משלוחים חיים בארצות-הברית

חוק 28 השעות  עדויות מהשטח 

"משאית היא כלי רכב"!

העתירה והתגובה

האם משאית היא כלי רכב? התשובה נראית מובנת מאליה, אך בעיני משרד החקלאות האמריקאי (USDA) התשובה תלויה בזהות הנוסעים: אם אתה חזיר או פר במסע בין מדינות ברחבי ארצות-הברית, המשאית שבה אתה כלוא איננה "כלי רכב", ולכן החוק המגביל הובלה ממושכת של חיות בכלי רכב אינו חל עליה. כל זאת עד לשינוי הדרמטי בעקבות עתירה נגד משרד החקלאות. העתירה הוגשה ב-4.10.2005 על-ידי ארבעה ארגונים: HSUS – ארגון ההגנה על בעלי-חיים הגדול בארצות-הברית; COK – המתמחה בחקירות ולפני הגשת העתירה ערך חקירה סמויה חשובה; Farm Sanctuary המספק מקלט ל"חיות משק"; ו-Animal's Angels מגרמניה, שעוסק גם בהובלה בעולם וחקר הובלת חזירים מקנדה לקליפורניה לפני הגשת העתירה. בעתירה, מבקשים הארגונים משר החקלאות, מייק ג'והאנס, להתקין תקנות להגנה על חיות בהובלה בין מדינות. תקנות כאלה הן עדיין חזון רחוק, אולם ב-20.9.2006 אירע המהלך החשוב ביותר מזה 133 שנים לטובת חיות במסעות הממושכים באמריקה. בתשובתו לעתירה, הצהיר משרד החקלאות שמשאיות הן אכן "כלי רכב" ולכן החוק חל על הובלה במשאיות:

חוק 28 השעות

בסוף הרבע השלישי של המאה ה-19, הפכה שיקאגו למרכז שחיטה חסר תקדים בהיקפו, ואחת מהשלכותיו של ריכוז המשחטות שם היה הגדלת היקף הובלת בעלי-חיים למרחקים ארוכים (בתמונה: קרון להובלת בקר מ-1884). בציבור האמריקאי נשמעו קולות מחאה נגד תנאי ההובלה המחרידים. בשנת 1872 דן הקונגרס בנושא, וב-1873 חתם הנשיא, יוליסס ס. גראנט, על "חוק 28 השעות". החוק דורש, שבכל מקרה של הובלת חיות בין מדינות, יש לפרוק את החיות מכלי הרכב לאחר 28 שעות, לספק להן מזון ומים ולתת להן לנוח במשך חמש שעות לפחות. החוק התייחס לכלי ההובלה שהיו בשימוש באותה תקופה, והוא מציין "כלי רכב" באופן כללי וכן "מוביל [carrier] מסילה, מוביל אקספרס, או מוביל סדיר". כוונת המחוקק ברורה כשמש: צריך לאפשר לחיות מנוחה, מזון ומים לאחר 28 שעות הובלה.

"הפרצה"

המילה המפורשת "משאית" לא הוזכרה בחוק 28 השעות. זאת מן הסיבה הפשוטה, שמשאיות לא היו קיימות עדיין. מודלים ראשונים של משאיות נכנסו לשימוש בשנים הראשונות של המאה ה-20, ורק בשנות ה-50 הן הפכו לאמצעי הובלת החיות הנפוץ ביותר. כיום מתבצעת במשאיות כ-95% מהובלת בעלי-החיים בין מדינות ארצות-הברית. למרות זאת, משרד החקלאות פירש את החוק כאילו אינו חל על הובלה במשאיות ובכך עיקר אותו מכל משמעות מעשית. לא מדובר בהעלמת-עין גרידא, אלא בעמדה מפורשת. ב"מדריך הובלת בקר וחזירים ליצואנים" של משרד החקלאות מ-1997, נאמר שחוק 28 השעות "חל רק על משלוחים במסילה". בדומה לכך, ב"הודעת רישום פדרלית" מ-1995 מצהיר משרד החקלאות, ש"חוק 28 השעות אינו חל על משלוחים במשאית". מתגובת המשרד בספטמבר 2006 משתמע עוד, שבשנת 2003 הוא הוציא הנחיות חדשות בנושא, אולם סירב לפרסם את תוכנן ברבים. התעשייה החקלאית תומכת בהתלהבות בגישת משרד החקלאות (ואולי ההפך הוא הנכון...). למשל, בספטמבר 2006, זמן קצר לפני ההודעה ההיסטורית של משרד החקלאות, העיד נציג "המועצה הלאומית לייצור בשר חזיר" בפני הקונגרס ואמר שחוק 28 השעות "נוצר כדי להתמודד עם תנועת בקר למשחטות באמצעות רכבת" בלבד. בעדות הובעה התנגדות חריפה ל"הרחבת" החוק להובלה במשאית.

מהי משמעות החוק?

הובלת חיות בין מדינות בארצות-הברית היא תופעה רווחת, ובכלל זה נסיעות רציפות על פני למעלה מ-3,500 קילומטרים. מספר החיות שמובלות בין מדינות בארצות-הברית הוא למעלה מ-50 מיליון בשנה. לפי הערכה של "ועד בשר החזיר הלאומי" משנת 2002, כ-170,000 חזירים נהרגים במהלך ההובלה, וכ-420,000 מסיימים את הדרך כשהם נכים מפציעות. הצהרת משרד החקלאות אמורה לצמצם את הסבל אדיר הממדים הזה. אולם מה זה בדיוק "לצמצם"? לרבים מאתנו יש ודאי זיכרון קשה מנסיעה בין-עירונית באוטובוס צפוף ללא מקומות ישיבה: חם, מחניק, כואב, מתיש, היתקלויות עם שכן, קלסטרופוביה, צורך מעיק להשתין. עד כמה שמצב כזה קשה, 28 שעות נסיעה הן עולם אחר. לאחר כמה שעות במשאית ההובלה, כל הנוסעים מבוססים בשתן, בצואה ובקיא. כולם רעבים מאוד וצמאים מאוד. אם זהו יום חם, רבים מתים מהתייבשות. החיות מעדיפות לעמוד בנסיעה, אך בחלוף השעות הן מתמוטטות. אחדות נרמסות למוות, אחרות נותרות עם פצעים פתוחים או אברים שבורים. בלילה קר, קופאים למוות בשולי המשאית. ויש מי שמתים פתאום מהתקף לב. כדאי להזכיר, ש-28 שעות הן פרק זמן זעיר לעומת שלושה שבועות של מסע בים במשלוחים החיים בין אוסטרליה לישראל. אולם בכל הנוגע למשאיות, החוק האמריקאי מפגר. באיחוד האירופי נדרשות הגבלות משמעותיות יותר על פרקי זמן הנסיעה, גישה חופשית יותר למים ושימוש באמצעי פיקוח ספציפיים.

הובלת חזירים במשאית בארצות-הברית (צילום: PETA) 

תכל'ס בשטח

כפי שמגלות חקירות סמויות, החוקים המעטים להגנה על "חיות משק", כמעט שלא נאכפים בארצות-הברית גם במקרה שאיש אינו מעמיד פנים שיש "פרצה" בחוק. הצהרת משרד החקלאות לא צפויה אפוא להביא לשינוי משמעותי בשטח, אך היא מאפשרת לארגונים לקדם חקירות של מקרי הובלה ספציפיים והעמדה לדין של האחראים לעבירות במקרים אלה. ואכן, במקביל להודעה שהחוק אכן חל על משאיות, הצהיר משרד החקלאות שהוא עובד על חקירת "הפרות לכאורה של חוק 28 השעות, וחוקר כעת משלוח של חזירי רבייה מקנדה למקסיקו". חקירה זו החלה בעקבות לחצי HSUS, שביקש מהרשויות בטקסס ומהרשויות הפדרליות לחקור את נסיבות מותם של 150 חזירים במהלך חניה ממושכת בטקסס, ביולי 2006 (המקרה יתואר בחלק הבא). חקירות כאלה עשויות, לכל הפחות, להטריד חלק מחברות ההובלה ולעודד אותן להתאמץ מעט למנוע אסונות חריגים.

עדויות מהשטח

חקירת משלוחים חיים, לקראת ההכרה בחוק 28 השעות

חקירת COK

בחודשים יולי-אוגוסט 2005 יצא חוקר מטעם הארגון Compassion Over Killing לקליפורניה, קולורדו, נברסקה ופנסילבניה, במטרה לאסוף מידע על תנאי הובלת בעלי-חיים ברחבי ארצות-הברית ומעבר לגבולותיה. החוקר הגיע למרכזי ממכר בעלי-חיים, למשחטות ולתחנות עצירה למשאיות הובלה, הסתכל לתוך משאיות וצילם באופן סמוי. כמו כן, הוא אסף מידע רב מפיהם של נהגי משאיות. המידע מן החקירה מלמד, כי אף על-פי ש-28 שעות ללא מים, מזון ומנוחה עולות לחיות בסבל קשה ולעתים במוות, אכיפת חוק 28 השעות תוכל למנוע סבל קשה ממיליוני חיות, כי מסעות רבים מתקיימים על פני אלפי קילומטרים ומתמשכים הרבה מעבר ל-28 שעות. אנו מביאים קטעים שכתב החוקר ביומנו בין 15 ל-30 ביולי. מצורפות גם הערות מתוך חקירות מצומצמות יותר, ששימשו לביקורת על סירוב משרד החקלאות לאכוף את חוק 28 השעות.

מסעות שגרתיים נמשכים יותר מ-28 שעות

ב-Junction City שבקנזס (מרכז ארצות-הברית) עקב חוקר COK אחר בקר שנשלח מאזורי הרבייה שבמזרח ארצות-הברית למרכז היבשת, ושוחח עם הנהג:



החוקר שוחח עם נהג משאית שהכילה 283 חזירים, עם הגיעה לנברסקה (מרכז ארצות-הברית) במהלך מסע לרוחב כ-2/3 מהארץ:



נהג אחר שעצר בנברסקה סיפר לחוקר,



בפנסילבניה פגש החוקר נהג, שטען שיש חוק חוק פדרלי המחייב נהגים לפרוק את החיות ולספק להן מזון ומים אחרי 36 שעות נסיעה, אלא שבדרך-כלל הנהגים לא עוצרים אם הם כבר במרחק שעות אחדות מהיעד. הוא גם אמר שנהוג להוביל פרות מתעשיית החלב מהחוף המזרחי לחוף המערבי ולהפך, ומסע זה אורך יותר מ-36 שעות.

נהג בנברסקה סיפר לחוקר על הובלת חיות מחוץ לארצות-הברית, ומסר,



הארגון הגרמני Animals' Angels עקב בשנת 2005 אחר הובלת 200 חזירים מ-Lethbridge, קנדה, לקליפורניה. המסע ארך 35 שעות (מדובר במסלול הרבה יותר קצר מקוויבק-מקסיקו), בטמפרטורות קיצוניות וללא מנוחה, מים או מזון. יש להדגיש, שכליאת החיות במשאית עלולה להתעכב בפועל מעבר לזמן הנסיעה המתוכנן בהתאם לאורך המסלול. כמו כן, החיות לאו דווקא מקבלות מים לפני ההעמסה ולאחר הפריקה, ולכן הצום עלול להיות ממושך הרבה יותר ממשך הנסיעה.

בתוך המשאית

בפנסילבניה (ליד ניו יורק) שוחח החוקר עם נהג, שהעמיס 125 חזירים על משאיתו והתכונן לנסיעה קצרה, יחסית, לאוהיו – 7 וחצי שעות במסע ללא תקלות. הנהג ציפה שלא ימותו חזירים בדרך. בחוץ שררו 32 מעלות צלזיוס.



נהג בנברסקה סיפר לחוקר על הובלת חזירים,



בשיחה עם אחד הנהגים שהוזכרו לעיל, בירר החוקר על מצבם של החזירים, כשהטמפרטורה בחוץ מגיעה ל- 35 מעלות.

לאחר הנסיעה

מאחר שהמשאיות נותרות סגורות בדרך, תוצאות הנסיעה נחשפות בעיקר עם סיומה. החוקר צפה במתרחש בחצר של משחטה בלוס אנג'לס, קליפורניה, לשם הגיעו משאיות עמוסות בחזירים מיוטה (מעל 500 ק"מ משם). הטמפרטורה בחוץ הייתה כ-27 מעלות צלזיוס.



החוקר צפה במצבן של החיות לאחר ההובלה גם בבית מכירות פומביות לחיות בפנסילבניה:



הפרות נגררו מהמשאיות בעזרת שרשרת שנקשרה לרגל אחת. לאחר שעתיים בא אחד העובדים וירה בראשיהן. אחת הפרות גססה ממושכות לאחר הירי. אחד העובדים אמר שמתו בנסיעה חיות רבות, יחסית, בגלל החום ועיכוב בכביש.

תופעות דומות תועדו בחקירות אחרות. חוקרי Animal’s Angels, שעקבו אחר 200 חזירים בדרכם מקנדה לקליפורניה, ציינו שביציאה מהמשאית ניכר שכמה חזירים סובלים מכאבים חזקים – לאחד נשברה רגל, שלושה צלעו באופן קשה, ושניים לקו בהתקף לב זמן קצר לאחר הפריקה. מקרה נוסף, קשה במיוחד, תועד בסוף יוני 2006. 2,644 חזירים נשלחו במשאיות מאוהיו למקסיקו. לאחר 28 שעות נסיעה לפחות, חנו המשאיות בבראונסוויל, טקסס, והנהגים לא טרחו לתת לחיות לצאת. החזירים נותרו כלואים במשאיות 48 עד 72 שעות נוספות (מעבר לזמן הנסיעה עצמה) בטמפרטורה שהגיעה בשעות היום ל-35 מעלות צלזיוס. כתוצאה מכך, מתו 150 מהם. דיווח על האסון הגיע לארגון HSUS, שפנה למשרד החקלאות. אסון בראונסוויל הפך למקרה הראשון של הובלת בעלי-חיים במשאיות, שהסכים משרד החקלאות לחקור בהתאם לחובתו לפי חוק 28 השעות.


התמונות לכתבה לקוחות מתוך חקירת Compassion Over Killing
לסרטון (3:26 דקות) מתוך החקירה