשקים אותו כדי 'לקבל ממנו' אוכל נוסף ומחדירים את ראשם שוב ושוב לתוכו. כל העגלים מסומנים בשתי אוזניהם בתגיות.
"בזמן שהותנו הבחנו בעגל מת. כאשר הבחין בכך הרפתן הוא הרים את כלובו של העגל וגרר את הגופה ברגליה אל מחוץ למבנה, שם לאחר מספר דקות הגיע פועל זר בטרקטור, הרים את הגופה בכף הטרקטור ונסע עמה. הרפתן אמר שבבוקר העגל עדיין אכל. הוא הוסיף שבגלל היום והשעה (שבת בצהריים) לא תתבצע נתיחה שלאחר המוות מכיוון שאין וטרינר וצריך לקרר את הגופה, ושבדרך-כלל הם מבצעים נתיחות כאלה. הוא ציין שכחמישה אחוזים מכל העגלים מתים בימיהם הראשונים."
עוד בנושא זה: "יום הולדת עצוב"