"שמירה על שטחים פתוחים"
ב-10.7.2005 הודיעה דוברת משרד החקלאות ופיתוח הכפר, דפנה יוריסטה: "התמיכה הממשלתית בבקר למרעה תעמוד בשנת 2005 על כ-8.5 מיליון ₪". להודעה לעיתונות צורפה טבלה, המראה שבין השנים 2004-1997 העניקה הממשלה 52.5 מיליון ₪ כתמיכות לענף הבקר לבשר. התמיכה השנתית נמצאת בסימן גדילה, והסכום שצוין אף אינו כולל מענקי השקעות: "משרד החקלאות ופיתוח הכפר מעניק תמיכה נוספת לעדרי הבקר לבשר באמצעות תמיכה להשבחת פרי רבייה, תמיכה במיגון מפני טורפים בהתאם לצורך, תמיכה בביטוח רב סיכוני בגלל נזקי טבע (בטיפול להסדיר נושא זה), תמיכה בהשקעות ובמתקנים לצורך הרחבת ענף הבקר, הגנה מכסית מפני ייבוא עגלים לשחיטה."
בהודעה לעיתונות, מוסברת במילים יפות תכלית התמיכה הנרחבת:
"התמיכה בבקר למרעה מוענקת לחקלאים, המגדלים בקר לבשר ורועים את העדרים באזורים פתוחים מוסדרים ברחבי הארץ על ידי המדינה, כחלק ממדיניות עידוד שמירה על שטחים פתוחים. "שמירה על שטחים פתוחים הינה יעד בעל חשיבות לאומית, המאפשר הגנה מפני פלישות לשטחים, הגנה מפני שריפות, הגדלת יכולת המעבר בשטחים בעלי צמחייה סבוכה, עיצוב צורת נוף, עידוד השונות הביולוגית באמצעות הגדלת מספר המינים וטיוב הקרקע."
האומנם "שמירה על שטחים פתוחים" מחייבת להחזיק בהם בקר? לא בדיוק; מדובר בניצול כלכלי של השטחים הפתוחים. למעשה, הרעלות המחסלות את חיי הבר מקורן לעתים קרובות ברועי הבקר.
מרעה, הובלה וחלב
בהודעה לעיתונות נמסרה הכרזתו של מנהל רשות המרעה במשרד החקלאות, שמוליק פרידמן: "בישראל, נכון להיום, יש כ-60,000 פרות במרעה ו-500 חקלאים (בוקרים ונוקדים), המגדלים עדרי בקר וצאן לבשר בשטחי מרעה של כ-1,600 אלפי דונם." לפי דו"ח קרן הנגב, תעשיית בשר הבקר בישראל היא עדיין, ברובה, "תוצר-לוואי" של תעשיית החלב. מתוך עדר החלב בישראל, המונה 115 עד 120 אלף פרות, נשחטים "עגלים זכרים, עגלות בלתי רצויות ופרות מבוגרות יותר שדוללו". כ-40% מכלל בשר הבקר שנשחט בישראל, מקורו בתעשיית החלב. זאת לעומת 15% שמקורם בעדרי מרעה מגזעים שמנוצלים רק למטרה זו (סימנטל, שרולה, לימוסין וסימפורד).
עגל שגווע ומת בהובלה בערבה, לאחר המסע מאוסטרליה לישראל (צילום: אנונימוס)