פיקוח ללא פיקוח

עובדי משחטה מבקשים הימום  משרד החקלאות מתנער מאחריות  המשחטות והממשל: יד רוחצת יד 

אנטומיה של כשל מוסדי

משחטה מאת גייל אייזניץ, חוקרת מטעם הארגון Humane Farming Association, הוא אחד מן המסמכים החשובים ביותר בתולדות התנועה לשחרור בעלי-חיים. על בסיס עדויותיהם של מאות עובדים בתעשיית הבשר ברחבי ארצות-הברית, מראה אייזניץ שמשרד החקלאות האמריקאי נשלט על-ידי תעשיית הבשר ולכן אינו אוכף כנדרש את "חוק השחיטה ההומאנית", המחייב לגרום לחיות אובדן הכרה לפני שמבצעים בהן פעולות אלימות נוספות. קצב העבודה הקדחתני במשחטות והיעדר פיקוח, גורמים טיפול אלים ביותר בבעלי-החיים ורבים מהם מבותרים כשהם בהכרה מלאה. ממצאים אלה סקרנו בנפרד. אולם "משחטה" כולל גם תחקיר חשוב ביותר על המערכת המוסדית שמאפשרת זוועות כאלה תוך התעלמות מחוקי ארצות-הברית – ועל כך בסדרה זו. מכיוון שעבודתה של אייזניץ וגורמים אחרים חוללו מהלכים ציבוריים חדשים לאחר צאת הספר לאור, נתייחס גם להתפתחויות בולטות בעשר השנים שחלפו מאז משחטה.

יש להעיר כי על פני הדברים, המערכת המוסדית שמתוארת בספר מיוחדת לארצות-הברית ולכן ספק אם היא רלוונטית למדינה קטנה כישראל. אך מהות המערכת שמתארת אייזניץ דומה למצב בישראל – בקשרים ההדוקים הקיימים בין התעשייה למשרד החקלאות. איש בארץ לא חקר ביסודיות קשרים אלה והשפעתם, ועבודתה החלוצית של אייזניץ מסמנת לכל הפחות אפשרויות מדאיגות גם לגבי המצב בישראל.

עובדי משחטה מבקשים הימום

עובדים מתלוננים

הספר משחטה נפתח בפנייה של טימות'י ווקר לגייל אייזניץ בשנת 1989. ווקר, מפקח המופקד על זיהוי מחלות בבשר מטעם משרד החקלאות האמריקאי (USDA) עבד במשחטת הבקר הגדולה ביותר אז בפלורידה, "תעשיות קפלן". הוא דיווח, שפשיטת עורם של פרות ופרים הנמצאים בהכרה היא מעשה נפוץ בקפלן. מכיוון שהבקר הנאבק בועט ולעתים נופל, ווקר ועמיתיו נתונים בסכנת פציעה ומוות באופן יומיומי. הפנייה לארגון רווחת בעלי-חיים הייתה מעשה של ייאוש – ווקר ביקש מהממונים עליו ב-USDA לטפל בבעיה, וכשלא נעשה דבר – פנה בתור חייל ותיק ל"מינהל ותיקי המלחמה", ואפילו לקונגרס – ללא תוצאות. בעקבות עדותו של ווקר, ביקשה אייזניץ ל-USDA לבצע חקירה מיידית במשחטה; גורם רשמי במשרד מיהר להשיב לה, שבקפלן לא פושטים עור של בקר בהכרה. התנהלות דומה חוזרת על עצמה במשחטות אחרות. למשל, במשחטת החזירים הענקית של ג'ון מורל באיווה, התלוננו חברי האיגוד המקצועי בפני ההנהלה עשרות פעמים על החזירים הרבים שנשלחים לשחיטה בהכרה לאחר שלכאורה עברו הימום. גם במשרד העבודה לא עשו דבר, ולבסוף הופנו המתלוננים ל-USDA. בדומה לדגם הפעולה במשחטות אחרות, גם כאן נחתמה התלונה במכתב מהווטרינר האחראי במשחטה, שמוסר בקצרה כי הוא היה במקום ולא מצא בעיות.

יש להדגיש, שאף על-פי שקיימות אינספור עדויות למחדלים קשים של עובדי USDA בכל הדרגים הנמוכים, באופן כללי המפקחים בשטח, כמו גם פועלי המשחטות, מעוניינים באכיפת "חוק השחיטה ההומאנית" – כאמצעי להגנה עצמית ובמידת-מה גם כדי למנוע עינויים מהחיות. ראשי ארגון מפקחי הבשר של ארצות-הברית מסרו לאייזניץ מידע מפורט במהלך החקירה, ומאוחר יותר, בראשית שנת 2002, הצטרפו לעתירת ארגון HFA בתביעה לרפורמה מיידית בעניין אכיפת "חוק השחיטה ההומאנית".

דוקר בין פרות תלויות. מכיוון שחיות בהכרה מרבות לבעוט ולעתים נופלות בשל כך מהסרט הנע, עובדי המשחטה נמצאים בסכנת מוות מוחשית – לכן הם מעוניינים באכיפת חוק השחיטה ההומאנית. 

חוששים להתלונן

כמה מפקחי USDA שהעזו לעצור את הסרט הנע באחד מבין המוני מקרים שבהם ראו חיות תלויות בהכרה, ספגו צעקות, איומים, התקפות פיזיות והליכים משמעתיים נגדם. גם הווטרינרים (שנמצאים בדרגה גבוהה יותר ממפקחי הבשר), רבים מביניהם אינם אזרחי ארצות-הברית, חוששים שמנהל המשחטה יגרום לפיטוריהם והם מעדיפים לשתוק. בדרך-כלל, עובדים זוטרים פוחדים להתלונן על חיות בהכרה, כי המתלוננים מפוטרים או מועברים לתפקיד גרוע יותר. לדברי בילי קורבט, שעבד שש שנים במשחטת קפלן (עמ' 47 בספר):



לפי נתוני הלשכה לסטטיסטיקת עבודה של ארצות-הברית, העבודה במשחטות היא המסוכנת ביותר בארצות-הברית: 36 נפגעים למאה. למרות זאת, עובדים מפוטרים לעתים קרובות לא רק בעקבות תלונתם על הימום לקוי, אלא גם כשהם מצהירים שנפצעו או חלו. כשאייזניץ חקרה את קפלן, עד מהרה היא נתקלה בחששות לדבר איתה. ווקר פוטר, והווטרינר הממונה האזורי מטעם USDA תפר לו תיק של מחדלים מפוברקים. במכתב המפרט את המחדלים, ציין הווטרינר שבעקבות פניית ווקר לאייזניץ "יחסי העבודה שלנו עם הנהלת קפלן ניזוקו ללא תיקון לעתיד הנראה לעין." נוסח זה ממחיש כי יחסים טובים עם המשחטה חשובים ל-USDA יותר מאכיפת החוק. בנוסף לכך, מדובר בהפרה גלויה של "חוק המודיעים" (Whistleblower Protection Act), שנועד להגן על עובד שחשף הפרות חוק במקום עבודתו. הווטרינר אף הפיץ מכתב בין כל עובדי USDA במשחטה, האוסר עליהם לדבר עם אנשים שלא אושרו על-ידי המחלקה, ומורה להם להודיע מיידית לממונים עליהם אם מישהו מנסה לדבר איתם. ווקר נותר חריג בנכונותו לסכן את פרנסתו. בעזרת אייזניץ החל מהלך משפטי מוצלח נגד USDA, ובמקביל לכך היה קרוב לפתוח בחשיפה תקשורתית גדולה בעניין קפלן. אולם לאחר קרוב לשנתיים של אבטלה, USDA מצא דרך מקורית להשתיק גם אותו: הציעו לו משרה חדשה, פיצויים ושלל הטבות. ווקר קיבל את העסקה, ופרשת קפלן נגנזה.

פועל מנסה להמם פרה בתוך מתקן ריסון. שיעורי כישלונות גדולים בהימום אופייניים
לכל תעשיית הבשר האמריקאית. 

פתרונות "יצירתיים"

הגורם המרכזי לכך שהחיות לא עוברות הימום יעיל ונותרות לגסוס באופן איטי בהכרה, הוא האצת קצב העבודה – עד פי 3 (!) תוך 15 שנים בלבד. במובן זה, המוות בהכרה הוא תוצאת לוואי של ההאצה. אולם עובדים רבים העידו, שהמנהלים במשחטות החליטו במתכוון למנוע הימום של החיות, בהנחה שהימום יעיל פוגם בערכו הכספי של הבשר: בהימום חשמלי, קבעו זרם חלש מדי כדי למנוע דימומים; ובהימום באמצעות אקדח הימום, קבעו שימוש במסמר קטן מדי או בלחץ אוויר לא מספק, בהנחה (שגויה) שחיה אשר לבה הפסיק לפעום אינה מדממת. העובדים, שמצאו עצמם נאבקים בחיות הנמצאות בהכרה, התלוננו. כמה מהתלונות זכו לטיפול מסוים במשחטות שונות, תוך שיתוף-פעולה בין ההנהלה ל-USDA. באופן עקבי, הטיפול לא כלל ניסיון להשיג הימום יעיל יותר – על-ידי שיפור המכשור והאטת ההליכים – אלא עקיפת הבעיה. אד ון ווינקל, שעבד במשחטת ג'ון מורל, איווה, בתור דוקר (נועץ סכין בחיות כדי לגרום דימום) פנה בין השאר ל"מינהל הסיכון והבריאות התעסוקתי" שב-USDA. התגובה (עמ' 85):



אייזניץ ניסתה לפעול במשחטה הזו מכיוון אחר – היא מסרה את המידע שיש בידיה על דקירה ושליקה של חזירים בהכרה לד"ר טמפל גרנדין, אשר הנהלת המשחטה נהגה לסקור כמפקחת חיצונית. גרנדין פנתה להנהלה עם המידע שבידיה. אחד העובדים דיווח לאייזניץ על התוצאות (עמ' 113):

פועל מנסה להמם חזיר בתוך מתקן ריסון. אפשר להתרשם מזווית הפעולה המקשה על הדיוק,
ומכך שהחזיר רואה היטב את גורל הקורבנות שלפניו. 

במשחטת קפלן, בעקבת תלונות חוזרות ממפקחי הבשר, המציאו פיתרון יצירתי אחר: USDA ביצע "מחקר", ובעקבותיו הותקן לכאורה מגן לעובדים. סיפר רוני ווטסון, מפקח בשר (עמ' 33):



במילים אחרות, USDA והנהלת המשחטות שיתפו-פעולה בהנצחת הליקויים בהימום החיות לפני הדקירה.

משרד החקלאות מתנער מאחריות

חוק השחיטה ההומאנית

מפקחי USDA אמורים לעבוד במשחטות לפי מספר חוקים. "חוק פיקוח הבשר" הפדרלי מ-1906 מחייב וטרינרים או מפקחים מיומנים מטעם USDA לבדוק את כל החיות שנשחטות עבור מאכל אדם, לפני השחיטה ואחריה. זהו הבסיס לנוכחות השוטפת של מפקחים במשחטה. ב-1958 נחקק "החוק לשיטות שחיטה הומאניות של חיות משק" (בקיצור: חוק השחיטה ההומאנית), שקבע כי יש להמם את החיות ולגרום להן אובדן הכרה במהירות רבה, לפני שקושרים ותולים אותן לקראת הדקירה והביתור (החוק אינו חל על שחיטה פולחנית). ב-1978 הורחבה תחולת החוק, ומפקחי USDA הוסמכו לעצור את קו השחיטה כאשר הם מזהים עבירה, ולמנוע חידוש תנועת הקו כל עוד לא תוקנה הבעיה. תקנות שנקבעו מכוח החוק קובעות הוראות למזעור הסבל של החיות – החל במכלאות ועד למתקן הריסון במשחטה. עקרונית, החוק מאפשר להביא לסגירת משחטות בגלל עבירות חוזרות.

לעומת חוק פיקוח הבשר, שהפרתו נושאת עונשים כבדים, חוק השחיטה ההומאנית לא נושא עונשים – עצם אובדן הרווחים בגלל עצירת השחיטה, אמור לגרום למשחטות לפעול כחוק. כלומר, האיום הריאלי היחיד שקבע החוק נגד העבריינים, תלוי לחלוטין בנוכחות אפקטיבית של מפקחי USDA באתר השחיטה. במדינות ארצות-הברית השונות יש גם חוקים ספציפיים נגד התעללות בבעלי-חיים, ועקרונית ניתן לתבוע לפיהם על פעילות לא חוקית נגד החיות במשחטה. גם כאן מדובר בחוקים חלשים מאוד; למשל, בתקופת חקירתה של אייזניץ במשחטת מורל באיווה, היה העונש המרבי על התעללות בחיות – קנס בסך 1,500 דולר.

מפקח USDA בעבודה 

בפועל הפיקוח בלתי אפשרי

לפי עדויות שאספה אייזניץ ממפקחי בשר רבים בשירות USDA, מהדרגים הנמוכים ועד לראשי איחוד מפקחי הבשר של ארצות-הברית, המפקחים כמעט שלא נמצאים פיזית במקום השחיטה ולכן אינם יכולים לפקח על ביצוע החוק. אפילו שר החקלאות בראשית שנות ה-90, אדוארד מאדיגן, הודה בפליטת קולמוס ש"האזור הסמוך לתיבת ההימום, שבו החיות המהוממות נתלות על סרט נע גבוה... איננו אזור שבו מפקחים מבצעים את משימותיהם" (צוטט בתוך: אייזניץ, עמ' 228). ואכן המפקחים, העסוקים בבדיקת גוויות מבותרות, נמצאים כמעט תמיד הרחק במורד הקו וללא קשר עין עם אזורי ההמתנה, ההימום והשחיטה. המפקחים והווטרינרים הרבים שראיינה אייזניץ העידו שהפיקוח איננו אפשרי פיזית, או שהוא אפשרי רק לגבי אחוז קטן מהחיות. בשנים 2000-1 הצטרף ארגון מפקחי הבשר לעתירות של ארגון HFA וארגונים אחרים להגנה על בעלי-חיים, בבקשה להשיב למפקחים את יכולת הפיקוח. העתירות כללו פירוט של הפרות שגרתיות של חוק השחיטה ההומאנית, והסברים מדוע אין למפקחים אפשרות לפקח:

ההאצה: עופות תחילה

ההפקרות בהימום קשורה להפקרות בפיקוח ההדוק יותר על מחלות וזיהומים בחיות שנשחטו, וזו נובעת מהאצת ההרג במשחטות. אייזניץ מבהירה, שההאצה החלה בתעשיית העופות. ב-1978 הוכנסו לשימוש מתקנים אוטומטיים להוצאת מעי העופות השחוטים במקום הוצאתם באופן ידני. השיטה האוטומטית הציפה את הבשר בצואה, אולם התעשייה שכנעה את USDA לסווג מחדש זיהום צואתי בתור "ליקוי קוסמטי" במקום "מזהם מסוכן", ולהתיר לשטוף אותו (אף על-פי ששטיפה לא מסלקת זיהומים). כתוצאה מכך ירד במחצית מספר העופות שנפסלו. עד שנות ה-80 המוקדמות, היו מפקחי USDA אחראים לבדיקת מחלות בכל עוף, להסרת חלקים מזוהמים בהפרשות ולחיתוך אזורים פצועים ומוגלתיים. המפקח היה עוצר את הקו כדי לאפשר זאת. USDA ויתר על תפקידים אלה ועבר להתמקד באיתור מחלות בלבד. השליטה על המיון עברה להנהלת המשחטות, שאישרו לצריכת אדם בשר מלא צואה, מוגלה פצעים, מורסות, רימות וכדומה. ב-1983 החל ניסוי של "פיקוח זורם", שתוך שנתיים הוכנס לשימוש בכל תעשיית העופות בארצות-הברית; בשיטה החדשה צומצם מספר המפקחים, ומהנותרים נשללה כל סמכות לעצור את קו ההרג בגלל זיהומים, אפילו במקרים קיצוניים.

ההאצה במשחטות יונקים

צמצום הפיקוח במשחטות העופות לא שינה הרבה לעופות, שחוק השחיטה ההומאנית פוסח עליהם ממילא. אולם, לדברי אייזניץ, העתקת מודל "הפיקוח הזורם" לתעשיות היונקים, גרמה צמצום דרמטי ביכולת לפקח על הימום היונקים כמתחייב בחוק. הרפורמה במשחטות לבקר נערכה מיד לאחר קביעת "הפיקוח הזורם" במשחטות לעופות: מספר המפקחים צומצם, ומפקחי USDA הורשו לבדוק 3 גופות במשמרת, מתוך מספר שעלול להגיע ל-3,200, אף על-פי שחותמת USDA מוטבעת על כל הגופות. בוטלו הבדיקות לאיתור צואה, שומן, לכלוך, שיער וכדומה – הפיקוח על זיהומים עבר לידי המשחטות, שהתירו זיהומים קיצוניים בבשר המיועד לשיווק. המפקחים איבדו בפועל את הסמכות לעצור את הקו עקב זיהומים, ובתנאים אלה איבד חוק השחיטה ההומאנית את הסיכוי לשאת משמעות כלשהי בשטח. אייזניץ מוסיפה, שבעקבות חשיפה בערוץ ABC, גילה הקונגרס עניין בנושא. המימון ל"פיקוח הזורם" נבלם, אולם קצב השחיטה הואץ בכל ארצות-הברית.

חותמת משרד החקלאות האמריקאי (USDA) על גוויה של חזיר: לפי גייל אייזניץ, "חותמת USDA לא שווה את הגוויה שעליה הוטבעה" 

"ניתוח סיכון לפי נקודות בקרה קריטיות"

רודני ליאונרד, לשעבר מנהל פיקוח המזון של ארצות-הברית, אמר לאייזניץ (עמ' 284):



ביולי 1996 הציג הנשיא קלינטון את תוכנית HACCP (ניתוח סיכונים לפי נקודות בקרה קריטיות), בתור חידוש מהפכני בפיקוח על הבשר, הכולל בדיקת זיהומים מיקרוביאלית במקום הסתכלות בלבד. בפועל, מדובר בעוד תוכנית לצמצום הפיקוח במשחטות. במקום לבדוק את החיות אחת-אחת, בודקים מדגם זעיר. מפקחי USDA אינם מבצעים עוד בדיקות ניקיון וציוד יומיומיות, ועובדי המשחטה מחליפים אותם במשימות פיקוח רבות. ב-1997 החלה תוכנית HACCP לפעול באופן ניסיוני, כש-USDA פרסם בחגיגיות שכירת 100 מפקחים חדשים; במקביל לכך, פוטרו בשקט כמעט 1,400 מפקחים. ההשלכות על אכיפת חוק השחיטה ההומאנית מובנות מאליהן.

מפקחים בקורס הכשרה לתוכנית HACCP 

הקונגרס נגד USDA

ב-10.4.2001 פרסם העיתון וושינגטון פוסט כתבה ארוכה מאת ג'ובי ווריק, החושפת את זוועות השחיטה בארצות-הברית ומחדלי USDA באכיפת החוק לשחיטה הומאנית. הכתבה, שהתבססה על עבודת גייל אייזניץ, לוותה בפרסומים נוספים בעיתון וברשת NBC, בנושא זה ובנושא זיהומי בשר. USDA הגיב במספר מסמכים, הטוענים ש-USDA אוכף את חוק השחיטה ההומאנית ושהמפקחים והווטרינרים חייבים לעצור את קו ההרג אם הם מזהים עבירה. הנושא עלה בקונגרס, וב-31 ביולי עברה בסנאט פה-אחד החלטה, הקוראת לשר החקלאות לאכוף באופן מלא את חוק השחיטה ההומאנית ומבקשת מ-USDA לעקוב אחר הפרות החוק ולהגיש לקונגרס דו"ח שנתי בעניין. ב-13.5.2002 נחתם "חוק המשק" הפדרלי, הכולל, בנוסף לחובת הדיווח על הפרות החוק, הוראה ל-USDA "לאכוף באופן מלא" את החוק מ-1958 על-ידי "הבטחת השימוש בשיטות הומאניות לשחיטת חיות משק" ו"מניעת סבל בלתי הכרחי". אירוע חשוב אחר בעקבות הכתבה בוושינגטון פוסט הוא החלטת הקונגרס להקציב מיליון דולר לשיפור אכיפת חוק השחיטה ההומאנית; לאחר מכן, בשנת 2003, הוקצבו 5 מיליון דולר.

פעולות אכיפה

לבקשת הקונגרס, הפיק "משרד החשבונאות הכללי של ארצות-הברית" (GAO) בינואר 2004 דו"ח מפורט על מצב האכיפה של חוק השחיטה ההומאנית. כותרת הדו"ח מסכמת את עמדת מחבריו: "USDA טיפל בכמה מהבעיות אבל עדיין עומד בפני אתגרי אכיפה". הדו"ח מזהה ליקויים במעקב שמבצע USDA אחר אכיפת החוק וליקויים שונים במנגנון האכיפה, אך הוא טוען שיש מגמת שיפור. מתואר בו תפקיד חדש שנוצר ב-USDA החל ממרץ 2002: "מומחה מחוזי לרפואה וטרינרית". לפי הדו"ח, תפקידו העיקרי של המומחה, ולעתים הבלעדי, הוא לפקח על אכיפת החוק לשחיטה הומאנית; אולם אייזניץ טענה בעקבות מינוי המומחים, שרוב פעילותם אינה קשורה לאכיפת החוק, ומה שדרוש הוא פיקוח בשטח ולא עובדי משרד נוספים. 17 מומחים כאלה מינה USDA לפיקוח על 918 משחטות, שבהן עובדים 7,600 מפקחים; רוב 17 המומחים טוענים, שעבודתם שיפרה את בקיאות המפקחים בשטח בנוגע לחובותיהם לפי החוק.

באופן כללי, קל להאמין, שהמצב במשחטות אכן השתפר במידה כלשהי בזכות תוספת כוח-אדם ייעודי ונהלים חדשים לשיפור האכיפה. אולם דו"ח GAO מתבסס בעיקרו על מסמכים רשמיים של USDA, ולכן הוא לא רלוונטי להערכת המצב במשחטות הלכה למעשה – רק חקירות סמויות וראיונות עם מודיעים מתוך המשחטות יכולים להציג תמונת מצב ברורה. גם כדי לגלות אם משהו השתנה בהלכי הרוח ב-USDA יש צורך להכיר את המערכת מבפנים, ובשנים האחרונות לא פורסמו מסמכים מקיפים בעניין זה.

המשחטות והממשל: יד רוחצת יד

הוראות מגבוה

כשגייל אייזניץ חקרה עובדי משחטות ועובדי USDA בעניין דקירה, ביתור ושליקה של חיות בהכרה במשחטות האמריקאיות, רבים מהם אמרו שאינם יכולים לעשות דבר בעניין כי ההוראות מגיעות מלמעלה – עד וושינגטון. הקשרים בין התעשייה לצמרת USDA סמויים בחלקם, אולם חלקם גלויים והתפרסמו בעיתונות, כולל שחיתויות שנחשפו.

המקרה המוזר של משחטת קפלן

ב-1989, לאחר שדיווח מפקח הבשר טימות'י ווקר לאייזניץ על שחיטת בקר בהכרה במשחטת הבקר הגדולה בפלורידה, ניסו הנהלת המשחטה וההנהלה המחוזית ב-USDA להשתיק אותו. אולם משרד הפרקליט המיוחד של ארה"ב (OSC) השתכנע שיש בטענותיו של ווקר ממש, ובעקבות זאת נאלץ USDA לשלוח חוקרים למשחטת קפלן. הסיור נערך עם הודעה מראש והעובדים במשחטה חויבו לשתוק. למרות זאת, ימים אחדים לאחר בוא המפקחים, נסגרה המשחטה. 260 העובדים פוטרו עם הודעה שיש בעיה במתקן ההרתחה. חודשיים לאחר מכן פרסם שר החקלאות, אדגר מאדיגן, דו"ח הכופר בכל 14 העבירות שעליהן העיד ווקר, ומבלי לאפשר לווקר להגיב כנדרש לפי חוק המודיעים. אייזניץ מסכמת את תגובת השר (עמ' 228): "היה זה הגורם החקלאי הבכיר ביותר בארץ, חבר הקבינט, הכפוף רק לנשיא ארצות-הברית, שחתם על מסמך רצוף שקרים."

סגירת המשחטה מנעה כל חקירה נוספת, ו"פיצויים" נדיבים לווקר מנעו את השערורייה הצפויה. למי היה עניין כה רב בהשמדת הראיות במשחטת קפלן? הסימנים מצביעים לעבר ג'ו אן סמית'. סמית', חברת "התאחדות הבוקרים הלאומית" מאז 1970, מונתה ב-1985 לתפקיד נשיאת הארגון. היא השקיעה רבות בשכנוע האמריקאים לאכול יותר בשר בקר ונחשבה כדוברת המוצלחת ביותר של תעשיית הבשר, הן בקונגרס והן בתקשורת. ב-1989 היא מונתה לנהל את שירותי השיווק והפיקוח ב-USDA; כלומר, אשת התעשייה הפכה לממונה על ציות התעשייה לחוקים הפדרליים, ובכלל זה חוק השחיטה ההומאנית. אחת מפעולותיה הראשונות הייתה היענות לבקשת התאחדות הבוקרים הלאומית: סיווג "שאריות" וסחוסים בתור "בשר" – שהעלה את הערך הכספי של כל גוויית בקר בכ-7 דולר. ג'ו אן סמית' כיהנה במספר ועדות ייעוץ של בוקרים בפלורידה, קיבלה כיבודים רבים מהתאחדות הבוקרים המקומית וממשרד החקלאות של המדינה, ובעלה היה מראשי תעשיית הבקר של פלורידה. היה לה גם משק בקר משלה בפלורידה, והיא הרבתה למכור בקר למשחטת קפלן. חשיפה ציבורית של המחדלים בקפלן ושל הקשרים של סמית' למשחטה היו עלולים לגרום נזק ל-USDA ולתעשייה. אייזניץ משערת, שזוהי הסיבה לסגירה הפתאומית של המשחטה.

עגל לפני ירייה באקדח הימום (צילום: FSIS, USDA) 

רייגן ואנשי התעשייה

השליטה של לוביסטית תעשיית הבשר במנגנון הפיקוח על התעשייה בתוך USDA איננה מקרה בודד. ב-1983, שנתיים לאחר עליית רונלד רייגן לשלטון, פרסמה קת'לין יוז דו"ח בשם "חזרה לג'ונגל: איך ממשל רייגן מסכן את תוכנית פיקוח הבשר והעוף הלאומית". היא התריעה על כך, שבאותה תקופה כבר מינה רייגן שלושה מראשי תעשיית הבשר לראשות USDA: שר החקלאות, ג'ון בלוק – בעל משק חזירים גדול מאילינוי; אחד מראשי המשרד, שהפך לאחר מכן לשר, ריצ'רד לאינג – נשיא "המוסד האמריקאי לבשר"; והמנהל לשיווק ולפיקוח (האחראי על אכיפת חוק השחיטה ההומאנית) וויליאם מקמילן – מנהל בחברת משחטות וסגן נשיא של "התאחדות הבוקרים הלאומית". מסכמת אייזניץ (עמ' 243): "מרגע שמונו גורמים רשמיים אלה בעמדות בעלות השפעה כה רבה, התעשייה ניהלה בפועל את USDA."

קלינטון וטייסון

אייזניץ מונה שורה של אנשי תעשיית הבשר שכיהנו בצמרת USDA בשנות ה-80 וה-90 תחת ממשל רייגן-בוש, אולם ביל קלינטון היה אולי גרוע עוד יותר, כפי שמעידים תחקירים עיתונאיים שסיכמה אייזניץ. קלינטון הוא חבר ותיק של דון טייסון, מי שעמד במשך שנים בראשות Tyson Foods, חברת בשר העופות הגדולה בעולם (ומאז שנת 2001 גם החברה הגדולה בעולם לבשר בקר). טייסון היה התורם השני בחשיבותו למסע הבחירות של קלינטון כמושל ארקנסו, והעניק לקלינטון המושל הטבות יקרות רבות, כגון טיסות במטוס החברה. עורך-הדין הראשי של טייסון הוא חבר ויועץ של ביל קלינטון, ואף סייע לאשתו, הילרי, בהשקעה רווחית מאוד במשק בקר. לפי העיתון טיים, במהלך כהונתו כמושל העניק קלינטון לטייסון פודס מיליוני דולרים בפטור ממס עבור הרחבת המשחטות, תוך העלמת עין בוטה מתנאי עבודה קשים ומזיהומים סביבתיים אדירים שגרמו משחטות טייסון. הוושינגטון פוסט קשר בין עלייתו הכלכלית של טייסון לכהונת קלינטון כמושל (1983-93).

לפי הוול סטריט ג'ורנל, כשנבחר קלינטון לנשיאות, הוא גמל לתעשייה בביטול יוזמה שעלתה ב-USDA, לחייב את המשחטות לקצוץ חלקים נגועים של עופות במקום לשטוף אותם – מה שהיה עשוי להוריד את רווחיות המשחטות. שר החקלאות בממשל קלינטון, מייק אספי, אף יזם ביטול כמחצית מבדיקות מפקחי הבשר על קו ההרג. אספי השאיר בראשות תכנית USDA לפיקוח על הבשר את ד"ר ה. ראסל קרוס מימי בוש – איש תעשיית הבשר, שניהל קודם לכן תוכנית לשיפור התדמית של "בשר דל-שומן". ב-1994 אולץ אספי להתפטר בעקבות מתנות יקרות שקיבל ממספר חברות מזון ובראשן טייסון. בדצמבר 1998 זוכה אספי, אולם חברת טייסון שילמה 6 מיליון דולר קנס והוצאות בעוון חלוקת מתנות לשר תוך הפרת חוק פיקוח הבשר.

חברת הבשר הגדולה בעולם, Tyson Foods, קשרה קשרים הדוקים עם הנשיא קלינטון ועם שר החקלאות אספי. 

ונמן בשירות התאגידים

בשנת 2001 בחר ג'ורג' ו. בוש באן ונמן (Veneman) לתפקיד שרת החקלאות. סגנה זוהה כאיש "התאחדות הבוקרים הלאומית". כשני עשורים קודם לכן נכנסה ונמן לממשל רייגן בזכות ריצ'רד לאינג, נשיא "המוסד האמריקאי לבשר" שהפך לשר החקלאות; היא הייתה חברת הוועד המנהל של Calgene – המשווקים הראשונים של צמחי מאכל שעברו הנדסה גנטית; והיה לה תפקיד מרכזי ביצירת הסכמי סחר חופשי (GATT ו-NAFTA). לפי כתב Madison Capital Times,



באופן אירוני, מסחר הבשר הבינלאומי של ארצות-הברית כמעט הופסק בתקופת ונמן בגלל גילוי פרה הנגועה בספגת המוח ("פרה משוגעת") במדינת וושינגטון בדצמבר 2003. כדי להציל את התעשייה, החליטה השרה לאסור שיווק בשר פרות קורסות למאכל אדם (המדובר בפרות שהתמוטטו ולא מסוגלות לקום – תופעה רווחת מאוד בתעשיית החלב). ונמן הוסיפה בדיקות לאיתור המחלה בגוויות של פרות, במקביל לניסיונות מתוקשרים להפחית מחומרתה האמיתית של סכנת המחלה והצהרה שהיא מתכוונת להאכיל את משפחתה בסטייק.

פרה נגועה בספגת המוח ("פרה משוגעת"). גילוי פרה חולה בארצות-הברית הביא את השרה ונמן – בניסיון להציל את תעשיית הבשר – לאסור שיווק בשר פרות קורסות למאכל אדם. (צילום: APHIS) 

ג'והנס, הסוסים והפרות

היורש של ונמן החל מינואר 2005, מייק ג'והנס, גדל במשק חלב, ולפי אתר הבית הלבן הוא מגדיר את עצמו בתור "בנו של איכר עם תשוקה עזה לחקלאות". את ה"תשוקה" הוא מימש כמושל נברסקה וכראש USDA על-ידי קידום נמרץ של מסחר בינלאומי בבשר מארצות-הברית. בין התורמים למסע הבחירות שלו למשרת מושל נברסקה היה גם טייסון, אם כי לא כתרומה דומיננטית. יש לציין שתחת הנהגתו, ראשי סוכנויות USDA הרלוונטיות לפיקוח במשחטות אינם אנשי תעשיית הבשר – לפחות לפי הביוגרפיות שלהם באתרי USDA.

אולם לפי ארגון רווחת בעלי-החיים HSUS, בנובמבר 2005 נחתם בבית-הנבחרים חוק האוסר לבצע פיקוח ממשלתי על שחיטת סוסים במהלך שנת 2006. מאחר שחוק פיקוח הבשר מחייב פיקוח פדרלי במשחטות, משמעות החוק החדש היא הפסקת שחיטת הסוסים בארצות-הברית (הם נשחטו בשלוש משחטות גדולות, לייצוא). אולם בעלי המשחטות מצאו ב-USDA שותפים לעקיפת החוק: USDA פרסם תקנה, שלפיה הוא יאפשר למשחטות הסוסים לשכור מפקחים בתשלום במקום המפקחים הפדרליים. תקנה בלתי חוקית זו עוררה את חמתם של חברי קונגרס רבים, והאיסור על הפיקוח במשחטות אף אושרר בסנאט; למרות זאת, USDA דבק בהיתר המיוחד לשוחטי הסוסים. HSUS אינו מגלה מי ב-USDA אחראי לעקיפת החוק לטובת בעלי המשחטות. ב-28.3.2007 פסקה שופטת פדרלית לטובת HSUS בתביעתו נגד USDA בנושא שחיטת הסוסים; בכך סגר בית-המשפט את משחטות הסוסים ש-USDA הותיר פתוחות ופועלות.

יוזמה אחרת של ג'והנס היא תוכנית לצמצום מספר הבדיקות לגילוי ספגת המוח, תוך הצהרות על כך ש"אין שום סכנה לספגת המוח" בפרות קורסות. הבדיקות כיום הן מדגמיות ממילא (360,000 בדיקות בשנה מתוך 25 מיליון פרות שנשחטו), וג'והנס רוצה לצמצמן ב-90% בערך. הפחתת הבדיקות תמנע בפועל גילוי ספגת המוח – וכך יהפוך בשר הפרות הקורסות ל"בטוח למאכל אדם". חשוב להדגיש, שהובלה ושחיטה של פרות קורסות כוללת באופן הכרחי עבירות רבות על חוק השחיטה ההומאנית.

פרה קורסת: תופעה נפוצה בתעשיית החלב. השר ג'והנס רוצה להתיר מחדש הובלת פרות במצב כזה למשחטה. (צילום: COK) 

סיכום: בעיית הפיקוח העצמי

הגבולות בין תעשיית הבשר למשרד החקלאות האמריקאי מטושטשים מאוד. זאת אף על-פי ש-USDA, כמו משרד החקלאות הישראלי ומשרדי חקלאות רבים בעולם, אחראי גם על ביקורת החקלאות. הוא מחזיק בכל הסמכות לפקח על מחלות וזיהומים, ומתוך כוח-האדם שאחראי לכך הוא אמור להקצות גם משאבים לפיקוח על חוק השחיטה ההומאנית. בין אם בכירי USDA פועלים באופן מושחת ובין אם הם תומכים באינטרסים של תעשיית הבשר ללא תמורה, התוצאה היא ניגוד אינטרסים בוטה בתוך המשרד. החיות הן שסובלות מכך: האחראים החוקיים על הגנתן הם גם האחראים בפועל על עינוין והריגתן.