אנונימוס בפייסבוק
המכרסמים וטכנולוגיה
הסיור ב"בית החיות" תוכנן זמן רב מראש. מן הסתם, המקום הוכן במיוחד עבור האורחים. חברי-הכנסת שהשתתפו בסיור הם: אילן שלגי (יו"ר ועדת החינוך והתרבות), מלי פולישוק-בלוך (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה), אריה אלדד, אופיר פינס-פז ויוסי שריד. הסיור נפתח באגף המכרסמים (בעיקר עכברים וחולדות). מתוך דברי ההסבר שניתנו במקום:"המטרה כאן היא לשמור על סטנדרטיזציה מקסימלית של רוב הפרמטרים שמשפיעים על החיות - החל מפרמטרים פיזיקליים כמו שעות אור, טמפרטורה, אחוזי לחות, לחצי אוויר וכו' - הכל מבוקר במחשב. [...] העכברים והחולדות פה חשופים [...] 12 שעות אור ו 12 שעות חושך, וכולם חיים באותם תנאים. מבחינה מיקרוביאלית, אנו דואגים שהחיות יהיו באותם תנאים ושיהיו נקיות מאותם גורמי מחלה, שמפניהם יש לשמור עליהן."
עוד נמסר, שנהוג להטיס עכברים במסגרת שיתוף-פעולה עם חוקרים מחו"ל: "יש פחות מאחוז אחד על פני שנים של תמותה בעניין הזה". ביקשנו מענת רפואה, שהשתתפה בסיור כדוברת האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי-חיים, להשלים את התמונה. אלה הם דבריה:
"עשרת אלפים עכברים, חולדות ואוגרים ארוזים בקופסאות פלסטיק (כ 15 בכל קופסה), מונחים על מדפים בשורות ארוכות אינסופיות בהמון חדרים. ריח חזק של ליזול מעורב בצואת המכרסמים אפף את החדרים נטולי החלונות. המארחים תכננו שנשהה שם מספיק זמן כדי לשמוע מהם על סדרות הניסויים שהם מבצעים במכרסמים, כולל העכברים העירומים הרועדים שהביטו בנו בעיניים מפוחדות, אולם האורחים רצו לברוח משם. 'אפשר לראות את החיות הגדולות?' שאל אחד הח"כים."
"החיות הגדולות" ומניפולציות
לדברי פרופ' חגי ברגמן, 20-30 חיות גדולות מוחזקות במקום. ברגמן הזמין לביקור ליד כלוב הקופים חולה פרקינסון ואשתו, שדיברה בשבח הניסויים בחיות. למופע תעמולה זה הייתה השפעה על חה"כ פולישוק-בלוך, שאמרה בדיון בכנסת:"כשנכנסתי קודם לחדר ליד הכלוב, זה עשה לי יותר מצמרמורת - לראות את כל החיבורים. אני חושבת שעשית נכון שדווקא שם הבאת את מיכאל לוין [חולה הפרקינסון] - שם אנו מיד רואים את התמורה."
מול כלוב הקופים העירה רפואה, שחלק מהקופים מתים מהצמאת-יתר. פרופ' ברגמן התחמק:
"לפעמים ממיתים את הקוף כדי להוציא את המוח ולבדוק איפה היו האלקטרודות. תחשוב שאתה צריך לקחת אבטיח, ומבחוץ להכניס מחט לזית, שאינך רואה את מקומו."
ברגמן סיפר על שיקום קופים ואמצעי העשרה בכלוביהם, ואז התרגז על התיעוד שנערך במקום: "אני מבקש מכם לשים לב לצורה שבה ענת רפואה מצלמת. אני רוצה שתהיו מודעים לכך שיש כאן ניצול ציני."
ספקנות
הסיור עצמו לא שכנע את חברי-הכנסת. כדברי שריד:"אומרים "שקיפות", אך שקיפות לא באה לידי ביטוי בסיור מתוכנן של חברי-כנסת בבית החיות של הדסה. לבית החיות של הדסה יצא מוניטין, כנראה בצדק, של המקום היותר מסודר. יש המון בתי חיות בארץ, שלא נדע מצרות איך הם נראים."
חברי-הכנסת פולישוק-בלוך ושלגי הסכימו אתו, ש"שווה לראות אותם".
תירוצים
רוב מובהק של נציגי הממסד המדעי נכח בדיון, ואלה קיבלו את רובו של זמן הדיבור, כשפרופ' אבינעם רכס ופרופ' אלכס צפרירי הם הדוברים הבולטים. דיון זה, כמו קודמיו בכנסת, הוא לקסיקון של תירוצים לטובת ניסויים בבעלי-חיים - אם כי נאמרו גם לא מעט דברי ביקורת יעילים. סוג אחד של תירוצים שנשמעו בדיון, נשען על הצגת נתונים שקריים או מטעים: המדענים כבר למדו כיצד להגן על בעלי-חיים וכעת אפשר לסמוך עליהם שיעשו את העבודה לבד; למדענים יש אינטרס מדעי, שהחיות יהיו בריאות ומרוצות; הווטרינרים (מטעם מוסדות הניסוי!) שומרים על האינטרסים של החיות; וכדומה. בנוסף לכך, הוצגה גלריה מרשימה של טענות שאינן קשורות לנושא הדיון, אך נשמעות טוב ומסיחות את הדעת מנושאים מביכים: יש חקיקה שמגבילה את מספר העכברים בכלוב בזמן שבבתי-החולים הצפיפות היא מעל המותר; יש מדענים ומעבדות שסבלו מהתנכלות; יש אנשים שמתנגדים לניסויים בעוד שהם אוכלים בשר; השחיטה הכשרה גרועה יותר; וכו'.הצלת חיים, כזה כאילו
הגישה הרטורית העיקרית של תומכי הניסויים היא הצגת כל הניסויים בחיות כחזית אחת, בעלת חשיבות זהה ועצומה לבני-אדם. כמה מחברי-הכנסת כבר אינם תמימים בנושא זה. חה"כ שריד ניסה לחשוף את העובדה, שהמוסדות שאושר להם לקיים ניסויים הם, בחלקם, מוסדות פרטיים (פרופ' רמי רחמימוב הצליח בתגובתו לטשטש עובדה זו בעזרת מידע לא מדויק, הן על אופי המוסדות הפרטיים והן על מספרם היחסי בקרב המוסדות העורכים ניסויים). בנושא דומה, אמר חה"כ שלגי:"אני רק רוצה להזכיר לעצמנו שבנוסף למחקר הרפואי והצלת החיים מתקיימים ניסויים בבעלי-חיים כמו, למשל, תעשיית הקוסמטיקה."
על כך מיהר להשיב פרופ' רחמימוב תשובה מטעה: "לא בארץ", וד"ר זלינה בן גרשון אף הודיעה, שהמועצה לניסויים בבעלי-חיים לא התבקשה מעולם לאשר ניסויים עבור מוצרים קוסמטיים, והיא ממליצה למי שידוע לו על תופעה כזו - לפנות למשטרה.
הפיקוח העצמי
חה"כ יוסי שריד היה הדובר המובהק היחיד מבין חברי-הכנסת, שביקר במפורש את הניסויים בחיות. שריד דיבר על החלופות הקיימות לניסויים רבים - למשל לצרכי הוראה בכלל וללימוד מיומנויות ניתוח. שריד הרחיב בחריפות בנושא בעיית הפיקוח העצמי במוסדות מחקר:"מוכרחים לתקן בחוק או בתקנות את הנושא של מי שנותן את האישורים. ועדות פנימיות לא יכולות לתת אישורים, כי ועדות פנימיות שנותנות אישורים - זה, למעשה, לא אישורים. איך בכלל מישהו יכול לא לאפשר למישהו מחקר? אם הוא לא יאשר מחקר, מחר לא יאשרו לו מחקר."
דברים אלה קיבלו תשובה חלקית ומקוטעת - על נוכחות של "נציג ציבור" בוועדות הפנימיות, שאף היא לוקה בחסר כיום. חברי-הכנסת שריד ושלגי הביעו תמיכה ברעיון של הסרת החיסיון מעל דיוני המועצה לניסויים בבעלי-חיים. עו"ד אהוד פלג הוסיף, שיש לפקח על הניסויים לא רק במוסדות המחקר האזרחיים, אלא גם במערכת הביטחון:
"מבין חברי הארגונים להגנת בעלי-חיים יש קצינים בכירים עם כל הקבלות והאישורים לחומר המסווג ברמה הגבוהה ביותר, ואין שום סיבה שנציג הארגונים, עם החיסיון המתאים ועם דרגת הסיווג המתאימה, לא יישב בוועדה שמפקחת על משרד הביטחון."
את אוזלת-היד של מנגנון הפיקוח סיכם דרור סלעי:
"הצטרפתי למועצה לפני ארבע שנים. בדיון הראשון שהשתתפתי בו שאלתי 'המועצה לא אמורה לכונן כללים? החוק אומר שהיא צריכה לעשות זאת אחרי חצי שנה'. צחקו עלי שם. רק באמצעות פנייה לבג"ץ - וזה אופייני לכל הדרך שבה המועצה הזאת מתנהלת - היא כוננה כללים. הכנתי מסמך, עברתי על כללים מרחבי העולם, צוות משפטי עבר, צחקו מאתנו. למועצה אין שום אינטרס [...] להגן על בעלי-החיים."
תודה לענת רפואה על כתיבת רשמיה מן הסיור