המרמוסטים מקיימברידג' וניסויים בחיות בבריטניה

מרמוסט בגן חיות (Raimond Spekking, Wikimedia Commons) 

הניסויים בבריטניה

במעבדות בבריטניה נפגעות יותר חיות מאשר בכל מדינה אחרת באירופה: לפי הנתונים הרשמיים, בשנת 2006 נערכו במדינה זו 3,012,032 הליכים מדעיים בחיות. בבריטניה קיים "חוק החיות (הליכים מדעיים) 1986", ועל הנייר הוא נחשב כאחד מהחוקים המתקדמים בעולם להגבלת הפגיעה בחיות במעבדות. שלא כמו החוק הישראלי, החוק הבריטי לוקח בחשבון את הפגיעה בחיות ודורש לבצע הערכה של עלות (לחיות) לעומת תועלת (למחקר) כתנאי למתן רישיון לבצע ניסויים מסוימים בחיות. אולם ביצוע החוק תלוי במשרד הפנים, הממונה על מתן הרישיונות. את המידע על הניסויים מקבל המשרד מהנסיינים, אשר כצפוי נוטים להפריז בחשיבות המחקר ולהמעיט בהערכת סבלן של החיות. פקידי המשרד אמורים לבדוק טענות אלה באופן ביקורתי, אולם הם לא עושים זאת. הזנחה זו תואמת את מדיניות ממשלת הלייבור, אשר מצדדת באופן גורף בניסויים בחיות, כפי שניתן להתרשם מהצהרות פומביות של בלייר במהלך כהונתו כראש ממשלה. תחת הסיוע הממשלתי (שמתבטא גם בתקציבים) אין זה מפתיע שבשנים האחרונות קיימת עלייה בהיקף הניסויים בחיות בבריטניה, ומספרם ב-2006 הוא הגבוה ביותר שנרשם מאז 1991. המספר הוא רק חלק מהתמונה; מספר הניסויים ללא הרדמה עלה ל-1,856,200, ומספר ניסויי ההרעלה עלה ל-420,500. הניסויים מסווגים לפי שלוש רמות של סבל שהם צפויים לגרום לחיות, בנוסף על ניסויים לא מסווגים, הנערכים תחת הרדמה. רק הניסויים שמסווגים ברמת הסבל הגבוהה, סבל "ניכר", צריכים לעבור ועדה בדיקה מיוחדת, ואילו האחרים מקבלים רישיון בקלות. ההנחיות מגדירות סבל "ניכר" בתור הליך ש"עשוי להוביל לסטייה גדולה ממצבה הבריאותי ומרווחתה הרגילים של החיה". לפי הסיווג הרשמי מאז שהפכו נתוני הסיווג לפומביים ב-1998, הסיווג של סבל "ניכר" עומד על שיעור יציב: 2% בלבד.

המשפט

הארגון הוותיק BUAV (האיחוד הבריטי לביטול הוויוויסקציה) השתמש בנתונים מהמעבדה לחקר המוח באוניברסיטת קיימברידג' כדי להוכיח שמשרד הפנים מועל בתפקידו באופן יסודי. בין חודש מרץ 2000 לינואר 2001 החדיר הארגון חוקרת סמויה למעבדה כעובדת, והיא תיעדה סבל קיצוני בקופי מרמוסט, במסגרת שלושה פרויקטים מתמשכים של ניסויים שנערכו במחלקה. משרד הפנים העניק לניסויים רישיון תחת הסיווג סבל "בינוני". תוצאות החקירה נחשפו זמן לא רב לאחר סיומה, ובשלב הראשון הסתיימה החשיפה בטיוח: בשנת 2003, קבע "המפקח הראשי על החיות (הליכים מדעיים)" שהניסויים במרמוסטים בקיימברידג' סווגו כהלכה. הארגון המשיך להיאבק, ובשנה שעברה זכה בתמיכה משמעותית ראשונה מבית-המשפט, שהסכים להגן על BUAV בהליך משפטי, המאפשר לארגונים וליחידים להגיש עתירה נגד רשויות בשם האינטרס הציבורי מבלי לחשוש שייגזר עליהם לשלם את הוצאות המשפט. השימוע בעניין קיימברידג' החל בבית-המשפט הגבוה בלונדון ב-23.7.2007. הדובר הבולט, שצוטט בהרחבה בעיתונות הבריטית, היה הזואולוג מייקל בולס, שייעץ לממשלת תאצ'ר בתהליך החקיקה בשנות ה-80; בולס הוא גם אביו של אחד משרי הקבינט הנוכחי. פרופ' בולס אישר שהניסויים במרמוסטים בקיימברידג' גרמו להם סבל קשה, וצוטט ב-BBC באומרו: "איני סבור שהצעת החוק הייתה מתקבלת אלמלא הכול היו מאמינים שתהיה התקדמות הרבה יותר גדולה במשך עשרים שנה. אנשים קיבלו אותו על בסיס של הבטחות כנות לשינויים יסודיים, אבל אני לא חושב שאלה התרחשו."

הפסיקה

ב-27 ביולי פסק השופט מיטינג לטובת BUAV וקבע ששר הפנים פעל שלא כחוק במתן רישיונות לניסויי המוח במרמוסטים בקיימברידג' תחת הסיווג של סבל "בינוני" במקום סבל "ניכר". השופט מצא אפוא שהממשלה כשלה במילוי חובתה להבטיח מזעור של הסבל לחיות בניסויים, וכן שהמידע שנמסר לציבור אינו אמת. החלטת השופט היא הישג ענק של BUAV מול החזית המאוחדת שמציגים הוויוויסקטורים והממשלה, אולם למשרד הפנים יש עדיין אפשרות ערעור. במידה שהמשרד ייכשל בערעור, הממשלה תצטרך "לבחון מחדש" את מערכת סיווג הניסויים בחיות. יש להזכיר, שבית-המשפט דחה שלוש טענות חשובות אחרות של BUAV, על כך שיש לסמן את מות החיה בתור "תוצאה פוגעת" בטופס המוגש למשרד הפנים, ועל המחדלים של אוניברסיטת קיימברידג', הן בביצוע הליכים שלא כחוק והן בטיפול כושל בחיות לאחר הניתוח.

מרמוסט בכלוב בקיימברידג': חיים בין סורגי מתכת עירומים במקום צמרות עצים ביער. אפילו התקנת השרשרת על הצוואר הייתה מאורע טראומטי בחיי המרמוסט, שנאבק בכל כוחו כדי להתחמק מכך. (מתוך חקירת BUAV) 

החקירה

כדי להיווכח עד כמה נכשל משרד הפנים במילוי תפקידו, יש לחזור לתוצאות חקירת BUAV – שהיא אחת מהחקירות הסמויות המפורטות ביותר שנערכו במעבדה כלשהי. נוכל להזכיר כאן רק מעט מהמידע שנאסף.

• הכליאה. מחקרי המוח בקיימברידג' נערכו ב"מושבה" בת 500-450 קופי מרמוסט. המדובר בקופים שחיים בטבע במשפחות גדולות במעבה העצים, משוטטים קילומטר או שניים ביום ומקדישים יותר ממחצית זמנם לחיפוש אחר מזון מגוון של פירות, עלים וגומי המופרש מעצים. באוניברסיטת קיימברידג' הם נכלאו בכלובי מתכת קטנים ונטולי גירויים – בניגוד להוראתו הכללית של החוק, המתייחס מפורשות לסיפוק צורכיהם ההתנהגותיים, ובניגוד להמלצות "התאחדות האוניברסיטאות לרווחת בעלי-חיים" (UFAW). תוצאות הכליאה הקשה ניכרו בהתנהגויות סטריאוטיפיות כמו סיבובים בלתי פוסקים בכלוב ומריבות אלימות במשפחות שהוחזקו יחד כגרעין רבייה.
• הרעבה והצמאה. הניסויים כללו בדרך-כלל ביצוע מטלות שונות בכפייה, וכדי להשיג שיתוף-פעולה, סיפקו למרמוסטים תגמול בצורת מזון או משקה לאחר הרעבה או הצמאה, במשטר שנמשך עד שנתיים וחצי. ההצמאה המקובלת הייתה מתן שתייה רק במשך שעתיים ביממה. ההרעבה כללה מניעת ארוחת בוקר, או מתן חצי מנה או מזון שמרמוסטים לא אוהבים. המרמוסטים הרעבים התייסרו במיוחד כשראו את שכניהם מקבלים אוכל. החוקרת תיעדה הזנחה רבה במתן מזון בסופי שבוע ובחגים. בנוסף להרעבה ולהצמאה, החוקרים הונחו להעניש מרמוסטים במכות מפחידות על התיבה שהם כלואים בה ובכליאה בתיבה זעירה.
• הניתוחים. שלושת הפרויקטים כללו גרימת נזק למוח המרמוסט. חלק מהקופים עברו ניתוח שכללו ניסור חלק מהגולגולת, הרס חלק מהמוח והחזרת הגולגולת המנוסרת והשרירים שמעליה למקומם. בעורפם של חלק מהמרמוסטים השתילו לאחר גרימת הנזק המוחי מתקן המשחרר תרופה ניסויית, והחליפו אותה פעם ביום עד שלושה ימים בהליך כירורגי. הליך כירורגי נפוץ אחר היה השתלת מכשירים למדידת לחץ הדם ופעימות הלב בעורק הבטן הראשי של המרמוסט. בכל הניתוחים, גם הקלים לכאורה, נרשמו תקלות, מהתעוררות מההרדמה במהלך הניתוח ועד לדימומים קשים שהביאו למוות. החוקרת תיעדה גם מספר מקרי הזנחה חמורים של קופים לאחר הניתוח העיקרי. היא מציינת ארבעה מקרים, של הזנחת המרמוסט ללא כל השגחה במשך 16-15 שעות לאחר הניתוח.
• לאחר הניתוח. המרמוסטים עברו סבל איום בעקבות הניתוח. בין התופעות שזוהו היו כאב, מצוקה, דימום מהראש, עוויתות, הקאה, רעידות, התנפחות, איבוד חום גוף, הפסקת אכילה ושתייה, תנועות לא נורמליות כמו סיבוב הראש או כל הגוף, אובדן היכולת להשתמש בזרוע או בצד גוף שלם, איבוד שיווי משקל והפרעות ראייה. לטווח הארוך, החוקרים הזכירו ברשימותיהם נכויות גופניות, פגיעה בזיכרון וביכולת הלמידה, אובדן משקל והפסקת הטיפוח העצמי. כמובן, הנזקים הנפשיים שנגרמו למרמוסטים גדולים יותר לאין ערוך.
• הניסויים. האימון לניסויים החל שלושה חודשים לפני הניתוח והמשיך במשך כל תקופת הניסוי (עד למעלה משנתיים). במהלך הניסויים נכלאו המרמוסטים בתיבות פרספקס זעירות. בפני חלקם הוקרנו דימויים, שעוררו בהם לעתים פחד עז. מבדק אחר נערך בקופים שבקושי יכלו להזיז זרוע או צד גוף שלם לאחר ההרס שבוצע במוחם. את הקופים האלה אילצו להשתמש באברים הפגועים, למשל על-ידי הדבקת הזרוע התקינה לגוף בנייר דבק, כשרק הזרוע הפגועה יכולה לשחררה. בניסוי אחר גרם הנזק המוחי למרמוסט להסתובב בכיוון מסוים, ובמבדק כלאו את הקוף בתיבת פרספקס למשך שעה של סיבובים כאלה. לחלק מהקופים ניתנה זריקה שהחריפה את הסיבובים. המרמוסטים בכו, הסתובבו בפראות ופיהם העלה קצף.
• את כל המרמוסטים הרגו בתום הניסוי.

לסרט שצולם במעבדה על-ידי החוקרת הסמויה (קשה לצפייה)

המאבק בעיצומו

השלכות הפסיקה של בית-המשפט הגבוה עדיין רחוקות מיישום בשטח. בינתיים, הנתונים לשנת 2006 מצביעים לא רק על עלייה בהיקף הניסויים, אלא גם על מגמה: יותר דגים ועכברים, ובעיקר עכברים שעברו שינוי גנטי. מספר הניסויים בחיות שעברו שינוי גנטי עלה בשנה החולפת ל-1,035,343. סקר לאומי שנערך בשנת 2003 מצא, ש-76% מהציבור הבריטי חושב שהממשלה צריכה לאסור ניסויים הגורמים כאב, סבל ומצוקה לחיות או נזק מתמשך. אולם הממשלה פועלת בכיוון ההפוך. כיום מבקש משרד הפנים להחליש עוד יותר את מערכת הבקרה הרעועה שלו. תחת הכותרת המטעה "בקרה משופרת", הוא מקדם את האינטרסים של תעשיית התרופות בהפחתת המידע הנדרש לצורך קבלת רישיון לפרויקט, בנוסף על צמצום הדיווח הנדרש על התנהלות הניסוי. הדבר יקשה עוד יותר לבצע את מה שנקרא "הערכת עלות-תועלת" של טופסי הבקשה לרישיון. הניצחון של BUAV בבית-המשפט נותן תקווה לבלימת מהלך הרה-אסון הזה.