פדיקור בין מלחצי מתכת

קבלנים אלימים

שגרת החיים ברפת החלב היא משעממת, מכאיבה וגורמת לגופן של הפרות להתמוטט בגיל צעיר מאוד. לצד משטר החליבות היומיומי והמכאיב, מתבצעות בגופה של הפרה פעולות אלימות מסוימות, פעמים אחדות בחייה. הן לא נעשות על-ידי עובדי המשק אלא על-ידי קבלנים חיצוניים, המקבלים שכר לפי מספר ה"ראשים", וכל עניינם הוא לבצע את עבודתם במהירות המרבית ולהסתלק. אחת מפעולות אלה היא גדיעת קרני עגלות, הכוללת חיתוך הקרניים בקאטר והצמדת מלחם ולהביור לגדם (בחודש ינואר 2002, בעקבות חשיפת אנונימוס, נאסרה פעולה זו ללא הרדמה או משככי כאבים).

חלב וצליעה

ייצור החלב בכמויות גדולות, פי כמה מן הכמות הטבעית, מדלדל את מאגרי הסידן בגוף הפרות ומחליש את עצמותיהן. הרגליים החלשות קורסות תחת נטל הגוף והעטינים המנופחים. המזון המרוכז, שבו מואבסות הפרות כדי לעמוד בשטף ייצור החלב, אינו מצליח לפצות על אובדן הסידן אך גורם הפרעות מטבוליות קשות, שגורמות דלקת בפרסות. גם העמידה הממושכת על הקרקע הקשה, פוגעת ברגלי הפרות. בכתב-עת לרפתנים, נכתב לאחרונה:

איבר עודף בכלא

פרות הן מפריסות פרסה. הטלפיים הזוגיים מכוסים בשכבת קרן, הגדלה באופן מתמיד, בדומה לציפורנינו האנושיות. בפרות הרועות בשדה (או בזני בקר-בר, החיים בטבע) משתפשפת תחתית הטלף, ולכן גדילתו המתמדת חיונית. לעומתן, אצל פרות הכלואות ברפת, גדלה השכבה מבלי להשתפשף וגורמת לעיקום הטלף ולעיוותו. כמה מן התוצאות הראשוניות הן יציבה מעוותת, הפרעות בהליכה ומצוקה. הזוהמה התמידית השוררת ברפת, גורמת במהירות זיהום בטלף והחרפת הסימפטומים, אשר מחמירים ככל שעובר הזמן. הכאב, הגורם לפרה למעט לדרוך על הרגל הפגועה, מגביר בעקיפין את קצב גידול שכבת הקרן. בסופו של דבר, פוחת "ייצור" החלב. לכן מבקשים הרפתנים להקדים ולטפל בבעיה - עם הפסדים כספיים לא מתווכחים.

אלימותו של הטילוף

אם השווינו את צמיחת הטלף לצמיחת ציפורן, אין להסיק מכך שהטילוף - הטיפול לקיצור הטלף - ניתן להשוואה כלשהי לגזירת ציפורניים. הטילוף מתבצע בדרך-כלל אחת לשנה. צוות המטלפים פושט על הרפת ורודף אחר הפרות במטרה לכנס וללכוד אותן. לאחר מכן מועברת כל פרה, בתורה, לתוך מתקן ריסון, הבנוי כמלחצי מתכת הנכרכים סביב גופה ומונעים ממנה לזוז. המתקן מסתובב ומשכיב אותה בזווית 45 מעלות. בנוסף לכך, מקבעים את רגליה לקראת הטילוף. הפרות, מטבען, חוששות מאוד להיכנס למקום חדש. אם הן לא עברו ריסון דומה בעבר, הן חוות את הלכידה והריסון כאיום על חייהן. כמובן, גם אם הן עברו בעבר טילוף מכאיב, הן נבהלות לא פחות. אילו הייתה הפעולה מתבצעת לאחר היכרות הדרגתית עם המכשירים ובנוכחות אנשים עדינים, היו הפרות רגועות יותר. אולם הטילוף בקבלנות מונע אפשרויות הקלה אלה. סבלן של הפרות ידוע, בעגה החקלאית, כ"עקת הטילוף".

שיטות ריסון שונות לקראת הטילוף 

גוזרים בבשר החי

הטלף הבלתי שחוק, דורש קיצוץ מכמה צדדים במעין מזמרה וסכינים. קיימים גם דיסקים חשמליים המיועדים לשלבים מסוימים בטילוף. כאשר התפתחה בטלפיים דלקת, שהפכה לעתים לפצע ענק, פתוח או סגור, החיתוכים מגיעים עד לאזור הדלוק, לעתים תוך חפירה בטלף הנגוע וסילוק חלקים ממנו. במקרים כאלה, הטילוף הופך לניתוח מכאיב ביותר, ואיש אינו מחייב שימוש במשככי כאבים או הרדמה. אך גם ללא דלקת, עלול הטילוף להכאיב מאוד. תופעה הנפוצה הן בפרות והן בכבשים המנוצלות לייצור חלב ומוחזקות בתנאי "רפת", מתרחשת כאשר הטלף הספיק להתארך מאוד בטרם הטילוף, והפרה או הכבשה צעדו במשך תקופה מסוימת רק על קרן הכרית. צעידה זו מאריכה את שכבת נימי הדם עד לטלף. כאשר המטלפים גוזרים טלף כזה, הם גורמים דימום רב וכאבים עזים. גם כרית הרגל נפגעת ללא תקנה, והפרה או הכבשה ימשיכו לצלוע עד סוף חייהן הקצרים.

טלף אותי ברכות

בכנס האחרון למדעי הבקר, שנערך בירושלים בחודש מאי 2003, הציג פרופ' אורי בר-גיא מחקר, שבחן שלוש שיטות טילוף שונות, הנהוגות על-ידי שלושה קבלנים ישראלים. בר-גיא בדק את ההבדלים ברמת ה"עקה" (המונח החקלאי לסבל) שחשו הפרות בעקבות כל אחד מן ה"טיפולים", במטרה לזהות את הגורמים המרכזיים למצוקה, כדי להפחיתה בעתיד. בר-גיא מתעניין ברווחת בעלי-חיים (הוא אף חתם בעבר על עצומת הווטרינרים נגד פיטום אווזים), אך כחוקר חקלאי טיפוסי, הוא מעריך את עוצמת ה"עקה" לפי... הרווחים שניתן להפיק מן הפרות. הוא בדק את ממוצע תנובת החלב בשלושה עדרים, ומצא שהטילוף גרם לירידה משמעותית בתנובה באותו יום, והפרות טרם התאוששו גם למחרת. יש להעיר, שקריטריונים כאלה להערכת מצוקתן של החיות אינם מספקים, כי "ייצור" של חלב וכדומה הוא פעולה לא-רצונית של הגוף, העשויה להתבצע ללא קשר לסבל שחש בעל-החיים. בר-גיא גם התבונן בהתנהגות הפרות ומצא, שחלה עלייה תלולה ב"פעילות" שלהן - כלומר, סימני פחד ועצבנות.

מסקנות

ההשוואה בין שיטותיהם של הקבלנים השונים מראה, שתכנון מתאים של מקום הכליאה, שיפורים באופן הלכידה והריסון, קיצור זמני ההמתנה, וכו' - עשויים להפחית את מצוקת הפרות. אולם אפילו ההפסד הכלכלי שגורמת "עקת הטילוף" לא יושיע את הפרות. המטלפים אינם מתעניינים בתנובת החלב, ואפילו היה הדבר תלוי ברפתנים, קשה להאמין שירידה בתנובת החלב למשך יום-יומיים בשנה, תשכנע אותם לשנות את מבנה הרפת, או לשלם סכום גדול יותר לקבלן, כדי שיטפל בעדינות בכל פרה. שינוי יכול לבוא מלמעלה - כהוראה מטעם השירותים הווטרינריים או כתקנה בחוק (בעקבות לחץ ציבורי או תקשורתי) - או מלמטה - בעקבות התפשטות החרם הצרכני על תעשיית החלב וצמצום מספר הפרות שהיא מטלפת באכזריות לאחר שהשחיתה את רגליהן.