אנונימוס בפייסבוק
הרשויות וניצול חיות בחקלאות חיות בר פינוי חיות בשעת חירום טרור נגד פעילי זכויות בעלי-חיים
"חוק 28 השעות" משנת 1873 דורש שמהלך הובלת חיות בין מדינות, יש לפרוק את החיות מכלי הרכב לאחר 28 שעות, לספק להן מזון ומים ולאפשר להן לנוח במשך חמש שעות. משרד החקלאות האמריקאי (USDA) פטר משאיות מן החוק באופן שרירותי, אף על-פי שמשאיות משמשות להובלת כ-95% מבין למעלה מ-150 מיליון החיות המובלות בין מדינות שונות בארצות-הברית. ב-4.10.2005 הגישו ארבעה ארגונים עתירה לשר החקלאות בבקשה להתקין תקנות להגנה על חיות בהובלה בין מדינות. בתגובה לכך, ב-20.9.2006 השיב המשרד לעתירה והצהיר שמשאיות הן "כלי רכב" ולכן החוק עליהן.
בסוף יוני 2006 תועד בבראונסוויל, טקסס, מקרה של כליאת חזירים במשאיות נוסעות וחונות במשך 76 עד 100 שעות ברציפות. כ-150 מהם מתו. משרד החקלאות הסכים לחקור את המקרה – התייחסות ראשונה לחוק 28 השעות בעניין משאיות. בינואר 2007 אין עדיין חדשות בעניין זה. (|מכ:z-trans-usa|לסקירה מפורטת)
ב-22 באוגוסט הפכה שיקאגו לעיר הראשונה בעולם שאוסרת מכירת מוצרי כבד שומני (foie gras). קודם לכן הגישו מוצרים כאלה כ-19 מסעדות בשיקאגו. ההחלטה על האיסור המהיר (בניגוד לאיסור המושהה שהתקבל בקליפורניה) התקבלה ב-26 באפריל ברוב של כל חברי מועצת העיר מול קולו היחיד של ראש העיר. החוק קובע 250 עד 500 דולר קנס לכל יום של מכירת כבד שומני. (לסקירה מפורטת)
ביום כניסת החוק לתוקף, הגישו מסעדנים עתירה לעצור את אכיפת האיסור. ב-12 בספטמבר, הגישו שניים מחברי המועצה שתמכו באיסור הצעה לבטלו – בתמיכת ראש העיר, הממשיך בהתקפות פומביות על החוק. האחריות לאכיפה נתונה בידי המחלקה לבריאות הציבור בשיקאגו – שמתחמקת מכל פעולת אכיפה ממשית. בעקבות תלונות הציבור, נשלחו לתשע מסעדות מכתבי אזהרה, ללא פעולה נוספת. בסוף דצמבר הזכיר העיתון Chicago Tribune ש"רבים מאלה שהתנגדו בקול לאיסור יצאו בקרירות מהדיון בכך שהפסיקו את מכירות הכבד השומני שלהם או לפחות המציאו שמות מחוכמים מספיק כדי לערפל את העניין". נראה אפוא שהיקף המכירות הצטמצם, אבל יש מסעדות שהסתפקו בשינוי שם המנה, ובמסעדה אחת הוצע הכבד השומני בתור "תוספת חינם" למנה אחרת – תעלול שהניח את דעת הפקחים. יש שחזרו למכור כבד שומני בגלוי לאחר שנוכחו כי אין אכיפה, וכמה מסעדות אף משתמשות בלעג לאיסור ככלי לקידום מכירות, תוך שיתוף-פעולה מצד עיתונאים שלכאורה "מסקרים" את העניין.
מחוץ לשיקאגו, המאבק על פיטום עופות מים הגיע לערכאות החקיקה והמשפט ברחבי ארצות-הברית – בינתיים ללא הצלחה. לפי הארגון HSUS, הצעות חוק נגד פיטום עופות בכפייה הועלו ונקברו במהלך 2006 באילינוי, בוושינגטון, באורגון ובהוואי. בניו ג'רזי עדיין תלויה ועומדת הצעת חוק כזו, ולפי Farm Sanctuary גם במדינת ניו יורק (שם ממוקמת רוב התעשייה). בעיר פילדלפיה תלויה ועומדת הצעה לאסור מוצרי כבד שומני. בניו יורק, מנסה הארגון HSUS גם גישה אחרת: ב-15 בנובמבר הוא הגיש עתירה נגד המדינה בתביעה לאסור מכירת מוצרי כבד שומני, בנימוק שזהו מוצר מזון קלוקל מאחר שמקורו בחיות חולות קשה.
ב-7 בנובמבר קיבלו אזרחי אריזונה במשאל עם את "חוק הטיפול ההומאני בחיות משק", האוסר לקשור או לכלוא חזירה במהלך ההיריון או עגל המגודל לבשר, באופן שמונע מהחיה לשכב ולמתוח את אבריה באופן מלא או להסתובב בחופשיות. בכך נאסרות במפורש פרקטיקות הנהוגות בתעשיית החזירים (שנאסרו עד כה בפלורידה בלבד) ובתעשיית "עגלי חלב" (תקדים בארצות-הברית). העונש המרבי הוא 2,500 דולר קנס וחצי שנת מאסר. החוק ייכנס לתוקף רק בסוף שנת 2012. הפרקטיקות שנאסרו נהוגות כיום במשק חזירים ענק אחד באריזונה. (לסקירה מפורטת) הצעת חוק דומה הועלתה במסצ'וסטס ונדחתה.
Animal Care Certified (בקיצור: ACC, בתמונה מימין) הוא לוגו, שהוטבע במשך מספר שנים על רוב אריזות הביצים בארצות-הברית. הלוגו מרמז שהמוצר עומד בתקן של טיפול טוב בחיות – אף על-פי שמקור הביצים בכלובי סוללה. במאי 2003 פתח הארגון Compassion Over Killing במאבק נגד הלוגו, באמצעות חקירות סמויות בלולים. בעזרת ארגון לאומי להגנת הצרכן, הועבר המקרה לטיפול ממשלתי ו"ועדת המסחר הפדרלית" קבעה שיש להסיר את הלוגו מהמדפים עד 31.3.2006 (הוא הוחלף בלוגו סתמי, בתמונה משמאל). באופן כללי, התאחדות יצרני הביצים עמדה בדרישה, ובספטמבר חתמה בבית-משפט על התחייבות שלא להשתמש בעתיד בלוגו שהוסר ולהימנע מכל ייצוג מוטעה של סוג הטיפול בתרנגולות ורמת הטיפול בהן. ב-27 בספטמבר הגישו COK וקבוצת סטודנטים למשפט עתירה למינהל המזון והתרופות (FDA), בבקשה לחייב את חברות הביצים בארצות-הברית לחשוף את שיטותיהן, בדומה למקובל באירופה. בינואר 2007, העתירה עדיין לא נדונה. (לסקירה מפורטת)
בסוף שנת 2005 עבד חוקר סמוי מטעם הארגון Compassion Over Killing בלול של Esbenshade Farms, חברת הביצים השלישית בגודלה בפנסילבניה, ותיעד: מאות אלפי תרנגולות דחוסות בצפיפות-יתר בכלובים; תרנגולות פצועות וחולות שהוזנחו ללא טיפול; תרנגולות שכנפיהן, רגליהן או רגליהן הסתבכו בסורגי הכלוב ללא אפשרות להגיע למים ולמזון (בתמונה); תרנגולות פצועות וגוססות שהוצאו מהכלובים ונזנחו למות במעברים שבין הכלובים; תרנגולות חיות בין גופות נרקבות בכלובים, ועוד. בשיתוף עם HSUS, הציג COK את חומרי החקירה בפני "קצינת ההומאניות" המחוזית, שהגישה כתב-אישום נגד בעלי הלול ומנהלו, עם 35 אישומים של התאכזרות לבעלי-חיים. המשפט החל ב-18 באפריל. הנתבעים ביקשו למנוע את הצגת הווידיאו בבית-המשפט, ובקשתם נדחתה. המשפט עדיין נמשך.
בנובמבר הוגש כתב-אישום נגד משק חזירים גדול בצפון-מזרח אוהיו. זאת בעקבות חקירה סמויה של הארגון Humane Farming Association. אינגריד דימרינו, אישה שפנתה לקבל עבודה במקום, הזדעזעה מהשיטות הנהוגות בו ופנתה ל-HFA, ששלח חוקר עם מצלמה. מהפרטים שנחשפו: במשק נוהגים לתפוס את החזירים ברגליהם ולזרוק אותם ממקום למקום, בעיקר את הגורים; לרבים מהחזירים נשברו הרגליים; נהגו לבעוט בהם כשלא יכלו ללכת; כלאו את החזירים בתאים כה קטנים שהם נפצעו מחיכוך בסורגים; מנהל העבודה במקום סירב לבקשת דימרינו לטפל בפצעים; נהגו לתלות חזירים חיים בצווארם (בתמונה). HFA העביר סרט, תמונות ועדות כתובה לשריף, שפשט על המשק עם וטרינרים מאוניברסיטת אוהיו. קן וויילס, בעל המקום, הואשם בשני אישומי התאכזרות לחיות, ובנו ג'ו, מנהל המקום, הואשם בשישה אישומים. עובד נוסף הואשם בשני אישומים. המשפט יתקיים ב-30.1.2007. העונש המרבי: 3 חודשי מאסר על כל סעיף אישום.
גם הארגון Farm Sanctuary מנהל תביעה נגד תעשיית החזירים – חברת Corcpork בקליפורניה. בספטמבר 2004 תבע הארגון את החברה על השימוש בתאי הריון (שהם כלובים זעירים) והתביעה בוטלה מטעמים טכניים. ב-6.7.2006 הגיש הארגון ערעור.
גם כמה הצעות חוק הרסניות התקבלו:
"שירותי הדגים וחיי הבר" של ארצות-הברית (USFWS) הם זרוע של משרד הפנים, הממונה על הגנת חיות וצמחי בר, בין השאר באמצעות שמורות טבע. השמורה הראשונה נוסדה ב-1903, ובמשך כיובל שנים שימשו השמורות כמקלטים בטוחים לחיות. אולם USFWS החל לפתוח שמורות טבע לציידים ולדייגים בקצב שהתגבר בשנים האחרונות, וכיום יותר ממחצית מבין 545 השמורות בארצות-הברית מתירות ציד.
בשנת 2003 הגישו הארגון The Fund for Animals וקבוצת אזרחים עתירה נגד USFWS. ב-31.8.2006 פסק בית-משפט מחוזי, ש-USFWS הפר את "החוק הלאומי למדיניות סביבתית", הדורש לבצע מחקר מקיף לפני שמשנים את מדיניות הציד בשמורת טבע, ובכלל זה לבדוק את השפעת הציד לא רק על השמורה הספציפית אלא על כל האזורים המוגנים. בית-המשפט מצא, שפתיחת השמורות לציד נערכה מבלי לחקור את ההשפעה המצטברת של ההרג על מבקרי השמורות (רוב המבקרים אינם צדים והם חשופים לסכנת ירי), על ציפורים נודדות, על משאבים רגישים ועל מינים בסכנת הכחדה. החלטת בית-המשפט אמורה למנוע מ-USFWS לפתוח שמורות טבע לציד בנימוקים מקומיים גרידא.
עד לאחרונה, מימנו משלמי המסים מסעות הרג חיות בר שערכו ציידים אמריקאיים. הארגון HSUS גילה, שחלק מ"ציידי המזכרות" (trophy hunters, ציידים ההורגים כדי להתגאות בשרידי החיה המתה) האמריקאים הורגים חיות בר ברחבי העולם ותורמים את גופן המפוחלץ למוזיאונים מזויפים. לעתים "המוזיאון" אינו אלא חדר האורחים בבית הצייד; במקרה אחד נמצאו 800 "תרומות" פוחלצים בקרון רכבת ישן. החיות ניצודו באפריקה, באסיה ובמכלאות בארצות-הברית, ובזכות ה"תרומה" נרשמו כל ההוצאות על חשבון מס-ההכנסה: טיסה, הדרכה, גששים, רישיונות, פשיטת עור, פחלוץ, הובלה ועוד. ההחזר איפשר לצייד לממן את מסע הציד הבא, וככל שניצודו חיות נדירות רבות יותר, כך קיבל הצייד יותר כסף מהמדינה. יועצים כלכליים פרסמו בגלוי את השיטה בסיסמאות כגון "צוד חינם" ו"7 סודות לציד כהוצאה מוכרת".
HSUS העביר את המידע לראש ועדת הכספים של הסנאט, סנטור צ'ארלס גראסלי, אשר קידם חקיקה בעניין במסגרת "חוק רפורמת הפנסיה", שנחתם ב-17 באוגוסט. הרפורמה סוגרת את הפרצה בקוד המיסוי, אם כי ציידים יכולים עדיין לקבל מהמדינה כסף על תרומת פוחלצים – לא על הוצאות המסע אלא רק על מחיר הפוחלץ בשוק. אלמלא הרפורמה, מעריכים שציידים היו מקבלים מהמדינה 49 מיליון דולר בעשור הקרוב.
ב-1905 נחקק במישיגן חוק להגנת מין מקומי של תור (mourning doves) וב-1998 קבעו המחוקקים שהוא "ציפור השלום של מדינת מישיגן". למרות זאת, ביוני 2004 הביאו ציידים לביטול ההגנה, ובסתיו אותה שנה הרגו יותר מ-28,000 תורים. בתגובה לכך, החלה קואליציית ארגונים, "הוועדה לשמירה על התורים מוגנים", להחתים תושבים על הצעה להעמיד את הגנת התורים למשאל-עם. 275,000 חתימות נאספו (הרבה מעבר לנדרש) ובינתיים הושג איסור זמני על הציד בעונת הציד של סתיו 2005. במשאל-העם שנערך ב-7.11.2006 הושג ניצחון גורף לתורים: כל 83 המחוזות במדינה הצביעו לטובתם.
פנסילבניה היא אחת מן המדינות האחרונות בארצות-הברית, שעדיין מקיימת אירועי ירי ביונים, למטרת שעשוע. ב-1999 קבע בית-המשפט העליון במדינה, ש"קציני הומאניות" יוכלו לתבוע בגין התאכזרות לבעלי-חיים את המשתתפים באחד מאירועי הירי. אולם כמה אירועים כאלה ממשיכים להתקיים. הקורבנות הם יוני בית שבויות, המוחזקות במשך חודשים בכלובים. לרוב הן מגיעות לאתר הירי בתת-תזונה ומיובשות. בדרך-כלל משחררים אותן אחת-אחת מול הרובים. יותר מ-70% מהן נופלות לקרקע פצועות, שם תופסים אותן "ילדים לוכדים", הקורעים את ראשיהן מעליהן או הורגים אותן בחבטות על הקרקע.
ב-22 בספטמבר תוכנן ירי ב-15,000 יונים בעיירה קובינגטון, פנסילבניה. עיתונאים מקומיים ששמעו על כך יצרו קשר עם הארגון HSUS, שפנה לתושבים ולגורמים רשמיים בעיירה. התושבים מיהרו למחות נגד הירי, ואפילו חברי מועדון רובאים, ששכר את המקום עבור הטבח, נחלקו בעמדותיהם בעניין. יום לפני הטבח, הסכים בית-המשפט להוציא צו-מניעה נגד האירוע. בתגובה לכך, החליטו המארגנים לבטלו.
לפני למעלה משבע שנים, הפכה "ועדת הדגים וחיי הבר" של אורגון (ODFW) לאחת מהרשויות הראשונות שאסרו לצוד חיות במכלאות. למרות זאת, המשיך איש בשם קלארק קאוץ' לגבות כסף מלקוחות שנכנסו לשטחו הפרטי המגודר כדי לירות שם בחיות. בשנת 2001, האשים משרד התובע המחוזי את קאוץ' ב-50 אישומים של החזקה, מכירה וציד בלתי חוקיים של מספר איילים ממינים "אקזוטיים", שהוחזקו בחוותו. בית-המשפט פטר את קאוץ' מעונש בטענה, שחיות לא מקומיות אינן יכולות להיחשב כ"חיות בר" תחת תחום השיפוט של ODFW. בית-המשפט לערעורים אישר החלטה זו. בסתיו 2005 פנה HSUS לבית-המשפט העליון של אורגון בטענה, שההחלטה מאפשרת לקאוץ' לזלזל בהוראות ODFW ומונעת מהרשות להגן על אנשים ועל חיות בר מקומיות ממחלת ספגת המוח ("האייל המשוגע") ומשפעת העופות. ב-9.11.2006 הסכים בית-המשפט לנימוקים אלה, וקבע שסמכות המדינה להגן על חיות בר כוללת "ללא ספק" בקרה על ציד איילים לא-מקומיים בשבי.
אוכלוסיית הזאב האפור והזאב האדמוני ב-48 מדינות ארצות-הברית (מלבד אלסקה והוואי) הגיעה בעבר ל-400,000 פרטים בקירוב. תוכניות השמדה פדרליות הביאו להכחדה כמעט מוחלטת שלהם ב-48 המדינות עד אמצע המאה ה-20. ב-1973 נכנס הזאב האפור תחת הגנת "חוק המינים בסכנת הכחדה". ב-2003 הוריד USFWS – הגוף הממשלתי שאמור להגן על הזאבים – את סטאטוס ההגנה של רוב הזאבים האפורים ב-48 המדינות. בינואר 2005, בעקבות עתירה נגד USFWS, פסק בית-משפט פדרלי שההגנה תוחזר. כיום, מעריכים שנותרו ב-48 המדינות פחות מ-3,700 זאבים אפורים, אולם USFWS ממשיך לחלק היתרים מקומיים להרוג בהם.
במהלך שנת 2006, ביקש USFWS לאפשר הרג 43 זאבים בוויסקונסין "למטרות מדעיות או כדי לקדם את ההתרבות או ההישרדות של המין". ב-9 באוגוסט, בעקבות פניית ארגונים, מנעה שופטת פדרלית את ההרג וקבעה, שהרג חיות בסכנת הכחדה תחת סמכותו של רישיון שנועד להגן על המין – מהווה הפרה של החוק. זהו ביטול שני במשך שנתיים של רישיון להרג זאבים.
הארגון HSUS החל לקדם את החקיקה בקונגרס כבר ב-20.9.2005, לפני שהסתיימו עבודות החילוץ. תוך יומיים הגישו שני סנטורים מקליפורניה הצעת חוק בבית-הנבחרים, הדורשת מ"סוכנות ניהול החירום הפדרלית" (FEMA) להבטיח שהתוכניות המבצעיות של שירותי החירום במדינות השונות וברשויות המקומיות ייקחו בחשבון את "צרכיהם של פרטים בעלי חיות בית וחיות שירות" בכל מקרה חירום. הרשויות צריכות להגיש את התוכנית ל-FEMA כאחד התנאים לקבלת מימון מהסוכנות. באפריל 2006 הוגשה הצעה דומה בסנאט, ובמשך שלושה חודשים פרסם HSUS בעיתונים הגדולים בארצות-הברית מודעות המבקשות מהציבור לעודד את חברי הקונגרס לתמוך בהצעת החוק (בתמונה). לדברי הארגון, יותר מ-324,000 איש היו מעורבים באופן כלשהו בפעילות לקידום החוק. ב-22 במאי עברה ההצעה ברוב עצום בבית-הנבחרים (349-24). ההצעה עברה לסנאט, ושם בוצעו בה מספר שיפורים: FEMA קיבל סמכות לסייע למדינות ולרשויות מקומיות בפיתוח תוכניות חילוץ לחיות; הוקצה מימון פדרלי לבניית מקלטי חירום ידידותיים ל"חיות מחמד"; ו-FEMA קיבל סמכות לסייע בשעת אסון לאנשים המחזיקים "חיית מחמד" או "חיית שירות" (כגון כלב נחייה לאדם עיוור), או לסייע ישירות לחיות. הצעה זו עברה פה-אחד ב-4 באוגוסט, ולאחר מכן עברו התיקונים פה-אחד בבית-הנבחרים. ההצעה נחתמה על-ידי הנשיא והפכה לחוק ב-6 באוקטובר. יש לציין, שבמהלך שנת 2006, בטרם התקבל החוק, כבר פרסם FEMA הנחיות רשמיות לתכנון הטיפול בחיות ולטיפול בהן בשעת חירום, תוך שיתוף-פעולה מלא עם HSUS. העיקרון הבולט ביותר בהנחיות הוא: "אל תשאיר/י את חיות המחמד שלך מאחור!".
ב-27 בנובמבר נחתם "חוק הטרוריזם לעסקי בעלי-חיים" (AETA), שהוא חוק פדרלי המגדיר כפעולת טרור כל פעולה הגורמת נזק כלכלי לעסק שמנצל בעלי-חיים. AETA מנוגד לכאורה למספר תיקונים בסיסיים לחוקת ארצות-הברית, ועבר בזכות "תרגיל מסריח" בוועדת הקונגרס, תחת לחצי התעשיות הביולוגיות. הוא מהווה החמרה של "חוק הגנה על עסקי בעלי-חיים" מ-1992, הקובע עונשים מיוחדים למי שביצעו עבירות (האסורות ממילא לפי חוקים אחרים) נגד גופי חקלאות ומחקר הפוגעים בחיות. "טרוריסט", לפי AETA, הוא מי שגורם במתכוון נזק לרכוש ששייך לעסק בעלי-חיים, או לרכוש של מי שיש לו קשר כלשהו עם עסק כזה. החוק קובע עונשי מאסר עד 20 שנה בגין גרימת "נזק כלכלי" גרידא, והוא מכליל "אובדן רווחים" בתור "נזק כלכלי". הוא גם מאפשר לשלוח פעילים לשנת מאסר ללא עילה ברורה – אפילו בהיעדר נזק כלכלי. החוק הדרקוני הופך כל אדם הפועל נגד עסק כלכלי המנצל חיות – ל"טרוריסט" הראוי למאסר. (לסקירה מפורטת)
התקפת הרשויות על פעילי זכויות בעלי-חיים הגיעה לשיא נוסף ב-16 במאי, כאשר שופט גזר שישה חודשי מאסר על אדם דוראנד מהארגון Compassionate Consumers, בגין פריצה, הסגת גבול וגניבה (של 11 תרנגולות פגועות קשה!). זאת בעקבות צילומים שערך דוראנד עם שותפותיו בלול ענק של חברת Wegmans, שם חשפו הזנחה קיצונית של מאות אלפי תרנגולות. למרות סעיפי האישום, מה שהרגיז את השופט היה דווקא הסרט שהפיץ הארגון ובו נחשפות העובדות בלול. התובע המחוזי במשפט פטר את בעלי הלול מכל אשמת התעללות בחיות. דוראנד ריצה חודש מאסר בכלא ואם ערעורו לא יתקבל, הוא ישוב לרצות את חמשת החודשים הנותרים. (לסקירה מפורטת)
הרשויות וניצול חיות בחקלאות
חוק 28 השעות
"חוק 28 השעות" משנת 1873 דורש שמהלך הובלת חיות בין מדינות, יש לפרוק את החיות מכלי הרכב לאחר 28 שעות, לספק להן מזון ומים ולאפשר להן לנוח במשך חמש שעות. משרד החקלאות האמריקאי (USDA) פטר משאיות מן החוק באופן שרירותי, אף על-פי שמשאיות משמשות להובלת כ-95% מבין למעלה מ-150 מיליון החיות המובלות בין מדינות שונות בארצות-הברית. ב-4.10.2005 הגישו ארבעה ארגונים עתירה לשר החקלאות בבקשה להתקין תקנות להגנה על חיות בהובלה בין מדינות. בתגובה לכך, ב-20.9.2006 השיב המשרד לעתירה והצהיר שמשאיות הן "כלי רכב" ולכן החוק עליהן.בסוף יוני 2006 תועד בבראונסוויל, טקסס, מקרה של כליאת חזירים במשאיות נוסעות וחונות במשך 76 עד 100 שעות ברציפות. כ-150 מהם מתו. משרד החקלאות הסכים לחקור את המקרה – התייחסות ראשונה לחוק 28 השעות בעניין משאיות. בינואר 2007 אין עדיין חדשות בעניין זה. (|מכ:z-trans-usa|לסקירה מפורטת)
פיטום בכפייה וכבד שומני
ב-22 באוגוסט הפכה שיקאגו לעיר הראשונה בעולם שאוסרת מכירת מוצרי כבד שומני (foie gras). קודם לכן הגישו מוצרים כאלה כ-19 מסעדות בשיקאגו. ההחלטה על האיסור המהיר (בניגוד לאיסור המושהה שהתקבל בקליפורניה) התקבלה ב-26 באפריל ברוב של כל חברי מועצת העיר מול קולו היחיד של ראש העיר. החוק קובע 250 עד 500 דולר קנס לכל יום של מכירת כבד שומני. (לסקירה מפורטת) ביום כניסת החוק לתוקף, הגישו מסעדנים עתירה לעצור את אכיפת האיסור. ב-12 בספטמבר, הגישו שניים מחברי המועצה שתמכו באיסור הצעה לבטלו – בתמיכת ראש העיר, הממשיך בהתקפות פומביות על החוק. האחריות לאכיפה נתונה בידי המחלקה לבריאות הציבור בשיקאגו – שמתחמקת מכל פעולת אכיפה ממשית. בעקבות תלונות הציבור, נשלחו לתשע מסעדות מכתבי אזהרה, ללא פעולה נוספת. בסוף דצמבר הזכיר העיתון Chicago Tribune ש"רבים מאלה שהתנגדו בקול לאיסור יצאו בקרירות מהדיון בכך שהפסיקו את מכירות הכבד השומני שלהם או לפחות המציאו שמות מחוכמים מספיק כדי לערפל את העניין". נראה אפוא שהיקף המכירות הצטמצם, אבל יש מסעדות שהסתפקו בשינוי שם המנה, ובמסעדה אחת הוצע הכבד השומני בתור "תוספת חינם" למנה אחרת – תעלול שהניח את דעת הפקחים. יש שחזרו למכור כבד שומני בגלוי לאחר שנוכחו כי אין אכיפה, וכמה מסעדות אף משתמשות בלעג לאיסור ככלי לקידום מכירות, תוך שיתוף-פעולה מצד עיתונאים שלכאורה "מסקרים" את העניין.
מחוץ לשיקאגו, המאבק על פיטום עופות מים הגיע לערכאות החקיקה והמשפט ברחבי ארצות-הברית – בינתיים ללא הצלחה. לפי הארגון HSUS, הצעות חוק נגד פיטום עופות בכפייה הועלו ונקברו במהלך 2006 באילינוי, בוושינגטון, באורגון ובהוואי. בניו ג'רזי עדיין תלויה ועומדת הצעת חוק כזו, ולפי Farm Sanctuary גם במדינת ניו יורק (שם ממוקמת רוב התעשייה). בעיר פילדלפיה תלויה ועומדת הצעה לאסור מוצרי כבד שומני. בניו יורק, מנסה הארגון HSUS גם גישה אחרת: ב-15 בנובמבר הוא הגיש עתירה נגד המדינה בתביעה לאסור מכירת מוצרי כבד שומני, בנימוק שזהו מוצר מזון קלוקל מאחר שמקורו בחיות חולות קשה.
חזירות ועגלים באריזונה
ב-7 בנובמבר קיבלו אזרחי אריזונה במשאל עם את "חוק הטיפול ההומאני בחיות משק", האוסר לקשור או לכלוא חזירה במהלך ההיריון או עגל המגודל לבשר, באופן שמונע מהחיה לשכב ולמתוח את אבריה באופן מלא או להסתובב בחופשיות. בכך נאסרות במפורש פרקטיקות הנהוגות בתעשיית החזירים (שנאסרו עד כה בפלורידה בלבד) ובתעשיית "עגלי חלב" (תקדים בארצות-הברית). העונש המרבי הוא 2,500 דולר קנס וחצי שנת מאסר. החוק ייכנס לתוקף רק בסוף שנת 2012. הפרקטיקות שנאסרו נהוגות כיום במשק חזירים ענק אחד באריזונה. (לסקירה מפורטת) הצעת חוק דומה הועלתה במסצ'וסטס ונדחתה. אריזות ביצים והטעיית צרכנים
Animal Care Certified (בקיצור: ACC, בתמונה מימין) הוא לוגו, שהוטבע במשך מספר שנים על רוב אריזות הביצים בארצות-הברית. הלוגו מרמז שהמוצר עומד בתקן של טיפול טוב בחיות – אף על-פי שמקור הביצים בכלובי סוללה. במאי 2003 פתח הארגון Compassion Over Killing במאבק נגד הלוגו, באמצעות חקירות סמויות בלולים. בעזרת ארגון לאומי להגנת הצרכן, הועבר המקרה לטיפול ממשלתי ו"ועדת המסחר הפדרלית" קבעה שיש להסיר את הלוגו מהמדפים עד 31.3.2006 (הוא הוחלף בלוגו סתמי, בתמונה משמאל). באופן כללי, התאחדות יצרני הביצים עמדה בדרישה, ובספטמבר חתמה בבית-משפט על התחייבות שלא להשתמש בעתיד בלוגו שהוסר ולהימנע מכל ייצוג מוטעה של סוג הטיפול בתרנגולות ורמת הטיפול בהן. ב-27 בספטמבר הגישו COK וקבוצת סטודנטים למשפט עתירה למינהל המזון והתרופות (FDA), בבקשה לחייב את חברות הביצים בארצות-הברית לחשוף את שיטותיהן, בדומה למקובל באירופה. בינואר 2007, העתירה עדיין לא נדונה. (לסקירה מפורטת) לולנים במשפט
בסוף שנת 2005 עבד חוקר סמוי מטעם הארגון Compassion Over Killing בלול של Esbenshade Farms, חברת הביצים השלישית בגודלה בפנסילבניה, ותיעד: מאות אלפי תרנגולות דחוסות בצפיפות-יתר בכלובים; תרנגולות פצועות וחולות שהוזנחו ללא טיפול; תרנגולות שכנפיהן, רגליהן או רגליהן הסתבכו בסורגי הכלוב ללא אפשרות להגיע למים ולמזון (בתמונה); תרנגולות פצועות וגוססות שהוצאו מהכלובים ונזנחו למות במעברים שבין הכלובים; תרנגולות חיות בין גופות נרקבות בכלובים, ועוד. בשיתוף עם HSUS, הציג COK את חומרי החקירה בפני "קצינת ההומאניות" המחוזית, שהגישה כתב-אישום נגד בעלי הלול ומנהלו, עם 35 אישומים של התאכזרות לבעלי-חיים. המשפט החל ב-18 באפריל. הנתבעים ביקשו למנוע את הצגת הווידיאו בבית-המשפט, ובקשתם נדחתה. המשפט עדיין נמשך. חוואי חזירים במשפט
בנובמבר הוגש כתב-אישום נגד משק חזירים גדול בצפון-מזרח אוהיו. זאת בעקבות חקירה סמויה של הארגון Humane Farming Association. אינגריד דימרינו, אישה שפנתה לקבל עבודה במקום, הזדעזעה מהשיטות הנהוגות בו ופנתה ל-HFA, ששלח חוקר עם מצלמה. מהפרטים שנחשפו: במשק נוהגים לתפוס את החזירים ברגליהם ולזרוק אותם ממקום למקום, בעיקר את הגורים; לרבים מהחזירים נשברו הרגליים; נהגו לבעוט בהם כשלא יכלו ללכת; כלאו את החזירים בתאים כה קטנים שהם נפצעו מחיכוך בסורגים; מנהל העבודה במקום סירב לבקשת דימרינו לטפל בפצעים; נהגו לתלות חזירים חיים בצווארם (בתמונה). HFA העביר סרט, תמונות ועדות כתובה לשריף, שפשט על המשק עם וטרינרים מאוניברסיטת אוהיו. קן וויילס, בעל המקום, הואשם בשני אישומי התאכזרות לחיות, ובנו ג'ו, מנהל המקום, הואשם בשישה אישומים. עובד נוסף הואשם בשני אישומים. המשפט יתקיים ב-30.1.2007. העונש המרבי: 3 חודשי מאסר על כל סעיף אישום. גם הארגון Farm Sanctuary מנהל תביעה נגד תעשיית החזירים – חברת Corcpork בקליפורניה. בספטמבר 2004 תבע הארגון את החברה על השימוש בתאי הריון (שהם כלובים זעירים) והתביעה בוטלה מטעמים טכניים. ב-6.7.2006 הגיש הארגון ערעור.
"שחיטה הומאנית" לעופות: העתירה
בנובמבר 2005 הגישו שני ארגונים, HSUS ו-EBAA, עם כמה צרכני עופות, תביעה נגד משרד החקלאות בדרישה להחיל את "חוק השיטות לשחיטה הומאנית" מ-1958 על עופות. לתביעה הצטרפו ארגוני פועלים ועובדי משחטות. החוק דורש להשתמש בשיטות המביאות להרג מהיר בלבד ולא לבצע פעולות מכאיבות בחיה לפני שאיבדה את הכרתה. משרד החקלאות מפרש את החוק כאילו הוא חל על יונקים גדולים בלבד ולא על עופות, המהווים רוב גדול בתעשייה (יותר מ-9 מיליארד בשנה). במוקד התביעה עומדת השיטה הרווחת של תליית עופות ברגליהם והעברתם במים עם זרם חשמלי, המשתק אותם כשהם עדיין בהכרה. משרד החקלאות ביקש לבטל את התביעה, וב-5.9.2006 הודיע בית-המשפט על סירובו לבקשה זו. צירוף צרכני בשר ועובדי משחטות לתביעה התגלה כצעד נבון, שהשפעתו ניכרת בנימוקי השופטת להחלטתה: היא ציטטה מחקרים המראים את סכנת הזיהום לצרכנים כתוצאה משיטות השחיטה הנוכחיות, והוסיפה שלעובדים יש זכות להגיש תביעה בגלל תנאי עבודה גרועים. עצם האישור להמשיך בהליך המשפטי מהווה הישג תקדימי, שמאפשר דיון ראשון בבתי-המשפט בארצות-הברית בשיטות לשחיטת עופות.מתוך עצומה של HSUS לקידום החלתו של "חוק השיטות לשחיטה הומאנית" על עופות
חוקי מדינה חדשים
הצעות חוק חיוביות אחדות התקבלו במהלך 2006:- הטלת מס (6%) על מכירת בגדי פרווה ועל מוצרי פרווה מסוימים שלא שולם עבורם מס. (ניו ג'רזי)
- זכות לתלמידי בתי-ספר ציבוריים לסרב לפגוע בחיות למטרות לימודים (נתיחה, הדגרה, לכידה ועוד) תוך קביעת חובה לאפשר לתלמידים פרויקטים חלופיים ולהימנע מאפליה נגדם. (ניו ג'רזי)
- איסור להוביל סוסים חולים, צולעים או פצועים ואיסור על שימוש בכלי רכב שאינם מתאימים להובלת סוסים. (מרילנד)
גם כמה הצעות חוק הרסניות התקבלו:
- שינוי הסטאטוס של משקים המחזיקים חיות ממשפחת האייליים, באופן ההופך אותם לענף חקלאי במקום מכלאה לחיות בר. החוק מאפשר להפיק מגופם "יבול". (פנסילבניה)
- איסור על מועצות מקומיות לקבוע איסורים והגבלות על פעילות של "מתקנים חקלאיים נורמליים"; החוק מגביל מועצות גם ביכולתן להרחיק משקים תעשייתיים גדולים. (פנסילבניה)
- איסור על מועצות מקומיות לקבוע תקנות מיוחדות להגבלת מטרדים סביבתיים שגורמים משקים תעשייתיים – ההגבלות המותרות היחידות הן אלה שנקבעו בחוקי המדינה. (דרום קרוליינה)
חיות בר
ציד בשמורות
"שירותי הדגים וחיי הבר" של ארצות-הברית (USFWS) הם זרוע של משרד הפנים, הממונה על הגנת חיות וצמחי בר, בין השאר באמצעות שמורות טבע. השמורה הראשונה נוסדה ב-1903, ובמשך כיובל שנים שימשו השמורות כמקלטים בטוחים לחיות. אולם USFWS החל לפתוח שמורות טבע לציידים ולדייגים בקצב שהתגבר בשנים האחרונות, וכיום יותר ממחצית מבין 545 השמורות בארצות-הברית מתירות ציד. בשנת 2003 הגישו הארגון The Fund for Animals וקבוצת אזרחים עתירה נגד USFWS. ב-31.8.2006 פסק בית-משפט מחוזי, ש-USFWS הפר את "החוק הלאומי למדיניות סביבתית", הדורש לבצע מחקר מקיף לפני שמשנים את מדיניות הציד בשמורת טבע, ובכלל זה לבדוק את השפעת הציד לא רק על השמורה הספציפית אלא על כל האזורים המוגנים. בית-המשפט מצא, שפתיחת השמורות לציד נערכה מבלי לחקור את ההשפעה המצטברת של ההרג על מבקרי השמורות (רוב המבקרים אינם צדים והם חשופים לסכנת ירי), על ציפורים נודדות, על משאבים רגישים ועל מינים בסכנת הכחדה. החלטת בית-המשפט אמורה למנוע מ-USFWS לפתוח שמורות טבע לציד בנימוקים מקומיים גרידא.
תרמית מס הפוחלצים
עד לאחרונה, מימנו משלמי המסים מסעות הרג חיות בר שערכו ציידים אמריקאיים. הארגון HSUS גילה, שחלק מ"ציידי המזכרות" (trophy hunters, ציידים ההורגים כדי להתגאות בשרידי החיה המתה) האמריקאים הורגים חיות בר ברחבי העולם ותורמים את גופן המפוחלץ למוזיאונים מזויפים. לעתים "המוזיאון" אינו אלא חדר האורחים בבית הצייד; במקרה אחד נמצאו 800 "תרומות" פוחלצים בקרון רכבת ישן. החיות ניצודו באפריקה, באסיה ובמכלאות בארצות-הברית, ובזכות ה"תרומה" נרשמו כל ההוצאות על חשבון מס-ההכנסה: טיסה, הדרכה, גששים, רישיונות, פשיטת עור, פחלוץ, הובלה ועוד. ההחזר איפשר לצייד לממן את מסע הציד הבא, וככל שניצודו חיות נדירות רבות יותר, כך קיבל הצייד יותר כסף מהמדינה. יועצים כלכליים פרסמו בגלוי את השיטה בסיסמאות כגון "צוד חינם" ו"7 סודות לציד כהוצאה מוכרת". HSUS העביר את המידע לראש ועדת הכספים של הסנאט, סנטור צ'ארלס גראסלי, אשר קידם חקיקה בעניין במסגרת "חוק רפורמת הפנסיה", שנחתם ב-17 באוגוסט. הרפורמה סוגרת את הפרצה בקוד המיסוי, אם כי ציידים יכולים עדיין לקבל מהמדינה כסף על תרומת פוחלצים – לא על הוצאות המסע אלא רק על מחיר הפוחלץ בשוק. אלמלא הרפורמה, מעריכים שציידים היו מקבלים מהמדינה 49 מיליון דולר בעשור הקרוב.
הגנה מחודשת לתורים
ב-1905 נחקק במישיגן חוק להגנת מין מקומי של תור (mourning doves) וב-1998 קבעו המחוקקים שהוא "ציפור השלום של מדינת מישיגן". למרות זאת, ביוני 2004 הביאו ציידים לביטול ההגנה, ובסתיו אותה שנה הרגו יותר מ-28,000 תורים. בתגובה לכך, החלה קואליציית ארגונים, "הוועדה לשמירה על התורים מוגנים", להחתים תושבים על הצעה להעמיד את הגנת התורים למשאל-עם. 275,000 חתימות נאספו (הרבה מעבר לנדרש) ובינתיים הושג איסור זמני על הציד בעונת הציד של סתיו 2005. במשאל-העם שנערך ב-7.11.2006 הושג ניצחון גורף לתורים: כל 83 המחוזות במדינה הצביעו לטובתם. טבח יונים
פנסילבניה היא אחת מן המדינות האחרונות בארצות-הברית, שעדיין מקיימת אירועי ירי ביונים, למטרת שעשוע. ב-1999 קבע בית-המשפט העליון במדינה, ש"קציני הומאניות" יוכלו לתבוע בגין התאכזרות לבעלי-חיים את המשתתפים באחד מאירועי הירי. אולם כמה אירועים כאלה ממשיכים להתקיים. הקורבנות הם יוני בית שבויות, המוחזקות במשך חודשים בכלובים. לרוב הן מגיעות לאתר הירי בתת-תזונה ומיובשות. בדרך-כלל משחררים אותן אחת-אחת מול הרובים. יותר מ-70% מהן נופלות לקרקע פצועות, שם תופסים אותן "ילדים לוכדים", הקורעים את ראשיהן מעליהן או הורגים אותן בחבטות על הקרקע. ב-22 בספטמבר תוכנן ירי ב-15,000 יונים בעיירה קובינגטון, פנסילבניה. עיתונאים מקומיים ששמעו על כך יצרו קשר עם הארגון HSUS, שפנה לתושבים ולגורמים רשמיים בעיירה. התושבים מיהרו למחות נגד הירי, ואפילו חברי מועדון רובאים, ששכר את המקום עבור הטבח, נחלקו בעמדותיהם בעניין. יום לפני הטבח, הסכים בית-המשפט להוציא צו-מניעה נגד האירוע. בתגובה לכך, החליטו המארגנים לבטלו.
ציד במכלאות
כאלף חוות ברחבי ארצות-הברית מציעות ללקוחות לירות בחיות בר בתוך שטח מגודר ("canned hunting"). החיות גודלו בשבי ולכן אינן ממהרות לברוח. ציד במכלאות אסור ב-20 מדינות בארצות-הברית, ומדינות נוספות שוקלות איסור כזה. עם זאת, בוויסקונסין מתיר חוק חדש לגבות כסף מלקוחות עבור ציד איילים במכלאות קטנות יותר מבעבר (פחות משליש קמ"ר).צייד במכלאה מול כבשי בר (HSUS)
לפני למעלה משבע שנים, הפכה "ועדת הדגים וחיי הבר" של אורגון (ODFW) לאחת מהרשויות הראשונות שאסרו לצוד חיות במכלאות. למרות זאת, המשיך איש בשם קלארק קאוץ' לגבות כסף מלקוחות שנכנסו לשטחו הפרטי המגודר כדי לירות שם בחיות. בשנת 2001, האשים משרד התובע המחוזי את קאוץ' ב-50 אישומים של החזקה, מכירה וציד בלתי חוקיים של מספר איילים ממינים "אקזוטיים", שהוחזקו בחוותו. בית-המשפט פטר את קאוץ' מעונש בטענה, שחיות לא מקומיות אינן יכולות להיחשב כ"חיות בר" תחת תחום השיפוט של ODFW. בית-המשפט לערעורים אישר החלטה זו. בסתיו 2005 פנה HSUS לבית-המשפט העליון של אורגון בטענה, שההחלטה מאפשרת לקאוץ' לזלזל בהוראות ODFW ומונעת מהרשות להגן על אנשים ועל חיות בר מקומיות ממחלת ספגת המוח ("האייל המשוגע") ומשפעת העופות. ב-9.11.2006 הסכים בית-המשפט לנימוקים אלה, וקבע שסמכות המדינה להגן על חיות בר כוללת "ללא ספק" בקרה על ציד איילים לא-מקומיים בשבי.
זאבים
אוכלוסיית הזאב האפור והזאב האדמוני ב-48 מדינות ארצות-הברית (מלבד אלסקה והוואי) הגיעה בעבר ל-400,000 פרטים בקירוב. תוכניות השמדה פדרליות הביאו להכחדה כמעט מוחלטת שלהם ב-48 המדינות עד אמצע המאה ה-20. ב-1973 נכנס הזאב האפור תחת הגנת "חוק המינים בסכנת הכחדה". ב-2003 הוריד USFWS – הגוף הממשלתי שאמור להגן על הזאבים – את סטאטוס ההגנה של רוב הזאבים האפורים ב-48 המדינות. בינואר 2005, בעקבות עתירה נגד USFWS, פסק בית-משפט פדרלי שההגנה תוחזר. כיום, מעריכים שנותרו ב-48 המדינות פחות מ-3,700 זאבים אפורים, אולם USFWS ממשיך לחלק היתרים מקומיים להרוג בהם. במהלך שנת 2006, ביקש USFWS לאפשר הרג 43 זאבים בוויסקונסין "למטרות מדעיות או כדי לקדם את ההתרבות או ההישרדות של המין". ב-9 באוגוסט, בעקבות פניית ארגונים, מנעה שופטת פדרלית את ההרג וקבעה, שהרג חיות בסכנת הכחדה תחת סמכותו של רישיון שנועד להגן על המין – מהווה הפרה של החוק. זהו ביטול שני במשך שנתיים של רישיון להרג זאבים.
חוקי מדינה הרסניים חדשים
- הורדת גיל הציד: בווירג'יניה נקבע רישיון ציד שיכול לקבל כל תושב מגיל 16 ומעלה, תמורת 10 דולר בלבד; באילינוי נקבעה "תוכנית שוליות ציד" לילדים בגיל 15-10; ביוטה ירד ל-12 הגיל שבו מותר לצוד חיות קטנות; ובמישיגן ירד גיל המינימום לציד איילים בנשק חם.
- לפי חוק פדרלי חדש, על הקונגרס לחוקק חוק שיפתח את מישור החוף של "שמורת חיי הבר הארקטית הלאומית" שבאלסקה לחיפוש ולהפקת גז ונפט. שטח השמורה כולה כ-81,000 קמ"ר, והחוק יביא להרס בתי-גידול ענקיים לחיות בר.
- בחמש מדינות התקבלו חוקים המרחיבים את אפשרויות הציד, וביניהם: במרילנד נפתחו שני מחוזות לציד בימי א'; בוויסקונסין אושר מתן רישיונות ללכידת חיות על-ידי ציידים שאינם תושבי המדינה; בוויסקונסין גם הוחלט שהרשויות "ינהלו" את אוכלוסיית הקורמורנים.
- במינסוטה התקבלה שורת הרחבות לשיטות הציד המותרות: אושר לציידים השימוש במשתיקי קול; הותר שימוש במלכודות לולאה (כבל המתהדק על אחת הגפיים או הצוואר) ללא רישיון; הותר לרשויות להרוג "חיות בר טורפות בלתי רצויות" במקום המסתור שלהן; והותר ציד דביבונים בעזרת כלבים.
חוקים חיוביים חדשים
- חברות מסוימות מציעות ציד דרך האינטרנט: הרובה ממוקם במכלאה עם חיות ומחובר למצלמת וידיאו ולמחשב, והלקוחות מפעילים את הרובה מהמחשב בביתם. בשנת 2006 נאסרה שיטת ציד זו ב-6 מדינות, בנוסף על 13 המדינות שבהן נאסרה ב-2005.
- "חיות מחמד מסוכנות": במרילנד נאסרה החזקת טורפים גדולים, קופים גדולים ותנינים כ"חיות מחמד"; בקנזס נאסרה החזקה פרטית של חתולים גדולים ודובים; ובמינסוטה נקבע שיש צורך ברישיון ובאמצעי בטיחות אלמנטריים כדי להחזיק חיות כאלה.
- במרילנד נקבע איסור על ציד מסחרי של צבי ביצה; גם הורחב שם האיסור על שימוש במלכודות רגל (התופסות חיות ברגל ופוצעות אותה).
- במונטנה נקבעו כללים לטיפול ב"חיות בר אקזוטיות" אסורות: החיה תוחזר למקום מוצאה בחו"ל או תושמד תוך חצי שנה, על חשבון העבריין.
- בפנסילבניה נאסרו החזקה ומסחר בדגי ראש הנחש – טורף מסין, שייבואו נאסר בארצות-הברית בשנת 2003 לאחר שנמצא באגמים במרילנד.
- במינסוטה נוסף האוח לרשימת המינים המוגנים.
- בפורטלנד (העיר הגדולה באורגון) קבע משאל-עם שיוקצבו 227.4 מיליון דולר לרכישת כ-16 קמ"ר של שטחי בר במסגרת תוכנית שימור ארוכת-טווח.
פינוי חיות בשעת חירום
בעקבות ההוריקן קטרינה
התיקון היסודי היחיד לחוק פדרלי שהתקבל בשנת 2006 לטובת חיות הוא "חוק הסטנדרטים לפינוי ולהובלה של חיות המחמד" (PETS). החוק נוצר וקיבל תמיכה בעקבות אסון הסופה קטרינה בסוף אוגוסט 2005, שגרמה כנראה למותן של מיליוני חיות במתקנים חקלאיים. 10,000 עד 15,000 חיות חולצו בלואיזיאנה ובמיסיסיפי על-ידי ארגונים שונים, אולם רבבות "חיות מחמד" נספו בעקבות הפקרתן, וכן בגלל סירוב הרשויות לחלץ חיות עם האנשים שטיפלו בהן, לעתים תוך פינוי בכוח של אנשים שמיאנו להפקיר את החיות מאחור. אחדים ממקרים אלה סוקרו בהרחבה בתקשורת, ובכך סייעו לקידום החקיקה. (בתמונה: כלב ממתין לחילוץ בשיטפון בעקבות הוריקן, Best Friends Animal Society).הליך חקיקה מהיר
הארגון HSUS החל לקדם את החקיקה בקונגרס כבר ב-20.9.2005, לפני שהסתיימו עבודות החילוץ. תוך יומיים הגישו שני סנטורים מקליפורניה הצעת חוק בבית-הנבחרים, הדורשת מ"סוכנות ניהול החירום הפדרלית" (FEMA) להבטיח שהתוכניות המבצעיות של שירותי החירום במדינות השונות וברשויות המקומיות ייקחו בחשבון את "צרכיהם של פרטים בעלי חיות בית וחיות שירות" בכל מקרה חירום. הרשויות צריכות להגיש את התוכנית ל-FEMA כאחד התנאים לקבלת מימון מהסוכנות. באפריל 2006 הוגשה הצעה דומה בסנאט, ובמשך שלושה חודשים פרסם HSUS בעיתונים הגדולים בארצות-הברית מודעות המבקשות מהציבור לעודד את חברי הקונגרס לתמוך בהצעת החוק (בתמונה). לדברי הארגון, יותר מ-324,000 איש היו מעורבים באופן כלשהו בפעילות לקידום החוק. ב-22 במאי עברה ההצעה ברוב עצום בבית-הנבחרים (349-24). ההצעה עברה לסנאט, ושם בוצעו בה מספר שיפורים: FEMA קיבל סמכות לסייע למדינות ולרשויות מקומיות בפיתוח תוכניות חילוץ לחיות; הוקצה מימון פדרלי לבניית מקלטי חירום ידידותיים ל"חיות מחמד"; ו-FEMA קיבל סמכות לסייע בשעת אסון לאנשים המחזיקים "חיית מחמד" או "חיית שירות" (כגון כלב נחייה לאדם עיוור), או לסייע ישירות לחיות. הצעה זו עברה פה-אחד ב-4 באוגוסט, ולאחר מכן עברו התיקונים פה-אחד בבית-הנבחרים. ההצעה נחתמה על-ידי הנשיא והפכה לחוק ב-6 באוקטובר. יש לציין, שבמהלך שנת 2006, בטרם התקבל החוק, כבר פרסם FEMA הנחיות רשמיות לתכנון הטיפול בחיות ולטיפול בהן בשעת חירום, תוך שיתוף-פעולה מלא עם HSUS. העיקרון הבולט ביותר בהנחיות הוא: "אל תשאיר/י את חיות המחמד שלך מאחור!". חוקי מדינה לשעת חירום
בנוסף על החוק הפדרלי, 10 מדינות חוקקו ב-2006 חוקים בעניין הטיפול בחיות לקראת שעת חירום ובמהלכה. חוקים אלה דורשים בדרך-כלל פירוט תכנוני רב יותר מהחוק הפדרלי. כמה יתרונות נוספים של אחדים מהחוקים החדשים:- בלואיזיאנה (הנפגעת העיקרית מקטרינה) נקבע בחוק שהמדינה תסייע בפינוי חיות בשעת חירום; הן יוכלו לנסוע בתחבורה הציבורית אם יש די מקום, ואם אין – הן יילקחו מה"בעלים" וישוכנו במקלטים. החוק גם כולל מימון למסע הסברה ציבורי בעניין פינוי חיות.
- בפלורידה נדרשו מקלטי חירום לאנשים לקבל "חיות שירות" הנלוות לאנשים. החוק בפלורידה כבר עמד במבחן סופות קיץ 2006: שלושה מקלטי חיות נפתחו בבתי-ספר, וסופקה תחבורה אליהם.
- בוורמונט נקבעה חובה לכלול נציגי ארגונים לרווחת בעלי-חיים בוועדות המתכננות תוכניות פינוי, ובוטלה חבות אזרחית אשר חלה על אנשים ששיכנו חיות בשעת חירום חינם ומרצונם.
- בניו המפשייר נקבע שיש לנסח הנחיות לפינוי "חיות משק" בשעת חירום.
- בעיר ניו יורק הותר להסיע חיות בתחבורה הציבורית בשעת חירום.
טרור נגד פעילי זכויות בעלי-חיים
חוק הטרוריזם
ב-27 בנובמבר נחתם "חוק הטרוריזם לעסקי בעלי-חיים" (AETA), שהוא חוק פדרלי המגדיר כפעולת טרור כל פעולה הגורמת נזק כלכלי לעסק שמנצל בעלי-חיים. AETA מנוגד לכאורה למספר תיקונים בסיסיים לחוקת ארצות-הברית, ועבר בזכות "תרגיל מסריח" בוועדת הקונגרס, תחת לחצי התעשיות הביולוגיות. הוא מהווה החמרה של "חוק הגנה על עסקי בעלי-חיים" מ-1992, הקובע עונשים מיוחדים למי שביצעו עבירות (האסורות ממילא לפי חוקים אחרים) נגד גופי חקלאות ומחקר הפוגעים בחיות. "טרוריסט", לפי AETA, הוא מי שגורם במתכוון נזק לרכוש ששייך לעסק בעלי-חיים, או לרכוש של מי שיש לו קשר כלשהו עם עסק כזה. החוק קובע עונשי מאסר עד 20 שנה בגין גרימת "נזק כלכלי" גרידא, והוא מכליל "אובדן רווחים" בתור "נזק כלכלי". הוא גם מאפשר לשלוח פעילים לשנת מאסר ללא עילה ברורה – אפילו בהיעדר נזק כלכלי. החוק הדרקוני הופך כל אדם הפועל נגד עסק כלכלי המנצל חיות – ל"טרוריסט" הראוי למאסר. (לסקירה מפורטת) מקרה SHAC
בחסות סיסמאות של "מאבק בטרור", הרשויות האמריקאיות מטרידות פעילי זכויות בעלי-חיים באופן שיטתי, באמצעות מעקבים ומעצרים. עד ספטמבר, הוגשו במשך השנה כתבי אישום נגד 25 פעילים שהזדהו בפומבי עם "החזית לשחרור החיות" או "החזית לשחרור כדור-הארץ" מבלי שהואשמו בעבירה כלשהי שביצעו בעצמם. שיא ההתעמרות בפעילים הגיע ב-2 במרץ, כאשר חמישה גברים ואישה, המכונים "The SHAC 7”, הורשעו בניו ג'רזי לפי החוק מ-1992. ב-12 בספטמבר נגזרו עליהם תקופות מאסר בנות שנה עד שש שנים. השישה פעלו ב-SHAC USA – ארגון הנאבק בחברת Huntingdon Life Sciences, שעורכת ניסויים בחיות עבור חברות המפתחות מוצרים מסחריים. יש להזכיר, שחמש חקירות סמויות העלו שורה ארוכה של עבירות התעללות חמורות בבעלי-חיים במעבדות HLS; החברה נקנסה (בבריטניה). בארצות-הברית, עסקו למעלה ממאה סוכני FBI בחקירת SHAC במשך שנתיים.אישומים עקיפים; מאסר ישיר
ההחלטה להשתמש באופן תקדימי בחוק מ-1992 נקבעה כבר במאי 2004, נגד שבעה אנשים (האישומים נגד אחד מהם בוטלו). הם הואשמו בקשירת קשר להפרת "חוק הגנה על עסקי בעלי-חיים", קשירת קשר להטרדה (שליחת הודעות פקס שחורות), קשירת קשר לבצע מעקב מאיים (stalk) אחר אנשים בין מדינות, ומעקב מאיים דרך האינטרנט. אף על-פי שחלקם הואשמו שביצעו בעצמם הטרדות מינוריות, איש מהשישה לא הואשם שביצע בעצמו פעולות טרור או פעולות מאיימות, ועדי התביעה לא זיהו איש מהנאשמים כמי שאחראי לפעולות נגדם. קו הטיעון של המדינה, שהתקבל בבית-המשפט, הוא שהארגון אחראי על כל פעילות שמבצעים אנשים כלשהם המקדמים את מטרותיו. כך, בתור מי שעסקו בהפעלת אתר האינטרנט והפקת עלון החדשות של SHAC USA, השישה הורשעו כאחראים לפעילות של אנשים אחרים (שלא נתפסו). אלה ביצעו ביוזמתם הפרטית, ללא כל קשר לנאשמים או הכוונה מצדם, פעולות בלתי חוקיות נגד חברות הקשורות קשרים עסקיים ב-HLS (פרסומי SHAC USA מסרו פרטים לאיתור גורמים אלה, אך לא עודדו פעילות בלתי חוקית נגדם). במשפט עצמו, השופטת אפשרה לתביעה להציג עדויות שאינן קשורות למשפט, כגון עדויות על פעילות נגד HLS בבריטניה. היא גם מנעה מהנאשמים להביא עדים מומחים שידברו מול עדי התביעה, שהעידו בחופשיות בנושאי מחשבים וניסויים בבעלי-חיים. לרוב המושבעים היו קשרים משפחתיים או חבריים עם עובדי חברות תרופות, וחלק מהמושבעים אף עבדו בעצמם בחברות שהיו מטרה לקמפיין SHAC. כל חברי The SHAC 7 הגישו ערעורים על פסק-הדין. הטיפול בערעורים צפוי לארוך שנה וחצי עד שנתיים, בעודם בכלא.The SHAC 7 מחוץ לבית המשפט. מימין לשמאל, כולל תקופת המאסר: מימין לשמאל: דאריוס פלמר – 12 חודשים ויום; ג'ייק קונרוי – 48 חודשים; ג'וש הארפר – 36 חודשים; קווין ג'ונאס – 72 חודשים; לורן גאזולה – 52 חודשים; אנדי סטפניאן – 36 חודשים.
מאסר על חשיפת עובדות
התקפת הרשויות על פעילי זכויות בעלי-חיים הגיעה לשיא נוסף ב-16 במאי, כאשר שופט גזר שישה חודשי מאסר על אדם דוראנד מהארגון Compassionate Consumers, בגין פריצה, הסגת גבול וגניבה (של 11 תרנגולות פגועות קשה!). זאת בעקבות צילומים שערך דוראנד עם שותפותיו בלול ענק של חברת Wegmans, שם חשפו הזנחה קיצונית של מאות אלפי תרנגולות. למרות סעיפי האישום, מה שהרגיז את השופט היה דווקא הסרט שהפיץ הארגון ובו נחשפות העובדות בלול. התובע המחוזי במשפט פטר את בעלי הלול מכל אשמת התעללות בחיות. דוראנד ריצה חודש מאסר בכלא ואם ערעורו לא יתקבל, הוא ישוב לרצות את חמשת החודשים הנותרים. (לסקירה מפורטת)