מחזיקים אותן ארוך

תקנות החזקה

ב-5.9.2006 דנה ועדת החינוך והתרבות של הכנסת בטיוטת תקנות צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים)(החזקה), התשס"ו-2006. שם התקנות מטעה: בהגדרות המפורטות בראשיתן, מובהר שהן אינן חלות על "חיות משק", דהיינו על הרוב הגורף של החיות שמוחזקות בידי בני-אדם. עיקר עניינן הוא החזקת חיות בחנויות, בפינות חי, בפינות ליטוף ובמכלאות של ארגונים, פנסיונים וכדומה. במסגרת מצומצמת זו, התקנות קובעות הוראות שנועדו למזער במידת-מה את סבלן של חיות. פה ושם התקנות מפורטות למדי, למשל: בקביעת שטח מזערי שיש להקציב לכלבים כלואים, בהתאם למשקל הכלב. במקרים אחרים בולט מחסור בפירוט, למשל: "לא יחזיק אדם דגים בבית קיבול שנפח המים בו קטן מליטר אחד" – זוהי הוראה המקבילה להוראה בעניין הכלבים אך ללא התייחסות לגודל הדג. שתי בעיות מרכזיות עוברות לכל אורך התקנות:

1. הן אינן קוראות תגר על שום עסק כלכלי, גם במחיר של פגיעה קשה בחיות. חוק צער בעלי-חיים (סעיף 19) קובע, שהשר רשאי "באישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, ובהתחשב בצרכי החקלאות להתקין תקנות לביצועו ולשם השגת מטרתו של חוק זה". הפרשנות המקובלת לסעיף זה במשרד החקלאות היא, שמניעת צער בעלי-חיים לא תגרע דבר מרווחי החקלאים. חנויות, פינות חי ופינות ליטוף אינן ענפים חקלאיים, ובכל זאת התקנות אינן מגבילות כל פרקטיקה רווחית בתחומים אלה. למשל, אין הגבלה על גודל החיות שמותר לנצל בפינות ליטוף – אף על-פי שחיות קטנות מאוד כגון אפרוחים ואוגרים (שניצולם נפוץ בגלל מחיר האחזקה הנמוך) סופגות באופן בלתי נמנע פגיעות קשות.
2. התקנות מתייחסות לחיות כאילו מדובר בעצמים עם צרכים גופניים גרידא. יש בהן הוראות מסודרות למדי בעניין אוורור, ניקיון מהפרשות, תאורה, טיב האוכל והמים, טיפול רפואי וכדומה. אולם ההתייחסות לצרכים חברתיים והתנהגותיים היא אקראית ובלתי מקצועית. הוראות אחדות מתייחסות לצורך התנהגותי ספציפי, כגון טיפוס, עמידה של עופות על מוט, הסתתרות והרגלי אכילה; בעוד שצרכים מקבילים נזנחים: התחפרות, קפיצה, ריצה, התעופפות, שחייה או טבילה במים, ועוד. התקנות מתעלמות עוד מן הצורך הקריטי של חיות ממינים רבים בחברת בני מינן הביולוגי; והן מתעלמות גם מן הצורך הקריטי בגירויים סביבתיים מעוררי עניין.

התעללות חוקית לפי התקנות: טיוטת התקנות לא מגבילה פינות ליטוף מבחינת גודל החיות או המין הביולוגי שמותר לנצל שם. לעתים קרובות, מכרסמים קטנים ואפרוחים מוחזקים בכוח רב, נופלים ונמעכים למוות בגלל ממדיהם הקטנים, גם כש"מלטפים" אותם תחת השגחה; מתקיני התקנות התעלמו מכך, ובכך קבעו למעשה דין אחד לעז ולאוגר. 

מורכב מאוד! קשה מאוד! מסובך מאוד!

הדיון ב-5.9.2006 נערך תריסר שנים לאחר חקיקת חוק צער בעלי-חיים, המטיל על שר החקלאות אחריות לביצוע החוק. העבודה על התקנות הנוכחיות החלה ב-1999, וסיומה עדיין לא נראה באופק. הדיון עצמו היה מבואי ועיקרו הוקדש לתרגילי סחבת. הייתה זו ההתנסות הראשונה של ח"כ הרב מיכאל מלכיאור (בתמונה) כיו"ר ועדת החינוך בדיוניה בתקנות לפי חוק צער בעלי-חיים. מלכיאור פתח את הדיון בהכרזה מבטיחה:



מלכיאור ניהל את הדיון בתבונה, אולם ניכרו מגבלות בקיאותו בנושא. בידי נציגות משרד החקלאות נותרה השליטה ברוב נושאי הדיון והן התחמקו בקלות מביקורת. היו"ר ניסה להפעיל לחץ חוזר ונשנה בנקודה אחת: שטיוטה סופית של התקנות תובא לאישור בקרוב. לעו"ד מיכל סגן-כהן, סגנית היועץ המשפטי במשרד החקלאות, היה תירוץ חוזר לדחייה: הנושא "מורכב מאוד". מלכיאור לא התרשם, ולקראת סוף הדיון אמר:



אולם למרות הטון הנחרץ, הוא עצמו היסס לדרוש ממשרד החקלאות לוח-זמנים מוגדר להתקדמות.

אבל מה כל-כך מורכב?

האם באמת נדרשות שבע שנים ויותר לכתיבת תקנות להחזקת בעלי-חיים? כמה מנציגי הארגונים להגנה על בעלי-חיים העירו, שניתן להיעזר בחקיקה מחו"ל. סגן-כהן ענתה בנחרצות שאי-אפשר לקחת עבודה שנעשתה בתחום זה בחו"ל "כי שיטת המשפט שלהם היא אחרת". כשהתבקשה לבאר, סיפרה שיש באיחוד האירופי תקנות מתקדמות להחזקת בעלי-חיים, ואילו ברחוב בספרד היא ראתה הפרה בוטה של החוק... תשובה רלוונטית יותר לא ניתנה. ד"ר דגנית בן דוב ממשרד החקלאות אמרה, שבאירופה פורסמו בעיקר דירקטיבות "שיש להן יותר אופי הצהרתי" ותקנות פורסמו רק בעניין הובלת בהמות. דברים כאלה עברו ללא תגובה עקב חוסר ההיכרות של חברי הכנסת עם הנושא: הדירקטיבות האירופיות אינן "הצהרתיות" אלא בעלות תוקף מחייב, אם כי יישומן בכל מדינה מחייב חקיקה פנימית (שלרוב מועתקת מהדירקטיבה). הנציבות האירופית אף עוקבת אחר יישום הדירקטיבות, ופועלת נגד מדינות סוררות. הדירקטיבות מפורטות במובנים רבים לא פחות מתקנות משרד החקלאות, וחקיקה מפורטת קיימת במדינות שונות (כגון שבדיה ואוסטריה). חשיבותם של התקדימים היא לאו דווקא כבסיס לתרגום מילה במילה, אלא בהגדרת תנאי הרווחה המזעריים להחזקת חיות. זוהי העבודה העיקרית והיא אכן כבר נעשתה בחו"ל. ואם כך, מה באמת מעכב את התקנות? שמא ניתן לתלות את האשם בהפרעות מטעם יו"ר ועדת החינוך והתרבות לשעבר, אברהם פורז? סגן-כהן העלתה רמז מוזר כזה כשציינה, שהצעות תיקון לחוק צער בעלי-חיים, שהגיש פורז, גזלו זמן עבודה מהמחלקה המשפטית של משרדה: "ביקשתי ממנו שישחרר אותי מהצורך לעסוק בדברים שקשורים בחוק, כדי שאני אוכל לשבת ולעשות תקנות." אם כך, אולי לאור יציאתו של פורז מהכנסת, נזכה סוף סוף לראות עבודה בקצב סביר?!

התעללות חוקית לפי התקנות: כלבה זו הייתה קשורה 13 שנים. מטיוטת התקנות משתמע שהדבר מותר, בתנאי שעומדים לרשות הכלבה 16 מ"ר וגישה למחסה. (צילום: http://www.unchainyourdog.org) 

משרד החקלאות בודד בצמרת

אחת מן הסיבות לרדידות המקצועית בדיון היא ההכנה הלקויה של המשתתפים המקצועיים. רק נשות משרד החקלאות הכירו היטב את טיוטת התקנות העדכנית. סגן-כהן התגאתה, שיועצת משפטית של תנו לחיות לחיות "ליוותה אותנו" בהכנת התקנות ו"ואני חושבת שהיא סמכה את ידיה על התקנות". אלא שנציג הארגון היה במקום והבהיר, שהיועצת ישבה בוועדה לאחרונה במאי 2005 – ומאז נעשו שינויים שהארגון לא ידע עליהם (הארגון אף הגיש עתירה לבג"ץ נגד שר החקלאות בגלל אי-התקנת התקנות, בנובמבר 2003). התקשורת עם המשרד להגנת הסביבה לא הייתה טובה יותר. עו"ד זוהר שקלים מהמשרד העידה, שהנוסח המעודכן של התקנות לא הועבר למשרדה "ולכן אנחנו שומרים את הזכות להעביר הערות במועד מאוחר יותר". גם במשרד להגנת הסביבה מעודכנים רק עד מאי 2005: "במקרה שמענו מהארגונים שזה [הדיון] מתקיים והורדתי את התקנות מאתר האינטרנט."

התעללות חוקית לפי התקנות: הצורך הקריטי של תוכים ומינים אחרים בחברה אינו זוכה לכל התייחסות, ומכך משתמע שמותר להחזיקם שנים בבידוד. טיוטת התקנות דורשת מוט לעמידה ומגדירה מידות מזעריות לכלוב – ותו לא. 

סוגיית המבוא הכללי

הנושא הענייני העיקרי שעלה בדיון הוא ביקורת נוח (התאחדות הארגונים להגנה על בעלי-חיים), שאליה הצטרף המשרד להגנת הסביבה, על היעדר סעיף מבוא כללי בטיוטת התקנות, שיחול גם על חיות במגזר החקלאי. הסבירה שקלים:



נציגות משרד החקלאות התנגדו בתקיפות וטענו, שהוראות כלליות כאלה כבר "כלולות בחוק צער בעלי-חיים". טענה זו כמובן מטעה, משום שהחוק אוסר "התעללות", "התאכזרות" ו"עינוי"; חסרות בו הוראות כלליות חשובות אף יותר מההוראה נגד התעללות. הוראות כאלה מופיעות בתחילת טיוטת התקנות, ולפיהן אדם שמחזיק בעל-חיים חייב לספק "תנאים פיזיים, מזון וטיפול רפואי בעת הצורך, למען רווחתו של בעל-החיים", וכן "מחזיק בעל-חיים יספק לו תנאי מחיה תקינים וינקוט כל אמצעים סבירים, בנסיבות העניין, להבטחת רווחתו המרבית."

התעללות חוקית לפי התקנות: הטיוטה קובעת שטח וגובה מזעריים לכלוב לחתול, תוספת דרגש למנוחה וארגז לעשיית צרכים. מכך משתמע, שחוקי להחזיק חתול בכלוב ששטחו מ"ר אחד, ללא חברה וללא גירוי סביבתי מזערי, כגון כדור או מתקן לחידוד ציפורניים. 

מסקנות

ד"ר עדן פוגל, יו"ר ארגון הרופאים הווטרינריים הפרטיים בישראל, סיכם את הדיון בצורך להעביר את הסמכויות לפי חוק צער בעלי-חיים למשרד לאיכות הסביבה, "כי הם יהיו משוחררים מהאינטרסים שמעכבים את התקנות כעת". נושא זה ניתן להסדיר רק בחקיקה. בינתיים, בוועדת החינוך והתרבות בלט חוסר ההכנה של חברי הכנסת לדיון. שני חברי כנסת שהשתתפו בדיון בקצרה, העלו נושאים שכלל אינם רלוונטיים לתקנות. אפילו יו"ר הוועדה, מלכיאור, לא תרם לדיון בתוכן התקנות. נחוצה אפוא הכנה של הח"כים לקראת הדיונים הבאים. עליהם לדעת שיש ציבור גדול שהנושא חשוב לו, ולהתרשם מהבעיות המהותיות בטיוטת התקנות.

בעלי-החיים שמנוצלים בחקלאות, נדחקו לחלוטין מטיוטת התקנות הנוכחית. במשרד החקלאות אומרים, שיוקדשו לכך תקנות נפרדות. 12 שנים לאחר שהטיל חוק צער בעלי-חיים על שר החקלאות את האחריות לביצוע החוק, מבטיחים במשרד החקלאות שתקנות להחזקת חיות בחקלאות לא יותקנו עוד זמן רב. 

כותבים לוועדת החינוך!

לפני שהתקנות התקבלו (ב-2009), המלצנו לפנות לחברי הוועדה ולבקש, לכל הפחות:

• להגיע לישיבות הוועדה בנושא תקנות צער בעלי-חיים ולתמוך בעמדת הארגונים.
• לדרוש ממשרד החקלאות חד-משמעית להגיש לוועדה טיוטות של כל התקנות החסרות, ובמיוחד אלה העוסקות ב"חיות משק", כבר במושב הקרוב, לפי לוח-זמנים מוגדר ומחייב.
• לדרוש ממשרד החקלאות להכניס לטיוטת התקנות להחזקת בעלי-חיים הוראות, המתייחסות ברצינות לצרכים החברתיים והתנהגותיים של החיות, ובכלל זה איסור על בידוד החיה והוראה לספק לה סביבה מגוונת, הכוללת "אמצעי העשרה".